סי' תמ"ח ס"א

ולא עוד אלא אפילו היה בעל החמץ אנוס, שלא היה יכול לבערו או שלא היה יודע ממנו כלל עד לאחר הפסח, אעפ"כ אסרוהו בהנאה, כדי שלא יניח כל אדם חמצו עד לאחר הפסח ויאמר אנוס הייתי.

נראה פשוט דמ"ש "ולא עוד אלא אפילו היה בעל החמץ אנוס" קאי אתרווייהו1 (ודלא כמ"ש במ"מ וציונים דאנוס קאי רק אלא היה יכול לבערו, אבל לא היה יודע מיקרי שוגג ולא אנוס), דתרי גווני אנוס איכא, או שלא היה יכול לבערו או שלא היה יודע ממנו כלל עד לאחר הפסח (כהכרעת רבנו לעיל סי' תל"ג סי"ב ובקו"א שם סק"ג, שחמץ שאינו ידוע אינו עובר עליו בב"י וב"י אם בדק קודם הפסח דאנוס הוא).

1) . וכן משמע מסיום לשון רבנו "כדי שלא יניח כל אדם חמצו עד לאחר הפסח ויאמר אנוס הייתי", ומשמע דשם אנוס אכולה מילתא קאי.