ספריית חב"ד ליובאוויטש

שם ס"ז

ואפילו אם קנה הנכרי את החמץ באחד משאר דרכי הקניות שיתבאר וכו', אם הוא בענין שאם לא יוציאנו הנכרי מרשות הישראל יתחייב הישראל באחריותו, דהיינו שאם יגנב ממנו החמץ או יאבד יתחייב להחזיר להנכרי דמי המכירה שנתן לו בעת קנייתו ממנו את החמץ, צריך הישראל להזהיר את הנכרי שיוציא את החמץ מרשותו, כדי שלא יתחייב להחזיר לו דמיו אם יגנב ממנו או יאבד.

דייק בלשונו הזהב "צריך הישראל להזהיר את הנכרי שיוציא את החמץ מרשותו כדי שלא יתחייב להחזיר לו דמיו" (ולא "שאם לא יוציאנו יתחייב" וכיו"ב), משום דמיירי אפילו אם לא ישמע לו הנכרי ולא יוציא את החמץ מרשותו, דמ"מ ע"י אזהרה זו נפטר מאחריות החמץ ואינו עובר עליו1 (אבל אם היה הנכרי מוציא את החמץ לא היה עובר עליו בלא"ה אפילו אם היתה אחריות החמץ על הישראל, כמבואר לעיל סי' ת"מ סי"א וסי' תמ"א ס"ב שהמקבל עליו אחריות על חמצו של נכרי המונח בביתו של נכרי אינו עובר עליו כלום). ודלא כמ"ש במ"מ וציונים שפירוש זה הוא דוחק, דאין זה דוחק אלא זהו הפירוש הפשוט.

1) . וכ"פ במ"מ להוצאה החדשה.