ספריית חב"ד ליובאוויטש

שם סמ"א

כיסוי של ברזל שמכסים בו הקדרה כל השנה וכו', ושכח ושמו בפסח על הקדרה שיש בה תבשיל רותח וכו', אם שהה הכיסוי מעט על הקדרה בענין שיש לחוש שמא כבר התחיל צד הפנימי של הכיסוי להזיע וכו', הרי התבשיל והקדרה אסורין וכו', לפי שההבל העולה מהתבשיל להכיסוי הוא מחבר את זיעת הכיסוי עם התבשיל, ונעשה כאילו נתערבה הזיעה בתבשיל, וזיעה זו יש בה טעם חמץ שהוא נפלט מן הכיסוי כשהוא מזיע.

ובמ"מ מצויין לפירוש המשניות להרמב"ם ספ"ה דמכשירין (משנה י"א). וז"ל המשנה שם: היו ידיה טמאות ומגיסה בקדרה טהורה, אם הזיעו ידיה הקדרה טמאה, ר' יוסי אומר אם נטפו, עכ"ל. ובפיהמ"ש שם מבאר, דטעמא דת"ק הוא לפי שההבל מחבר המשקה שעל ידיה עם התבשיל שבקדרה. והיינו, שאף שההבל עצמו עולה ואינו יורד, מ"מ ה"ה מחבר את הזיעה שלמעלה עם התבשיל שבקדרה, וע"י חיבור זה יורדת הטומאה מהזיעה אל התבשיל. ומהתם נשמע לדידן, שההבל מחבר את הזיעה שלמעלה עם התבשיל שבקדרה, ונאסר התבשיל מהזיעה.

אלא דלכאורה יש להקשות, דהנה כעין זה מצינו במכשירין שם (משנה י') גבי ניצוק, דהמערה מצונן טהור לחם טמא נטמא הצונן, דאע"ג דבעלמא (היינו מחם לחם ומצונן לצונן ומחם לצונן) ניצוק אינו חיבור, מ"מ מצונן לחם הוי חיבור ונטמא העליון, וגם שם מבואר בפיהמ"ש דהיינו טעמא לפי שהבל החם התחתון מחבר את המשקה שבכלי העליון עם המשקה שבכלי התחתון. ומ"מ גבי ניצוק קיי"ל דהיינו דוקא לענין טומאה וטהרה, אבל לענין איסור והיתר קיי"ל דלא חיישינן לזה אלא לכתחילה, אבל בדיעבד אינו חיבור ואין העליון נאסר מהתחתון (כמבואר ביו"ד סי' ק"ה ס"ג). וא"כ צ"ע בדעת רבנו מאי שנא ניצוק דלא אסרינן אלא לכתחילה (אף שההבל מחברם ובטומאה מטמא), והכא אסרינן אפילו בדיעבד.

וכן הקשה ביד יהודה בסי' ק"ה בפיה"א סקי"ט, ומכח קושיא זו כתב (שם ובסצ"ב פיה"א סקנ"ב וסקנ"ג ופיה"ק סקס"ט) שטעם האיסור בכיסוי קדרה אינו משום ההבל המחבר את הזיעה עם התבשיל (כמ"ש רבנו), אלא משום שהזיעה חוזרת ונופלת לתבשיל. ודוקא בכסוי קדירה שאין לזיעה מקום לצאת, אבל במחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדרה של בשר (דבכה"ג מיירי בסצ"ב שם) שיש לזיעה מקום לצאת אין המחבת שלמטה נאסרת ע"י הזיעה שלמעלה.

והנראה בזה, דהנה בלא"ה נתחבטו מפרשי המשנה במכשירין שם (תוי"ט, משנה אחרונה, חזון נחום ועוד) בטעם החילוק בין ב' הדינים שבמשנה שם, דהא ניצוק אינו מטמא אלא במערה מצונן לחם שהבל החם מטמא את הצונן, אבל מחם לחם אינו מטמא, וא"כ מאי שנא באשה שהזיעו ידיה שנטמאת הקדרה ע"י חיבור ההבל, והא לא עדיף מחם לחם שאין ההבל מטמא.

ובהכרח לומר ששני דינים שונים הם, דבניצוק הטעם הוא משום חיבור, שהעליון נאסר לפי שהוא מחובר אל התחתון, ועמוד הניצוק לבדו אינו חיבור, וגם ההבל העולה מהכלי התחתון לבדו אינו חיבור, ורק בצירוף שניהם (עמוד הניצוק בצירוף ההבל העולה מהחם התחתון לצונן העליון) הוי חיבור. וכ"ז אינו אלא לענין טומאה וטהרה, שטהור המחובר לטמא נטמא, אבל לא מצינו דין חיבור באיסור והיתר, ולכן אין הניצוק אוסר בדיעבד. משא"כ באשה שהזיעו ידיה הטעם שנטמאת הקדרה הוא משום עירוב, היינו שההבל מערב את הזיעה עם התבשיל שבקדרה עד שנעשו כמעורבים יחד, וזה שייך גם באיסור והיתר.

ואי קשיא הא קשיא, דסו"ס כיון שגם בניצוק יש הבל, א"כ נהי נמי דלא חשיב חיבור לענין איסור והיתר, מ"מ סמי מכאן ניצוק ויאסר הכלי העליון מטעם ההבל עצמו, שמערב המשקה העליון עם התחתון (כמ"ש רבנו כאן), וממילא נאסרו המשקה והכלי העליון. וקושיא זו היא גם לדעת היד יהודה, שהרי אף שהיד יהודה מתיר הכלי התחתון משום דלא ס"ל שההבל מערב המשקה העליון עם התחתון, מ"מ הרי הכלי העליון אסור גם לדידיה (כדאיתא בסצ"ב שם), וא"כ למה לא יאסר הכלי העליון גם בניצוק.

ועכצ"ל שלא כל ההבלים שווים, ולא הרי ההבל העולה מנר דולק של חלב (דבזה מיירי בדין הניצוק שביו"ד סי' ק"ה) כהרי ההבל העולה מתבשיל שעל הכירה, ולכן אי לאו החיבור שע"י הניצוק לא הוה אסרינן התם מטעם ההבל אפילו לכתחילה, וכמ"ש בהגהות יד אברהם לסי' ק"ה שם (וראה בחזון נחום למכשירין שם שכתב כעין זה לבאר טעם החילוק בין ב' הדינים במשנה שם)1.

1) . ראה גם פסקי אדה"ז סצ"ב ס"ח (א).