סי' תנ"ב ס"ו

ולאחר גמר הגעלת הכלים ישפוך הרותחין שביורה החוצה, שאסור ליהנות מהם לכתחילה, לפי שגיעול פליטת הכלים מעורב בהם. ואף על פי שנתבטל בתוכם בס', מכל מקום כיון שהמגעיל מכניס הכלי בידים לתוך הרותחים כדי להפליט האיסור מן הכלי לתוך הרותחין, הרי זה כמבטל איסור בתוך ההיתר בידים אם יהנה מהרותחין שהאיסור נתבטל בהם וכו' (ואפילו אם הכלים הנגעלים לא היו בני יומן, שהגיעול הנפלט מהם הוא נותן טעם לפגם, אף על פי כן אין להתיר ליהנות לכתחילה מן המים שביורה, שלא התירו נותן טעם לפגם אלא כשעבר ובישל בקדרה שאינה בת יומה שהתבשיל מותר באכילה, אבל לכתחילה אסור לבשל בקדרה שאינה בת יומה, וזה שמכניס הכלי בידים לתוך המים כדי להפליט האיסור הפגום מן הכלי לתוך המים, הרי זה כמבשל בקדרה שאינה בת יומה אם יהנה מן המים שהאיסור הפגום נפלט לתוכם).

במ"מ מצויין ברישא לרמ"א יו"ד סי' קכ"א ס"ב (שכתב דאין להשתמש במי הגעלה), ובסיפא (היינו במוסגר, לענין כלים שאב"י) מצויין למשמעות רמ"א שם (והכוונה למ"ש הרמ"א שם בסמוך דאין להגעיל שום כלי כל זמן שהוא בן יומו, וא"כ מ"ש שאין להשתמש במי הגעלה מיירי בכלים שאב"י1). אלא ששם לא נתבאר טעם האיסור.

[ובמ"מ וציונים שינה הציון הב' וכתב שהכוונה למשמעות רמ"א יו"ד סי' קל"ה סי"ב שכ' לענין עירוי "ויש אוסרים המים", ותמוה מה ראה לשנות מלשון המ"מ שהכוונה ל"משמעות רמ"א שם", היינו בסי' קכ"א. ואדרבה, דנראה שבדוקא ציין רבנו לסי' קכ"א, דהתם פסיקא ליה מילתא, משא"כ בסי' קל"ה שכתב בלשון "ויש אוסרים" בלבד (כי קאי על דברי המחבר שם שהמים מותרים)].

ונראה שמקור הטעם שכתב רבנו לאיסור המים הוא בדברי הש"ך ביו"ד (סי' קל"ה סקכ"ט) על דברי הרמ"א שם שמי העירוי אסורים, דז"ל הש"ך שם: נראה דוקא מים הואיל ואינן מאכל אלא מים גרידא מחמירין לכתחילה, וכמו שכתבתי בסימן צ"ד סקי"ט כהאי גוונא, אבל משקה אחר כגון שכר ודבש וכהאי גוונא שרי וכו'. ואף במים משמע במרדכי שם דאינם אסורים אלא כשנתנן בכלי להכשירו, ומטעמא דכיון שעושה כן לכתחילה אם היה שותה המים היה עובר על אין מבטלין איסור לכתחילה וכו', אבל אם אירע במקרה שנתנו מים בכלי ועמדו שם זמן רב מותרים. עכ"ל.

וביאור הדברים, דהנה ביו"ד סי' צ"ד שם כתב הש"ך (מהרמ"א שם סי' צ"ה ס"ג) שמים שנתערב בהם איסור פגום אסורים, כי במים גרידא לא שייך דיעבד אלא דינם כלכתחילה, והמשתמש בהם הרי הוא כמערב בהם לכתחילה איסור פגום דאסור. אלא שכל זה הוא דוקא בדליכא ששים נגד טעם האיסור הפגום (דבהכי מיירי התם, כמ"ש הש"ך סקי"ז), אבל איסור שיש כנגדו ששים ודאי בטל אפילו במים (ואפילו באיסור שאינו פגום), וכמפורש לקמן בסי' תס"ז (במחבר סי"ג ובשוע"ר סמ"ו) שמי הגעלה שנתבטלו בס' מותרים אפילו אם היתה היורה בת יומא מבליעת חמץ בשעה שהגעילוה.

וזהו שכתב הש"ך בסי' קל"ה שאם אירע במקרה שנתנו מים בכלי של סתם יינם ועמדו שם זמן רב מותרים, כיון דאיכא ס' במים נגד פליטת הכלי (כמבואר בש"ך שם סי' קל"ז סקי"ז). אלא דמ"מ מי עירוי אסורים, דכיון שנתנן בכלי בכוונה ע"מ להכשירו, אם ישתה המים יעבור על איסור אין מבטלין איסור לכתחילה.

וטעם החילוק מובן, דהא דאמרינן דלגבי מים מיקרי לכתחילה היינו שכל המשתמש במים הרי הוא כאילו עושה לכתחילה את המעשה שנעשה במים אלו, ולכן היכא דאיכא ס' נגד האיסור שרי אפילו במים, דנהי נמי דחשיב כמערב האיסור במים לכתחילה, מ"מ אין איסור בדבר כיון שאין כוונתו לבטל האיסור. משא"כ במי עירוי שנתנן בכלי בכוונה ע"מ להכשירו, אם ישתמש בהם הרי זה כמערב בהם איסור לכתחילה ע"מ לבטל בהם האיסור (שהרי ע"מ כן נתנן בכלי כדי שיפליט לתוכם האיסור), ואסור משום אין מבטלין איסור לכתחילה.

והן הן דברי רבנו כאן, שכיון שהמגעיל מכניס הכלי בידים לתוך המים כדי להפליט האיסור לתוכן מן הכלי, אם יהנה אח"כ מהמים ה"ז כמערב בהם איסור לכתחילה ע"מ לבטל בהם האיסור (משום דגבי מים מיקרי לכתחילה כנ"ל), ואסור משום אין מבטלין איסור לכתחילה [וזהו שדייק רבנו לכתוב "הרי זה כמבטל איסור בתוך ההיתר בידים", ולא מבטל ממש, כי גם אם יהנה מהמים לא חשיב מבטל איסור לכתחילה בשעת ההגעלה, כיון שאין כוונתו כדי ליהנות מהם, ורק כשיהנה מהם לאחר זמן חשיב כמבטל איסור בידים באותה שעה, כיון דלגבי מים מיקרי לכתחילה כנ"ל]. משא"כ אם לא יהנה מהמים אין כאן ביטול איסור לכתחילה (היינו בשעת ההגעלה), כיון שאין כוונתו ליהנות מהמים כנ"ל.

ועל זה מוסיף רבנו במוסגר דהוא הדין אפילו בכלים שאינם בני יומם, דאף שנותנים טעם לפגם וגם יש ס' כנגדם (דבכה"ג אם אירע באקראי מותר כמ"ש הש"ך), מ"מ אסור ליהנות ממי ההגעלה, דכיון דגבי מים מיקרי לכתחילה, הרי אם יהנה מהם הוי כמבשל איסור לכתחילה בקדרה שאינה בת יומה. ואין זה טעם אחר, אלא עיקר הטעם הוא כדלעיל דכיון שמכניס הכלי בידים לתוך המים כדי להפליט האיסור לתוכן בתוך הכלי הוי כמבטל איסור לכתחילה אם יהנה מהם, אלא שע"ז איכא לאקשויי דאין כאן איסור כיון שהכלים אינם בני יומם, וע"ז מבאר רבנו דמ"מ לגבי לכתחילה מיקרי איסור, שהרי אסור לבשל לכתחילה בקדרה שאינה בת יומה, ושוב הו"ל כמבטל איסור לכתחילה אם יהנה מהמים (וכמוכח מדברי הש"ך, דהתם נמי מיירי בטעם פגום ובדאיכא ס', ומ"מ אסר משום דלגבי מים מיקרי לכתחילה). ונמצא שיש כאן צירוף ב' הטעמים דביטול איסור לכתחילה ובישול איסור בקדרה שאב"י לכתחילה, וכל זה דוקא במים, דרק במים אמרינן שהנהנה מהם חשיב כעושה לכתחילה מה שנעשה בהם קודם לכן.

ובמ"מ וציונים (על הטעם שכ' רבנו במוסגר) הקשה למה לא כתב רבנו דהמים אסורים משום דלגבי מים מיקרי לכתחילה כמ"ש הש"ך בסי' צ"ד. ונראה שפירש דמ"ש רבנו שאם יהנה מהמים הוי כמבשל בקדרה שאב"י אין כוונתו שבשעת ההנאה הוי כמבשל (משום דלגבי מים מיקרי לכתחילה כנ"ל), אלא שאם יהנה מהמים איגלאי מילתא למפרע שבשעת ההגעלה הוי כמבשל בקדרה אב"י, ולכן אם נתיר לו ליהנות מהמים נצטרך לאסור ההגעלה לכתחילה, וע"כ צריכין אנו לאסור המים כדי להתיר ההגעלה, וטעם זה שייך לאו דוקא במים אלא אף בשאר דברים (כגון למאן דס"ל דמהני הגעלה בשאר משקין). ולפלא שלא הרגיש בדברי הש"ך בסי' קל"ה (אף שציין לשם בעצמו לפנ"ז) שאף כאן אינו אסור אלא במים ומשום שלגבי מים מיקרי לכתחילה. ובאמת גם לפי דבריו אין קושייתו כלום, שהרי בעלמא לא אסרינן במים אלא בדליכא ס' (כנ"ל), והכא הא מיירי בדאיכא ס'.

ועוד הקשה בהמשך דבריו למה לא כתב רבנו הטעם משום מבטל איסור לכתחילה (כברישא). וקושיא זו אין לה הבנה כלל, דהא אי לאו דאסור לבשל לכתחילה בקדרה שאב"י אין כאן לא איסור ולא מבטל איסור, ורק משום דאסור לבשל לכתחילה בקדרה שאב"י חשיב כאן מבטל איסור לכתחילה (כנ"ל)2.

1) . וכ"פ במ"מ להוצאה החדשה.

2) . ראה גם פסקי אדה"ז סצ"ד ס"ה.