שם ס"ח ואילך

המגעיל כלים הבלועים מחמץ לאחר שהגיע זמן איסור אכילתו, דהיינו בערב פסח מתחלת שעה ה' ואילך, צריך להגעיל מתחלה את היורה שמגעיל בה את הכלים וכו', שאם לא יגעיל היורה מתחלה, הרי המים שביורה נאסרין מחמת היורה וכו' וחוזרין המים הנאסרים ואוסרין את הכלים הנגעלין בתוכו וכו'. וצריך שיהיה במים שביורה ס' נגד כל הכלים הנגעלים בתוכם, שאם אין במים ס' כנגד הכלים הרי המים נאסרין מחמת פליטת הכלים וחוזרין ואוסרין את הכלים וכו'.

ויש חולקין על כל זה ואומרים, אף כשמגעיל משעה ה' ואילך אין צריך להגעיל היורה תחילה וכו', וכן אין צריך שיהא במים ס' כנגד הכלים וכו', לפי שכל זמן שהכלים טרודים לפלוט הגיעול הבלוע בהם אינן בולעים כלום מהגיעול הנפלט מהם, ולא הן מהגיעול הנפלט מן היורה, שמחמת טרדתם לפלוט אין בהם כח לבלוע וכו'.

ויש אומרים שאין צריך ליזהר בכל זה אף על פי שמגעיל משעה ה' ואילך וכו', לפי שאמרו חז"ל שטבע הרותחין לבלוע ולא לפלוט מה שבלעו כמו שנתבאר ביו"ד סי' צ"ב, וכן אלו הרותחין שביורה בולעין הגיעול הנפלט מהכלים ומן היורה, ואינן פולטין את הגיעול שבלעו, דהיינו שאינן מבליעין אותו בתוך הכלים, כל זמן שהן רותחין, דהיינו שמעלין רתיחה ואבעבועות וכו'.

ולפי ב' סברות אלו האחרונות מותר להגעיל כלים אף בתוך הפסח וכו'. אבל לפי סברא הראשונה, כיון שאין תקנה להגעלה אלא על ידי ביטול בס' או על ידי היתר נותן טעם לפגם, אם כן מליל ט"ו שהחמץ אסור במשהו, וגם נותן טעם לפגם אסור לפי מנהגנו, אין להכשיר שום כלי וכו'.

ולענין פסק הלכה העיקר כסברא הראשונה, שרתיחת המים אינה מעכבת את הכלים מלבלוע, וגם טרדת פליטת הכלים אינה מעכבתן מלבלוע וכו'.

במ"מ להכרעה זו מצויין לרמ"א.

ונראה שכוונתו בזה למ"ש הרמ"א (כאן סוס"א) "ואם לא הגעיל קודם זמן איסורו יכול להגעיל עד הפסח, שאז חמץ במשהו, ואינו מועיל הגעלה, שחוזר ובולע", דלשון "אינו מועיל הגעלה" משמע שאינו מועיל מעיקר הדין ולא רק משום חומרא. ומזה מוכיח רבנו שדעת הרמ"א שהעיקר כסברא הראשונה, דאילו לפי ב' סברות הראשונות מותר להגעיל מעיקר הדין אף בתוך הפסח (כמ"ש רבנו בסי"ט)1.

1) . וכ"פ במ"מ להוצאה החדשה. וראה פסקי אדה"ז סצ"ב ס"א אות א.