ספריית חב"ד ליובאוויטש

שם סי"א

במה דברים אמורים, כשהכלים בשעה שמגעילן הם בני יומן מבליעת האיסור, אבל אם אינן בני יומן אין צריך שיהיה במים ס' אפילו כנגד כלי אחד מהם, שהגיעול הנפלט מהכלים הוא פגום, ואף אם חוזר ונבלע בהם, הרי הוא נותן טעם לפגם ומותר כשנעשה קודם הפסח כמו שנתבאר בסי' תמ"ז. ואע"פ שקודם שנפלט הגיעול מן הכלים היה גם כן פגום, ואעפ"כ צריך להגעילו ולהפליטו מן הכלי מדברי סופרים גזירה משום כלי בן יומו, וא"כ עכשיו כשהגיעול חזר ונבלע בהם מה הועיל כלום בהגעלתו, מ"מ כיון שהגיעול בעצמו הפגום מותר גמור הוא אפילו מדברי סופרים, הרי יש נותן טעם בן נותן טעם של היתר, דהיינו טעם פגום שהיה בלוע בכלי קודם ההגעלה הוא נותן טעם אחד של היתר, וממנו נפלט הגיעול לתוך המים הרי נותן טעם ב' של היתר, וכן המים חזרו ונבלעו בכלים הרי נותן טעם ג' של היתר, והוא מותר גמור אף באיסורי תורה כמו שנתבאר ביו"ד סי' צ"ה.

יש לבאר דיוק לשון רבנו "והוא מותר גמור אף באיסורי תורה", דהנה כאן הצריך רבנו ג' נ"ט דוקא ומשמע דבפחות מכאן לא סגי, ולאידך לקמן סי"ד פסק שאסור להגעיל כלי בשר וחלב בני יומן בבת אחת, ומשמע דבזה אחר זה שפיר דמי אפילו לכתחילה, אף שאין כאן אלא ב' נ"ט מהבשר לכלי ומהכלי למים קודם שפגע בו טעם החלב. ובטעמא דמילתא נתבאר בפמ"ג ביו"ד סצ"ה (שפ"ד סק"ט) דכיון שאין טעם ב' של בשר מתערב בחלב עצמו אלא בטעם ראשון של חלב הנפלט מהכלי, הו"ל כמבשל דגים בקדרה של בשר ע"מ ליתנן בכלי של חלב, שדעת הרבה פוסקים להתיר לעשות כן לכתחילה אף שאין כאן אלא ב' נ"ט של היתר קודם שבא לכלל איסור (וכ"ש בנדו"ד שאינו שותה את המים אלא שחוזרים ונבלעים בכלי)1.

אמנם היתר זה מהני רק לגבי איסור בשר בחלב, אבל לגבי איסור חמץ בפסח כבר נתבאר לעיל (סמ"ז סמ"ה) שי"א דלא מהני נ"ט בר נ"ט באיסור חמץ ששמו עליו, וכוותייהו קיי"ל אם לא ע"י ביטול ברוב או בהפ"מ או שעת הדחק, ורק בג' נ"ט כתב רבנו להתיר אפילו בחמץ, דכיון שטעם הב' הוא קלוש אין בו כח להקרות שם חמץ לטעם הג' כדי שיאסר כשיגיע הפסח. ומקורו במג"א כאן סק"א שהתיר להגעיל כלי חמץ ב"י קודם זמן איסורו אפילו אם אין ס' כנגדו משום דאיכא ג' נ"ט.

וזהו מ"ש רבנו כאן, דכיון שבאיסור חמץ בפסח קיימינן בעינן ג' נ"ט דוקא ולא סגי בב' נ"ט2 (דלא כבב"ח דסגי בב' נ"ט כשאינו אוכלו להדיא עם חלב או בשר אלא נותנו בכלי שלהם), כי דוקא ג' נ"ט הוא מותר גמור ביו"ד לכו"ע (וכוונתו להמבואר בש"ך יו"ד סצ"ד סקט"ו ובנקוה"כ לסי' ק"ג ס"ב ועוד דבג' נ"ט שרי לכו"ע), ולכן בזה גם לענין חמץ בפסח מותר, משא"כ בב' נ"ט שאפי' ע"מ ליתנן בכלי שלהם אינו מותר גמור לכו"ע, אלא שבבב"ח אנו מתירין משום דלענין זה סמכינן אמאן דמתיר ב' נ"ט אפילו בנצלו ונתבשלו, בזה בחמץ בפסח מחמרינן כנ"ל מסתמ"ז.

1) . ראה פסקי אדה"ז סצ"ה ס"ב (ג).

2) . צ"ע, דלכאורה הא דמחמרינן בנ"ט בר נ"ט בחמץ משום דשמו עליו אינו אלא כשטעם החמץ הוא ב"י אלא שאנו באין להתירו משום שעדיין הוא שעת היתר (כגון במגעיל כלים בני יומן קודם שעה חמישית המבואר לקמן סי"ג), ואז אמרינן (לדעה א' בסתמ"ז) שאין להתירו משום נ"ט בר נ"ט דהתירא כיון דחמץ שמו עליו ולאו התירא הוא, אבל בנדו"ד שהכלים אינם ב"י מה בכך ששמו עליו, והרי אפילו טעם הבא מאיסור גמור התירא מיקרי לענין נ"ט בר נ"ט כשהוא פגום, ואין להחמיר בזה בחמץ בפסח יותר מבשאר איסורין.