ספריית חב"ד ליובאוויטש

שם סכ"ב

אם בשעה שהגעיל את היורה בתחלה היתה בת יומה והגעילה משעה ה' ואילך, צריך לחזור ולהגעילה פעם שנית וכו' להכשירה להשתמש בה בפסח, לפי שכשהגעילה בתחלה חזרו המים ונבלעו בה ואסרוה, שהרי הגיעול שנפלט מן היורה לא נתבטל במים בס' כמו שנתבאר למעלה, וגם אינו נ"ט בן נ"ט של היתר כיון שהוא בן יומו וכבר הגיע זמן איסור החמץ בשעת הגעלה. אלא לפי שהמים הללו שחזרו ונבלעו ביורה אין כל גופן ממשות איסור, ואין בהם איסור אלא לפי חשבון דהיינו לפי ערך גיעול פליטת כל גוף היורה נגד כל המים שביורה, כגון אם יש בכל המים שביורה עשר פעמים כמו כל גוף היורה יש ג"כ במים הללו שחזרו ונבלעו ביורה עשר חלקים של מים המותרים שהיו ביורה וחלק אחד עשר הוא הגיעול שנפלט מהיורה למים, לפיכך כשחוזר ומגעיל להיורה פעם ב' הרי חוזר ונפלט ממנה הגיעול שחזר ונבלע בתוכה בהגעלה ראשונה, ועכשיו הוא מתבטל במים שביורה ביותר מס', ואף שחוזר ונבלע ביורה גם בהגעלה זו, מכל מקום אינו אוסר את היורה, כיון שכבר נתבטל בס'.

ובמ"מ מצויין מקור הדברים בתוס' (חולין ק' ע"ב ד"ה בשקדם), שכתבו כן לדעת רבינו אפרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבלה אלא בב"ח ולא בשאר איסורין, דלדידיה שפיר דמי להכשיר יורה גדולה ע"י הגעלתה ב' פעמים. אבל למאן דס"ל חנ"נ אפילו בשאר איסורין לא מהני, דהמים הראשונים נעשו נבילה ונבלעו ביורה, ושוב צריך ס' נגד כל היורה.

ועפ"ז הקשה בדברי נחמיה (בהוספות לשוע"ר) איך כתב רבנו לעשות כן, והא אנן קיי"ל חנ"נ אפילו בשאר איסורין, והיכי מהני לדידן הגעלה ב' פעמים. ותירץ דפליטת הכלי למים הוי לח בלח, ובלח בלח קיי"ל דבהפסד מרובה לא אמרינן חנ"נ (כדעת המרדכי בחולין פכ"ה סתרצ"ז). ונראה כוונתו, דכיון דבהפ"מ לא אמרינן חנ"נ בלח בלח, ה"נ בהגעלה דיש כמה צדדים להקל (אף שאין הפ"מ)1.

ומצינו סברא זו בפמ"ג כאן (במש"ז סק"ב), שכתב כמה דרכים לבאר אופן פעולת ההגעלה (שהרי לכאורה האיסור חוזר ונבלע בכלי), ובדרך הה' כתב דהנבלע בכלי הוא עשר ידות מים ורק חלק א' של איסור, וכנגד חלק זה של איסור יש ששים בתבשיל שיבשל בו אח"כ, ואם יגעיל שנית עדיף טפי. וכתב שאף לדידן דחנ"נ גם בשאר איסורים, מ"מ כיון דבלח בלח מקלינן בהפ"מ, ה"ה דיש לסמוך ע"ז בהגעלה.

ומעתה יש לדון בדעת רבנו, אם דעתו כהפמ"ג להתיר לגמרי בכל הכלים ע"י הגעלה פעם שנית (מעיקר הדין, שהרי למעשה בלא"ה כתב לעיל סט"ו שנהגו שלא להגעיל שום כלי כשהוא ב"י), או שמא לא התיר אלא ביורה גדולה דא"א בלאה"כ, אבל בשאר כלים לא.

ולכאורה היה מקום להוכיח שלא התיר אלא ביורה גדולה, שהרי במשך כל סימן זה טורח רבנו לבאר אופנים שונים בפעולת ההגעלה, ומביא ד' הדרכים הראשונים שבפמ"ג, אבל דרך הה' לא הזכיר אלא גבי יורה גדולה. אבל מ"מ נראה דאין בזה כדי לאשוויי פלוגתא בין רבנו לפמ"ג, כי אין דרכו של רבנו לבאר בהכרח כל הדרכים בענין מסויים (כדרך הפמ"ג פעמים רבות), וכתב קולא זו במקומה העיקרי גבי יורה, וה"ה לשאר כלים.

1) . וראה פסקי אדה"ז סצ"ד ס"ב (ב) אות ב.