סי' תס"ז סל"ז ואילך

ואם חתך עיסה גדולה למצות הרבה ונמצאת חטה בקועה באחת מן המצות וכו', היא אסורה אם נילושה בה החטה בתוך הפסח, ושאר המצות מותרות. ואין חוששין שמא היתה חטה זו בתוך העיסה הגדולה ונאסרה כולה, אלא תולין להקל לומר לאחר שנחתכה ממנה המצה נפלה החטה לתוך מצה אחת מהן, לפי שאנו אומרים כאן נמצאת החטה עכשיו במצה זו כאן היתה בתחלה כשנפלה, ולא נפלה מעולם לתוך עיסה הגדולה, שאין מחזיקין איסור ממקום למקום.

ואם החטה היא מלאה מים ומלוחלחת מעבר אל עבר, אם כן נראה שהיתה במים ובעיסה הגדולה, לכן יש לאסור כל המצות. ומ"מ אם יש לתלות שהיתה במקום אחר בלועה ממים ונפלה עכשיו לתוך מצה זו תולין להקל אם יש במה לתלות (שלעולם תולין במצוי בין להקל בין להחמיר, ואינו נקרא ספק אלא כשיש לתלות בזה כמו בזה כמו שנתבאר ביו"ד).

לכאורה משמע דמ"ש בהמוסגר שלעולם תולין במצוי בין להקל בין להחמיר קאי אדלעיל, היינו דמ"ש שאם יש לתלות שהיתה במקום אחר תולין להקל היינו דוקא כשמצוי יותר לתלות כן (היינו שבאותו מקום מצוי יותר שתהיה חטה מבמים שבעיסה), אבל אם הוא ספק שקול אין תולין להקל ואסורות כל המצות. ולפ"ז בספק שקול מחזקינן איסור ממקום למקום אפילו באיסור משהו דרבנן, והא דאין מחזיקין איסור ממקום למקום היינו דוקא כשיש לתלות יותר שלא היה שם האיסור. וכן משמע לכאורה לשונו לקמן ס"מ "שאנו תולין שלתוך הקערה נפלה ולא היתה מעולם בחבית", היינו שמסברא יש לתלות יותר שלא היתה בחבית ולכן מותר.

אבל הצ"צ בפס"ד כאן סקכ"ז כתב בדעת המג"א שממקום למקום הוי ספק שקול שאסור בדאורייתא ומותר בדרבנן (אף שבמסקנת דבריו אינו ברור כ"כ וצע"ק), וכיון שרבנו הביא דברי המג"א ומסתבר שהצ"צ אזיל בשיטתיה, מיבעי לן למשכוני נפשין ולפרש כן גם לדעת רבנו. ולפ"ז צ"ל שהחצע"ג לא קאי בדוקא אדלעיל מיניה, דבזה יהיה מותר אפילו בספק שקול משום דאיסור משהו דרבנן, אלא אתא לאשמועינן שגם באיסור דאורייתא יהיה מותר אם מצוי יותר לקולא, וכן צריך לדחוק הלשון לקמן ס"מ1.

1) . ראה גם פסקי אדה"ז סי' ק"ה ס"א (ד).