ספריית חב"ד ליובאוויטש

שם סמ"ו

אם הגעילו יורה מחומצת קודם הפסח, ושפכו מי הגעלה המחומצים וירדו לבור בתוך הפסח, נאסרו המים שבבור וכו'. אבל אם ירדו לבור קודם הפסח ונתבטלו שם בס' מותרין, ומכל מקום אם יש לחוש שמי הגעלה אינן מתערבין יפה במימי הבור אלא הם נקוים ועומדים למעלה אסור לשאוב מהבור בפסח וכו'. וכל זה כשהיורה היתה בת יומא מבליעת חמץ בשעה שהגעילוה, אבל אם לא היתה בת יומא, אף אם ירדו מי הגעלה לבור בתוך הפסח ואין בבור ששים כנגדם, מותר לשתות מהבור בפסח אף אם לא נתערבו יפה מי ההגעלה במי הבור, דכיון שהיורה לא היתה בת יומא הרי החמץ הבלוע בה נותן טעם לפגם במי הגעלה, וכל נותן טעם לפגם שנעשה קודם הפסח אינו חוזר וניער בפסח (ומכל מקום קודם שנפלו מי הגעלה לתוך מי הבור אסור להשתמש במי הגעלה אף שהחמץ היה נותן טעם לפגם בהם, מטעם שנתבאר בסימן תנ"ב).

לכאורה צ"ע מה שהתיר רבנו מים שנתערבו בהם מי הגעלה של יורה שאינה בת יומא אף אם אין ס' כנגדם משום נטל"פ, והרי מבואר ברמ"א ביו"ד סצ"ה ס"ג דמים שנתערב בהם איסור פגום נוהגין בהן איסור לכתחילה ואין מתירין אותם משום נטל"פ.

ואין לפרש בכוונת רבנו שאף שאין ס' במי הבור כנגד כל מי ההגעלה מ"מ ודאי יש שם ס' כנגד טעם חמץ הבלוע בהם, שהרי במ"ש לעיל "אם ירדו לבור קודם הפסח ונתבטלו שם בס' מותרין" ודאי סגי בס' כנגד טעם החמץ לחוד (שהרי מיירי קודם הפסח ולא נעשו המים נבלה), וא"כ כשכתב כאן "ואין בבור ששים כנגדם" (היינו דלא כדלעיל שנתבטלו בס') ודאי הכוונה שאין ס' אפילו כנגד טעם החמץ לחוד. ועוד, דמ"ש לעיל "אם יש לחוש שמי הגעלה אינן מתערבין יפה במימי הבור" ודאי הכוונה שאינן מתערבין אפילו באופן שיהיה בהם ס' כנגד טעם החמץ (דאם יש בהם ס' כנגד טעם החמץ ודאי מותר כנ"ל), וא"כ גם מ"ש כאן "אף אם לא נתערבו יפה מי ההגעלה במי הבור" עכצ"ל דמיירי באופן שאין ס' אפילו כנגד טעם החמץ [ואין לומר דסמכינן שע"י השאיבה יתערבו שפיר באופן שיהיה בהם עכ"פ ס' כנגד טעם החמץ, חדא דלא הזכיר כאן רבנו לשון שאיבה כלל אלא כתב "מותר לשתות" גרידא, ואם היה ההיתר תלוי בשאיבה היה מזכיר שאיבה כמו שהזכיר לעיל, ועוד דאם עתה אין בהם ס' כנגד טעם החמץ לפי שלא נתערבו יפה, שוב יהיה אסור לשאוב מהם משום ביטול איסור לכתחילה, שאסור גם בנטל"פ, כמבואר לעיל בסי' תנ"ב ס"ו במוסגר שמטעם זה אסור להשתמש במי הגעלה אפילו אם הכלים הנגעלים לא היו בני יומן, ומיירי ביש ס' כנגדן דבהכי מיירי ברישא שם (וכ"מ ברמ"א יו"ד סי' קכ"א ס"ב, שכתב "אין להגעיל שום כלי כל זמן שהוא בן יומו", שכוונתו בל' "שום כלי" היא אפי' בדאיכא ס' כנגדו כמ"ש רבנו בסי' תנ"ב סט"ו, ומ"מ כתב מיד לאח"ז דאין להשתמש במי הגעלה. ועיין בדרכ"ת שם סקל"ט שהביא מהפרי תואר דדוקא בדליכא ס' אין להשתמש, ומה שהשיגו עליו מהאו"ה, ועכ"פ דעת רבנו ברורה בסי' תנ"ב שם שאפילו בדאיכא ס' אסור כנ"ל)].

ונראה שכבר יישב רבנו ענין זה במ"ש לעיל (סתנ"ב ס"ו) דהא דאסור ליהנות ממי הגעלה (משום דחשיב כמבשל לכתחילה בקדרה שאב"י) היינו לפי שמכניס הכלי בידים לתוך המים כדי להפליט האיסור הפגום מן הכלי לתוך המים. ונתבאר לעיל שם בכוונתו, דהא דאמרינן דלגבי מים מיקרי לכתחילה היינו שכל המשתמש במים הרי הוא כאילו עושה לכתחילה את המעשה שנעשה במים אלו, ולכן כשהמגעיל מכניס הכלי בידים לתוך המים כדי להפליט האיסור לתוכן מן הכלי, אם יהנה מהם אח"כ הרי זה כמערב בהם איסור לכתחילה ע"מ לבטל בהם האיסור (שהרי ע"מ כן נתנן בכלי כדי שיפליט לתוכם האיסור), ואסור משום אין מבטלין איסור לכתחילה, ובכלים שאב"י אסור משום אין מבטלין איסור לכתחילה בצירוף הא דאסור לבשל לכתחילה בקדרה שאב"י (עיין לעיל שם בארוכה).

ועפ"ז י"ל יתרה מזו, דאף בדליכא ס' אין המים אסורין לכתחילה אלא כשהבליע האיסור במים בידים (דאז אם יהנה מהם אח"כ חשיב מעשה זה כמבשל לכתחילה בכלי שאב"י), אבל אם לא הבליע בידים מותר באיסור פגום אף בדליכא ס', דליכא למימר שע"י ההנאה אח"כ חשיב כמבשל לכתחילה, שהרי לא היה כאן בישול ועירוב בידים אלא מאליהם נתערבו [אלא דמ"מ חלוקים הם, דבדאיכא ס' בעינן שיעשה כן כדי להפליט את האיסור דוקא, דכיון דאיכא ס' אינו אסור אלא בצירוף הא דאין מבטלין איסור לכתחילה, שבזה צריך שיהיה כוונתו לבטל האיסור, משא"כ בדליכא ס' לא בעינן שיעשה כן כדי להפליט את האיסור, דכיון דליכא ס' אסור משום בישול בקדרה שאב"י לחוד (גם בלא צירוף הטעם דאין מבטלין איסור לכתחילה), ואיסור זה אינו תלוי בכוונתו. אבל עכ"פ בין בדאיכא ס' ובין בדליכא ס' בעינן שיבליע האיסור במים בידים, דבלא"ה אין כאן מעשה עירוב כלל דנימא דחשיב כאילו עושה כן לכתחילה].

ולהכי בנדו"ד שמי ההגעלה (שנאסרו בהנאה משום שאם יהנה מהם חשיב כמבשלם לכתחילה) נתערבו אח"כ במים אחרים, הרי אין לאסור מים אלו שנתערבו בהם משום דהוי כמבשלם לכתחילה, שהרי בתערובת זו לא נעשה שום מעשה בידים, אלא מאליהם נתערבו בהם מי ההגעלה (ואף אם האיסור הפגום עצמו היה מתערב בהם היו מותרים, וכ"ש הכא שלא נתערבו בהם אלא המים שנתבשל בהם איסור פגום)1.

ולענין מקורו של רבנו להיתר זה, י"ל שפירש כן כוונת הח"י (סקמ"ג) שכתב שאם הקדרה אינה בת יומה אף מי ההגעלה עצמן מותרין בפסח, וס"ל שבוודאי אין כוונת הח"י להתיר להשתמש במי ההגעלה עצמן בדליכא ס' היפך מ"ש הרמ"א ביו"ד סצ"ה דנטל"פ במים אסור לכתחילה, אלא כוונתו לומר דכיון שמדינא אף מי ההגעלה עצמן מותרין משום נטל"פ, ואינן אסורין אלא ממנהגא שנהגו להחמיר דגבי מים מיקרי לכתחילה, א"כ כשנתערבו במי הבור אית לן לאוקמי אעיקר דינא ומותר להשתמש בהן לכתחילה בפסח.

1) . ראה גם פסקי אדה"ז סצ"ד ס"ה.