ספריית חב"ד ליובאוויטש

שם סס"א

אם נמצאת חטה או שעורה בקועה בפסח בזפק העוף לאחר שהבהבו אותו באור להסיר נוצת העוף מותר, שהרי החטה אינה אוסרת אפילו בצלי ממש יותר מכדי קליפה, וכאן הזפק הוא הקליפה שמסירין ומשליכין אותו. ואפילו אם העוף שמן אין להחמיר בו יותר מכדי קליפה, כי ההבהוב אינו דומה כלל לצלי הואיל ואינו מהבהבו הרבה במקום אחד אלא מעבירו תמיד הנה והנה, כמו שיתבאר ביו"ד סימן ס"ח.

מדיוק לשון רבנו, שכשהזכיר צלי כתב שאין החטה אוסרת יותר מכדי קליפה, ואילו גבי הבהוב כתב שאין להחמיר בו יותר מכדי קליפה, משמע דהך כ"ק נמי דאסרינן בהבהוב אינו אלא חומרא בעלמא בחמץ, ומדינא שרי. וכן משמע דעת האחרונים (ח"י סקנ"ד בשם אחרונים, עו"ש סקי"ז, פמ"ג א"א סקל"ז) שכתבו שבדיעבד אם בישל בלא קליפה (כגון בנמצא חוץ לזפק) שרי, ודלא כדעת הא"ז שהובא בח"י שם לאסור באכילה ולהתיר בהנאה. ולפי זה הא דשרינן להבהב העופות באור כדי להסיר נוצתן (כמ"ש רבנו כאן וכמבואר ביו"ד סס"ח ס"ג) הוא לא רק משום דדם מישרק שריק, אלא כן הדין אף בשאר איסורין (בדיעבד עכ"פ), מלבד חמץ בפסח דמחמרינן לאסור כ"ק.

ועיין פמ"ג סי' תס"ה במש"ז סק"ג מ"ש ליישב המבואר כאן (שמקורו במג"א סקל"ז) עם פסק המג"א שם סק"ה שאם הבהבו העופות בקשין וידוע שהיה בהן דגן מחומץ אסורין העופות, ולכאורה צ"ל כן גם לדעת רבנו שכתב כהמג"א בב' המקומות1.

1) . ראה גם פסקי אדה"ז סס"ח ס"ג.