ספריית חב"ד ליובאוויטש

שם סכ"ד

כל דברים אלו דהיינו המצות והמרור והחרוסת ושני תבשילין, אין צריך להביא אלא לפני מי שאומר ההגדה דהיינו לפני בעל הבית, אבל בני הבית שהן יוצאין בשמיעה מבעל הבית (שכן נכון לעשות משום ברוב עם הדרת מלך כמו שנתבאר בסי' ח') אין צריך שיהיו דברים אלו לפניהם וכו', שאף שביו"ט צריך לבצוע על לחם משנה, מ"מ כיון שהם יוצאין בברכת המוציא של בעל הבית הם יוצאים ג"כ בלחם משנה של בעל הבית.

א. לכאורה קשה מדברי רבנו כאן על מ"ש כ"ק אדמו"ר (שליט"א) [זי"ע] במכתבו מי"ט תשרי תשי"ז, וז"ל: ומ"ש אשר נראה באחרונים שאם עושים כן, ברכה כ"א לעצמו, לא יצא ידי החיוב של לחם משנה. לא ידעתי מקור על זה. ואדרבה בפירוש כתוב באשל אברהם להגה"צ מבוטשאטש לסימן הנ"ל [קע"ד] – שיוצא ידי חובתו של לחם משנה אף שמברך ברכת המוציא לעצמו. עכ"ל. ולכאורה הדברים נסתרים מהמפורש בדברי רבנו כאן שמה שבני הבית יוצאים י"ח לחם משנה מבעה"ב הוא דוקא לפי שיוצאין בברכתו.

ועוד צ"ע מ"ש רבנו כאן שנכון לצאת בשמיעה מבעה"ב משום ברוב עם הדרת מלך כמו שנתבאר בסי' ח', והרי שם לא נתבאר כן, ואדרבה, דז"ל שם (סי"א): אם כמה אנשים מתעטפים כל אחד בטליתו בבת אחת כל אחד מברך לעצמו, ואם רצו האחד מברך והאחרים שומעים ועונין אמן ויוצאין בזה דשומע כמדבר, עכ"ל. הרי שלא כתב שם רבנו אלא שאם רצו עושים כן, ולא שנכון לעשות כן. ועיי"ש בביאור הגר"א סקי"ב דמלשון המחבר שם (שהוא ממש כלשון רבנו) משמע שלכתחילה יותר נכון שכל אחד יברך לעצמו, ודלא כמ"ש רבנו כאן. ועיין ג"כ בפמ"ג שם בא"א סק"ח ובמ"ש במשנה ברורה שם סקי"ג מרעק"א.

[ובמ"מ וציונים ציין לעו"ש סק"ה לענין מ"ש רבנו שכן נכון לעשות, אבל עיי"ש שלא כתב שכן נכון לעשות, אלא דבשמיעה סגי ואין צריך דוקא לספר בפיו].

ב. ויש לבאר בזה, דהנה במ"ש רבנו כאן שכן נכון לעשות משום ברוב עם הדרת מלך, י"ל שאין כוונתו לומר שמשום זה צריכים בני הבית לצאת ידי חובתם בשמיעה מבעה"ב דוקא, כי קיום הענין דברוב עם הדרת מלך אינו דוקא בזה שהכל יוצאים ידי חובתם ע"י אחד, אלא בזה שהכל מקשיבים ומכוונים לברכתו אף אם אין יוצאים בה ידי חובתם, דלא היציאה י"ח פועלת קיום הענין דברוב עם הדרת מלך אלא ההקשבה והכוונה ביחד לברכה אחת. ועיין בזה בלשון רבנו לעיל סי' נ"ט ס"ד לענין ברכות ק"ש שברוב עם הדרת מלך הוא כשט' שומעין מאחד ועונין אחריו אמן, ולא הזכיר דהיינו דוקא כשיוצאים י"ח בברכתו (ואדרבה כתב שם שאין לסמוך על שמיעת ברכות ק"ש מהש"ץ). ועיין בכ"ז במ"ש רבנו בסי' קס"ז סי"ח וסכ"ג ובסי' קפ"ג ס"י ובסי' תרי"ט ס"ח.

ומ"ש רבנו שנכון לצאת י"ח בברכת בעה"ב משום ברוב עם הדרת מלך, עיקר כוונתו אינה לעצם היציאה י"ח מבעה"ב, אלא כנ"ל שבעה"ב יאמר ההגדה והברכות והכל יכוונו ויקשיבו לאמירתו, ולא שכל אחד מהמסובים יהיו לפניו ג' מצות וקערה וכו', שנמשך מזה שכל אחד אומר הכל לעצמו ואין מקשיבים לאמירת בעה"ב (דבזה מיירי בכל סעיף זה שא"צ להביא לפני כל בני הבית מצות וקערה וכו'). אבל המנהג שבין זה לזה, היינו שהכל מכוונים לברכת בעה"ב אבל אינם יוצאים ידי חובתם וחוזרים ומברכים לעצמם, בזה לא מיירי רבנו כלל, והוא מנהג שנהגו בדורות האחרונים משום חשש חסרון כוונה וחשש הפסק וכו', כמבואר בארוכה במכתב כ"ק אדמו"ר הנ"ל, וע"ד המבואר בסי' נ"ט שם לענין ברכות ק"ש שמטעם זה טוב יותר שלא לסמוך על שמיעתן מהש"ץ. תדע, שהרי אפילו בזימון נהגו הכל לברך כאו"א לעצמו כל ברכת המזון, היפך מסקנת רבנו בסי' קפ"ג שם שעכ"פ בברכת הזן ישמעו ויצאו ידי חובתם מהמברך, וע"כ דהיינו משום האי חששא דהאידנא חיישינן שלא יכוונו וכו'. ואעפ"כ אין זה מבטל הא דברוב עם הדרת מלך, כיון שקודם שמברכים לעצמם מקשיבים לברכת המברך, וכנ"ל דבכה"ג שפיר מתקיים ברוב עם הדרת מלך.

ומעתה נשמע לנדו"ד לענין לחם משנה, דכשם שלענין ברוב עם הדרת מלך העיקר הוא מה שכולם מקשיבים לברכת המברך, ה"ה לענין יציאתם ידי חובת לחם משנה, שאין צריך שהשומעים יצאו ידי חובתם בברכת המוציא דוקא, אלא סגי במה שהכל מקשיבים לברכתו ומכוונים לצאת ידי חובתם בבציעתו, ולענין זה יוצאים ידי חובתם בברכת הבוצע ולא לענין ברכת הנהנין.

[ובמ"מ וציונים כתב דמלשון רבנו כאן משמע שיוצאים י"ח לא רק בברכתו אלא גם בטעימתו, ותמוה מנ"ל הא].

ג. והשתא נבוא לבאר מה שמציין רבנו לסי' ח' גבי ציצית, דהנה האחרונים שם1 כתבו דהא דאם רצו כל אחד מברך לעצמו ולא אמרינן שאחד יברך לכולן דוקא, היינו לפי שאין כולם מזומנים יחד להתעטף, ויצטרך להיות כל אחד טליתו בידו ולהמתין וכו'. ולפי דרכנו י"ל עדיפא מיניה, דאפילו אם יתעטפו כולם יחד, מ"מ לפי המנהג שמברכים במשך העטיפה, אם יברך אחד לכולם, אף שיוצאים י"ח בשמיעתם ממנו, מ"מ ברוב עם הדרת מלך אין כאן, כיון שאינו ניכר כלל שמתכוונים להקשיב ביחד לברכתו, שבזה תלוי כל ענין ברוב עם הדרת מלך כנ"ל. משא"כ אם מברך קודם העטיפה שפיר ניכר שהכל מקשיבים לברכתו ויש כאן ברוב עם הדרת מלך.

ומעתה י"ל דמה שציין כאן רבנו לסי' ח' לענין ברוב עם הדרת מלך, קאי לפי הדעה שמברך קודם העטיפה (והיא דעת רבנו בסידורו), דלדעה זו יש כאן משום ברוב עם הדרת מלך כנ"ל, משא"כ בסי' ח' קאי לפי המבואר שם בריש הסימן שמברך כשיתחיל להתעטף קודם שיתעטף לגמרי, שלדעה זו גם אם אחד מברך לכולם אין כאן ברוב עם הדרת מלך כנ"ל, ולכן פסק שם שכל אחד מברך לעצמו, ורק אם רצו יכול אחד לברך לכולם. ולפ"ז א"ש הכל, וגם המבואר במכתב כ"ק אדמו"ר הנ"ל.

ד.2 אחרי כתבי כל הנ"ל נתעוררתי לענין זה עוה"פ מהמבואר לעיל סי' רי"ג ס"ו, וז"ל שם: כל מקום שאחד פוטר את חברו בברכת הנהנין מפני קביעותם יחד או מפני שנהנים ביחד, מצוה שאחד יברך לכולם ולא כל אחד לעצמו, שנאמר ברוב עם הדרת מלך. אבל בברכת המצוות, אם כל אחד עושה מצוה בפני עצמו, אף שכולן מצוה אחת, כגון שכל אחד מתעטף בציצית או לובש תפילין, הרשות בידם, אם רצו אחד מברך לכולם כדי לקיים ברוב עם הדרת מלך, ואם רצו כל אחד מברך לעצמו וכו', עכ"ל, עיי"ש בארוכה.

ולפי המבואר שם נראה דאין מקום לחילוק הנ"ל בענין ציצית אם מברך קודם העטיפה או במשך העטיפה, דהא כללא כייל דכל היכא שכל אחד עושה מצוה בפני עצמו יעשו איך שירצו. וגם מה שנת"ל שאפשר לקיים ברוב עם הדרת מלך ע"י שמיעת הברכה מפי המברך גם אם אח"כ מברך כל אחד לעצמו, נסתר לכאורה ממ"ש שם שאם רצו אחד מברך לכולם כדי לקיים ברוב עם הדרת מלך ואם רצו כל אחד מברך לעצמו, דמשמע שא"א לקיים שניהם ע"י שישמעו הברכה מאחד מהם ואח"כ יברכו כל אחד לעצמו.

ולענין הקושיא מדברי רבנו כאן על מכתב כ"ק אדמו"ר הנ"ל, נ"ל עתה לחלק בין ליל הפסח לשאר סעודות שבת ויו"ט, שבליל הפסח כיון שהכל שומעים אמירת ההגדה מבעה"ב (דהכי עדיף טפי משום ברוב עם הדרת מלך כמ"ש רבנו כאן), א"כ הו"ל כנקבעו על דעת להצטרף יחד, שבזה מבואר בסי' קס"ז סי"ח דמצוה שאחד מברך לכולם (ויתרה מזו משמע בסי' רי"ג שם שגם חיוב יש בזה), ולכן כתב רבנו שיוצאים בברכת המוציא של בעה"ב כיון שבליל הפסח יש לנהוג כן, משא"כ בשאר סעודות שבת ויו"ט הו"ל כנקבעו על דעת שלא להצטרף ולכן מברכים כל אחד לעצמו (כמבואר בסי' קס"ז שם שכן נהגו עכשיו), ומ"מ שפיר יוצאים י"ח לחם משנה, כנ"ל שיוצאים בברכתו י"ח בציעה על לחם משנה אף שאין יוצאים י"ח ברכת הנהנין.

ועיין בכ"ז בקצות השלחן סי' פ"ב בבדי השלחן סק"ו, ובס' מנהג ישראל תורה סי' רע"ד.

1) . ראה שערי תשובה סק"ו שהביא כן מתבואות שור בשם המבי"ט.

2) . סעיף זה ניתוסף לאחר זמן ונכתב בקיצור נמרץ, ולכן אינו ברור כ"כ.