ספריית חב"ד ליובאוויטש

שם סמ"ב

ולפי דעתו של בן אביו מלמדו התשובה על שאלותיו, דהיינו אמירת ההגדה, שהיא מצות עשה מן התורה אפילו אם לא שאל אותו הבן כלום, שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא וגו'.

כתב במ"מ וציונים וז"ל: דהיינו אמירת הגדה וכו' שהיא מ"ע של תורה שנא' והגדת – אולי כ"ז הוא ממשמעות הרמב"ם בסה"מ מ"ע קנ"ז וכ"כ החינוך מצוה כ"א שמצות סיפור יציאת מצרים לומדים מוהגדת לבנך, ולפי"ז זהו עיקר המצוה. אך לפימ"ש הרמב"ם פ"ז ה"א, ובה"ב מצוה להודיע לבנים וכו', ולא כ' מ"ע להודיע לבנים, הוא משום שלמד סיפור יצי"מ מזכור את היום הזה, אולי הוהגדת לבנך אינו המ"ע של תורה, עכ"ל. אבל באמת גם בה"א (ששם מבאר עיקר המצוה) הזכיר הרמב"ם את הכתוב והגדת לבנך וגו' ("ומנין שבליל חמשה עשר ת"ל והגדת לבנך גו'"), ומשמע שגם כתוב זה הוא מעיקר המצוה.