סי' תפ"ט ס"א

אם הוא בעצמו שמע הספירה מפי חבירו, אם נתכוין לצאת ידי חובתו בשמיעה זו וגם חבירו המשמיע נתכוין להוציאו, יצא ידי חובתו מן התורה, שהשומע כאומר.

כתב במ"מ וציונים וז"ל: שהשומע כאומר – עיין סוכה ל"ח ע"ב וכ"ה בכ"מ בשוע"ר שומע כעונה, וכאן כ' כלשון הירושלמי מגילה פ"ג ה"א שומע כקורא עי"ש. וכנראה שיש חילוק בין הכא שמוציאו בברכה למוציאו בעשיית מצוה, עכ"ל. ושגה בזה, שהרי כאן מדובר בספירה ולא רק בברכה.