סי' ת"צ ס"א

בכל יו"ט שני של גליות מתפללין כסדר התפלה של יום ראשון, וכן צריך לומר קידוש היום ושהחיינו. ואע"פ שאין אנו נוהגין בו קודש אלא מחמת ספק שנסתפק לאבותינו, שלא היו יודעין יום שנקבע בו החודש בארץ ישראל, מכל מקום אם לא יתפללו בו תפלת יו"ט או שלא יאמרו בו קידוש היום ושהחיינו יבואו לזלזל בו לומר שאינו יו"ט כלל, ועל ידי כן יבואו גם כן לעשות בו כל מלאכת עבודה.

כתב במ"מ וציונים (חלקו נדפס בטעות בס"ז) וז"ל: ושהחיינו – עיין בתשובת הרמב"ם וכו', וצ"ע ממ"ש רבנו בסי' ת"ר רס"ה, לכאורה הוא טעם אחר, עכ"ל. אבל באמת פשוט ששני הטעמים היינו הך, דמשום שלא לזלזולי (כמ"ש כאן) נתנו ליו"ט שני דין ספק אף בזה"ז לכל דבר1, וממילא לא נפטר בברכת הזמן של אתמול וצריך לחזור ולברך (כמ"ש בסי' ת"ר).

1) . צע"ק, דבגמרא (שבת כ"ג ע"א) מובא הטעם דאתי לזלזולי אהא דמברכין בזמן הספק, ולא על מה שנתנו עליו דין ספק גם בזה"ז. ולכאורה נראה שהם שני טעמים לשני ענינים, כאן מבאר הטעם שמברכין אף שספק ברכות להקל, ובסי' ת"ר מבאר הטעם שאינו יוצא בברכת שהחיינו דאתמול.