ספריית חב"ד ליובאוויטש

שם ס"ט

ויש חולקין על כל זה ואומרים שאם הפסול מעורב בכשר ושניהן הן מין אחד שאין הפסול ניכר כלל, כגון העושה סוכתו תחת האילן והשפיל ענפי האילן והורידן למטה ועירבן עם הסכך התלוש שעל גבי הסוכה, אע"פ שהוא יכול להסיר את האיסור דהיינו שיגביה את הענפים לעיקר האילן, מ"מ כל זמן שהן מעורבין יחד ואין ניכרין הן בטלין ברוב הכשר ומצטרפין עמו להשלים לשיעור צלתה מרובה מחמתה (דלא כמ"ש בדיעה הראשונה).

ובהגה"ה: ואע"פ שבכל איסורים שבתורה אם יכול להסיר את האיסור אינו מתבטל ברוב, אבל כאן הלכה למשה מסיני הוא שאין צריך להיות כל הסכך הצריך לסוכה שיהא סכך כשר, אלא שיהיה הרוב כשר, והשאר אע"פ שהוא פסול אעפ"כ הסוכה מתכשרת בו, וא"כ אין על המיעוט שם סכך פסול אלא גם הוא חוזר להיות סכך כשר ע"י רוב הכשר שעמו. ולפיכך מותר לערב ולבטל סכך פסול בכשר לכתחילה, משא"כ בשאר איסורין שאין מבטלין איסור לכתחילה, לפי שאין שם איסור כלל על המיעוט הפסול המעורב בכשר.

א. מקור הסברא שכתב רבנו בהגה"ה הוא בר"ן סוכה ה' ע"א ברי"ף, וז"ל הר"ן שם: וא"ת אמאי בעינן הכא רובא ולא סגי לה בפלגא ופלגא, והא תנן לקמן בפירקין המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה כלומר שממלא אותו הריוח בסכך כשר, אלמא כל היכא דאיכא סכך כשר כפסול בשוה כשירה, והכא נמי נימא הכי ולא ניבעי רובא. נ"ל דהיינו טעמא, משום דכל דבר שעומד בעצמו ואינו מעורב חשוב יותר, ולפיכך אע"ג דאגמריה רחמנא למשה דבפלגא סגי, לית לן למימר הכי אלא כשהמחצית המכשיר עומד בעצמו דחשיב, אבל כשהוא מעורב שנתמעט חשיבות הכשר המתיר לא, אע"פ שנתמעט ג"כ חשיבות הפסול אין בכך כלום מאחר שהמתיר מיגרע, ומשום הכי בעינן הכא רובא. ובודאי שאין ביטול זה כביטול שאר איסורין, שאין לך איסור שאדם יכול להכירו ולעמוד עליו שיהא בטל, אלא כיון דאגמריה רחמנא למשה דבפלגא סגי, והכא לא סגי ליה בפלגא לפי שנתמעט חשיבותו של מתיר מפני שנתערב, אפילו הכי כל שיש רוב מן הכשר לא גרע מפלגא דכשר העומד בפני עצמו, לפי שאין המיעוט מבטל חשיבות הרוב, כך נ"ל, עכ"ל הר"ן.

אלא שהר"ן כתב כ"ז לפי שיטתו בסוכה שם שכל היתר זה לא מיירי אלא כשיש בסכך הכשר לבדו כשיעור צלתה מרובה מחמתה (כדעה הא' שהביא רבנו בסעיפים הקודמים), ולכן לא הוצרך לכתוב שהסכך הפסול חוזר להיות סכך כשר ע"י רוב הכשר שעמו, ורבנו נקט סברא זו גם לדעה הב' שהביא רבנו בסעיף זה שאפילו אם אין בסכך הכשר לבדו כשיעור מצטרף עמו הסכך הפסול להשלים שיעורו.

והמקור לזה הוא במג"א סק"ג, דקאי אדעה הא' בשו"ע (שהיא דעה הב' שהביא רבנו), והקשה איך התירו לערב ענפי האילן עם הסכך והא אין מבטלין איסור לכתחילה, וכתב בשם הב"ח לתרץ בכמה אופנים, ואח"כ הביא סברת הר"ן הנ"ל.

ובאמת במחה"ש נדחק ליישב דברי המג"א, וכתב שאף שהמג"א קאי על דעה הא' שבשו"ע, מ"מ כשהביא דעת הר"ן אתאן לדעה הב' (שהיא דעה הא' שהביא רבנו, והכי ס"ל להר"ן גופיה כנ"ל), וכוונתו לומר שלדעה הב' אין אנו צריכין לתירוצי הב"ח אלא אפשר לומר כהר"ן, אבל לדעה הא' ודאי ליכא למימר כהר"ן. ופשוט שדבריו דחוקים, שהרי המג"א כתב טעם זה להדיא על הדעה הא' ולא על הדעה הב', ולדבריו לא היה לו לכותבו כאן אלא על הדעה הב'. ולכן כתב רבנו בההגה"ה שאין זה כוונת המג"א, אלא שאכן כיוון ליישב גם דעה הא' ע"פ סברת הר"ן.

ב. וכדי לבאר ענין זה נקדים מה שקשה לכאורה בדברי הר"ן, שע"פ מ"ש רבנו נתיישב בטוב. דהנה באמת קשה להבין דברי הר"ן, דמה ענין פרוץ כעומד לנדו"ד, והרי שם כיון שהפסול עומד בפ"ע א"א שיבטל כחו של הכשר, אבל בנדו"ד אע"פ שהכשר הוא הרוב מ"מ היה לו להפסול לבטל את שכנגדו מהכשר, שהרי זה ודאי (לדעה הב' שהיא שיטת הר"ן כנ"ל) שכשהפסול צלתו מרובה מחמתו אינו מועיל מה שהכשר הוא הרוב ואעפ"כ מבטל הפסול את שכנגדו מהכשר (כמ"ש בשו"ע שם בדעה הב' וכ"כ רבנו לעיל ס"ו), וא"כ ה"ה בנדו"ד שהיה להפסול לבטל את שכנגדו מהכשר. ועכצ"ל שיש בזה דין ביטול, היינו דמאחר שהכשר הוא הרוב ה"ה מבטל את הפסול עכ"פ לענין זה שלא יהא בו כח לפסול את הכשר, דאי לא תימא הכי מה בין זה להיכא דלא חבטן, אלא ודאי מדין ביטול אתינן עלה. וא"כ מה ענין פרוץ כעומד לכאן, דהתם לא בעינן ביטול כנ"ל משא"כ בנדו"ד, וא"כ שוב קשה מהא דאין מבטלין איסור לכתחילה.

ובאמת כבר הרגיש בזה המחצה"ש, ולכן כתב דאין רצוננו לבטל האיסור (שהרי אין אנו צריכין לו להכשר סוכה, דהא מיירי כשהכשר לבדו יש בו כשיעור כנ"ל) כי אם למעט חשיבותו ע"י התערובת שלא יהיה בכחו לפסול הכשר. אלא דאי משום הא לא היה לו להר"ן להאריך, אלא לומר בדברים קצרים שאין כאן ביטול האיסור והיפוכו להיתר אלא לבטל כחו שלא יבטל את הכשר ולהכי אין זה נקרא מבטל איסור לכתחילה, ולאיזה צורך הביא הא דאגמריה רחמנא לענין פרוץ כעומד.

ומזה דייק רבנו שבדוקא דימה הר"ן דומה אצל דומה, והכי פירושו: כשם שבפרוץ כעומד אין הכוונה שהעומד מבטל הפרוץ שהרי שניהם שוים, אלא שבאופן זה הוא הכשר סוכה דלא בעינן יותר עומד מפרוץ, ה"ה כשהם מעורבים שאז נתמעט חשיבותו של הכשר, ה"נ אגמריה רחמנא שזהו הכשר סוכה ברוב כשר ומיעוט פסול. ואין הכוונה לצרף הפסול להכשר, אלא דלא בעינן יותר מרוב היכא דהם מעורבים, והכי אגמריה רחמנא, ואין זה ענין של ביטול.

ומזה למד המג"א לדעה הא' שבשו"ע, שגם לדעה זו אגמריה רחמנא דברוב סגי (דהא לא פליגי בהלמ"מ), אלא דלדעה הא' אגמריה רחמנא דזהו הכשר סוכה שמצטרף הפסול עם הכשר להשלים השיעור דצלתה מרובה מחמתה (כמ"ש רבנו באורך), ובזה פליגא אדעה הב'. וזהו כוונת המג"א, דבזה אין נפק"מ בין דעה הא' להב', דלשניהם אגמריה רחמנא דבמעורבין סגי ברובא, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה.

ובזה נתיישבה לרבנו ג"כ קושיית הר"ן דהא יכול להסיר האיסור וא"כ לא שייך לבטלו, שהמחה"ש נשאר בזה בצ"ע, ולשיטת רבנו מעיקרא דדינא פירכא ולית תמן קושיא.