סי' קפ"ח ס"י

בשבתות וימים טובים של שלש רגלים וכו' חייב לאכול פת שמברכין עליו ברכת המזון וכו' (ומיני לחמים שאין קובעין עליהם סעודה צריך לאכול מהם כשיעור קביעות סעודה) ואז הוא חייב לברך ברכת המזון כמ"ש בסי' קס"ח.

בהגהת מהרי"ל על הגליון כתב וז"ל: שמעתי ממנו בסוף ימיו שחזר בו ולא הצריך לאכול כשיעור קביעות סעודה, שהרי גם בברכת מעין ג' יש בה הזכרה של קדושת היום, עכ"ל.

ולכאורה צ"ע1 ממה שחקר הצ"צ בפס"ד (שנ"ז ע"ג) במי שאוכל מיני תרגימא שמברכין עליהם במ"מ קודם חצות ואחר חצות אכל סעודת פת, אם יצא י"ח ג' סעודות למאן דלא מצריך פת בסעודה ג' או דבעינן ג' סעודות כסדרן דוקא [ובשיחת כ"ק אדמו"ר (לקו"ש חכ"א ע' 85 הערה 7) מבאר עפ"ז הנהגת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לאכול אחר הקידוש מיני מזונות ואחרי תפלת מנחה ולסעוד סעודה גמורה2], והרי ע"פ הגהת מהרי"ל כאן שפיר דמי לצאת י"ח כל הג' סעודות במיני מזונות3.

ועכ"פ צע"ג מהמבואר לקמן סי' רמ"ט ס"י (ומקורו בד"מ בשם או"ז והובא במג"א שם סוסק"ו) שמצוה להימנע מלאכול שום דבר קודם אכילת עיקר סעודת שבת, ובפרט ע"פ המבואר בקו"א שם סק"ג4. וצע"ג לתווך כ"ז.

1) . ראה גם במ"מ להוצאה החדשה. וש"נ.

2) . ראה גם תורת מנחם – רשימת היומן ע' קפז. וש"נ.

3) . לכאורה יש לחלק בפשטות, דהכא מיירי דוקא במיני לחמים כגון פת הבאה בכיסנין ודכוותה, דמיקרו פת ולכן יוצאין בהם י"ח סעודה, משא"כ הצ"צ מיירי במיני תרגימא שאינם פת. ועצ"ע.

4) . צ"ע הכוונה, שהרי בקו"א שם מבואר לחד שינויא שאם אינו רוצה לסעוד מיד אלא לאחר זמן שרי, ולאידך שינויא מבואר שם שבמיני מזונות הנאכלים לתענוג ולמתיקה אין לחוש.