מכתבי רבני חב"ד

[לפי סדר הא"ב של שמות המשפחה1]

הגה"ח הרב מרדכי שמואל אשכנזי

רבו של כפר חב"ד ארה"ק

ב"ה יום א' כ' סיון ה'תשנ"ח, כפר חב"ד ארה"ק

כבוד הגה"ח ספרא רבא רשד"ב שיחי' לוין, מנהל ספריית ליובאוויטש

קבלתי את עלי ההגהה של ספרו "תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו", ואפשר להעיר בזה:

א) מ"ש רבינו הזקן שהמים כשרים שבמקוה יהיו בגובה יותר משבעה טפחים, יש לעיין אם לדעתו ה"ז גם להוציא מחשש מרודד, ולפי"ז גובה האוצר התחתון צ"ל לא פחות מקצת יותר משבעה טפחים. שוב ראיתי שמובא בפרק התשיעי של הספר, שכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע כתב שלא חששו לחומרת הרא"ה בהשקה למרודד.

ב) מ"ש ברשימת הרב לנדא ס"ב, שיהיו שני נקבים טע"ט, ומ"ש ס"ד שנקב ההשקה ישימו בשיש. לכאורה הכוונה שרק נקב אחד הוא בשיש, והשני הוא ברצפה עצמה. וכמ"פ קרה אשר הבלן החליף השיש ולא ידע שהחורים הם נקבי ההשקה לכן עושים שנקב אחד הוא קבוע ברצפה. שוב שמעתי שכך הוא גם במקוה שברוסטוב.

ואולי הטעם שדייקו שהנקב יהי' בשיש, בכדי שעל ידי זה יהי' אפשר להוציא את השיש, כשיצטרכו לנקות את הבור התחתון, אבל אי"ז לעיכובא. וכהיום שישנם אפשרויות אחרות להוציא את השיש, יכולים להיות ב' הנקבים בהרצפה, ואז בטוח יותר שישארו לתמיד.

ובאשר לשיעור של הטפח, כיון שלקמן סי"ד כותב ששיעור האמה היא 62.3 ס"מ, א"כ הטפח הוא 10.4 על 10.4 ס"מ, וצריך להקפיד בשיעור הזה להשקה, וכדאי שיהי' יותר גדול, מכיון שלמעשה, בעובי הבטון שהוא בדרך כלל 20 ס"מ קשה להקפיד שבכל העובי יהי' אותו שיעור נקב. והרי לדעת אדמו"ר מוהרש"ב הטפח על טפח הוא עיקר הכשר המקוה.

ג) מש"ש ס"ד שהמים יעלו על גדות הרצפה, ומה שהביא בהערה שם מאגרות אדמו"ר, שתהי' נתינת המים למקוה כשרה, לפי"ז לכאורה יש להקפיד ב' דברים: א) שלאחר שמסיימים להמשיך המי גשמים למקוה ועולים המים על גדותיהן בתוך מקוה העליונה, לא לשאוב כל המי גשמים שבמקוה העליונה ולהשאיר קצת כדי שתהי' נתינת המים שאובים למקוה כשרה. ב) כל פעם שמריקים המקוה העליונה, לא להוריקה לגמרי. וצ"ע איך ינקו את רצפת המקוה. וצ"ע.

עוד מבואר שם "ואת השיש הזה יסירו לגמרי בזמן מילוי מי הגשמים לתחתונה דרך עליונה". כנראה חשש שלהשיש הזה יהי' איזה שהוא דין כלי, והרי אינו קבוע, לכן הקפיד להסירו לגמרי.

ולהעיר דאע"פ שהי' באמצעו נקב ההשקה שהוא טפח על טפח שמבטלו מדין כלי, בכ"ז ציוה להסירו לגמרי. וראי' למ"ש לעיל ס"ב שהנקב בהשיש לא הי' בקפידא דוקא לכן צוה להוציא השיש, כיון שיתכן שהנקב השני יהי' בהרצפה.

ד) מש"ש ס"ז, להעיר שבתיקוני המקוה של אדה"ז לא הצריך המשכה עבור מים החמים, ואולי כיון ששם שופכים את המים החמים לתוך מ' סאה מים כשרים שנמצאים כבר במקוה, בלי השקה כלל. או ששם התיבה היא בחפירת מי המעין קשה יותר לעשות המשכה.

ה) מש"ש ס"ח שצריך ראוי לבלוע, לא הבנתי דבשביל להכשיר מצד כח אדם א"צ לראוי לבלוע (ואולי מדובר שם בצינור, ולהוציא מחשש שאובין, ולפי"ז כשיוצקים תעלה מביטון א"צ לזה, ועי"ש לפני"ז ס"ז). שוב ראיתי באגרות-קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ה אגרת א'קא, שמאריך בזה ומסיים "ומשום חששא דחששא מפני שמנענע את המים … או משום שסופו לצאת כולה, ודאי מהני בהם המשכה".

ו) מש"ש סי"ד במ"ש בצינור עשוי מלט ראוי לבלוע, לכאורה הכוונה לתעלת יציקה עשויה ממלט, שנקראה במשנה (פ"ד מ"א) ובפוסקים בשם צינור (ואין הכוונה לצינור ממש).

ולענ"ד בכל אופן כשהאוצר רחוק מהמקוה (מצוי ביותר) וצריך להמשיכו על ידי צינורות ומוכרח כו"כ ארכובות בדרך (וראה שם סי"ג שהזהיר שלא יהי' על הגג דברים המעכבים את המים, ולכן הצריך אחר כך המשכה), נכון לעשות בהצינור גופא נקב פותח טפח לבטלו מתורת כלי, ולאחר שקבעו בקרקע אפשר גם לסתמו בצמנט וכיו"ב (כפי שמובא בספרו פרק שני בהערה בשם הרה"ק הר"ה מפאריטש), ולפני הכניסה למקוה לעשות המשכה של ג"ט על גבי קרקע הראוי לבלוע.

וכ"ז כשיש ארכובות בצינורות. אמנם כהיום שישנם הרבה אפשרויות חדשות, כדאי להשתמש בתעלות יציקה, ומה שפחות בצינורות.

ז) בקשר לגובה המים במקוה, מ"ש בפרק עשירי השיעור 140 ס"מ (חצי אמה למעלה מטיבורה), המקובל במקוואות בארה"ק הוא כמדומה לא יותר מ120- או 110 ס"מ. והשיעור המובא כאן, הוא רק במקוה קטנה שא"א לטבול בה מושכב על הארץ, כ"א מעומד.

ח) בקשר לאורך המקוה, מה שכתב בפרק עשירי שצ"ל 180 ס"מ מתחלת המדרגה התחתונה עד הכותל שכנגדה, זאת מנין לו, ומדוע לא יצטרפו המדרגות התחתונות כשתשים ראשה עליהם. ושאני מנידון רבינו הזקן, ששם הירידה היא על ידי סולם וא"א לדעת כמה הי' שם בין שליבה לשליבה. אבל בזמנינו בכל אופן בארה"ק גובה מדריגה בערך 18-19 ס"מ, לא ידעתי אם שייך כ"ז.

ומ"ש ברשימת הרב לנדא ס"ה שאורך המקוה צ"ל 142 ס"מ (מלבד המדרגות), היינו דוקא כשהמים אינם גבוהים במקוה, ולכן צריכה להניח ראשה על המדריגה התחתונה. משא"כ אם המים גבוהים 110 ס"מ, שאז יכולה להניח ראשה על המדרגה השניה והשלישית, וא"כ אין צ"ל 142 אורך המקוה מלבד המדרגות.

וכנראה שאדמו"ר חשש שמא לא יהיו המים גבוהים מספיק, וחשש זה הוא בעיקר במקוה שעל פי תיקונו, כי המקוואות שההשקה היא מן הצד הרי נקב ההשקה הוא גבוה ומוכרחים להגביה המים לגובה הנקב לפחות, משא"כ כשהבור למטה הרי בשיעור מקוה לבד מספיק מעיקר הדין.

ועכ"פ במקוה שאין בה שיעור זה עד למדריגה התחתונה צריך להקפיד על גובה המים של לפחות 110-120 ס"מ כפי המקובל.

ט) בקשר להוראות נוספות כמדומה לא הביא הכתוב בשיחת חה"פ תרצ"ו עמ' 129, אשר הקפידו שכניסת המי גשמים לא יגעו בברזל, ולא גילה לנו טעמו, ויש להאריך בזה בכו"כ פרטים. ומצוי בהרבה מקוואות בזמנינו שעושים בהפתח של האוצר רעמיל מברזל, וכן לפעמים נוגעים המים בכניסתם בראדיאטורס.

י) כדאי הדבר להעיר אשר הבונים המקוואות יקפידו לצקת המקוה העליונה והתחתונה יחד, דכשאינם יוצקים ביחד יש חשש זחילה בהחיבור ביניהם.

לענ"ד חסר כו"כ דברים ועצות פרקטיות בקשר לבנין המקוה. ויש להאריך בזה הרבה.

מרדכי שמואל אשכנזי

*

הגה"ח הרב יוסף אברהם הלוי העלער

חבר הבד"צ קראון הייטס וראש כולל אברכים

ב"ה עש"ק ח"י סיון ה'תשנ"ח פה ברוקלין יצ"ו

כבוד יד"נ הרהגה"ח ר' שלום דובער שי' לוין

אחרי הברכה וכו'

ראיתי קונטרסו "תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו", וכמעט שלא הניח כלום.

ובכ"ז לחביבותא דמילתא אציין, דבקונטרס "קובץ רז"ש" כותב הגרז"ש דווארקין ז"ל (בעמ' 44) דהחילוק בין השקה מן הצד להשקה מלמעלמ"ט הוא דמקוה על גבי מקוה הוא באמת מקוה אחת ולא מקוה הנכשרת על ידי השקה, וההפסק שבינתיים הוא רק להפסיק בין האויר החם שלמעלה, ובמילא אין העליונים ותחתונים מתערבים, אבל בבור השקה מן הצד המקוה נכשרת על ידי השקה.

ובשו"ת מנח"י (ח"ו סי' צ) הביא זה בשם רב גדול אחד, וכתב שסברא זו אין לה שום יסוד ושאין חילוק בין חיבור מן הצד לחיבור באמצע ע"ש.

וזכורני שסיפר הגרז"ש ז"ל הנ"ל, שסברא זו שמע מפי כ"ק אדמו"ר זיע"א, במענה לשאלתו האם יש מעלה שבור התחתון יהי' דוקא תחת בור הטבילה או יכול להיות גם תחת בור מי גשמים שמן הצד, דהיינו שבצד בור הטבילה יהי' שני בורות מי גשמים זעג"ז (וכמו שבנה כן הגאון בעל מנח"י הנ"ל, והוסיף עוד בור הזריעה מצד שני, דלפ"ד יוצאים בזה כל ההידורים, כולל המקוה של אדמו"ר הרש"ב נ"ע. ורבים נמשכים אחריו עד היום לבנות מקוה של ד' בורות כידוע). וע"ז השיבו כ"ק אדמו"ר זיע"א שאינו כן וכנ"ל.

ויעוי' בספר החשוב "מקוה מים", שנדמ"ח בשנת תשנ"ב (בעמ' סג ואילך), דלאחר שמבאר היטב סברא הנ"ל כתב שאין זו סברא מחודשת, וכבר נזכרה בכמה גדולי אחרונים ע"ש. ועוד מבאר שם לפי דרכו הא דהצריך אדמו"ר מהרש"ב נ"ע נקב טפח על טפח ע"ש.

ומהגר"מ אשכנזי שי' האב"ד דכפר חב"ד שמעתי לבאר עפ"ד הש"ך בהל' אבלות סי' שע"א סק"ד, דכשיש פותח טפח בין בית לעלי' נחשבים כחדר אחד ע"ש (וכמדומה שכבר נדפס באיזה מקום משמו).

ואסיים בברכה

יוסף אברהם הלוי העלער

*

הגה"ח הרב עזריאל חייקין

ראב"ד בריסל, בלגיה

ב"ה יום א' ד' תמוז ה'תשנ"ח

אל כבוד הרה"ח וו"ח וכו' נו"נ הרב שלום דובער שי' לוין, ספרן ספריית רבינו

שלום רב!

מאד נהנתי לעבור על ספרו תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו, המסודר בטוב טעם, שמכין לדפוס, שהואיל להראות לי בהיותי בבית רבנו על ג' תמוז דהשתא.

אמנם לא הי' זמני בידי ללמדו בעיון הדרוש, מכל מקום לא אמנע עצמי מלכתוב איזה הערה.

ברשימה ע"ד בנין ותיקון מקוה בסעיף ד, נידון הדיוק שהמים יעלו על גדות הרצפה, והביא בהערה השאלה איך יהי' כשרוצים לנקות רק העליונה, הרי מוציאים כל המים ולא נשאר מי גשמים על הרצפה.

ואולי יש לומר שבזה יש תועלת גם במקוה של בור על גבי בור כאשר עושים גם מקוה מהצד, אשר משם נכנסים מי העיר (הקרים והחמים) דרך זריעה ומקוה העליונה, ואז אולי כבר אין כל כך קפידא שתהי' הרצפה מכוסה במי גשמים תחלה.

בברכה

עזריאל חייקין

*

הגה"ח הרב יהודה ירוסלבסקי

יו"ר ועד רבני חב"ד בארה"ק

ב"ה יום א' כ"ז סיון ה'תשנ"ח

לידי"ע הגה"ח מוה"ר שלום דובער שי' לוין
ספרן ראשי ומנהל ספריית ליובאוויטש

שלום רב וברכה!

בנועם קבלתי את הקונטרס שעומד להו"ל בענין מקוואות, וברצוני להעיר איזה פרטים בדרך אפשר:

א. כפי שראינו את המקוה אשר בנה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, בעת ביקורינו ברוסטוב, הנקב שדרכו באים מי העיר אל המקוה, הוא בגובה 79 ס"מ מרצפת המקווה. ז.א. שבנו מלכתחלה באופן שגובה מי המקווה יהי' פחות מ79- ס"מ, ולכן הצריך אשר הטבילה תהי' רק בשכיבה כדג, וכפי שכתב רבינו הזקן בתיקוני המקוה שלו, אשר גובה המים יהיו 7 טפחים והטבילה תהי' בשכיבה (משא"כ בעמידה צ"ל המים בגובה זרת למעלה מטבורה).

ב. נלע"ד הטעם שרצה רבינו נ"ע, שמי העיר יגיעו למקוה דרך המשכה, עפ"י מש"כ החת"ס בתשובותיו (יו"ד סי' ריד), שאם באים המים בהמשכה, אזי גם להראב"ד אין חשש של נתן סאה ונטל סאה. עיי"ש ד"ה ומאי דקמן. וכן נוהגים כיום ברוב המקוואות שבונים (ראה מש"כ בס' הגהות על שו"ת חת"ס, מה שהקשו על החת"ס בזה ומה שיישבו).

ג. אעפ"י שלפי תיקון רבינו נ"ע גם מי הגשמים וגם מי העיר באים למקוה דרך המשכה, מכל מקום בנה באופן ששניהם באים ממקומות נפרדים. ונלע"ד הטעם לזה, כדי שלא תהי' אפשרית מציאות, שבעת המשכת מי הגשמים אל האוצר, תהי' בתוך תעלת ההמשכה שארית של מי העיר.

ד. ברשימה של הגר"י לנדא מבואר אשר ההמשכה של מי העיר היא "בתוך הקיר". ולמעשה מצאנו שם רק הנקב שבתוך הקיר, אבל לא מצאנו את המשך התעלה של ג' טפחים (כמבואר בשו"ע סמ"ה-ו), עבור המשכת מי העיר. ויתכן שהיה המשך תעלה שנהרס.

יהודה ירוסלבסקי

*

הגה"ח הרב משה יהודה ליב לנדא

רב אב"ד בני ברק

ב"ה יום א' י"א תמוז ה'תשנ"ח

כבוד הרב שלום דובער שי' לוין

קבלתי את עלי ההגהה של ספרו "תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו", וברצוני להעיר:

א) בענין האם המים מן המקוה העליונה מתערבין בתחתונה, הדבר תלוי במשקל הסגולי של מי הרשת בכל מקום, כגון בארה"ק מי הרשת כבדים הרבה ממי גשמים. מעניין לדעת משקל מי הרשת ברוסטוב ביחס למשקל מי הגשמים.

הי' אצלי יהודי מדרום אמריקא שבנה דגם מקוה מפלסטיק שקוף בור על גבי בור, כדי להוכיח חילוף המים, והוסיף צבע במים שבעליונה, וראו כמו חוט דק יורד כל הזמן מן העליונה לתחתונה, והוא מפני כובד המים.

הוא רצה לחדש שיוסיפו מלח במי הגשמים, אך לא הסכמתי בגלל שיטת הראב"ד במכות גבי חבית בים.

בפרט לפי הוראת כ"ק אדמו"ר נבג"מ זיע"א לכוין זרם המים מול נקב ההשקה קשה להבין, זה ודאי יגרום להחלפת המים בבור. ובפרט כאשר ישנם שני נקבים בין העליונה לתחתונה, א"כ זרם המים בנקב אחד יגרום ליציאת מים מן הנקב השני, וצ"ע.

ב) בענין אם הנקב בין העליונה לתחתונה הי' עגול או מרובע, יש בניירות של כבוד אבי הגה"ח זללה"ה שרטוט של המקוה, ובע"ה אחפש ויתברר הספק.

ג) בענין נקב וסתימה במקוה, שהביא מהצ"צ שאין בזה חשש ומתיקוני המקוה של אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שלא יהי' שום נקב, הנה אינו דומה ברזא בין מים למים (עי' צ"צ סי' קעו ח"ג אות ו), ואילו במקות אדמו"ר מוהרש"ב שולל נקב לחוץ.

משה יהודה ליב לנדא

*

הגה"ח הרב חיים אליהו לנדא

ר"י בישיבת תות"ל כפר חב"ד

ב"ה יום א' י"א תמוז ה'תשנ"ח

כבוד הרב שלום דובער שי' לוין

קבלתי את עלי ההגהה של ספרו "תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו", וברצוני להעיר:

א) ע"ד תדירות החלפת מי האוצר, אמנם אינני זוכר ששמעתי בבירור באיזו תדירות היו מחליפים המים מהמחסן של מי הגשמים, אולם, כידוע מתוך רשימת אמו"ר הרב ז"ל שהי' אוצר מים רזרווי "מחסן" בחצר, שממנו המשיכו המים לבור התחתון (כפי הנראה לע"ע, המחסן הזה בחצר הרסוהו הגויים ואינו קיים).

וברוסטוב בדרך כלל אין מחסור בגשמים, ועכ"ז עמד בקביעות על שלחן הרבי נ"ע בחדרו ברומטר, ובפירוש לצורך ובגלל המקוה. ויש ברשימות אבי הרב זללה"ה שפעם אחת בהיותו בחדר הרבי שאל אודות החלפת המים (מתוך המחסן) ואמר הרבי: וואס וויזט דער ברומטר?

ואגב, בהסב השיחה אז אודות הברומטר ומהותו אמר הרבי, שעניין אותו לידע מהותו, ופירקו לראות, ואמר שיש בו כסף חי (כספת) המפעילה אותו ואמר הרבי "איך בין נתפעל גיווארן פון דיא התכללות פון דעם תמים דעים", והמשיך מילא כאשר בחוץ יבש והברמוטר מראה לצד הלחות שצפוי גשם, הנה הרגישות שלו גדולה יותר והוא כבר מרגיש את הלחות, אבל כאשר בחוץ גשם שוטף והלחות גבוהה, והברומטר כבר מתחיל להראות על יובש … ונפלט מפי אבי זללה"ה "און דאס איז מרגיש דוקא דער דומם", והשיב הרבי "דאס רעט מען דאך". סיפור זה שמענו מפיו פעמים רבות.

והנה בודאי וכמובן מאליו שאילו הי' מדובר על החלפה אחת או שתים בשנה ויש מחסן רזרווי, לא הי' צריך ברמוטר קבוע לשם כך… אלא ודאי משמע שהחלפת המים היתה תדירה הרבה יותר.

ב) בדבר חשש הדברי חיים ושיטתו:

הנני לספר מה שאני בעצמי הייתי נוכח בהזדמנות של בקור שערך אבי הרב זלה"ה אצל האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל בקרית צאנז (וגם בנו ממלא מקומו בארה"ק הי' נוכח), והוסב השיחה בענין המקוה, והתלונן שחסידי צאנז בפ"ת (כמדומה לי שהמדובר הי' על פ"ת), רוצים מקוה שתהא מתאימה לשיטת הד"ח, והיות ששם המקוה היא בור על גבי בור ועובי התקרה האמצעית היא כעין הסילון המחבר שני מקוואות זו על גבי זו. ואבי השיב שאינו כן אלא בנידון דידן אין אלו שתי המקוואות אלא מקוה אחת ממש, והאריכו בשיחה אודות זה.

מספר שעות לאח"ז כשחזרנו לביתינו, טלפן אל אבי בנו של האדמו"ר מקלויזנבורג בשליחות אביו, ואמר, שעבר שוב על הרשימה הנודעת של אבי הרב זללה"ה, ואמר שאם אמנם עושים בדיוק כפי הכתוב שם, זה בודאי טוב גם לפי דעת הדברי חיים.

ג) לפני שהרבי נ"ע החליט לבנות המקוה בור על גבי בור, הי' דיבורו אל אבי וספר אשר דעתו נוטה לעשות בור על גבי בור. אולם דן בזה עם הרב הגה"ח ר' מנדל חן הי"ד, והוא הביע דעתו להעדיף בור השקה מן הצד (כנראה שהרבי ברוב ענותנותו רצה דוקא שרב יסכים אתו). אבי ז"ל העלה אז הסברא שיש עדיפות בבור על גבי בור מחמת שינוי הטמפרטורה במים. הרבי נהנה מרעיון זה וקבלו. ואז נפלה ההכרעה למעשה לבניה באופן הידוע.

חיים אליהו לנדא

*

הוספה והשלמה מהנ"ל

הארות והערות נחוצות ומעשיות

מתוך ר"ד של אבי הרב הגה"ח זללה"ה

בדבר המקוה ברוסטוב

כידוע הי' אבי, הרב הגה"ח מוהר"ר יעקב לנדא זללה"ה, "רב החצר" בתקופת היות כ"ק אדמו"ר הרש"ב זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ברוסטוב ע"נ דון, עפ"י פקודת הרבי. או כפי שכונה בפי כ"ק אדמו"ר הריי"צ זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, "דער דווארצאווער רב". דהיינו "רב הארמון". (דווארעץ =ארמון). כבר נודע שזכה להתקרבות מיוחדת, וזכה כל אותה תקופה לצקת מים על ידי הרבי כפשוטו בפו"מ. עד שכ"ק אדמו"ר הריי"צ אמר אז ברבים שמקנא הוא בו אודות זה. מטבע הדברים הי' מעורה מאד בבנית המקוה בבית הרבי. עוד טרם בניתה, הי' דבר הרבי אליו אודות שקו"ט שהי' לרבי עם הגה"ח רבי מענדל חן הי"ד, בדבר המקוה. כאשר הרבי העדיף בור ע"ג בור, והרמ"מ צידד בהשקה מן הצד. כנראה שהרבי ברב ענותנותו רצה שרב יסכים אתו. אבי, שהיה חסיד מקושר בכל לבו, אמר כדברי הרבי, בהעלותו את הסברא הידועה לעדיפות בור ע"ג בור, שבגלל הבדלי הטמפרטורה במים, שהתחתונים קרים יותר, קטן החשש שמי הגשמים שלמטה יתערבו עם העליונים. סברא שהרבי תמך בה מאד מאד. כך "נולדה" המקוה הידועה. רישומי דברים מדויקים מאד נערכו אז ע"י אבי הרב זללה"ה אודות בנין המקוה. ומשמצאתים, וראיתי שיש בהם דברים בלתי ידועים והתועלת בפרסומם, הנני מביא מהם לידיעת רבים, וכן את המסקנות המתבקשות בבירור מאותה רשימה, כפי שיראו הקוראים.

- א -

אין זה דבר חדש, וכבר רבות דובר בו, גודל התפעמות הלב שאחזתנו כלנו, בהיותנו לראשונה ברוסטוב, כאשר זכינו לגאולת ביתו של כ"ק אדמו"ר הרש"ב זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ולגילוי המקוה הטהורה, אשר בהשתדלות כה רבה, זכו לקיים "וישובו ויחפרו" את הבאר אשר סתמוה פלשתים, בשלמותה ובכל הדרה.

רגש התפעלות עילאית אחזה בכל הנוכחים נוכח הנס ופלא, אשר למרות שהנכרים דרי הבית, ניתצו כתלי מעקה המקוה שמעל גובה הרצפה, בהכאות בכח רב, קירות שהיו יחידה אחת של בטון עם כתלי המקוה בעומקה, והפילו השברים, חלק מהם גושים גדולים, אל תוך חלל המקוה. למרות כל זאת נשארו אפילו אריחי החרסינה שלמים. הזעזועים לא קעקעו ולא ערערו במאומה את כתלי המקוה, עד שלאחר בדיקה במילויה במים, נתגלה שלא היתה בה זחילה כל שהיא. דבר המפליא כל שומעיו.

[אגב, אז נפתרה גם השאלה אודות נקב ההשקה של טפח על טפח ברצפת המקוה האם לעשותו עגול או מרובע, שהרי הכל רואים המציאות, היותו מרובע].

יחד עם זה, חידה סתומה היתה לכולנו הימצאות נקב בכותל שבימין היורד במדרגות, בגובה נמוך מאד. סברות רבות נאמרו בזה, אך התמיהה לא קטנה. אף כי מדדנו וראינו שיש שיעור מים להכשר מקוה למטה מגובה הנקב. גם עם היות ידועה ההוראה שהטבילה תהיה במתיחת כל הגוף (עם הנחת הראש על השליבה התחתונה), עכ"ז הקושיא נשארה במקומה. מה ראו על ככה לעשות נקב בגובה מועט כ"כ, בפרט שבשעת התרוממות המים ע"י הטבילה, הרי יתכן שתהיה זחילת מים לתוך אותו נקב. ואף אם לא תפסל המקוה בזחילה עליונה זו, (ואין כאן המקום לדון בפרטי הדינים שבזה), מ"מ למה לעשותו לכתחילה. בפרט שהרבי הרי בפירוש רצה למנוע חשש זה. והורה, כפי שנאמר ברשימה המודפסת והמפורסמת: "שום נקב כו' לא יהי' לא בעליונה ולא בתחתונה. ומקום כניסת מי הגשמים יהי' ע"י נקב בעליונה למעלה ממדת המים בכדי שלא יהיה חשש זחילה כו'".

הסברא שדרך נקב זה באו מי העיר אל המקוה בהמשכה, היתה רחוקה מלהתקבל על לבי. בפרט שחפרנו מעבר לקיר המקוה שמא נמצא איזה סימן למה שהי' שם, אך לא נמצא מאומה.

אולם למעשה, לא עלה על דעת מי מאתנו להעיז ולשנות ממה שנמצא, בפרט שאותו נקב לא הי' נראה כפירצה, אלא נקב עגול מעובד יפה. ובהיות שראינו שם בבירור שהתבצעה עבודת חפירה והחלפה של צנרת המים בתקופה האחרונה, היתה ההנחה שעקב חפירה של הנכרים באותו מקום מחוץ לכתלי המקוה וסתימת חפירתם, נעלמו עקבות המשכו של נקב זה. לפיכך בלית ברירה הונח שאכן זה הי' מקום כניסת המים, ואמנם בשיפוץ המקוה עשו כניסת מי העיר למקוה בהמשכה דרך אותו נקב, על דעת כלם. (על סמך זה גם נדפס בכ"מ שמקום כניסת מי העיר שם, היתה בגובה של כ79 ס"מ מהרצפה).

קושית נקב זה לא הרפתה ממני. הסברות שנאמרו לא הניחו את דעתי. הפיסקא הנ"ל "שום נקב כו' לא יהי' לא בעליונה ולא בתחתונה ומקום כניסת מי הגשמים יהי' ע"י נקב בעליונה למעלה ממדת המים בכדי שלא יהיה חשש זחילה כו'". הלכה והגדילה את הקושיא בעיני. כאשר עינינו הרואות באיזה גובה כניסת המי גשמים, כמעט 1.40 מטר מרצפת המקוה. ולזה קראו "למעלה ממדת המים", איך יתקבל על הלב שכ- 60 ס"מ למטה מכניסת מי הגשמים יהי' איזה נקב או מקום כניסת מי העיר. אך מה לעשות, הרי "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות".

ידע ידעתי שיש בין רשימות אבי הרב זללה"ה, רישום ושרטוט מדויק של המקוה משעת עשייתה. הנה מאז מצאי השרטוט ורשימה מפורטת בצדו, (שצילומם ניתן כאן), אני רואה חובה לעצמי לפרסמה, ולהביאה לידיעת הרבים, כפי שגם הבטחתי, ולהודיע בשער בת רבים, שמתברר בודאות שנקב זה אינו מקום כניסת מי העיר האוריגינלי! יתר על כן, בודאי שנקב זה בכלל אינו אוריגינלי כלל! כפי שיוכחו הכל בהמשך הדברים. יש לקחת זה לתשומת לב הלכה למעשה, בבנין מקואות, שלא לסמוך ולחקות כעין הנקב האמור! (מן הראוי גם לתקן את הכתוב בכ"מ שכאן בגובה זה הי' כניסת מי העיר).

rostov-1ולהעיר, חפרנו בשעתו, וחפשנו גם מאחורי הכותל האחורי של המקוה, [הכותל שממול המדרגות] וימינה לו. (ראה תרשים של מקום החפירה), כפי שנתפרסם בשעתו בתמונות שהופיעו ב"כפר חב"ד". גלינו שם מקום הצנרת הישנה, בערך במקום המסומן בתרשים. התפעלנו כאשר מצאנו שם בתוך האדמה שנשאר חלל זקוף כעין צנור, יפה כמעט כעין פלא, זמן רב אחרי שנשלף ממנו צנור המתכת, ע"י הנכרים. רק עתה יודע אני לומר, כמה מתאים חלל זה שמצאנו, עם המקום הנכון של כניסת מי העיר אל המקוה. אכן חלל זה שנשמר, הי' של הצנור שהוביל את מי העיר אל המקוה. מקום כניסת מי העיר במקוה, היה באותה פינה ממש, בכותל שמול המדרגות, מימין, בגובה שמעל פני רצפת החדר! שהרי עינינו הרואות שבכל גובה הכותל הקיים עתה, עד רצפת החדר, אותו הכותל שלם, ללא שום נקב.

אמנם, גם ברשימה המפורסמת המודפסת מכבר משמי' דאבי הרב זללה"ה, נאמר שההמשכה של מי העיר היתה "דרך המשכה בתוך הקיר", אך עד עתה לא ידענו באיזה קיר והיכן בתוך הקיר, ורק מתוך רישום ורשימה אלו, מתברר הדבר לאשורו.

הנני מגיש בזה צילום של רישום המקוה והשרטוטים שלה, שנערכו לאחר בניתה בכת"י אבי הרב זללה"ה בקיץ תרע"ח, הכוללת כל פרטי המקוה ודקדוקיה. השרטוט נעשה בדיוק רב, לפי קנה מדה מדויק "מאסשטאב" (לפי אמות המדה של רוסי' באותו זמן "ארשין" וכדו'). כמו"כ צילום הרשימה בכת"י, והעתקתה.

בתרשים זה ברור היטב לכל רואה, מקום כניסת מי העיר. בתוך הכותל האחורי (שמול המדרגות) נכנס צינור המים מימין, בתוך עובי הכותל, שם היתה תעלת ההמשכה, ככתוב מפורש ברשימה המצורפת, ומשם נכנסו המים למקוה. וכנ"ל אין שום ספק שכל זה היה מעל גובה רצפת החדר. מהלך הצינור בתוך גובה קיר המקוה, משורטט בצבע אדום. כשלצדו כתוב ברוסית, "צנור המים". (נקודת מוצא המים לחלל המקוה מסומנת באות ד')

יהא אשר יהא הניחוש, לשם מה עשו הנכרים, בתקופה הראשונה של מגוריהם בבנין, נקב זה. נכון שהדבר תמוה, וכאמור, הנקב הי' מעובד יפה בעיגול. אך למעשה אין זה נוגע לנו ואינו משנה דבר. ברור שכל זמן שהמקוה שימשה "מקוה", לא הי' שם נקב זה. כדמוכח מכל האמור בלא ספק, ועוד להלן בזה. מכיון שכן, פשוט שאין לעשות שום נקב אפי' בגובה מעבר לשיעור מקוה, בגובה שהמים עלולים לעלות ולהזחל לתוכו בשעת טבילה! ואין לסמוך בשו"א על הנקב המצוי שם!

- ב -

יתר על כן, רק עתה נתגלה לי עד כמה נכונה הטענה שהעליתי לעיל, שלא יתכן שעשו נקב כ"כ נמוך כאשר זה יכול לגרום איזו זחילה של המים לתוכו בשעת טבילה.

תא שמע! ברשימה זו (המצולמת כאן), נאמר אודות סוף הצנור המביא את המי גשמים עד כותל המקוה: "ובתוך כותל המקוה עשוי מגופה של עץ באסיתא של עץ, כדי שיהא הסתימה יפה ולא יהי' חשש זחילה ח"ו מהמקוה להצנור כו'."

כבר הדגשתי לעיל, שעינינו הרואות באיזה גובה הוא הנקב של צינור מי הגשמים. כמעט בגובה הרצפה. ( כ1.40 מ' מן הרצפה, כנ"ל.) ואעפ"כ עשו תקנה (אמנם מיותרת מפני הגובה) למנוע ש"ולא יהי' חשש זחילה ח"ו מהמקוה להצנור כו'." אך מלבד זה, אילו הי' נקב נמוך הרבה ממנו, (בגובה כ79 ס"מ), הרי זה ממש חוכא ואיטלולא לעשות פקק על העליון "שלא תהי' שם זחילה ח"ו". תרתי דסתרי ממש. עוד זאת, לאחר שנתברר מקום כניסת המים, הרי אין שום הסבר כלל להמצאות חור נוסף, ללא שום צורך. (ממול חור זה, מעבר לקיר, לא הי' שום חלל אלא עפר מלא עד גובה רצפת החדר). כל זה מלבד שבראותנו גודל הדיוק שלא השמיט שום פרט מלציירו ולתארו, הרי פשיטא שאילו הי' נקב זה קיים, לא הי' נמנע מלציינו ולבאר תכליתו. בפרט שהוא בעצם מילתא דתמיהה הדורש ביאור. מעתה הרי ברור ופשוט לכל, שנקב זה לא היה במקוה המקורית, ואינו אלא מעשי ידי הנכרים אחרי כניסתם לבנין.

ראה השרטוטים בהמשך.

שרטוט מס' 1

למותר להעיר שהכתוב באותיות דפוס על תצלום השרטוט, אינו מן המקור. זו הוספה שלי על גבי הצילום, להקל על הקוראים הבנת הכתוב במקור. כמו גם תרגום המלים שבלשון הרוסית.

קטע מהתרשים, מקום כניסת המים- מוגדל

והרי צילום רשימת ביאור הציורrostov-55

העתקת הרשימה:

(ביאור הציור מתייחס לציור מס' 2 שלו, שלא נרשמו בתוכו כל הפרטים אלא אותיות ומספרים לבד. ורק הפרטים הנוגעים לכשרות המקוה. העדפתי לצלם את ציור מס' 1 שכל הפרטים מופיעים גם בתוכו. וגם הפרטים הנוספים כמו האמבטי', דוד הקיטור וכו'. מכאן השינוי במספרים המסומנים.)

"ביאור ציור"

* "חלל המקוה מחזיק ל"ב וויערשאק באורך כו' על רוחב כ"ד (ך"ד).

* בכותל המסומן באות ג' (הכונה לכותל השמאלי שבשרשטוט). נכנסים המי גשמים ע"י צנור מצעמענט (=מלט) ההולך מתחת קרקעית החדר. ובתוך כותל המקוה עשוי מגופה של עץ באסיתא של עץ כדי שיהא הסתימה יפה ולא יהי' חשש זחילה ח"ו מהמקוה להצנור, ומסומן באות מס' 1. (ברישום זה, הסימון באות ב')

* בקרן זוית ב-ג (סימון הכתלים באותיות אינו מופיע ברישום זה). עשוי פתח מהמקוה עליונה לתחתונה, בערך רוחב חצי אמה, ובכלל בכדי שיוכל אדם לכנוס דרך שם, וסתום באבן שיש אשר באמצעיתו יש נקב טפח על טפח שהוא פתוח תמיד ושם היא ההשקה להמי"ג, ומסומן באות מס' 3 (ברישום זה - א') .

בקרן זוית ג-ד עשוי נקב טע"ט זאפאסני (=רזרווי) שהוא ג"כ פתוח תמיד, ומסומן באו"מ 3 (ברישום זה, ג').

או"מ (=אות מס') 4 (בשרטוט זה, רשום ד') מקום כניסת מי הוואדיפראוואד (=מפעל המים העירוני), דרך כותל המקוה בכדי שיהי' ע"י המשכה ג"כ. ונעשה צנור קטן מצעמענט בתוך כותל המקוה ודרך שם עוברים המים מן הצנור הוואדיפ"ר אל המקוה והצנור הוואדפ"ר נכנס לתוך הכותל." ע"כ.

– ג –

אגב, חידוש גדול שמענו מרשימה זו, שכבר אז, המקוה חוממה ע"י קיטור! (פאר). מימין לצנור מי העיר ומתחתיו, מופיע בתרשים קו צנור נוסף (בצבע אדום), שעליו כ' ברוסית "צנור הקיטור (=פארר)". ובקצה השמאלי של החדר, מצוייר בתרשים ריבוע, שלידו כתוב "פארוויק", שפירושו ברוסית דוד קיטור.

שכלול גדול שכזה, חימום ע"י קיטור בימים ההם, הי' בלי ספק כרוך בהוצאה גדולה וכו' ואתגר לא פשוט. (והרי אין המדובר ב"מחוללי קיטור" קטנים המצויים כיום בבתים, שהם חידוש טכנולוגי של השנים האחרונות בלבד). ולכאו' למה לא חיממו ע"י הוספת מים חמים, שהוא דבר הנקל בהרבה, בהסקת "סאמאוואר" ("מיחם") גדול ותו לא. (רדיאטורים לחמום בתוך המקוה ע"י מים חמים, ללא צורך בקיטור, הרי לא היו עדיין אז).

דבר זה הסב תשומת לבי לחשוב, שמא הוא מחמת חומרא שלא ישפכו מים שהם שאובים ממש בדוד החימום, (בלא המשכה), לתוך המקוה. אפילו לאחר שהמקוה נתמלאה כשיעור ויותר, ואף בהיותה מושקת תמיד וכו'! כאמור איני אומר זאת אלא מסברא בעלמא, לאור הרשימה. אף שבפשטות זוהי חומרא גדולה, ויחוו הרבנים הגאונים שליט"א דעתם.

*

בפתק זה נערך שיעור המקוה ממדת "וויערשאק" הרוסית לס"מ מעוקב:

"שיעור מקוה הוא:

כ-ח' אלף רל"ב וויערש' קוביק (=מעוקב)

ושני שיעור מקוה הוא:

- ט"ז אלף תס"ד = "

כאשר התוצאה של שיעור מקוה בס"מ (כמופיע בצילום), היא 725,413.101 ס"מ מעוקבים." כלומר כ730 ליטר.

ובהיות שכנודע ההוראה היתה שיהי' באוצר שיעור כפול, צריך האוצר להכיל כ-1460 ליטר מים. הדברים אמנם ידועים, אלא שראיתי לנכון להראות מקורם הראשון, כפי שנערך בשעתו.

– ד –

עוד פרט מעניין יש באותה רשימה. (בקטע שלא צולם). כידוע, המאגר הרזרווי שבחצר, (שלא חלו בו ידי זרים, ונשאר ממש כמות שנבנה) , תוכנן בתכנון מעולה להפליא. שלשה פתחי יציאה לו. פתח אחד הסתום בפקק עץ בתוך "אסיתא" של עץ הקבועה בתוך הבטון. נקב זה נפתח כלפי התעלה המובילה אל המקוה (ודרכה אל אוצר המים שתחתיה), בכל עת שהחליפו מי האוצר. נקב זה תוכנן ונעשה במיוחד גבוה מעט מרצפת בריכת המאגר, כדי שכל החול והרפש שיביאו עמהם המים בבואם מן הגג ישקע, ואל אוצר המים יבואו רק מים נקיים וצלולים. עוד פתח יש בכותל בריכת המאגר סמוך לקרקעיתו ממש, לנקוי המאגר בשלמות. פתח זה שפתחוהו לעת הצורך, הוא כלפי תעלת הביוב. עוד פתח אחד בכותל המאגר, בקצהו העליון ממש, הפתוח דרך קבע. גם ממנו יש חיבור לתעלת הביוב. וזאת היות שבנו והכינו באופן שכל מי הגשמים הבאים מן הגג זורמים רק אל התעלה המוליכה אל המאגר, כדי שלא יהי' שום פעולת אדם לשנות כוון זרימת המים, ביציאה מן המרזב. והמרזב הזקוף יהי' קבוע. גם זה כעין הוראה לרבים, להזהר באופן הטית המים מן המרזב, לכאן או לכאן. (ואין כאן המקום לפרט האפשרויות הטכניות בזה שיהי' ללא כל חשש.) לפיכך הוזקקו לפתח ניקוז עילי זה, לעודפי המים שמעבר לתכולת המאגר. דהיינו כאשר המאגר הרזרווי התמלא, אזי המים העולים על גדותיו זורמים דרך הנקב העילי לתעלת הביוב. כמובן, התכנון הי' שמגובה הפתח המוליך אל האוצר (המוגבה מעט) ומעלה, עד תחילת פתח הניקוז, יכיל המאגר כמות המים המספקת למילוי האוצר, [דהיינו 1460 ליטר] ועוד. כי כידוע רצון אדמו"ר הרש"ב הי' שבעת מילוי האוצר, יהיה פתח האוצר פתוח, (כלומר, לוח השיש המכסה את הפתח שדרכו יורדים לנקות האוצר, יהא מורם) , וישאר פתוח עד שמי האוצר יעברו על גדותם לתוך חלל בור הטבילה.

אולם הקבלן טעה בחישוב, וכנראה שכלל בחשבון גם את החלל שמתחת לנקב זה. כך שבכל פעם שמילאו את האוצר מן המאגר, היו חסרים מים להמלאו.

וכך נאמר ברשימה:

"הבאק (=מיכל המאגר) מחזיק וויערש' קוביק 15.430.1/2

המקוה התחתונה מחזקת קוביק וויערש' 16.128

חסר בהבאק עד המקוה 698 "

יתר על כן, מוכח שבפועל לא הכיל אוצר המים (דהיי' המקוה התחתונה), שני שיעורי מקוה ממש, רק שני שיעורי מקוה בקירוב.

דהנה, לעיל הועתק החשבון ששני שיעורי מקוה הם – ט"ז אלף תס"ד וויערשאק. (=16.464 וויערשאק) ואילו כאשר נמדדה המקוה התחתונה אז, אחר השלמת בניתה, נרשם: (כפי שהועתק לעיל) "המקוה התחתונה מחזקת קוביק וויערש'16.128 " . ז.א. שהי' חסר להשלמת שני שיעורי מקוה 338 וויערשאק. (ובמדות שלנו: האוצר מכיל רק 1426 ליטר, במקום 1460. כלומר, נחסרו 34 ליטר). כנראה שגם זה יש לזקוף על חשבון טעות של הקבלן. אולם כמובן שלא הי' בזה קפידא כ"כ. כי עפ"י המבואר ברשימה המפורסמת, ההוראה לשני שיעורי מקוה היתה ליתר שאת שמא יצטבר בוץ ורפש בתחתונה וימעט שיעור המים. וע"כ פשוט שבפורתא לא דקו בכך.

– ה –

שתי הוראות למעשה

עוד הוראה ברורה מפי הרבי נאמרה שם, שהיא חומרא מענינת: "הצינור המוליך את המי גשמים מן הגג להצינור של הבאסיין (=בריכה. כלומר, בריכת המאגר הרזרווי), שהוא אצל החומה, צריך להיות עומדת בשוה, לא עקומה".

(בריכת המאגר כונתה לעתים בפי הרבי "באק" ולעתים "באסיין").

כלומר, הצינור הזקוף, העומד אצל הקיר, שדרכו זורמים מי הגשמים מקצה הגג כלפי מטה, אל ראש התעלה ההולכת אל בריכת המאגר, שכאמור, כל מי הגשמים מגג זה הלכו שמה, הצנור יעמוד זקוף בקו ישר [בשוה] בלא אלכסון [לא עקומה].

וליתר פירוט, הרי דבר מצוי הוא ששפת הגג בולט מעט או הרבה מכתלי הבית וחוצה. ועל שפת הגג תעלה (מרזב פתוח) שדרכה נאספים מי הגג ויורדים במקום אחד בצינור המרזב היורד למטה. וא"כ הצינור הזקוף, ההולך מלמעלה למטה, ע"כ מתחיל בריחוק מן הקיר, והיות וכרגיל רוצים להצמידו אל הקיר, עושים לפעמים "ארכובה" דהיינו זוית. הנה לא זו בלבד שלא רצו שתהיה בצינור זוית, אלא הדרישה היתה שהצינור יעמוד זקוף ישר [בשוה] אף בלא אלכסון!

חידוש גדול נוסף, שכמדומה לי אינו ידוע לרבים!

הוראה מענינת של הרבי מופיעה ברשימת דברים זו, הנוגעת למעשה! וז"ל: "הבאסיין יהי' בתוך הקרקע". כלומר בריכת המאגר תהי' בנויה בתוך הקרקע דוקא!

אל יאמר הקורא שהוראה זו היתה באופן מיוחד ביחס למקוה דרוסטוב, מטעם צדדי. כמו כדי שהחצר תהי' פנוי', או בבחי' רואה את הנולד שלא תשלוט בו יד זרים. דהנה אף כי למותר להדגיש שאסור לנו לומר "פשטים" ו"סברות" בדברי רבותיה"ק, שלא להכשל ב"מגלה פנים שלא כהלכה" ח"ו, הנה במקרה זה, לא רק שאסור לפרש, אלא אין שום נתינת מקום לפירושים. ברור שהוראה ודרישה היא לתועלת כשרות המקוה בכל אתר.

שכן, ישנה רשימות דברים של אבי זללה"ה ממוצש"ק לך, י"ג מ"ח עטר"ת, ע"ד שליחות שהטיל עליו הרבי, לנסוע לעיר "סטאווראפל" לבנות שם מקוה. בר"ד זו פרטים שונים שנאמר לו מפי הרבי באותו מוצש"ק, [אחר ה"חזרה" דדא"ח בהיכל קדשו], ע"ד השליחות. בין הדברים עלה ענין ה"באק" [=מאגר המים], לצורך "זאפאס" [=רזרווה].

וכן כתוב שם: "ועל שאלתי, אם יעשו את ה"באק" בארץ יהיו צריכים להוריד את המקוה בעומק יותר. השיב לי, מה בכך".

שאלה: "מפני שכעת העולם אינם רוצים לירד בעומק. אולי מפני זה שייך שיעשו את הבאק על הארץ? או אולי יתרון מעלה כאשר הוא בארץ".

תשובת הרבי: "בודאי יותר טוב כאשר הוא בארץ. ראשית, וואס פאסירט ניט" [="מה אינו קורה". כלומר, א"א לחשב מראש מה עלול לקרות ולהפסיד המים]. "גם כאשר הוא על הארץ, צריכים לשמרו ביותר".

שאלה: "אולי יכולים לעשות את ה"באק" ארוך ביותר ובלתי עמוק"? [כלומר, שמא לעשותו רדוד קצת, כדי שלא יצטרכו לרדת בעומק יותר]

תשובת הרבי: "כאשר הוא עמוק הוא יותר טוב מכאשר יהי' כולו ע"פ כל ה... (ה... , כך הוא במקור) כי יותר טוב כאשר הוא "טיפער" [=עמוק יותר]." ע"כ.

הרי ברור לעינינו בלא ספק. דעת קדשו אמורה בהוראה ברורה, שמיכל הרזרווי צריך להיות דוקא בתוך הארץ. ועמוק יותר טוב יותר. "עמוק עמוק מי ימצאנה".

*

והנני להעיר לתשומת לב!

התשובה בדבר שלילת בנית המאגר על פני הקרקע, נחלקה לב' חלקים. א', מי יודע מה יקרה למים כאשר הם על פני הקרקע, בהישג יד אדם וכו'. ב', "גם" כו' צריכים לשמרו ביותר. ולכאו' היינו הך והא בהא תליא. מכיון שא"א לדעת מה יקרה, הרי ממילא יש לשמור שלא יקרה. א"כ לאיזה צורך כפל הרבי דבריו, ומה הפי' "גם כו' צריכים לשמרו". מה התוספת ב"גם" זה?

אלא כפי הבנתי, נאמרה כאן הוראה ברורה בשני גדרים. א' שלא ראוי לעשותו ע"ג הקרקע, מצד המציאות, שיש חשש מה יקרה. והא פשיטא שאם לא ישגיחו איך ימנעו שלא יקרה. אך הרבי הוסיף "גם" כו' צריכים לשמרו ביותר. כלומר, דבר נוסף יש, ש"צריכים לשמרו ביותר". משמע שזהו ענין של תורה, הוראת הלכה. שמצד עצם היות מיכל המים מעל פני הקרקע, במקום שבהישג יד אדם, "גם" חל חיוב "צריכים"- לשמרו ביותר. אמור מעתה, אם לא שמרו ביותר, השאלה על כשרות המים היא מצד עצם אי השמירה, אפי' אם במציאות לא קרה דבר. ואשמח לשמוע מאי קא אמרי רבנן בהא מילתא. למען "יגדיל טהרה ויאדיר".

*

הגה"ח הרב יוסף יצחק פייגלשטוק

רב קהלת חב"ד בארגנטינה, מחב"ס מקוה כהלכה

ב"ה היום יום ד' י"ד תשרי ערב חג תשע"ה

לכבוד ידידי הרה"ג הרה"ח הרה"ת מח"ס תיקוני מקוואות, סדר הכנת שבת, ועוד ספרים בביאור שיטות רבותינו מוהר"ר שלום דובער שליט"א לוין

שלום ברכה!

הספר תיקוני מקוואות, יש בו אוצר יקר, שהרי אינו דומה שמיעה לראיה, והיה לכת"ר הזכות לראות המקוה במו עיניו, והגדיל לעשות שהעלה הכל בכתב לזכות לכולנו כל החידושים שנמצא בראיית הדברים, כולל תמונה וציור עם מדות מדוייקים:

א' האם נקב השקה שכתב שצריך להיות טפח על טפח, האם הנקב הוא עגול או מרובע? שזה לא מבואר ברשימה שכתב הרה"ג הרה"ח רבי יעקב ז"ל לאנדא, והנה בתמונה (עמוד מ"ח) נראה ברור שהוא מרובע.

ב' אחרי כמה זמן צריך להחליף המי גשמים בבור התחתון? שזה לא מבואר ברשימה שכתב הרה"ג הרה"ח רבי יעקב ז"ל לאנדא, הנה (בעמוד ס"ו) ביארת שכל המקוה והמחסן להחליף המי גשמים עמד רק שנה וחצי, ובזמן הזה אמר הרבי שצריך להחליף המי גשמים בבור התחתון (כמו שמסופר בשמועות וסיפורים ח"א עמוד 337), לכן מזה מובן שצריך להחליף המי גשמים כל שנה. וזה מובן עוד יותר בזה שכתב הגאון הרב יעקב ז"ל שבשעת מילוי מי הגשמים יעלו על גדות הרצפה, וזהו כדי שיהיה זריעה באשבורן, כמבואר באגרת הקודש של הרבי (כרך ג' תרצ"ג כרך י"ז ו'תס"ב, שערי הלכה ומנהג מט ע' ק"ז, לקו"ש ח"ז ע' 311). ב"ה, כ"ו מנ"א, תשי"ח ברוקלין. ...... הנה ע"פ האופן דכ"ק אדנ"ע, שהיא מקוה ע"ג האוצר והוא רצה שיעלו מי התחתונה ע"ג רצפת העליונה (עפ"ד הרי"ל שי' לנדא), הנה ה"ז זריעה באופן היותר מועיל, שא"צ השקה כלל לכל הדיעות, כמובן. – גם אם לא יעלו על הרצפה, יש לסדר שהשאובים יפלו ישר בנקב ההולך לאוצר התחתון, דהיינו זריעה, עכ"ל. ואם כן בזה שיזרמו המים ישר בנקב שבין העליונה לתחתונה יתחלפו המים יותר מהר? לכן ברור שיותר חשוב זריעה באשבורן מאשר החשש של החלפת המים, ובאשר החשש להחלפת המים, יחליפו המי גשמים כל שנה (בימינו שיש הפילטר ששקוע בבריכת הטבילה ועובד בלי משאיבה, ואין בו בית קיבול כלל [יש היום שני סוגים : 1 מיוצר במאנטריאל. 2 מיוצר בישראל] אפשר לשמור את בור הטבילה נקי לשנה או יותר בלי החלפה, ופה בבוענאס איירעס מלאתי גם בור התחתון במי גשמים וגם בריכת הטבילה במי גשמים, ועל ידי הפילטר הנזכר 1, וחומרי חיטוי, נשמר נקי ושקוף יותר משנה, וכעת זה הרבה יותר נקי מהמקוואות שמחליפים המים כל יום או כל שבוע, ולהבנתי זה הפתרון בימינו).

גם ראיתי מה שכתבת לעינין טבילה כדג, שגובה זרת מעל טבורה לנשים גבוהות הוא 130 ס"מ, הנה ראיתי הרבה מקואות שבנו אותם שגובה המים הוא רק 120 ס"מ, ואי אפשר להוסיף בו יותר מים (כי על ידי הטבילה יעלו המים יותר ויזחלו חוץ למקוה) ויש בימינו הרבה נשים גבוהות שגובה זה אינו מגיע לזרת מעל הטבור. ולכן באם המקוה יותר עמוק ואפשר שיהיה בו שני מקומות טבילה אחד 115 ס"מ עמוק לנשים נמוכות, ושני בעומק 130 ס"מ לנשים גבוהות, יגיע המים זרת מעל טבורה לכל אחד לפי מידתה, ויהיה כפי שנפסק בשולחן ערוך יורה דעה הלכות נדה סימן קצ"ח סעיף ל"ו וז"ל: צריך שיהיה המקוה גבוה ממעל לטיבורה זרת, לפחות.

המעלות שיש במקוה על גבי בור, כתבת שלעומת בור השקה יש החשש שמא לא הגיעו המים לגובה נקב השקה, מה שאין כן במקוה על גבי בור. הנה יש מעלה על בור זריעה, שבו יש החשש שמא לא נגבו בריכת הטבילה לפני המילוי, ואז פסול המקוה משום שלשה לוגים מים שאובים שקדמו (שו"ע יו"ד סי' ר"א סעי' ט"ו). ובנידן מקוה על גבי בור, מיד שנפלו השאובים נתחברו למי הגשמים ונטהרו, ואם נשארו מים מהנקיון נתחברו לבור התחתון ונטהרו. גם יש חשש אחר במקוה זריעה, שהזריעה נעשה בשעת שהבור נמצא בזחילה, והרי נפסק שאין הזוחלין מערבין (שם סעי' ס'), מה שאין כן במקוה על גבי בור נעשה הזריעה באשבורן. כמבואר לעיל באגרות קודש שזה זריעה באופן הכי מועיל.

בעינין מה שכתבו כמה כאילו יש חשש בכשרות המקוה הזו, הנה טחו עיניהם מלראות כי המקוה הזו נמצא כבר במשנה וש"ע ולכן ברור שאין שום ספק בכשרות של מקוה על גבי בור.

הנה הלכה זו ברורה, כי היא נזכרת במשנה מסכת מקוואות פרק ו' משנה א' "כל המעורב למקוה כמקוה חורי המערה וסדקי המערה מטביל בהם כמה שהם עוקת המערה אין מטבילין בה אלא אם כן היתה נקובה כשפופרת הנוד אמר ר' יהודה אימתי בזמן שהיא מעמדת עצמה אבל אם אינה מעמדת עצמה מטבילין בה כמה שהיא". ופירש הרמב"ם עוקת המערה היא החפירה תחת שטח המקום" וכן ברמב"ם הלכות מקוואות פרק ח הלכה ד'. וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך יורה דעה סימן ר"א סעיף נ"ט "עוקה (פי' חפירה) שבתוך המקוה, אם היתה הקרקע המבדלת בין העוקה ובין המקוה בריאה ויכולה להעמיד את עצמה, אין מטבילין במים שבעוקה עד שיהיו מעורבין עם המקוה כשפופרת הנאד; ואם אינה יכולה להעמיד את עצמה, אפילו אינם מעורבים אלא בכל שהוא, מטבילין בהם". ובש"ך שם ס"ק קכ"ו "עוקה – הוא חפירה שתחת המקוה". וכן בלחם ושמלה, לחם ס"ק רל"ו.

וכן בטהרת ישראל [מאת הרב ישראל יצחק זצ"ל רב בק"ק פראגא בשנות ה' עת"ר] סימן ר"א (עמוד 162) אלף כ"ט, נתבאר בפרטיות מקוה זו "יש עושין מקוה חדשה היינו בהפסק שולים באמצע גובה המים ויש בנקב שבשולים כשפופרת הנאד, הוי חיבור וכשר המקוה ואין בזה לא ניצוק ולא כטפרס ולא זוחלין, ואף קרקע השולים עבה יותר מג' טפחים אין חשש".

ומה שכתבו שהדברי חיים פוסל מקוה כזו, אינו נכון כלל, כי הוא בעצמו בתיקוני מקוה שלו תיקן חור השקה בריצפה דווקא, וכתב על זה שדוקא יהיה הנקב השקה בשולים המפסיק בין המקוה העליונה לתחתונה, ולא מן הצד, וכתב שזה לפי כל הראשונים והאחרונים. ומי שמחפש על זה איזה חומרא, הרי זה דברי תימה ולכן ברור לכל מי שמחפש האמת, שאפילו הדברי חיים בעצמו לא עלה על דעתו לפסול ח"ו, ומבאר ברור ההבדל ביניהם, והוא בעצמו תיקן שיהיה נקב השקה בריצפה דוקא.

ונעיין בשו"ת דברי חיים (ממרן חיים הלברשטאם זצ"ל האבד"ק צאנז והגליל) חלק ב' יור"ד סימן פ"ח [התשובה הידועה שפוסל מקוה למטה ומקוה למעלה מחוברים על ידי צינור]: "לעשות מקוה כזו, פירוש שהמקוה יהי' חפור בעומק בארץ עד שיהי' שמה מים הרבה, ואחר כך יתכסה המקוה זו בנסרים היטב מדובק מאוד עד שלא הי' אפשר לעלות המים למעלה, אך באמצע יעמוד עץ חלל כתבנית הנ"ל, ולמעלה שוה לארץ יעשה מקוה העליונה אשר עליונו של עץ החלל יכנס לתוכו, וגם המקוה העליונה יהי' תחתיתו מדובק מאוד בנסרים עד שלא יהי' באפשרי לזוב מים מתוכו, ואחר כך ישפך להמקוה העליונה מים, והמים שממקוה העליונה הנשפכים ירדו למקוה התחתונה דרך עץ החלל, וכן יעמדו תמיד מחובר המים העליונים להתחתונים דרך עץ החלל שהוא הרבה יותר משפופרת הנוד, והמים במקוה העליונה יעמדו תמיד ולא יאבדו רק יהיו מונחים על המים שבמקוה התחתונה דרך עץ החלל ולא יאבדו מחמת שהמקוה התחתונה מסוגרת בכסוי היטב, ובמקוה העליונה יהי' סילון להמשיך המים ממנה מתחת לארץ עד מקום נחל ששמה יצאו המים לחוץ ואחר כך לסתום העליון ... שראה מנהג מגאונים שמטהרים מהתחתון את המקוה העליונה שמלא שאובין. ובאמת במחכ"ת שגה בזה, ובודאי אם כל המקוה נתערבה בודאי אמרינן לכולי עלמא קטפרס חיבור, וכמו דאמרינן ... ואם כן משום הכי היכי דהמים נוגעים כל העליונים בתחתונים ורק שמפסיק איזה נסרים שאינם כלי הרי ממש אחד ולא צריכי לגוד אחית ולא לקטפרס, מה שאין כן אם רחוקים המה ורק נתחברו על ידי קטפרס בודאי אינו חיבור. והנה מה שהתירו הגאונים מיירי בודאי שלא היה המים רחוקים, דאם המה נמוכים הרבה בלאו הכי פסולים דהוי זוחלין, אלא ודאי שהמה סמוכים זה לזה, וכמו שעושין במקומות שטובלין בארגז תלוי בחבלין שמשלשלין הארגז עד סמוך למים שלא יהיה זוחל ובכהאי גונא הוי חיבור, אבל בנידון דידן שהמים נמוכין הרבה וכל חיותן על ידי חיבור בניצוק ודאי אינו חיבור ....... סוף דבר מקוה זו פסולה מן התורה לפענ"ד".

ובדברי חיים חלק שני הלכות מקואות סעיף ל"ח "יש מקומות הקרים ועוקת המקוה גדולה עד שאי אפשר לערבו במים חמים הרבים, הוכרחו לעשות ארון של עץ גדול מאד כשיעור קומת אדם ורחב בכדי שיהא ראוי לעמוד שם אדם במרחב ולהרכין הראש, ועושין בתחתית נקב כמוציא רמון וסותמים פי הנקב בעץ המתוקן לכך וממלאים את הארון הנ"ל במים חמים ובשעת הטבילה מסירים הברזא ונתערב מי הארון הנ"ל עם מי המקוה יותר מכשפופרת הנאד, והתירו להם חכמים זה, אך החמירו מצד שיהא עוד נקב כזה ושיהא נקב האחר סתום תמיד ולא יסתום בסיד וגפסיס רק באחד מהם לחוד או בצרורות והנקב השני יהיה הברזא לפותחו תמיד בעת הטבילה, ואז מותר בכל גווני אפילו אם יהיה הארון הנ"ל תלוי באויר בשעת טבילה".

ובפירוש שנדפס בצד: "אבל כיון שהחיבור על ידי נקב שבשוליו דאז לרוב ראשונים מותר לטבול אפילו בלא נתערב למקוה, ואפילו לרא"ש ז"ל והראב"ד אינו רק חומרא בעלמא באם עומדת אצל המקוה אפילו אין הנקב בשולים כמבואר בדבריהם, ועל כל פנים בצירוף שניהם ודאי כשר, ובאם הוא פשוט במוציא רמונים בודאי כשר דכן היו עושין בבית המקדש, וזה כוונת הד"מ יעו"ש ... ואם כן בכהאי גונא שניקב בשוליו ונתחבר למקוה כשר אליבא דכולי עלמא, וכן מבואר בכל הראשונים והאחרונים והמחמיר אינו אלא דברי תימה".

הרי הדברי חיים זצ"ל מדבר כאן בתיקון מקוה לכתחילה, וכתב בפירוש שדוקא יהיה הנקב השקה בשולים המפסיק בין המקוה העליונה לתחתונה, ולא מן הצד, וכתב שזה לפי כל הראשונים והאחרונים, ומי שמחפש על זה איזה חומרא, הרי זה דברי תימה.

התיבה הזו שהוא המקוה שהיה בצאנז היה בדוגמא התיבה של המקוה של אדמו"ר הזקן, אלא כיון שגובה המים היה משתנה כפי תקופת השנה, לכן היו חייבים להעלות או להוריד אותו כפי גובה המים בבאר, לכן תיקן שני נקבים : א' לבטל מתורת כלי. ב' להשקה, ובו היה פקק, ובחר לשים נקב השקה בריצפה דווקא. לכן ברור שדעת הדברי חיים שהמקוה הזו הכי מהודרת, ולכן בחר במקוה הזו. וכן המעיין בתשובה הנזכר יראה שמחלק בין מקוה על גבי בור שכשר, למקוה במחובר לבור התחתון על ידי צינור.

בברכה והצלחה, שהקב"ה יתן לכת"ר כח להמשיך להגדיל תורה, ולהוציא עוד ספרים וחידושים בדברי רבותינו, להאיר אותנו באור התורה, חזק ואמץ, שתמשיך להוציא עוד ספרים וחידושים מלאים בדברי תורתינו הקדושה.

יוסף יצחק פייגעלשטאק

הגה"ח הרב הלל פעווזנער

רב קהלת חב"ד בצרפת

ב"ה יום שלישי שהוכפל בו כי טוב ערב ראש חדש תמוז תשנ"ח

לש"ב הרשד"ב נ"י לוין, והי' חכם ומדעתו מבין

קבלתי קונטרס תיקוני המקוואות, בירור הלכות בכל אות ואות, בשלושה עשר פרקים כפתור ופרח, באופן מסודר וברור ופה רך, במקוואות כמה מעלות טובות, בהלכות והידורים לנשים צובאות, ואבוהון דכולהו מקוה דרוסטוב, נתגלתה בחקירה וראש טוב.

יש שפקפקו בהתקנה דמקוה על גבי מקוה, מפני שמי גשמים הם קלים ממים שמנהרות ומעיינות היוצאים בבקעה ובהר, שיש בהם תערובת חמרים חמרים, מהם מלוחים מהם מרים (כידוע לכל, ורשום על גבי בקבוקים מים מינירלים), משא"כ מי גשמים שמתמתקים בעבים, אע"פ שאד יעלה מן הארץ, ממימי אוקיינוס (ב"ר פי"ג ועוד).

ועפ"ז במקוה על גבי מקוה שהמים התחתונים הם מי גשמים, שהם קלים מהעליונים, הם עולים למע' וסוכ"ס הם מתערבים, אע"פ שהם צוננים והעליונים חמים.

אבל הרי כ"ק הרש"ב אמר שמחמת שינוי מדת החום "רחוק הדבר שיתערבו", דהיינו ששינוי מדת החום פועל נגד ההתערבות בין התחתונים להעליונים, והתנגדות זו היא חזקה מאד, שהרי אנו רואים כשמוסיפים מים חמים למקוה מוכרח לערב החמים בצונן, ומצד עצמם המים העליונים הנשארים למעלה הם חמים מאד וא"א להכנס אע"פ שלמטה עדיין קר מאד, וזה ידוע לכל.

וגם הרי המי גשמים הבאים מהגגות יש בהם הרבה עפרורית ופיח עשן, ולא הכל שוקע למטה, והאבק הדק נשאר מעורב עם המי גשמים, וא"כ אין המי גשמים קלים כ"כ כמו בעצם הווייתם בעבים.

עכ"פ הרש"ב לא אמר שהמקוה על גבי מקוה אין כלל תערובות המים, ועפ"ז הכינו אוצר מי גשמים להחליף אותם מזמן לזמן.

אבל נ"ל לומר יותר מזה, שמכיון שהחשש בנ"ס ונ"ס הוא מצד מראית עין (כמ"ש בכ"מ), והיינו כשנ"ס ונ"ס בידים. אבל גם במקוואות עם הנקב מן הצד הרי אנו רואים איך שעל ידי הטבילות נכנסים ויוצאים המים, ומתערבים השאובים עם המי גשמים.

והנה אם הי' טבע המים החמים והצוננים להתערב זב"ז, הרי גם כן זה נראה, ואי"ז כמו נ"ס ונ"ס בידים, ואפילו לא על ידי יציאת וכניסת המים על ידי הטבילות, אבל מכל מקום על ידי שהמים החמים מתקררים גם כן נראה במוחש שנתערבו זה עם זה, אבל מכיון שטבע החמים והצוננים שלא להתערב, אין ניכר שום תערובות מים במים, ואין שום מראית עין.

ואע"פ שלא משמע כן מהלשון של הרשימה של הר"י ז"ל לנדא, אבל הרי אין זה לשונו של הרש"ב, שהרשימה נרשמה בשנת תש"ח, כשלשים שנה אחר הוראות כ"ק הרש"ב (כך כתוב בקונ' פרק עשירי. ואע"פ שזה לא מסתבר, אבל עכ"פ אין זה דווקא לשונו של כ"ק הרש"ב נ"ע).

קשה לי מ"ש כ"ק אדמו"ר זי"ע (באג"ק חי"א ו'תסב, וכבר נדפס קודם בלקו"ש) "לסדר שיפלו המים שאובין ישר בנקב ההולך לאוצר התחתון", ולא הבנתי, הרי זה ממש היפך ממה שאנו משתדלים שלא יכנסו מים שאובין לאוצר התחתון, שהרי הם מתערבים תומ"י עם כל המים שבאוצר התחתון. ובפרט אם הם באים מצנור, שבאים בכח וזרם חזק. ושאלתי לחכמים ואין פותר.

בברכה

הלל פעווזנער

*

הגה"ח הרב עזריאל זעליג שארפשטיין

רבה של סינסינעטי, אהייא

ב"ה כ"ח סיון תשנ"ח

אל כבוד ידידי הנעלה והחביב הרה"ח אי"א נו"נ וכו'
מוה"ר שלום דובער שי' לוין

הנה ראיתי את הקונטרס בענין תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו, אשר יגע ובירר כמה ענינים נחוצים, ומברר כמה ענינים בטוב טעמא ובסברא ישרה, לכן הנני מעוררו כי הדברים ראוים להדפיסם ורבים יהנו מאורו.

החותם בכבוד התורה ולומדיה

עזריאל זעליג שארפשטיין
הרב דועד העיר סינסינעטי, אהייא


1) נכתבו במענה לעלי ההגהה של המהדורה הראשונה שנדפסה בשנת תשנ"ח. ועוד כמה נוספו – בקשר למהדורה חדשה זו שלפנינו.