הוראות בניית המקוה ברוסטוב

א) ההוראות לכ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע

בתקופה שנבנתה המקוה ברוסטוב, מאמצע תמוז עד אמצע אלול תרע"ח, שהה רבינו בנאות דשא סלאוויאנסק, ומשם הורה על כל פרט והידור שבבניה הזאת.

ההוראות המפורטות היו לא רק בקשר להלכות והידורים שבבניית המקוה אלא אף בכל פרטי ואופני הבניה.

בשו"ת תורת שלום נדפסו תשעה סימנים הדנים בבניית המקוה ברוסטוב, בחדשים תמוז-אלול תרע"ח (סי' נט-סז), באופן שיהי' כשר ומהודר לכל הדעות. זאת בנוסף לפגישות ודיונים עם המתעסקים בבניית המקוה, שבאו לסלאוויאנסק לדון עם רבינו – בדרך נסיעתם לרוסטוב להתעסק בבניית המקוה.

כ"ק בנו שהה באותה שעה ברוסטוב, להשגיח על בניית המקוה. וההוראות שהורה רבינו בקשר לבניית המקוה, נכתבו אל כ"ק בנו; הן ההוראות אל הקבלן והאדריכל והן ההוראות אל הרב המכשיר.

וכך כתב לו בח"י תמוז (שם סי' נט): "בדבר המקוה ... ובדבר המאטראיאל...".

ובכ"ב תמוז (שם סי' ס): "בדבר תיקון המקוה ... ואבקשך למסור ... ובדבר לחמם את המקוה...".

ובכ"ח תמוז (שם סי' סא): "הודעתי לך היום בטע"ג ... ואי"ה במכתב הבא אכתוב ביתר הענינים".

ובערב ראש חודש מנ"א (שם סי' סב): "בדבר המקוה ... תמול קבלנו מכתבך ... בדבר לעשות הבאסיין [=מאגר מי הגשמים] ... אך זאת אצלי לעכובא...".

ובו' מנ"א (שם סי' סג): "מכתבכם על ידי וידרין קבלנו לרוב עונג ... מסרתי שהרצפה שבין התחתונה והעליונה יעשה מצעמענט ביטאן. יתן השי"ת שילך הכל כשורה".

ובי"ג מנ"א (שם סי' סד): "וכאשר כתבת ... גם בבית המקוה יהי' נצרך...".

ובד' אלול (שם סי' סז): "והי' טוב שיתמלא הבאסיין והמקוה ... צריכים להסיר ... בכל אופן טוב למלאות תחלה המקוה, לראות עם לא יחסר המים".

ב) ההוראות לקבלן ר' נחמן טיקטינער

הקבלן לשיפוץ הבית והמקוה, הי' ר' נחמן טיקטינער, אשר נפגש עם רבינו בתחלה לדון בפרטי הוראות אופני בניית המקוה, כנזכר באגרת שכתב רבינו אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בי"ד תמוז תרע"ח (אגרות קודש שלו ח"ה אגרת א'פו): "בטח אתה נותן מעות לטיקטינער על הראמאנט" [=שיפוץ].

ובח"י תמוז תרע"ח (שו"ת תורת שלום סי' נט): "ואמרתי לנחמן טיקטינער שיקנה אז צעמענט ... ונחמן כאשר עשה עד כה באוות נפשו, בטח יעשה גם להבא, ויברך על המוגמר".

ושוב כותב בכ"ב תמוז (שם סי' ס): "ואבקשך למסור לטיקטנער ולבקשו משמי ... וישתדל נא למהר המלאכה, היינו ליקח פועלים יותר, וגם להשתדל להשיג את הדרוש לכשרות המקוה בעזרתו ית', ואכיר לו תודה על זה".

רבינו ביקש שלא יסע טיקטינער מרוסטוב עד סיום הבניה, כאמור באגרת שכתב כ"ו מנחם אב (אגרות קודש שלו ח"ה אגרת א'צז): "כפי הנראה הראמאנט עוד יתמשך, ואם יסע טיקטינער מסתמא יתמשך יותר ... אמרתי לטיקינער קודם נסיעתי...".

עם התקדמות בניית המקוה, נסע שוב הקבלן להפגש עם רבינו ולדון אתו על הפרטים האחרונים שבבניה, כאמור באגרת נוספת שכתב בד' אלול (שם סי' סז): "טיקטינער אמר לי שעשו ... וזה למותר לגמרי ... צריכים להסיר...".

ג) ההוראות לאדריכל ווידרין

עם התקדמות בניית המקוה הכניס רבינו לזה גם את האדריכל ווידרין, שהי' מומחה בבניית מקוואות, כאמור באגרת שכתב בכ"ח תמוז (שם סי' סא): "ה' ווידרין נזדמן לפה, והוא בקי גדול בבנין מקואות ועשה הרבה, ועל כן הוא נוסע לראסטאב בשביל זה".

ולמחרתו בערב ראש חודש מנחם אב כתב שוב (שם סי' סב): "בדבר המקוה נסע ווידרין לראסטוב ... ובבקיאותו בענינים אלו, בטח ימצא אי"ה איך להמשיך המים באיזה אופן, אך זאת אצלי לעיכובא ... כאשר הציע לי וידרין".

כעבור כמה ימים חזר ווידרין אל רבינו בסלאוויאנסק, לדון אתו בכמה הצעות לאופני בניית המקוה, כאמור באגרת שכתב בו' מנחם אב (שם סי' סג): "מכתבכם על ידי ווידרין קבלנו לרוב עונג ... המצאת ווידרין לעשות המקוה בהמרתף טובה וישרה היא".

אחרי דיון זה חזר ווידרין לרוסטוב לפקח על בניית המקוה, כאמור באגרת שכתב בי"ג מנחם אב (שם סי' סד): "ווידרין אמר לי שהמלאכה בראסטוב ... ישתהה ג' שבועות ודאי. וכאשר כתבת שישתהה רק ב' שבועות, צריכים להודיע לוידרין שלא יהי' מניעה מצידו".

שוב כתב רבינו בכ"ו מנ"א (אגרות קודש אגרת א'צז): "האב איך אן גיזאגט לוידרין שימהר במלאכתו. הי' פה ימים אלו ר' משה יהושע גורארי', ומסרתי גם על ידו לוידרין".

מרוסטוב הי' נוסע ווידרין לעיירות אחרות להשיג את הדרוש לבניית המקוה, ואף הי' מתכתב עם רבינו בפרטי הבניה, כנזכר באגרת שכתב רבינו בד' אלול (שם סי' סז): "מוידרין הי' טע"ג ששלח את הקאטיאל [=דוד מים חמים]. בטח יבוא גם כן ימים אלו לראסטוב".

ד) ההוראות למשגיח הרב נטע לערנער

לפני תחלת הבניה הזמין רבינו אליו את הרב נטע לערנער מקרעמענטשוג, ואחרי שדן אתו בכל פרטי ההלכות וההידורים, מסר על ידו את פרטי ואופני בניית המקוה, ושלח אותו לרוסטוב להשגיח על הבניה.

בתחלה לא הרשו לו אנשי הקהלה לנסוע, כאמור באגרת שכתב רבינו אל כ"ק בנו בי"ד תמוז (אגרות קודש שלו ח"ה אגרת א'פו): "מקרעמענטשוג קבלתי טע"ג שיש איזה עיכוב לנסיעת הר"ר נטע נ"י, ומסתמא יבוא ימים אלו אי"ה".

בח"י תמוז כתב אליו שוב (שו"ת תורת שלום סי' נט): "בדבר המקוה, ה"ר נטע מושכר בבית המדרש ללמוד עם בעלי בתים, ואינו נותנים לו רשיון לנסוע ... כתבתי אליו ולר' מ[ענדל] ג[ורארי'] יחי', שיבקשו אנשי המנין, שיתנו לו רשיון על זמן שני שבועות, ותקותי שיבוא אי"ה לפה יום ב' הבע"ל, וביום ג' יסע אי"ה לראסטוב".

אחרי שהרב נטע לערנער הגיע לסלאוויאנסק הי' עסוק רבינו לדון אתו בפרטי ההלכות וההידורים בבניית המקוה, כאמור באגרת כב תמוז (שם סי' ס): "ימים אלו הייתי טרוד עם ה"ר נטע יחי' בדבר תיקון המקוה בעזרתו ית'. מחר בקר הוא נוסע אי"ה לראסטוב, ודברתי אתו שיהי' שמונה ימים בראסטוב. ואבקשך למסור לטיקטינער, ולבקשו משמי, שבכל מה שיהי' נוגע אל המקוה לא יעשה דבר בלי שאלת פי הר"ר נטע, וכפי שיאמר לו יעשה".

וגם כשהתחיל להתעסק בזה האדריכל וידרין, הורה רבינו (שם סי' סא): "וכמובן יעשה הכל רק על פי הסכם הר"ר נטע נ"י".

ושוב חזר על הדברים האלה (שם סי' סב): "בדבר המקוה נסע ווידרין לראסטוב, ובטח ימסור לו ה"ר נטע את כל הדרוש על פי הדין, וכאשר כתבתי שיעשה הכל על פי הסכם ה"ר נטע דוקא ... אך זאת אצלי לעכובא ... כאשר דברתי בפרטיות עם ה"ר נטע יחי'".

כעבור שמונה ימים חזר לקרעמענטשוג, כאמור לעיל. אמנם בשלבי סיום הבניה, הזמינו שוב רבינו לבוא לרוסטוב, להשגיח על סיום הבניה, כאמור באגרת שכתב בכ"ו מנ"א (אגרות קודש אגרת א'צז): "לה"ר נטע כתבתי שבוע העברה ובקשתיו שימהר לנסוע לראסטוב, כי בגמר המלאכה נצרך שיהי'. גם האב איך אן גיזאגט לוידרין שימהר במלאכתו. הי' פה ימים אלו ר' משה יהושע גורארי', ומסרתי גם על ידו לוידרין ולה"ר נטע".

ושוב כתב באגרת שכתב בד' אלול (שו"ת תורת שלום סי' סז): "וידרין ... בטח יבוא גם כן ימים אלו לרסטוב ... וגם ה"ר נטע מסתמא יבוא אתו".

ובמשך הזמן שבינתיים הי' מתכתב אתו רבינו לדון בהלכות הקשורות לבניית המקוה. תשובה אחת של רבינו אליו הגיע לידינו, שכתב אליו בט"ו מנ"א (שם סי' סה): "כבוד ידידי הרב המפורסם ווח"ס ונכבד יר"א כו' מו"ה נטע לערנער נ"י ... מכתבו נכון הגיעני, ובדבר ... מה שכתב כבודו ... והנה מה שכתב כבודו...".

מכל ההתכתבות הזאת רואים אנו, כמבואר באגרות-קודש אדמו"ר זי"ע (חי"ט אגרת ז'עב): "עד כמה התענינו בזה רבותינו נשיאינו זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ונפלא הענין – שאפילו אלו מהם שמכמה טעמים לא רצו לפסוק דינים, ועד כדי כך, אפילו כשהי' הכרח לפסוק דין, מסרו הנוסח לרב שיאמר הוא שכן הוא הדין, יצאו מכלל זה עניני מקוה טהרה, שהתענינו בזה בתשומת לב מיוחדה, שלחו שו"ת, הוראות מפורטות וכו' וכו'".

ה) רשימת הרב יעקב לנדא

הרב יעקב לנדא שימש אז כרב החצר בראסטוב, ורבינו ביאר לפניו את פרטי ההידורים שבבניית המקוה הזאת. בנוסף למה שאמר וכתב לו בעת שליחותו לבניית מקוואות לפליטי המלחמה בשנים תרע"ו-ז, כדלעיל פרק ‎ג ס"ו.

אחר כך צייר ורשם הר"י לנדא את תכנית בניית המקוה, וסיכום מכל ההוראות וההידורים של רבינו בבניית המקוה הזאת.

בד' מ"ח תש"י כתב לו כ"ק אדמו"ר זי"ע (אגרות קודש ח"ג אגרת תקלט): "מתעסקים במקום אחד בעשיית מקוה של מי גשמים, ושאלו אם יש איזה ענינים ופרטים אשר אנ"ש מקפידים או מהדרים עליהם עכ"פ ביחוד, ובאשר ידעתי אשר הוא הי' מהמתעסקים בכגון זה בראסטאוו, ובלי ספק שמע בזה כמה ענינים והוראות מכ"ק אדמו"ר נ"ע. הנה ת"ח ת"ח אם יואיל לכתוב לי על דבר זה בפרטיות האפשרית, ומה טוב עם הוראת הנימוק לשלימות הדבר, אם ידוע הוא".

מה שכתב "מתעסקים במקום אחד בעשיית מקוה של מי גשמים, ושאלו...", הכוונה כנראה אל הרב אשר אברמסון, שבנה אז מקוה בסידני שבאוסטרליה1. ובח' מר חשון השיבו כ"ק אדמו"ר זי"ע (שם אגרת תקמ): "כתבתי עד"ז להרה"ג וכו' מהו"ר יעקב שי' לנדא, שהוא התעסק בעשיית המקוה ברוסטוב בהוראות כ"ק אדמו"ר נ"ע, ואם יודיעני איזה חדשות בזה, כמובן אודיענו".

הר"י לנדא שלח את הרשימה אל כ"ק אדמו"ר זי"ע, אשר מסר אותה מיד לידי כ"ק חותנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, אשר אישר את האמור בו, כפי שסיפר כ"ק אדמו"ר זי"ע, באגרת שכתב אל הרב סעדי' ליברוב (שם חי"א אגרת ג'תרלט): "הוראות בעניני המקוה מכ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, הם על פי רשימת הרב מוה"ר יעקב שי' לנדא – שהיו לעיני כ"ק מו"ח אדמו"ר כאן, ואישרם אשר נכונים המה".

מיד שלח כ"ק אדמו"ר זי"ע העתק מהרשימה אל השואל, הרב אשר אברמסון, כאמור באגרת שכתב אליו בכ"ט מר חשון (שם ח"ג אגרת תקמז*): "זה לא כבר הגיעני מענה מהרה"ג וכו' מהור"י שי' לנדא, והנני מסג"פ העתק ממנו, ובטח ימצא ענין בו. ומיני' ומיני' תסתייעא מילתא ביותר דקדוק והידור".

וגם הודיע על כך אל השולח הרב לנדא (שם אגרת תקנב): "בת"ח הגיעני מכתבו מט"ו מ"ח, עם ההוראות שקיבל מכ"ק אדנ"ע בנידון המקוה, ותיכף לקבלתו שלחתי העתקה מחלק מכתבו זה להשואל, כמובן בהוראת שמו".

באותה שעה עסק הרב ניסן טעלושקין בהכנה לדפוס של ספרו טהרת מים (הוצאה השניה, נ.י. תש"י), ומיד שלח אליו כ"ק אדמו"ר זי"ע את הרשימה, על מנת להדפיסה בהוספה לספרו, שהקדים לה הקדמה קצרה (שם ע' רפג): "אחר שכבר נסדרה מהדורא זו של ספרי בדפוס, קבלתי רשימת דברים שרשם לעצמו הוותיק וחסיד הגאון המובהק ר' יעקב לנדוי שליט"א, הרב דבני ברק בארץ ישראל, זה שיצק מים על יד כ"ק אדמו"ר הר"ר שלום דוב נבג"מ זי"ע מליבאוויטץ, והי' ממקורביו בשהותו בעיר רוסטוב שברוסיא, וברשימה זו חקק לזכרון את דעתו של כ"ק נ"ע ורצונו כפי שהביע לו בשנות תרע"ח-תרע"ט, באופן בנין ותיקון מקוה בשבילו בביתו בעיר רוסטוב. ורשימה זו היתה למראה עיני בנו כ"ק אדמו"ר גאון ישראל וקדושו מהר"ר יוסף יצחק שליט"א מליבאוויץ; בידים רועדות, בלב כואב ובעינים דומעות הריני רושם, כי אחרי שנסתדר הספר (ו"ההוספה") בדפוס, חשך מאור עינינו, ואדמו"ר שהאיר עיני ישראל שלשים שנה, ולא הי' דבר שנוגע לגופו ורוחו של ישראל שלא מסר עליהם את גופו ונפשו ולבו הנשבר – עלה השמימה בש"ק פרשת בא, יו"ד שבט שנה זו. הכאב נורא. ד' ירחמנו וינחמנו והאור הבהיר שהודלק ע"י אדמו"ר הזקן נ"ע לפני כמאתים שנה ימשיך להבהיר עד ביאת גואל צדק".

בזה לא הסתפק כ"ק אדמו"ר זי"ע. בכ"א סיון כתב אל הגרש"ז גרליק, רבה של כפר חב"ד (שם אגרת תרל): "אם יש להם איזה קבלה בזה, נוסף על מה שכתב לי הרה"ג וכו' וכו' מהור"י שי לנדא".

ובט' שבט תשי"א כתב אל הרב בצלאל ווילשנסקי (באוסטרליה): "זהו מהוראות כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע להרב לנדא שי' בעת עשיית המקוה ברוסטוב. – העתקה מכל הוראות אלו שלחתי להרה"ג וכו' אברמסון שי', מכבר. אם אמצא עוד עקזעפליאר אחד – אשלח לו, בלי נדר".

ועד"ז בכ"א תמוז תשי"ב (ח"ו אגרת א'תשיט): "שמחתי לקרות במכתבו אשר עוסק הוא בבנין מקוה חדשה שתהי' בתכלית ההידור, אף שאין כותב פרטי תקון המקוה, ומוסג"פ איזה מהתקנות של כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, שסידר בשעתו, ומסדרים על פי הוראתו בהמקואות של מי גשמים, ובטח ישתדל גם כת"ר שי' לעשות כן במחנו, וזכות הרבים תלוי בו".

ובכ"ז כסלו תשכ"ב כתב אל הרב דוד חנזין (חכ"ב אגרת ח'רפא): "כיון שהרה"ג וכו' הר"י שי' לנדא מבני ברק דיבר בזה (וכנראה איזו פעמים) עם כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, מהנכון שיתקשר עמו ויברר אצלו הפרטים בזה, כי לי אין ידוע בזה לבד הרשימה שניתנה לפרסום (בספר טהרת המים להר"ן שי' טעלושקין)".

ו) סתימת וגילוי המקוה ברוסטוב

אחרי אשר פנה הודה פנה זיוה ופנה הדרה של נשיאות רבותינו ברוסטוב, בקיץ תרפ"ד, סתמו הנכרים את המקוה, ובנו על גביו את הרצפה של המרתף.

כך היה סתום במשך תקופה של יותר משבעים שנים, עד אשר נגאל הבית הזה בחודש מר-חשון תשנ"ח, על ידי אגודת חב"ד שבמדינות חבר העמים.

נקנו אז כמה דירות קטנות שבקומה העליונה, שכללו את חלק הארי של דירת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ה"זאל" שבו אמר הרבי את המאמרים בשבתות וחגים ובו היה מקבל אנשים ליחידות, חדר האוכל שבו רגיל הי' הרבי להתוועד. המרפסת שבה היתה בנויה הסוכה ועוד.

פרשה בפני עצמה היתה חיפוש המקוה שבנה במרתף, אשר כאמור לעיל נסתמה על ידי הנכרים2.

אחרי דרישות וחקירות רבות אצל זקני החסידים שהיו ולמדו באותה שעה ברוסטוב נתברר באיזה מקום במרתף היה המקוה.

בל"ג בעומר התחילו לחפור באותו מקום ומצאו את המקוה בשלימותה, תחת רצפת המרתף.

המשיכו לחפור, הוציאו את כל העפר ממקוה הטבילה, עד שנתגלה האוצר התחתון, עם מי הגשמים אשר בו, ששמורים בו עדיין מאותה תקופה, כאשר רבותינו מילאו את האוצר הזה במי גשמים.

לקיים מה שנאמר (בראשית כג, יז) "ויקם שדה עפרון גו' לאברהם למקנה", "תקומה היתה לו", "ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו, ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם גו', וימצאו שם באר מים חיים" (בראשית כו, יח-ט).

המקוה בנוי בצורה מהודרת ויופי חיצוני המושך את הלב, (בפרט לפי ערך התקופה ההיא ולפי ערך המצב הקשה בתקופת ימי המלחמה ברוסיה); מתאים להאמור באגרת אדמו"ר זי"ע (אגרות-קודש חי"ח אגרת ו'תתקפט): "שמעתי כ"פ מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע עד כמה הקפידו רבותינו נשיאינו, שיהיו השיפורים במדה הכי גדולה [ופשיטא שאין המדובר בשיפורים הנוגעים על פי דין, דמאי קמ"ל, כי אם הכוונה לשיפורים חיצונים אלו שמושכים את לב […] דהאדם, ולאו מכללא איתמר אלא בפירוש איתמר מכ"ק מו"ח אדמו"ר, שלזה נתכוונו]".

*

בסופו של דבר, יש ללמוד על פרטי הדיוקים שבתיקון המקוה של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, על פי:

א) הרשימה של הרב יעקב לנדא (דלקמן פרק הבא).

ב) מכתביו ותשובות רבינו שנדפסו בשו"ת תורת שלום (ויועתק הנוגע לענינינו – לקמן פרק הבא בשולי הגליון).

ג) ציור ומדידות המקוה והאוצר שרשם אז הרב יעקב לנדא (דלקמן פרק ‎ח ס"ב-ג).

ד) ציור ומדידת המקוה והאוצר אחר שנתגלו ברוסטוב (דלקמן פרק ‎ח ס"א).


1) התיישב שם בקיץ תש"ח, כמסופר ב"איי המלך" ע' לו-ח.

2) סקירה מפורטת על כך – ב"כפר חב"ד" גליון 812.