שתיית כוס שני וברכתה

קטז

[א]

ומברך ["בורא פרי הגפן"] ושותה בהסיבה (סידור אדמו"ר).

[ב]

מברכין על כל כוס וכוס מארבע הכוסות ברכה ראשונה, אבל אין מברכין ברכה אחרונה כי אם אחרי האחרון.

והטעם: כל אחד מארבע הכוסות חשוב מצוה ודרך חרות בפני עצמו, ואין נפטר בברכת השני. אבל לענין ברכה אחרונה - אפילו היסח הדעת אין מזקיק לברכה זו שתהיה מיד אחר האכילה ושתיה, ויכול להמתין עד שיהא נמלך לאכול או לשתות, ויברך אחריהם ויפטור גם את זו (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע, על-פי שו"ע אדמו"ר סי' תעד).

[ג]

כך הוא המנהג הפשוט גם ברוב קהילות החסידים. אלא שבבית זידיטשוב נהגו - כדעת המחבר בשו"ע - לברך ברכה ראשונה רק על כוס הקידוש וכוס ברכת-המזון, וכפי שהאריך בביאור שיטתם בשו"ת חקל-יצחק (סי' כו). וכך הוא גם בילקוט-מהרי"א מזידיטשוב (אות קטז), הגדת 'במסלה' (עמ' לח) ובמנהגי-ספינקא (עמ' ל - אך שאר המסובים בירכו בכל הכוסות).

במנהגי-קומרנא (אות שלה) נטו משיטת זידיטשוב, וברכו ברכה ראשונה על כל ארבע הכוסות, אלא שחידשו לברך ברכת "על הגפן" גם על הכוס הראשונה (ראה גם נמוקי-או"ח סי' תעד) - וכך נהגו עד שהאדמו"ר מוהר"ב מקומרנא שינה שיברכו ברכה אחרונה רק אחר שתיית הכוס האחרונה. ובהגדת לעלוב (עמ' נא), שבירך "על הגפן" אחר הכוס השלישית והרביעית (עיי"ש).