"מרור"

קכה

[א]

מרור. ואחר-כך יקח כזית מרור ויטבול בחרוסת, וינער החרוסת מעליו כדי שלא יתבטל טעם המרירות, ויברך ברכה זו "ברוך.. על אכילת מרור", ויאכלנו בלי הסיבה (סידור אדמו"ר)

[ב]

"ויטבול" ואחר-כך "ויברך", כדי לתכוף הברכה לעשיית המצוה [שו"ע רבינו תעה, יב]. וקודם הטבילה מרכך החרוסת ביין שבתוך כלי (שו"ע רבינו תעג, לב-לד). ועדיף שלא לשקוע כולו (בחרוסת), כדי שלא לבטל טעם המרירות (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע וס' המנהגים. וראה לעיל אות לז)