אוצר החסידים > אוצר מנהגי חב"ד > בהתקדש חג הפסח > "שלחן עורך" > קמה

ניגונים

[א]

אצל אדמו"ר מוהריי"צ לא היו מנגנים בשעת הסדר. ואין לומר שהיה זה מצד קוצר הזמן - ובפרט בלילה השני שאין נחפזים - ואילו רצו לנגן היו יכולים למצוא לכך זמן (המלך-במסיבו, א, עמ' קמד-קמה - מדיבורי אדמו"ר בליל הסדר השני בשנת תשכ"ז. ובכל זאת נגנו אחר-כך באותו לילה את הניגון "על אחת כמה וכמה", בשעה שנאלצו להמתין זמן מה באמצע הסעודה).

[ב]

כך נהגו גם בסדרים שערך כ"ק אדמו"ר זי"ע בבית כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, שלא היו מנגנים לא בשעת האמירה (כגון בקטעים "והיא שעמדה", "על אחת כמה וכמה", ובפסוקי ה"הלל" - "ימין ה' רוממה", "א-לי אתה"), ולא בשעת הסעודה.

[ג]

אודות ליל הסדר הראשון בשנת תש"י מסופר: אחרי כוס רביעי התחיל ר' שמואל זלמנוב את הניגון "ארבע בבות" כבכל שנה. אך כ"ק אדמו"ר [מוהרמ"מ] שליט"א שתק במשך כל הזמן שניגנו (ימי-בראשית, עמ' 129; ימי-מלך, ג, עמ' 1074)

אולם בתיאור אחר מאותה שנה נאמר: להסדרים ביום א' וב'.. לא שרו שום ניגון, רק אתמול באחרון-של-פסח שרו את הניגון בעל ארבע הבבות של כ"ק אדמו"ר הזקן, ובעת הניגון בכה הרמ"ש [=כ"ק אדמו"ר זי"ע] בכיות עצומות (ימי-מלך, ג, עמ' 1078. נגינת ה"ארבע בבות" באחש"פ שלאותה שנה רשומה גם בימי-בראשית, עמ' 133).

והנה בס' הניגונים (א, עמ' כד, ל, מג) מונה ר' שמואל זלמנוב עצמו את הזמנים שבהם נוהגים לנגן את ה"ארבע בבות", וליל הפסח אינו נמנה עמהם! מקומו נפקד גם מהזמנים שמנה אדמו"ר הריי"צ בשיחת פורים תרפ"ח. ואם-כן יש לפקפק בנכונותה של הקביעה ש"בכל שנה" ניגנו את ה"ארבע בבות", ובמידת דיוקו של התיאור כולו. אך קשה לומר שנתחלף לו לרושם, המעמד של אחרון-של-פסח בזה של ליל הסדר, שהרי באחש"פ מתוארות "בכיות עצומות" לעומת השתיקה שבליל הסדר.