"שפוך חמתך"

קסב

פתיחת הדלת

[א]

ופותחין הדלת 1 ואומר: "שפוך חמתך" וגו' (סידור אדמו"ר)

[ב]

מנהג בית הרב: (כשחל בחול לוקחים מנורת נרות דולקים ו) הולכים לפתוח כל הדלתות שבין החדר שבו עורכים הסדר ורשות-הרבים (או החצר), ואומרים "שפוך" - השלוחים אומרים אותו אצל הדלת. קרה ואדמו"ר בעצמו, בלוית אחד מבני ביתו, הלך לפתוח הדלת, ואז גם הוא אמר "שפוך חמתך" גו' אצל הדלת. בחזירת השלוחים מתחילין "לא לנו" (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע).

וכך בס' השיחות תש"ג (עמ' 58): אחר מזיגת הכוס [של אליהו, כשהיא אחר ברכת-המזון] לוקחים נרות והולכים לפתוח כל הפתחים עד הפתח הראשון היוצא לחוץ, ואומרים "שפוך". מחכים לחזירתם של השלוחים שהלכו לפתוח הפתחים.

כשחוזרים - אומרים את ה"הלל".

בדבר מיהו פותח הדלת ואמירת "שפוך חמתך" בעוד הדלת פתוחה, ראה בס' ויגד-משה (עמ' רנג-רנד).

[ג]

קרה ואדמו"ר בעצמו, בלוית אחד מבני ביתו, הלך לפתוח הדלת, ואז גם הוא אמר "שפוך חמתך" אצל הדלת (ראה בקטע הקודם) - כדבר הזה ראה כ"ק אדמו"ר זי"ע אצל חותנו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, בהיותו בשנת תרצ"א בריגא (כמ"ש כ"ק אדמו"ר זי"ע ב'רשימות' (ה, עמ' 19): הולך אל הדלת לאמירת "שפוך חמתך". וגם סיפר אודות כך בהזדמנויות שונות, ראה: המלך-במסיבו, א, עמ' רד; רפו. וראה שם, שגם בהיותו בשיקאגא [בשנת תר"צ]

הלך מוהריי"צ עצמו לפתיחת הדלת ל"שפוך חמתך").

פתיחת הדלת על-ידי האדמו"ר עצמו, רשומה גם בהגדת לעלוב (עמ' נב).

[ד]

בדירתו של הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש היו חמש דלתות מהחדר שבו נערך הסדר ועד הדלת החיצונית, והיה מוהר"ש שולח חמישה שלוחים לפתיחת הדלתות קודם אמירת "שפוך חמתך"; בלילה הראשון היה שולח את רז"א, ומשנת תרל"א - אחר חתונת בתו מרת דבורה לאה עם חתנו הרמ"ל אורינשטיין - היה שולח בלילה הראשון גם את חתנו הרמ"ל. בלילה השני היה שולח את הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [מוהרש"ב] ואת [אחיו] דודי ר' מענדל (ס' השיחות תש"ד, עמ' 81. ס' התולדות מוהר"ש [ברוקלין תש"ז], עמ' 72) [ה]

כ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ] ציוה שילכו לפתיחת הדלת נכדו רש"ב שי', עם עוד שנים (ס' השיחות תש"ד, שם)

[ו]

בשנת תרנ"א הלכו אדמו"ר מוהרש"ב ובנו מוהריי"צ לפתיחת הדלת ל"שפוך חמתך" (רשימת מוהריי"צ, ס' המאמרים תשי"א [מלוקט], עמ' 296)

[ז]

פעם אמר לי אאמו"ר [מוהרש"ב]: יוסף יצחק, מ'דארף טראכטען - (במשך הסדר) - אף זיין א מענטש, וועט דער אויבערשטער העלפן. בפרט בעת פתיחת הדלת. ניט בעט קיין גשמיות, בעט רוחניות [=יש לחשוב, לרצות - במשך הסדר - להיות "אדם", והקב"ה יעזור. בפרט בעת פתיחת הדלת, אל תבקש גשמיות, בקש רוחניות] (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע, פיסקא 'סדר הגדה', משיחות חגה"פ תש"ב. והוא ב'רשימות' אדמו"ר זי"ע מאותה שנה, דברים שאמר לו אדמו"ר מוהריי"צ בלילה השני קודם ה"סדר", ושסיימם במלים: אבל איני רוצה שידעו שסיפרתי לך זה).

[ח]

כ"ק הרבי אדמו"ר מוהרש"ב זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ועכי"א, אמר לכ"ק הרבי הבן [מוהריי"צ] זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ועכי"א, שאמרו לו [למוהריי"צ] לפתוח הדלת בחגה"פ בשעת הסדר בשביל אליהו הנביא, ואמר לו [מוהרש"ב]: האב שכל און טראכט ניט וועגן גשמיות (לקוטי-ספורים, עמ' קפה)

[ט]

בשנת תש"י פתחו את הדלת הת' שלום חסקינד שי' ויוסף זלמנוב שי' (ימי-בראשית, עמ' 130). במקצת מהשנים שהיה כ"ק אדמו"ר זי"ע עורך את הסדר בביתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, היה גיסו הרש"ג ע"ה הולך לפתיחת הדלת (כך מצינו ברשימה משנת תשי"ד: הדלת פותח הרש"ג כמו בכל פעם). 2 אך בשנים מאוחרות יותר היתה זו מלאכתם של המשמשים לפתוח את הדלת.

משנת תשל"א היה הרבי עורך את הסדר בביתו, ואז היה המשמש בקודש פותח את הדלת.

משנת תשמ"ח ערך כ"ק אדמו"ר זי"ע את הסדר לבדו, והיה פותח את הדלת בעצמו.


1) אמרו רז"ל, מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות. מזה שציוונו הקב"ה לפתוח את הדלת בלילות הפסח, מוכח שגם הקב"ה עושה כן. בלילות הפסח פותח הקב"ה את כל הדלתות והשערים לכל אחד ואחת מישראל, וכל אחד, בלי התחשב עם מעשיו במשך שנה העברה, יכול אז להגיע למדריגות היותר נעלות, בדרך "פסח" ודילוג, שלא בהדרגה כלל (לקוטי-שיחות, ד, עמ' 1298).

2) וברשימה אחרת משנת תשי"ד (המלך-במסיבו, ב, עמ' שה): את הדלת פתח הנכד שי'!

1) אמרו רז"ל, מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות. מזה שציוונו הקב"ה לפתוח את הדלת בלילות הפסח, מוכח שגם הקב"ה עושה כן. בלילות הפסח פותח הקב"ה את כל הדלתות והשערים לכל אחד ואחת מישראל, וכל אחד, בלי התחשב עם מעשיו במשך שנה העברה, יכול אז להגיע למדריגות היותר נעלות, בדרך "פסח" ודילוג, שלא בהדרגה כלל (לקוטי-שיחות, ד, עמ' 1298).

2) וברשימה אחרת משנת תשי"ד (המלך-במסיבו, ב, עמ' שה): את הדלת פתח הנכד שי'!