ספירת העומר בלילה השני של פסח

קפא

[א]

בליל שני של פסח מתחילין לספור ספירת-העומר תיכף אחר תפילת ערבית. אך יש מי שאומר שהבא בסוד ה' יש לספור אחר שגמר כל ה"סדר" בחו"ל. והמקדים לברך ולספור מיד אחר התפילה מוקדם לברכה (סידור אדמו"ר, בדיני ספירת-העומר שאחר ההגש"פ).

ובהגהות אדמו"ר הצמח-צדק שם, על התיבות "מוקדם לברכה": דלפי הדין אסור לאכול עד שיספור. ומה גם דבכל אורך הסדר קרוב הדבר שישכח מלספור, או שיספור אחר חצות. עכ"ל. וראה בס' ויגד-משה (עמ' רפא-רפג), האי חצות לגבי ספירת-העומר מאי עבידתיה. וראה עוד להלן (עמ' רנא אות יט).

[ב]

אינו מובן, שאין זה דרכו בכל הסידור לכתוב דיעות שונות.. שוב נתברר בבירור גמור, ששמעו מאדמו"ר בעל צמח-צדק ז"ל שמ"ש בסידור "אך יש מי שאומר שהבא בסוד ה' יספור אחר הסדר" נדפס שלא על-פי אדמו"ר הזקן, רק על-פי אחיו [מהרי"ל מינוביטש] בעל שארית-יהודה ז"ל, וכשראה זה אחר ההדפסה הקפיד עליו [אדמו"ר הזקן] עד מאוד (שער-הכולל מט, ב. ובהוספות לשערי-תפלה דשנת תרמ"ט (כו, א): ונראה לענ"ד הטעם שלא ציוה אדמו"ר הזקן להשמיט זה מן הסידורים שנדפסו אחר-כך, הוא מפני שזהו דעת המשנת-חסידים ולא רצה להיות מנגדו בפועל).

[ג]

אחד מהרבנים מנכדי רבינו סיפר, שמ"ש בסידור בענין ספירת-העומר, שהבאים בסוד ה' יספרו ספירת-העומר אחר הסדר, זהו ממה שהוסיף הוא [מהרי"ל אחי אדמו"ר הזקן], ורבינו הקפיד על זה.

ועונשו על זה היה, שאם היה רבינו אומר ד"ח בליל שני של פסח, לא היה מניח אותו לשמוע. רק להשמיט זה מהסידור לא רצה, מחמת כבוד אחיו הרה"ג זלה"ה. על-כן בהדפסה השניה הוסיף רבינו מ"ש שם "והמקדים לברך ולספור מיד אחר התפילה מוקדם לברכה" (בית-רבי, א, עמ' 110).

[ד]

בין ההולכים בדרכי הבעש"ט נ"ע, יש נוהגים לספור מיד אחר תפילת ערבית (כדעת אדמו"ר הזקן וכמנהגנו), ויש הנוהגים לספור אחר ה"סדר" (או אף בתוך ה"סדר") - ראה בס' ויגד-משה (עמ' ערב-רפג), מנהג-ישראל-תורה (עמ' שכו-שכז), נטעי-גבריאל (ב, עמ' תיד-תטז).

ובמנהג הבעש"ט עצמו, בהגהות מקור-מים-חיים לס' בעל-שם-טוב על התורה (ב, עמ' 281) מביא ממכתב הרב רי"מ ממעזבוז: "בענין התנהגות הבעש"ט.. הספירה כפי הנראה היה על הסדר, כי כך נהג בכל זה הרר"ב [נכדו, הרה"ק ר"ב ממעזבוז]

ז"ל". אך בס' קדושת-אהרן (ב, עמ' ט) נדפס מכתב הרה"ק רא"צ מקומרנא וזה לשונו: אאמו"ר [הרה"ק בעל היכל-הברכה מקומרנא] זלה"ה, בימי חורפו היה סופר אחר גמר הסדר, וכערך שנים-עשר שנים קודם פטירתו התחיל לספור תיכף אחר תפילת ערבית. ואמר, הגם שיש דיעות שונות בזה, אולם הרב הקדוש וכו' הריב"ש טוב זלה"ה הנהיג את עצמו כן נגד כל הדיעות, ודעת קדשו מכריע את כולם. ואחריו רבינו הקדוש מו"ה יחיאל מיכל מזלאטשיב זלה"ה היה מנהגו כמו כן, וכן אני נוהג את עצמי גם-כן, וכן נכון לעשות.

הנוהגים לספור אחר תפילת ערבית כמנהגנו: דרכי-חיים-ושלום (אות תרכד, שכך היה מנהג אבותיו הק' ומנהג הבני-יששכר מדינוב), מנהגי-קומרנא (אות שמז), קדושת-ישראל (אות נב), תפארת-איש (עמ' שפז), רזא-דעובדא (עמ' קלג. ושם בשם זקינו הרה"ק ר' בערצי מנדבורנא, שאמר בפירוש שגדולי הקבלה טעו בזאת).

והנוהגים לספור בתוך ה"סדר" או בסופו: בתשובה הנדפסת בסוף סה"ק אמרי-נועם, שכך נהגו בראפשיץ ודז'יקוב (אך דעתו של הרה"ק ר' פנחס נתן מרידיק-קומרנא בתשובתו שם היא: בודאי צריך לספור ספירת-העומר תיכף אחר ערבית בליל ב' של חגה"פ כדי שיהיה הסדר בקשר אחד עם שחרית ומוסף). וכן הוא בילקוט-מהרי"א מזידיטשוב (אות קכ. ובהגדת זידיטשוב עמ' פז), מנהגי-ספינקא (עמ' לב), לב-שמח החדש (יג, ג), מנהגי-בעלז (עמ' מד), אוצר-החיים צאנז (אות שנה - ובהגדת צאנז עמ' רי-ריא עיי"ש), מנהג באבוב, הגדת סקווירא (עמ' כה), הגדת רוז'ין (עמ' קמא), מחזור ויז'ניץ, מנהגי-מהריי"ו (אות שצב), מנהגי-אליק (אות קל), מנהגי-קרלין, משמרת-שלום (לו, א), קונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות נט, סז והגדת קוידנוב), שיח-שרפי-קודש ברסלב (ד, עמ' עג), ערכי-יהושע (אות קלט), גדולים-צדיקים (עמ' לו).

אצל הרה"ק ר"י מנשכיז היו סופרין ב"סדר", אך בשנת חייו האחרונה ספר אחר מעריב (זכרון-טוב, עמ' 36). הרה"ק ר"י מוויז'ניץ נהג לכבד מישהו לספור ספירת-העומר בבית-המדרש אחר התפילה, אך הוא עצמו היה סופר רק אחר ה"סדר" (קדוש-ישראל, עמ' קנט).