דברים שנהגו להקל

טז

מצות פשוטות

[א]

אצל הצמח-צדק היו אוכלים באחרון-של-פסח "מצה" [היינו לא "שמורה"], אבל אז היתה ה"מצה" מהודרת, והחילוק מ"שמורה" היה רק אם השמירה היתה משעת הקצירה או משעת הטחינה. גם הרה"ק מרוז'ין היה אוכל "מצה" באחש"פ (ס' השיחות תרצ"ו, עמ' 135)

[ב]

בימי מהר"ש נ"ע אכלו "מצה" באחרון-של-פסח - אלא שהיתה מריחיים של מים, ולא פאראווע [=של קיטור] - וגם מהר"ש נ"ע בעצמו אכל ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ממה שמע מאדמו"ר מוהריי"צ בימי הפסח תרצ"ה בווארשא)

[ג]

אצל אאמו"ר [מוהר"ש] היו מניחים "מצה" באחרון-של-פסח (כמובן לא שמורה). אך כשהחלו אחר-כך ריחיים של-קיטור וריחיים של-ברזל - חדלתי ממנהג זה (דברים ששמע הגר"י לנדא ע"ה מאדמו"ר מוהרש"ב, והמה ברשימתו הנדפסת בקובץ יגדיל-תורה נ.י. גל' נב עמ' קמט)

[ד]

כ"ק הרבי [מוהרש"ב] זצ"ל לא היה משתמש במצה שאינה שמורה משעת קצירה אלא משעת טחינה - אף באחרון דחגה"פ. וכך שמעתי, שפעם באסרו-חג דחגה"פ אמר בבדיחותא, הלא כעת הוא אחר חגה"פ ויכולים להגיש "מצה" [שאינה שמורה משעת קצירה]. ופעם שאלו ממנו, הלא כ"ק אביו אדמו"ר מהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ועכי"א היה משתמש באחרון דחגה"פ בסתם מצה שמורה משעת טחינה, והשיב (בזה הלשון שמעתי): גיט מיר דעם טאטענס מצה, וועל איך אויך נוצען [=תנו לי מהמצה של אבא ואשתמש בה גם אני].. [עכ"ל]. בזמן האחרון התחילו לטחון בריחיים גדולים מאוד, וכבר צווחו על-זה כמה, שאי-אפשר לנקרם היטב. וגם לפעמים היה חשש שלותתים החטים... (לקוטי-ספורים, עמ' קצג)

[ה]

עד שנת תרנ"ט אכלו באחש"פ מצה פשוטה (שאינה שמורה משעת קצירה), כי עד אז היו טוחנים בליובאוויטש בריחיים פשוטות של אבן.

אמנם אאמו"ר [מוהרש"ב] לא אכל מצה פשוטה (ס' השיחות תרצ"ז, עמ' 236)

[ו]

החילוק בין קמח "מצה" לקמח "שמורה" הוא בזה, שבקמח "שמורה" השמירה היא משעת הקצירה, ובקמח "מצה" השמירה היא רק משעת הטחינה. פעם, כשגם את הקמח "מצה" היו טוחנים בטחנה של מים ובאבנים פשוטות, ולא בגלילי ברזל, היו אוכלים בליובאוויטש באחש"פ "מצה". במשך השנים, כשהתחילו לטחון את הקמח "מצה" בריחיים של-ברזל, היו אוכלים גם באחש"פ רק "שמורה" ולא "מצה". אך מ"שרויה" לא היו נזהרים באחש"פ (ס' השיחות ה'ש"ת, עמ' 71)

[ז]

בעבר לא היו אוכלים באחש"פ מצה "שמורה" בדווקא. אך כשהנהיגו את הריחיים של-ברזל, התחילו לדקדק ולאכול "שמורה" גם באחש"פ.

ונזהרו ש"מצה" פשוטה לא תהא כלל בנמצא בבית, אפילו לא אצל המשרתים (ס' השיחות תש"ב, עמ' 105)

[ח]

גם באחרון ש"פ אוכל [מוהריי"צ] רק "שמורה" (על-פי 'רשימות' כ"ק אדמו"ר זי"ע (ה, עמ' 21), מההנהגות בשנת תרצ"א בריגא).

[ט]

על אכילת "מצה" פשוטה במשך כל ימי הפסח - ראה גם לעיל (עמ' לח-לט).

[י]

כתב בס' מעדני-שמואל (קיז, אות כו): המנהג הוא במדינתנו, דכל הנזהרים לאכול מצה שמורה בפסח משעת קצירה, וכן הנזהרים שלא לאכול בפסח מצות על-ידי שרייה ובישול, מכל מקום ביום-טוב האחרון של פסח אין נזהרים בכל זה.

ושמעתי בשם גדולי הצדיקים שמשנים הקודמים, שגם הם נהגו כן, והשתמשו ביום-טוב האחרון במצה שאינה שמורה משעת קצירה בכל הכלים של מצה שמורה, ולשנה הבאה שוב השתמשו באותן הכלים הנ"ל במצה שמורה כבשל אשתקד.

ובס' לקוטי מהרי"ח (מא, ב) כתב: וכן המנהג אצל כמה צדיקים חסידים ופרושים שאוכלים באחרון-של-פסח מצה מחיטים שאינם שמורים משעת קצירה.. אף שנזהרים בזה כל ימי הפסח. וראה להלן (אות יז [י]), שבשש"פ לעת ערב היה המגיד מקוז'ניץ ממתין ומצפה לאכילת המצות הפשוטות.

אכילת מצות פשוטות באחש"פ רשומה גם בקונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות עב), מנהגי בית-אהרן קרלין (עמ' 7), אוצר-החיים צאנז (אות שסא), דרכי-חיים-ושלום (אות תקמו. תרכא). וראה גם המובא להלן מס' מיכל-המים, שבאחש"פ היה הגה"ק רא"ד מבוטשאטש מצוה לחסידיו שיתנו מצות פשוטים בתוך הרוטב.

ובהגדת לעלוב (עמ' קכה), שבסעודת שש"פ (באה"ק) אחר צאת-הכוכבים, אכלו מצות-מכונה בכלים של פסח.

אך בס' רזא-דעובדא (עמ' קלד) כתב: אחרון-של-פסח נהג רבינו כמנהגי אבותינו הק' נ"ע, ללא כל קולא, כגון מצה פשוטה וכדומה. וכפי שאמר בשם זקינו הק' מוהרא"א הגדול מפרימשלאן זצלה"ה, ששמיני-עצרת הוא כיום ראשון דסוכות, ואחרון-של-פסח כיום ראשון דפסח, בכל חומרותיו (ראה גם להלן לענין "שרויה"). הרה"ק ר"א מטשכנוב אכל גם באחש"פ רק "שמורה", אלא שלא כבכל ימות הפסח, זו לא נאפתה בערב-הפסח. ו"שרויה" אכלו בביתו באחש"פ (הגדת ברכת-אברהם, עמ' 7).

מנהגים ומקורות נוספים לקולות באחרון-של-פסח, ראה בסעיף הבא.