ספריית חב"ד ליובאוויטש

צ

אז ישיר משה וגו'. הנה אמרו רז"ל איילה חסידה שבחיות וכו', כד בנהא בעיין למיכל רהטה להרי חשך ומייתי להון מזונא ומתענגת במה שהם אוכלים יותר מכל התענוגים. הנה נודע כי כל ההשפעה הבאה אלינו הוא ע"י [מדות] ג' קווין חסד דין רחמים. הנה אם באתגלייא נראה ג' קווין, נודע מזה שגם בעולם עליון שאין אנו משיגים ג"כ הוא במדת ג' קווים. הגם שלפי מיעוט השגתינו אינו נראה התחלקות הג' קווים הנזכר, הוא מחמת גודל הבהירות שבו, כמשל השמש שאין יכולים להסתכל בה מחמת גודל הבהירות שבה, והאור היוצא ממנה יכולים להסתכל בו ולהשיגו ולהנות ממנו לסיבת מיעוט בהירתו. ואלו היה באור בהירות כשמש לא היו יכולין להשיגו וליהנות ממנו, כי אדרבא היה מחשיך את העינים כמו השמש. כמו כן גם בעולם העליון [נ"א: כמו כן גם הש"י ב"ה בעולם], מחמת גודל הבהירות שבו אינו מושג, ונראה שאין בו אור אלא חושך, רק מה שיוצא ממנו כמו הנשמה (והמחשבה)עב אנו רואים שמחיה את הגוף, אבל לא עצמותה [נ"א: עצמותו].

וזהו פי' ישת חושך סתרו, ומכל שכן שאין נראה התחלקות ג' קווים, אבל באמת כל מה שיש ביבשה יש בים, ונודע שהקווים נק' הרי"ם, לכך אותן הקווין שבעולם העליון נק' הרי חושך.

וזהו אילה, שהיא שכינה כביכול, שהוא עולם הדבור, דהיינו אותיות הדבור של הקב"ה שבו נברא העולם, דהיינו ויאמר יהי אור וכדומה, והיא המחיה העוה"ז. וז"ש רהטת וכו', ר"ל שעולה היא (על) [אל] עולם המחשבה לקבל שפע לבאי עולם, כמשפט הדבור שמקבל מן המחשבה ולמעלה הימנו, ויש לה תענוג במה שמשפעת. ונודע כי ישראל הם חיות של כל העולמות [כולם] (עג(פי') [לפי] שבשבילם נבראו כולם, ובחשבו ית' שיבראו ישראל, בהתלהבות זה נבראו כל העולמות לצורך ישראל, והתלהבות זה הוא חיותם ממש, אם כן נמצא שישראל הם חיותם של כל העולמות), כמ"ש רז"ל כשם שאי אפשר לעולם בלי רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל. ודבור של כל ישראל הוא עולם הדבור כביכול המחיה כל העולמות, ומחשבתן הוא עולם המחשבה, וכן למעלה ממנו, ועוה"ז מקבל אותיות הדבור דרך אמצעות (המדור) [המדות] הנזכר, לפי שעוה"ז יש בו שטח וגבול צריך לקבל ע"י המדות.

והנה קדושת שבת במוסף בכתר שאנו מעלים עולם הדבור בעולם המחשבה, ושם הבהירות גדול עד שאין נראה התחלקות המדות, ולפי זה לא ישאר חיות בעוה"ז, ועוה"ז הוא צורך גבוה כי אין מלך בלא עם. ע"כ תיכף שאנו אומרים אי"ה מקום כבודו וכו', ואי"ה מרמז לג' ראשונות שאין שם התחלקות המדות, תיכף אח"ז אנו אומרים ממקומו הוא יפן וכו', דהיינו להשפיע טובו לכאן, לפי שאין מלך בלא עם.

וזהו מה תצעק אלי, [ופ' בזוהר] אלי דייקא דבעתיקא תליא מלתא. וזהו ואתם תחרישון. לפי שבעת ההוא היה צריך לעשות השתנות הטבע מים ליבשה, ואז היו ישראל מתחזקים בתפלה, ומחזיקים בעולם הדבור שהיא חיות העוה"ז, לפיכך לא (הוא) [היה] יכול לעשות השתנות בעוה"ז. על כן אמר להם תחרישו, ונתעלו אותיות הדבור חיות העולם עד לעתיקא, ששם אין נראה התחלקות המדות ושם ים ויבשה הכל שווין, כי הוא רצון עליון והבן. ואח"כ כששב הים לאיתנו, אז ישיר וגו', א"ז דייקא, דהיינו שנתקשר אלופ"ו של עולם בז' שהיא מדריגה התחתונה, ישיר משה, ולא מקודם לכן. ולכן יהושע אמר שמש בגבעון דום, ופי' רז"ל דום מלומר שירה, וממילא תעמוד במקומה לפי שכל חיותה ע"י השירה. וכן בכל הנמצאים כל חיותם מעולם הדבור, דהיינו אותיות, והאותיות חפצים לדבק בשורשם, והוא החיות שלהם. אבל כשצריך לעשות השתנות, אז אותיות הדבור יש להם עליה למעלה מן המדות, ודום מלומר שירה עד שיעבור ההשתנות, ואז אומרים שירה. ונודע כי אותיות [הדבור] היא השכינה. וזהו לסוסתי ברכבי פרעה דמיתי"ך רעיתי, ועיין בסימןעד. והשכינה נקראת זאת, שהיא עלמא דאתגלייא. וזהו שאחר [שעבר] ההשתנות וחזר הים לאיתנו אז ישיר וגו' (כל) השירה הזאת, דהיינו מה שהיתה השכינה שרה באותה השעה שהיתה בהשתנות, במקומה שר משה ובני ישראל אח"כ כשעבר השתנות והבן.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' קס (קסח). אוה"א סא, א.

אז ישיר משה גו' – בשלח טו, א. איילה חסידה כו' – זח"ג רמט רע"א. כמשל השמש כו' – חולין ס רע"א. ישת חשך סתרו – תהלים יח, יב. כל מה שיש ביבשה כו' – חולין קכז, א. שהקווים נק' הרי"ם – פרדס רמונים שכ"ג פ"ה ערך הר. לקו"ת ושער הפסוקים ישעיה נד ד"ה כי ההרים. והוא ע"פ ר"ה יא, א. תקו"ז ו רע"ב. אילה שהיא השכינה – זח"ב קיט, ב. ראה זח"ג רמט רע"א. שהוא עולם הדיבור – זח"ג רכח, א. תקו"ז ב, ב. ויאמר יהי אור – בראשית א, ג. שבשבילם נברא העולם – אותיות דר"ע אות ב. ויק"ר לו, ד. ובחשבו ית' שיבראו ישראל – בר"ר א, ד. זח"א כד, א. כשם שא"א לעולם כו' – תענית ג, ב. קדושת שבת במוסף כו' – פע"ח שער השבת פ"כ. שער הכוונות, ענין מוסף של שבת. אין מלך בלא עם – רבנו בחיי וישב לח, ל. ראה פדר"א פ"ג. זח"ג רעא, ב, תקו"ז תכ"א ס רע"ב. ואי"ה מרמז כו' – פע"ח שם. מה תצעק אלי – בשלח יד, טו. אלי דייקא דבעתיקא כו' – זח"ב נב רע"ב. ואתם תחרישון – בשלח יד, יד. לעתיקא ששם כו' – ראה זח"ג רפח, ב. כששב הים לאיתנו – בשלח יד, כז. שנתקשר אלופו של עולם בז' – זח"ב נד, א. [א'] אלופו של עולם – זח"ג לא, א. שמש בגבעון דום – יהושע י, יב. דום מלומר שירה – תנחומא אחרי ט. שאותיות הדיבור היא שכינה – זח"ג רכח, א. לססי ברכבי גו' – שה"ש א, ט. ועיין בסי' – צוה"ר סי' עא (אוה"א ז, א. לקו"א לט, ב). והשכינה נקראת זאת – זח"ג רצז סע"ב. תקו"ז תי"ט מ, א. שהוא עלמא דאתגליא – זח"א יח סע"א. שם קנד רע"ב.

-----  שולי הגליון  -----

עב) הסוגריים גם במדל"י.

עג) הסוגריים גם במדל"י.

עד) "ועיין בסימן" אינו במקבילות. לע"ע לא מצאתי אלא דרוש א' על פסוק זה בנ"ד, והוא בסוף ספר לקו"י (סי' רצד), וכן בצוה"ר סי' עא, אוה"א ז, א, ולקו"א המיוחס להרמ"מ לט, ב.

-----  הערות וציונים  -----

איילה חסידה שבחיות – רג"כ מדרש תהלים כב, יד.

כמשל השמש כו' – להעיר מחולין ס רע"א.

כל מה שיש ביבשה כו' – עיין סי' קיח.

כמ"ש רז"ל כשם שא"א לעולם כו' – להעיר מזח"ג רכא רע"ב.

ודבור של כל ישראל כו' ומחשבתן כו' – ראה מדל"י סי' קמו (קנד).

ששם אין נראה התחלקות המדות כו' – ראה סי' קנב ד"ה וסוף. ועיין סי' שפז-ג. מדל"י סי' קלד (קמב).

בכל הנמצאים כל חיותם מעולם הדבור – ראה מדל"י סי' קמד (קנב).