ויאמר אלקים יקוו המים

א

בס"ד.

ויאמר אלקים יקוו המים אל מקום אחד. רבות בראשית רפ"ה משל למלך שבנה פלטרין והושיב בתוכה אלמים, והיו משכימים ושואלין בשלומו של מלך ברמיזה ובאצבע ובמנולין (ע' הפי' במ"כ), אמר המלך אילו היו פקחין עאכו"כ, אתמהא, הושיב בתוכה דיורי פקחין, עמדו והחזיקו בפלטין אמרו אין זה פלטין של מלך, שלנו היא, אמר המלך תחזור הפלטין לכמו שהיתה, כך מתחלת ברייתו של עולם לא הי' קילוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים הה"ד מקולות מים רבים אדירים משברי ים, ומה היו אומרים אדיר במרום ה', אמר הקב"ה מה אלו שאין להם לא פה ולא אמירה ודבור והן מקלסין אותי, כשאברא האדם עאכו"כ, עמד דור המבול ומרדו בו, עמד דור הפלגה ומרדו בו, אמר הקב"ה יפנו אלו ויבואו אותן שישבו בו מקודם הה"ד ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום. עכ"ל. ומזה יובן קצת מ"ש בתו"א פ' נח ע"פ מים רבים שהמבול בא לטהר את הארץ, והיינו כי אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי והם מרדו בו ע"כ יבואו אותן שישבו בו תחלה שהם המים ויטהרו את הארץ.

ב

ולהבין קצת דברי המד"ר ענין דיורים אלמים איך שייך זה על המים. יש להבין זה ע"פ מ"ש בתו"א פ' שמות בד"ה מי שם פה לאדם בענין משה שהי' כבד פה כו' והשיבו הקב"ה מי שם פה לאדם או מי ישום אלם כו', והיינו כי לפי שמשה הי' מבחי' מן המים משיתיהו שנמשך מבחי' עגולים שלמעלה מבחי' יושר, כי כך המים היו סובבים ומקיפים את הארץ מכל צד כגלדי בצלים המקיפים זא"ז וכאשר יהי' האופן בתוך האופן, ע' בת"א פ' יתרו בד"ה מראיהם ומעשיהם, ועיין ג"כ בת"א בביאור ע"פ ואלה המשפטים בענין מה שמשה הי' מבחי' עיגולים וזהו"ע מן המים משיתיהו וע"כ הי' כבד פה לפי שבחי' עיגולים כל אחד מוקף מבחי' הגבוה ממנו המקיפו בחי' כאשר יהי' האופן בתוך האופן כנ"ל, ע"כ הוא בבחי' ביטול לגמרי לגבי העילה הגבוה ממנו המקיפו, ע"ד איידי דטריד למבלע לא פליט, ולכן הוא כבד פה שלא יוכל להביא אור שכלו בבחי' הדבור לזולתו, שזהו"ע ישות, וגם כי כלי הדבור קטן מהכיל רוב אור השכל שבבחי' עיגולים, ונק' בחי' זו במד"ר כאן [משל] למלך שבנה פלטרין והושיב בתוכה דיורים אלמים והיינו בחי' המים דעגולים שמשה שהי' מהם הי' כבד פה דוגמת אלם וכמ"ש או מי ישום אלם, ועיין מענין אלם בת"א פ' וישב בד"ה והנה אנחנו מאלמים אלומים ג"כ לשון אלם, שהוא בחי' העלאת מ"נ בבחי' ביטול, ויש בחי' עיבור שני לאחר הלידה כו' יעו"ש. וכ"ז הוא בחי' ים שנמשך מבחי' עגולים, ולכן גם כל הנבראים שבים הם בבחי' ביטול בתוך הים ואינם יכולים להפרד מן הים וכמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה אז ישיר משה ובנ"י גבי וביאור הענין הנה ארז"ל כל מה שיש ביבשה יש בים, ים הוא עלמא דאתכסיא כו' ע"ש, וכן המלאכים הם נקראים נוני ימא כמו הדגים שהם מובלעים בתוך הים ואינן יכולים להפרד כלל ממקום חיותם והם בבחי' ביטול תמיד, וזהו"ע האלמים שהיו מקלסין אותו ברמיזה כי הם נקראים אלמים שהרי הם בחי' חי, משא"כ האדם הוא בחי' מדבר, ולכן נאמר בו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ועיין בת"א פ' בראשית בד"ה וייצר את האדם מבואר איך שהמלאכים הם בחי' חי והאדם בחי' מדבר.

קיצור. ענין אלמים י"ל ע"ד משה הי' כבד פה, והיינו מפני מן המים משיתיהו בחי' עיגולים שהתחתון מוקף מן העליון, וע"כ הוא בבחי' ביטול, וזה"ע אלם, וכן ענין מאלמים אלומים, וכן ענין יונת אלם, ודרך כלל זה"ע המלאכים שנק' נוני ימא, וקילוסו הי' עולה מן המלאכים.

ג

ב) אבל בחי' יבשה הוא עלמא דאתגליא, ונמשך מבחי' יושר שאינו ע"ד התכללות העלול בתוך העילה ושמוקף ממנו, כמו הברואים שבים שהם מוקפים מהים, אלא נהפוך הוא שנעשה יש ונפרד בפ"ע רק שהעילה מתלבש בו. ועיין ג"כ מב' בחי' אלו בלק"ת פ' נצבים בד"ה יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת שם פ"א נת' ענין שני בחי' אלו שזהו ג"כ ענין יחו"ע ויחו"ת. ועיין ג"כ בבה"ז פ' בשלח על מאמר הזהר שם דמ"ח בד"ה עוי"ל מאמר זה באופן אחר שזהו ע"ד כי אל דיעות ב' דיעות כו', ולכן בבחי' יבשה וארץ שייך בחי' דבור והשפעה, היפוך בחי' אלמים כי אין שם בחי' הביטול כ"כ ע"ד כבד פה כו' ובחי' אלם כו'.

אך אע"פ שבחי' הביטול הוא בבחי' עיגולים ביתר שאת וכענין מעלת עלמא דאתכסי' על עלמא דאתגליא ומעלת יחו"ע על יחו"ת, עכ"ז תכלית הבריאה הוא להיות יחו"ת בחי' יש ודבר נפרד אלא שיהי' ביטול היש, וזהו"ע צחוק עשה לי אלקי' כמבואר בת"א ר"פ ויצא בד"ה ושבתי בשלום ובהביאור, ובד"ה כי אברהם לא ידענו גבי והתגלות מדותיו ית' בבחי' אצי' לא הוצרך אלא לצורך נבראים כו'. ועוד זאת כי הרי בחי' מדבר שרשו גבוה מבחי' אלם וכבד פה, וכמבואר באריכות בד"ה מי שם פה לאדם הנ"ל, שז"ע הכלים דיושר דתיקון שנמשכו מבחי' עליונה יותר מהעיגולים דתהו ששם הכלים מועטים. וע' בת"א בביאור ע"פ וקבל היהודים שזה"ע הקדמת נעשה לנשמע ששרש הכלים הנק' נעשה, גבוה מהאור כו', ובד"ה יביאו לבוש מל' ששרש האורות הוא מהקו וחוט, ושרש הכלים מבחי' סוכ"ע שלמעלה מהקו המקיף לכל ארבע עולמות שמשם דוקא נמשך זה הבחי' בהכלי שיוכל להיות יש היפך הביטול של האור כו', וזהו מי שם פה כלי הדבור לאדם העליון בחי' מ"ה וביטול, הלא אנכי כו'. וגם כי בד' בחי' דצח"מ שהם נגד ארמ"ע הרי מדבר הוא בחי' גבוה שבכולן א"כ גבוה מבחי' מים שהם אלמים כו', וכן היושר שרשו גבוה מהעגולים שהעגולים הם בחי' נפש ויושר הוא מבחי' רוח שלמעלה מבחי' נפש.

אך עוי"ל דיורים אלמים שלא היו בעלי בחירה, ודיורים פקחים הם בעלי בחירה, כמ"ש ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טו"ר, והכל א' כי המלאכים שהם נוני ימא יש בהם הביטול בטבעם ע"ד הביטול של העלול בעילתו ורק למטה ניתנה

ד

הבחירה כו', ובחירה זו הוא ממקום גבוה כמ"ש הן האדם הי' כאחד ממנו שהוא בחי' רצון וממשלה ושליטה כמ"ש במ"א, ע"כ נק' דיורים פקחים כו'.

קיצור. ובחי' יבשה הוא מבחי' יושר שהוא התלבשות, ומזה נמשך יחו"ת שיהי' בחי' יש ונפרד, ומ"מ בחי' זו נק' פקחים שיש להם פה בחי' מדבר גבוה מבחי' חי, והכלים דתיקון שרשו גבוה יותר, וכמ"ש גבי משה מי שם פה לאדם, ועיקר ענין אלמים היינו שאינן בעלי בחירה כי המלאכים יש להם הביטול בטבעם, כלום יצה"ר יש ביניכם, והאדם הוא בעל בחירה ונפקחו עיניכם ונק' פקחים.

ג) ובאוצ"ח בתחלתו יש הג"ה מהרמ"ז האדם הישר יצא מאוא"ס מבחי' שלא הגיע בה הצמצום ונק' רוח, וזה לו יתר שאת על בחי' העגולים שאינם אלא מן האור שנתצמצם, ולכן הוא בבחי' נפש כמבואר לקמן שאין צמצום אלא מכח דין כנודע, וגם הנפש הוא מבחי' דין מפי מהר"י זלה"ה עכ"ל, משמע שזהו מהאריז"ל ממש, והיינו ג"כ כנ"ל כי בחי' מדבר שרשו גבוה מבחי' אלם, וכמו שהמדבר שרשו גבוה מבחי' חי והחכ' תחי', ומדבר הוא בחי' כתר, ומה שבחי' זו מאיר ביבשה וארץ דוקא זהו ע"ד נעוץ תחב"ס דדוקא בסופן שהוא בחי' ארץ שהוא בחי' עפר ודומם שלמטה מבחי' מים שם מאיר מבחי' תחלתן בחי' מדבר, וע"ד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, וזהו אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, ולכן ג"כ ארץ קדמה ותכלית הבריאה היא הארץ, וכמ"ש הבחיי להוכיח כן מפסוק יקוו המים בשביל ותראה היבשה, ומפסוק ויקרא אלקים ליבשה ארץ ע"ד כי תהיו אתם ארץ חפץ, כלומר שזהו תכלית החפץ והרצון להיות יש וביטול היש שזהו בחי' מל', ועמ"ש סד"ה שובה ישראל עד.

וזהו הושיב בה המלך דיורין פקחין מבחי' מדבר ויושר שלמעלה מבחי' אלמים ועגולים, אך הם עמדו והחזיקו בפלטין כלומר שנעשו נפרדים לגמרי בלי שום ביטול היש, וכענין דור המבול ודור הפלגה שמרדו בהקב"ה, והיינו כי בהשתל' מבחי' יחו"ת שלמטה היש כו' נמשך בהם שנעשו יש ונפרד לגמרי ובעטו מרוב טובה ושלוה, והיינו לפי שהפקחות שהי' בהם נמשך מבחי' עה"ד טו"ר שנא' ונפקחו עיניכם כו', ונמשכו בבחירתם עד הרע ומרדו בהקב"ה ע"כ גרועים הם הרבה מהאלמים אף שאינם בעלי בחירה וכמ"ש בסש"ב פכ"ד, משא"כ קודם חטא עה"ד הי' הפקחות באופן נעלה יותר, ועיין בהרמב"ם במ"נ בתחלתו מזה, עד שהי' נוטה

ה

בבחירתו ורצונו אל הטוב והי' רחוק מלהתאוות אל הרע כו' וכמ"ש במ"א. ולכן טיהר אותם במי המבול, שהו"ע בחי' מים במים כמו שהי' תחלה רק בחי' עיגולים שיש בהם הביטול יותר לפי שהם מעלמא דאתכסיא כו', עד אח"כ ע"י האבות שקיימו התורה וע"י מתן תורה, ועז"נ הבן יקיר לי כו' כי מדי דברי בו שנתתי דיבורי בו בחי' ואשים דברי בפיך שהיא התורה כו'.

קיצור. מ"ש הרמ"ז שהיושר שרשו מהאור שלא הגיע בו הצמצום וכמ"כ האדם ישר גבוה מהמלאכים, ומה שנמשך האדם בארץ דייקא היינו ע"ד נתחב"ס, ולכן נק' דיורים פקחים, אך לפי שבהפקחות נמשך עה"ד טו"ר עי"ז מרדו בבחירתן, וכדי לטהר הארץ הי' ע"י מים שיש בהם מעלת הביטול בלי בחירה כנ"ל, וזהו ויהי הגשם כו'.

ד) וזהו שאח"כ נאמר אלה תולדות נח, ופי' ברבות אלה פסל את הראשוני' דור המבול, כי הנה איתא בכהאריז"ל חטא עה"ד שלא המתין להזדווג עד שבת כ"א בו ביום ו' שימש, וכמ"ש ברבות בראשית ר"פ כ"ב ע"פ והאדם ידע בו ביום שמשו בו ביום הוציאו תולדות, ואפ"ל זהו בחי' חטא עה"ד בחי' והאדם ידע את חוה זה נק' עה"ד, והחטא שאילו המתין עד שבת הי' בבחי' עה"ד ג"כ חיבור עץ החיים שהו"ע אדם העליון כו' והאדם ידע כו', משא"כ כשלא המתין זהו עה"ד טו"ר, ולכן תולדות אלו לא נשלמו ומהם נמשך הדור שמרדו והחזיקו בפלטין ע"ד הנפילים היו כו', שמרדו בבחירתן ונפקחו עיניכם כו'. ונח הוא בחי' שבת כי שבת בחי' נייחא וינח ביום השביעי, ואז גילוי התענוג עליון בחי' ונהר יוצא מעדן כו', ע"כ אז זמן המשכת הנשמות עליונות מבחי' שער החצר הפנימית הפונה קדים אשר ביום השבת יפתח, והוא מבחי' עה"ח אשר על יובל ישלח שרשיו, התגלות עתיק שבבינה, ולכן ארז"ל אשר פריו יתן בעתו שמזדווג מליל שבת לליל שבת כו', ונשמות אלו זהו ענין אלה תולדות נח שפסל דור המבול שנמשכו מבחי' חול כו', כי הנה הנשמות אף שהן מזווג גופני ולכן נתלבשו בגוף גשמי שרשן ממקום עליון יותר מהמלאכים שמזווג רוחני דנשיקין כמ"ש בבה"ז פ' בלק דק"צ ע"פ ברכו ה' מלאכיו, ובבה"ז פ' בראשית [ד]כ"ז ע"פ אעשה לו עזר, והמלאכים נקראים נוני ימא שהם בבחי' הביטול בעצם עד שהמלאך יכול לומר על עצמו שם ה', משא"כ הנשמות שנמשכו להיות יש ונפרד לפי ששרשם מזווג גופני, ועמ"ש מזה באריכות בבה"ז בשלח [ד]מ"ח בד"ה עוי"ל המאמר הזה באופן אחר, שזהו ב' הבחי' דים וארץ. וזהו"ע שמתחלה הי' הקילוס מהמים ובכללן המלאכים נוני ימא וכנ"ל, ונק' אלמים לגבי הנשמות שהנשמות שרשן מבחי' גבוה יותר ע"כ נקראו פקחין, כי הטפה נמשכה מעצמיות החכ' בחי' מדבר לא כמו זווג נשיקין שהוא רק הארה, ועמ"ש מזה

ו

בלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה כו' אחת היא כו', אלא שהם נעשו דבר נפרד משום פקחות עה"ד טו"ר, אבל ע"י אלה תולדות נח וע"י היותם בתיבה בחי' עיבור י"ב חודש שנקלט הטפה ברחם הנוק' ע"ד חי ה' אשר עמדתי לפניו הפך הנפילים שלא נקלטו כו' נתקן החטא דעה"ד ונמשך שיוכל להיות הביטול גם במקום היש שזהו תכלית הרצון וגבוה יותר מבחי' ביטול דנוני ימא, וזהו וידגו לרוב בקרב הארץ שגם בארץ יומשך הביטול דנוני ימא, וזהו הבן יקיר כו' מדי דברי בו כו', ועד"ז שמע"צ קליטה כעין נח בתיבה והלידה בשש"פ בחי' ביבשה בתוך הים כו', שגם בבחי' יבשה וארץ נמשך הביטול דבחי' ים עד שראתה שפחה על הים, וזהו גבוה מבחי' ים לבד וכמ"ש מזה בבה"ז פ' בשלח שם סד"ה עוי"ל כו' הנ"ל, גם התיבה בחי' תיבות התפלה והתורה בחי' מי שם פה לאדם כו', וזהו והנה אנחנו מאלמים אלומים שעם היותם פקחים יהי' בהם הביטול כמו בחי' אלמים, וכענין ישפה יש פה ושותק כו', וזהו בחי' יונת אלם, ועד"ז איתא בילקוט סוף איוב דקנ"ו ע"ד לא אחריש בדיו לאברהם בלבד שתקתי למה שהוא שתק לי כו' ע"ש.

קיצור. וזהו אלה תולדות נח שע"י שנח בהתיבה תיקן חטא עה"ד ונמשכו נשמות עליונות מבחי' ונהר יוצא מעדן שהם פקחים אלא לא כמו פקחות דעה"ד, לכן עי"ז נמשך הביטול גם במקום היש כמו בבחי' האלמים, והנה אנחנו מאלמים אלומים יונת אלם.

הג"ה. ובמ"א נתבאר שזהו ענין השופר דר"ה הבא מהכבש שהוא בעל חי ואינו בעל בחירה, והיינו כי האדם הוא בעל בחירה וזה נמשך ממקום עליון בחי' ממשלה ובחי' רצון, אך כשחטא ומרד הרי הוא גרוע ביותר, והתיקון לזה ע"י צעק לבם בבחי' בהמה שהוא בחי' אלם ולא בבחי' בחירה ויהי' האדם הבעל בחירה משים עצמו כבהמה ובחי' אלם, ובפרטות יש ביטול זה בהכבש כרחל לפני גוזזי' נאלמה ע"כ ע"י שמשים א"ע בבחי' אלם קול פשוט בלי דיבור כו' עי"ז ממשיך הרצון העליון כו', עמ"ש ע"פ מקולות מים רבים אדירים תלים סי' צ"ג ד', וע"פ לרוקע הארץ על המים תלים קל"ו ו'.

ה) בחיי ע"פ יקוו המים, גזר על המים שהיו מלאים את כל העולם כולו שירדו למטה כטבעו של עפר, וגזר על העפר שיעלה למעלה כטבע המים, וז"ש לרוקע הארץ על המים כל"ח תלים קל"ו, כי זה חסד לעולם לקיום הישוב שירדו המים היפך מטבעם כו'.

ז

ו) ואאזמו"ר נ"ע בד"ה המגיד מראשית אחרית שאמר בפ' בשלח תקס"ה אמר דהנה כתיב יקוו המים מתחת השמים כו' ותראה היבשה, פי' שתחלה היו המים מסבבים את הארץ והארץ היתה מכוסה במים הסובבים עליה כמ"ש ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים, ואח"כ גזר ואמר יקוו המים שירדו המים להיות למטה מן הארץ כדי שתראה היבשה כמ"ש לרוקע הארץ על המים, על המים דוקא, וכמ"ש יורדי הים באניות נק' יורדי הים, שהים למטה מן הארץ הפך ממה שהי' תחלה קודם מאמר יקוו המים, ולבאר זה הקדים פי' וענין יש מאין מה שנקרא מאין אף כי ממך הכל ולמעלה היש האמיתי, אלא מפני שאין הבורא מושג והוא למעלה מההשגה, ולא כמו בדרך השתל' עילה ועלול שהעלול מערך העילה ויש לו השגה בו, ועמ"ש בד"ה ואתחנן בלק"ת, וזהו שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה מי דהיינו בחי' אין מה שאינו מושג, וכמו מי יתן טהור מטמא לא אחד יחידו ש"ע, והתהוות בי"ע יש מאין הוא מבחי' מל' דאצי' הנק' ארץ עילאה, וכמו"כ החכ' נק' והחכמה מאין תמצא מאוא"ס שלמעלה מעלה מבחי' חכ', עיין בת"א בד"ה פתח אליהו, וזהו"ע נעוץ תחב"ס שהכח לחדש יש מאין שהוא רק באוא"ס ממש, שהחכ' נתהווה ממנו יש מאין כנ"ל, מאיר בחי' כח זה בבחי' מל' לחדש יש מאין בבי"ע, וזהו נעוץ תחלתן מבחי' כתר בסופן בחי' מל', ועיין מזה באג"ה בד"ה איהו וחיוהי, וכח זה מאיר ג"כ בהארץ הגשמית שהוא סוף כל דרגין ממש, ולכן ארז"ל למה נק' שמה ארץ שרצתה לעשות רצון ב"ה, שמאיר בה הרצון עליון, ועי"ז מאיר בה הכח הזה לחדש יש מאין שהארץ תוציא צמחה עשבים רבבות מדי שנה, אלא שיש מהם ע"י העלאת מ"נ והם הזרועים והנטועים ואעפ"כ הם כמו יש מאין שהגרעין הנטוע אין לו ערך כלל לגבי הפרי כמ"ש כ"ז באג"ה ד"ה איהו וחיוהי הנ"ל, והיינו ע"י שנעוץ תחב"ס דוקא. וזהו ענין יקוו המים כו' ותראה היבשה, שאף שמצד סדר הבריאה המים גבוהים מהארץ, אך לפי שצ"ל נעוץ תחלתן בסופן ויאיר בהארץ בחי' שלמעלה מהמים לחדש יש מאין, ע"כ גזר אומר יקוו המים כו', והיינו לרוקע הארץ על המים ואזי אח"כ ויקרא אלקים ליבשה ארץ לשון רצון, שנמשך ומאיר כח הרצון עליון המחדש יש מאין, והוא שנאמר אח"כ תדשא הארץ דשא כו' שזהו הכח הניתן בה לחדש יש מאין.

קיצור. ענין מעלת ארץ יש להקדים ענין יש מאין שנמשך מהמל' כי נעוץ תחב"ס דוקא בחי' והחכ' מאין תמצא, ומשם ואילך עו"ע, ובמל' בחי' ארץ מאיר הכח לחדש יש מאין ולכן יקוו המים כו' ותראה היבשה כו' ארץ שרצתה.

ז) אך עכ"ז עכשיו הארץ צריכה ומקבלת מן המים, כי למטר השמים תשתה מים או ממי התהום שאין לך טפה יורדת מלמעלה שאין כו', ועי"ז דוקא יש בה

ח

הכח להוציא צמחה, כי הנוק' הנק' ארץ צריכה לקבל מ"ד דדכורא, וכן מל' דאצי' אינה יכולה לחדש יש מאין בבי"ע עד שתקבל האור מז"א, אבל לע"ל נאמר ירמי' ל"א כ"א כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר, שיהי' דבר חדש בבחי' ארץ שתוכל לחדש יש מאין מעצמה ובכחה מבלי שתצטרך לזה מ"ד דדכורא, וזהו נקבה תסובב גבר, והיינו ע"י עליית המל' בכתר אשת חיל עטרת בעלה, וכ"ז הוא ע"י הארץ בחי' רצוא שרצתה לעשות רצון קונה, וכמ"כ יובן בחי' זו בנש"י שנק' ארץ שיתעלו ע"י הרצוא להיות נקבה תסובב גבר, ובחי' גבר ומ"ד י"ל זהו התורה הנק' מטר וגשם כו'.

קיצור. ומ"מ עכשיו מקבלת הארץ מהמים יקוו המים, ולע"ל הנני בורא חדשה בארץ, והיינו ע"י ארץ שרצתה כו'.

ח) עו"ש פי' כי המים הם עגולים והארץ היא יושר, ומתחלה היו העיגולים למעלה מבחי' יושר, מצד המעלה יתירה שנמצא בהעיגולים שהם מקיפי' שנכללים הכל כא' בלי התחלקות, וגם נמצא בהם הביטול ביותר, משא"כ בבחי' יושר, אך אח"כ ע"י יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל כו' שרוחניות המים והם רוחניות העיגולים נתעלו למעלה מהרקיע והפרסא, ומים התחתונים שהוא בחי' התחתונה שבמדריגת עיגולים ירדו למטה מהפרסא, ואזי נאמר יקוו המים כו' ונעשה לרוקע הארץ על המים, שבחי' ארץ דיושר היא הגבה למעלה מבחי' המים התחתונים אלו כו'. והנה ענין בחי' התחתונה שבמדריגת עיגולים י"ל שזהו בחי' האופנים כמ"ש במ"א שהאופנים והשרפים האופנים הם בחי' העגולים והשרפים בחי' יושר, שהשרפים בבריאה ע"ד חב"ד חג"ת נה"י והאופנים בעשי' בחי' הודאה כו', וכמו הגלגלים גשמיים שסובבים ומשתחוים כלפי מערב והגלגלים הם מבחי' עגולים כידוע, ועבודתם השתחוואה והודאה, וזהו בחי' הסיבוב שלהם כו' כמ"כ הוא ענין האופנים כו', והנה האופנים והשרפים הם בבי"ע למטה מהפרסא שהוא בחי' יהי רקיע ויהי מבדיל כו'.

קיצור. ענין בהמים שהם עיגולים יש ב' בחי' הא' מים עליונים שמעל לרקיע, הב' מים תחתונים שמתחת לרקיע, ובחי' ארץ היא הגבה למעלה ממים תחתונים כו'.