ויגש אליו כו'

סא

בס"ד. (ש"פ ויגש, רכ"ז).

ענין ערבות כו' אדם נידון בכל יום

[ויגש]

ויגש אליו יהודה, ברבות אם ערבת לרעך וגו' (משלי רס"י ו') זה יהודה שנאמר אנכי אערבנו, תקעת לזר כפיך מידי תבקשנו, נוקשת כו' אם לא הביאותיו כו', עשה זאת כו' לך והדבק בעפר רגליו וקבל מלכותו ואדנותו. להבין ענין ערב אשר מצינו ג"כ ישראל ערבים זה לזה, ובמדת"ל התינוקות ערבים לאבות מפי

סב

עוללים ויונקים יסדת עוז ואין עוז אלא תורה שנא' ה' עוז לעמו יתן, שהתינוקות שהיו בבטן אמם והיונקים משדי אמם היו ערבים עבור ישראל שיקיימו התורה, וזהו מפי עוללים ויונקים ודרש שם שלכן נאמר מפי ששאל הקב"ה מהעוללים ויונקים על כל דבור מעשה"ד, ועד"ז מה דאיתא בגמרא ס"פ במה בהמה דנ"ג סע"ב והני דבי ריש גלותא כו' שהוא מענין ערבות, וכן איתא ברבות פ' יתרו פכ"ז יעו"ש, ועו"ש אם ערבת לרעך אלו ישראל שהם ערבים בינן לבין הקב"ה כו' ע"ש.

ויש להעיר לענין ערבות ממ"ש בפ' וישב אם תתן ערבון עד שלחך כו' חותמך ופתילך ומטך, וברבות שם פ' פ"ה חותמך זו מלכות שימני כחותם כו' ופתילך זו סנהדרין שהם מצויינים בפתיל היך מה דאת אמר פתיל תכלת, ומטך זו מלך המשיח המד"א ויצא חוטר (ישעי' י"א) מטה עוזך (תהלים ק"י), ובזח"ג פ' אחרי דע"ב א' אלין אינון סימנין דמטרוניתא כו' נה"י, ובמק"מ שם שהם לבושי המוחין, נמצא הלבוש נק' ערבון על המוחין. והענין י"ל עד"ז כי אורייתא סתים וגליא, והגליא הוא לבוש אל הפנימיות, אשר הפנימיות יתגלה לע"ל ואזי יקויים אנכי אשלח גדי עזים, אתריך ואשדר ליה, להיות בלע המות לנצח ואת רוח הטומאה אעביר כו', וכמ"ש ברבות ר"פ מקץ בענין קץ שם לחשך (זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה מ"ט קץ כו', כל זמן שיצה"ר בעולם אופל וצלמות כו' נעקר יצה"ר כו' אין אופל וצלמות בעולם וע' בד"ה ויהי מקץ בבוך בראשית על מאמר הזהר דקצ"ג ב', והיינו כי לאחר תשלום הבירורים אז יתגלה הפנימיות, וע' בלק"ת פ' ראה בד"ה ראה ספ"ג שלאחר בחי' ומלתם את ערלת לבבכם אז יתגלה בחי' ומל ה' אלקיך את לבבך, שלא נאמר ערלת לבבך כ"א לבבך שימול לבבך בחי' חיצוניות הלב כו' שיתגלה בחי' פנימיות נקודת לבבו בכדי שיהי' כלי להשראת בחי' גילוי פנימיות אלקותו ית' ושז"ע משיח ישכיל עבדי ירום כו' מאד, ירום מאברהם כו').

ועמ"ש בביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה (וז"ל והטעם לזה שהתגלות הנ"ל יהי' דוקא לעתיד, כי הנה ידוע דשרש המצות הוא רק לברר מעשייה הטוב דנוגה במ"ע, והל"ת להפריד הרע, כי בכל דבר ואפילו בכל נפש מישראל יש טוב ורע אשר ע"י נפילת רפ"ח ניצוצין אשר נתערבו ברע, צריך ע"י המ"ע והל"ת

סג

להפרידם ולבררם, ולאחר הבירור אז הם גדולים וגבוהים הרבה כי שרשם מתהו אשר נעלה במדריגה יותר מן התיקון אחר הבירור, ולכן עבור זה המאכל מחיה את האדם, כי שרש המאכל הגם שכמו שהוא למטה הוא מעורב ברע אכן שרשו הוא מתהו, ולכן כשאדם אוכלן ומברר הטוב ומגרש הרע והפסולת לחוץ, אזי אחר הבירור הטוב מן המאכל אזי אדרבה הם מחיים את האדם ומוסיפין לו כח וחיות בנפש, כי אחר הבירור ועלייתם למקורם הם במדרגה יותר נעלית דהיינו מעולם התהו שקדם לתיקון, תהו שם ס"ג ותיקון שם מ"ה, ולכך הנה לעת עתה קודם שנברר עדיין הניצוצים שנפלו (ר"ל קודם שיושלם כל הבירור) עדיין אין בהתגלות התענוג כי הם מעורבים טו"ר, אכן אחר הבירור שישובו למדריגתם הקודמת אז יהי' גמר וסוף מעשה אשר במחשבה הי' תחלה, ולא יהי' שום הסתרה מרע אז ממילא יהי' נגלה התענוג מאור וזיו העליון, ודוקא מבירור דברים תחתונים שכעת. וזהו ענין אשת חיל עטרת בעלה שבה יהי' מאיר אור טעם ודעת הגנוז ונעלם דהיינו בחי' מו"ס (שהוא למעלה גם מבחי' כבוד עילאה כבוד ל"ב נתיבות ח"ע אבל מו"ס לא אתפתחא בנתיבות) שכעת הוא באבן טוב בחי' דומם, ויהי' האור אז בהתגלות ויהי' תהו במדרגה יותר גבוה מן התיקון, כי גם תיקון יהי' אז אבל תהו יהי' האור יותר גבוה אחר הבירור (נמצא המכוון שבחי' ההתגלות מפנימית הכתר שהוא מו"ס ועתיק זה יהי' דוקא אחר שלימות הבירורי' דתהו). ובסוף הדרוש כ' והנה מו"ס הוא מקור כל הבירורים כי מ"ש בחכמה אתברירו שרשה מן מו"ס הנעלם ששם עיקר הבירור (כמ"ש בד"ה למה נסמכה כו'), ואחר שנתבררו אז יהי' גילוי מו"ס תענוג עליון תכלית השלימות ואז יהי' התגלות פנימית טעמי התורה ישקני מנשיקות פיהו עכ"ל).

אך זהו נמשך ע"י היום לעשותם בחי' גליא שבתורה שהיא לבוש אל הפנימיות, וע"י הלבוש יומשך אח"כ גילוי הפנימיות. ולכן נק' ערבון, שע"י זה הערבון אנו בטוחים לגילוי הפנימיות אשר לזה אנו מקוים. ואפ"ל עוד כי כמו הערבון שוה יותר בהכרח מן הדבר שיתן עבורו אח"כ דאל"כ אינו ערבון, וכך הרי ארז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, והיינו כי ההתגלות שלע"ל להנחיל אוהבי יש ש"י עולמות שהוא רק מחצה מן תר"ך עמודי אור שהן תרי"ג מצות דאורייתא עם ז' מצות דרבנן, א"כ מעשה המצות עצמן שהן כללות תר"ך עמודי אור, לכן הן הערבון על גילוי ש"י עולמות דלע"ל.

סד

וברבות ס"פ קרח דף רע"ב ד' ומטה אהרן י"א הוא המטה שהיה ביד יהודה שנא' ומטך אשר בידך, וי"א הוא המטה שהי' ביד משה ומעצמו פרח שנא' והנה פרח מטה אהרן כו' יעו"ש סיום המאמר, ובחי' מטה אהרן שנאמר בו ויגמול שקדים הוא המשכה מבחי' ורב חסד. כי מה שפרח מטה אהרן ויגמול שקדים דוקא, להורות על ההמשכה שנמשך ע"י אהרן שבא במהירות כמו השקדים שסימנו של שקד משעה שהוא מציץ עד שעה שהוא גומר ך"א יום כמשארז"ל ברבות סוף קהלת דף קט"ו ב', וע"כ נק' שקד ע"ש המהירות, כמו מקל שקד (ירמי' א') כי שוקד אני על דברי לעשותו, וכמו מ"ש (ירמי' ל"א ך"ח) כאשר שקדתי כו' כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע וגו', כך הנה כל ההמשכות שנמשך ע"י אהרן ומגזעו תחתיו הכהנים הנושאי' את ידיהם ומברכים את העם נמשך במהירות בלי שום עיכוב, וע"ד שנתבאר בלק"ת ע"פ ולא אבה כו' שלא שמע שום קטרוג והיינו ע"י כי אהבך כו', וכמו"כ הכהנים מברכי' אקב"ו לברך את עמו ישראל באהבה, ולכן ע"י נמשך הברכה באין מונע ומעכב כלל, ואין מעיינים בדינו כלל.

וביאור הענין יובן בהקדם ביאור הפלוגתא (ר"ה דט"ז א') דר"מ ור"י ור' יוסי ור' נתן, אי אדם נידון בכל יום, כמ"ש ותפקדנו לבקרים, או לרגעי' תבחננו (איוב ז') וזהו פלוגתא דר' יוסי ור"ן, ומ"מ גם ר"י ור"ן מודים לרבנן הם ר"מ ור"י שעיקר הדין הוא בר"ה, דאל"כ מהו שאומרי' המלך המשפט בר"ה ומה יום מיומים, ואיך יפרשו הפסוק דכי חוק כו', וגם שארז"ל (פ"ב דביצה די"ז א') מזונותיו של אדם קצובים מר"ה ועד יוהכ"פ, אלא שעיקר הדין והמשפט הוא בר"ה. וביאור הענין הנה ידוע הקושיא מהו שמבקשים בכל יום ומתפללים רפאנו ה' ברך עלינו, הרי עיקר דינו של האדם הוא בר"ה ויוהכ"פ וכמ"ש קושיא זו בתוספות (פ"ק דשבת די"ב ע"ב ובפ"ק דר"ה דט"ז ע"א), אך הענין כי מה שנכתב ונחתם בר"ה וביוהכ"פ היינו שנמשך לו חסד על נפשו, והחסד ההוא הנמשך מא"ס ב"ה הוא למעלה עדיין במל' דאצי' שהיא מקור דבי"ע, והיינו מ"ש בטובו בחן ובחסד שלו שהוא חסד עליון ב"ה אשר הוא למעלה מעלה ממהות השפעת גשמיו', וכנודע מענין ואנכי עפר ואפר שאמר אברהם על חסד ואה"ר שלו שאין לו דמיון לחסד דאצי' רק כמו עפר ואפר

סה

כו', ולכן כדי שיומשך מחסד שבאצי' השפעות הגשמיות בעשייה כצרכי הנפש בגוף, הוא צריך להשתלשל ולירד בהשתלשלו' מדרגות רבות בהיכלות דאבי"ע מהיכל להיכל עד שיתעבה להיות חסדו בענינים גשמיים לרפאות החולה ולברך השנים (ויובן זה ממ"ש במ"א בד"ה פתח אליהו גבי אין לך עשב כו', וסד"ה מזוזה מימין בענין שלשת אלפים משל, ובד"ה מראיהם ומעשיהם כו' בענין עושה חסד לאלפים, ובד"ה קחו מאתכם תרומה).

וע"ז ארז"ל אדם נידון בכל יום, שהוא נידון לפי מעשיו היום אם ראוי וכדאי הוא שירד ויומשך החסד עליון הנמשך כבר על נפשו למעלה בר"ה ויוהכ"פ, שיהי' יורד ונמשך ממדרגה למדרגה מהיכל להיכל בכדי שיומשך מרוחניות לגשמיות, או שמא אין ראוי האדם לזה, ואזי יתעכב ולא ירד למטה רק ישאר למעלה ברוחניות, ושם יגיע לו שיוסיפו לו תענוג בג"ע מאחר שנמשך לו החסד, אבל עכ"ז לא יומשך ממנו למטה כלל. (והגם שמה שאמרו אדם נידון בכל יום זהו דברי ר' יוסי ור' נתן משא"כ לרבנן, מ"מ הא על כרחך גם לר' יוסי ור"נ עיקר הדין בר"ה, דאל"כ איך יפרשו הפסוק דכי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב דקאי אר"ה, וגם מ"ש עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה שמזה למדו בפ"ק דר"ה (דף ח') דר"ה הוא ר"ה לדין כו', ועוד דאל"כ מה ענין מלכיות זכרונות ושופרות שאומרים בר"ה, והמלך המשפט בעשי"ת, ומה יום מיומים, אלא ודאי גם ר"י ור"נ מודים דר"ה הוא יום הדין, וכן מארז"ל (פ"ב דביצה די"ז ע"א) מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה ועד יוהכ"פ, משמע דאתי ודאי לכ"ע ואין בזה שום מחלוקת, ואעפ"כ ס"ל דאדם נדון ג"כ בכל יום והיינו ע"ד שנת', וכמו"כ גם לרבנן דפליגי אר' יוסי ור"נ הרי גם לדידהו עכצ"ל דשייך בחי' דין בכל יום שהרי מבקשים כל הבקשות בשמו"ע אף גם לרבנן כמבואר בגמ' פ"ק דשבת (די"ב ע"א וע"ב) והיינו ג"כ ע"ד שנת', וענין המחלוקת שביניהם אין כאן מקומו, וכבר האריך בזה ג"כ בע"מ מאמר חקור דין ח"ב פ"א ופרק כ"ו).

והנה השפעת חסד זה הוא מתעכב ושוהה עד שנמשך ובא למטה, שהרי בכל השתלשלות מהיכל להיכל הוא ע"י משפט אם ראוי הוא שיומשך ההשפעה למטה ומעיינים בדינו, ויש מי שמקטרג לומר שחטא ואינו ראוי לזה (וזהו מארז"ל ברבות וישלח פע"ו ע"פ ויאמר בניהו כו' אמן כן יאמר, והלא כבר נאמר הנה בן נולד לך הוא יהי' איש מנוחה אלא אמר הרבה קטגורין יעמדו מכאן ועד גיחון, ע"ש), אבל כשנמשך האור והשפע ע"י אהרן ומגזעו תחתיו כהנים הנושאים את ידיהם ומברכים את העם בברכת כהנים, אזי השפע היא נמשכת במהירות דרך כל העולמות באין מונע ומעכב ואין מעיינים בדין כלל (עיין ברבות פ' ואתחנן יש תפלה

סו

שנענית לארבעים יום כו' ויש תפלה שנענית לעשרים יום כו' ויש תפלה שנענית ליום אחד כו' ויש תפלה כו' ע"ש. ועמ"ש במ"א בפי' מהר קח את הלבוש כו' בד"ה עד דלא ידעי בין כו'). וזהו ענין ברכת כהנים יברכך ה' וישמרך, וארז"ל יברכך בממון כו' יברכך בבנים כו' וישמרך מן המזיקים כמ"ש ברבות נשא פי"א, היינו שנמשך החסד העליון מיד בגשמי להיות הברכה בבני ומזוני, יאר ה' פניו היינו הארת פנים, ויחונך שנמשך למטה מטה.

ואמנם שרש הטעם לזה על היות המשכת החסד שע"י אהרן נמשך במהירות באין מונע ומעכב ההמשכה הוא לפי כי אית חסד ואית חסד חסד עולם ורב חסד, והנה ההמשכה ע"י אהרן הוא מבחי' ורב חסד, כנזכר ע"פ בהעלותך וע"פ ועשית בגדי קדש, והוא חסד שבלי גבול שיורד ונמשך ע"פ מדותיו ואין שום בחי' דין שיעכבו כלל, משא"כ בחסד עולם יש כנגדו בחי' דין המעכבו, ועמ"ש במ"א ע"פ חסדי ה' כי לא תמנו. והמשל לזה עד"מ נהר גדול במאד שהליכת המים הוא בתגבורת גדולה לא יוכלו לעכב הליכת המים, משא"כ בנהרות שאין גדולים כ"כ מעכבים הליכת והמשכת מימיו ע"י עצים ועפר וכיוצא עד שמעמידין עי"ז עליהם בית הטחינה או גשרים, אבל בנהר גדול מאד לא יעוכב ע"י מונעים ומעכבים הנ"ל כי אם הלוך ילך כמנהגו וישטוף העצים והעפר המעכבים, כך הנמשל בענין ההמשכה מבחי' ורב חסד הוא הולך ונמשך במרוצה, וכל הדינין מתעברין ומתבטלין מחמתו כו', וכמו"כ בשבת נמשך האור והשפע במהירות משום דכל דינין מתעברין מינה כו'. ושקדים דגבי מטה אהרן ויגמול שקדים היינו כמאמר אל עליון גומל חסדים טובים, דפי' טובים ע"ד האור כי טוב אהרן אותיות נראה, שיומשך האור למטה להיות נראה אור, ועמ"ש עוד מענין ברכת כהנים בד"ה ענין משמח חתן (וע' בהרמ"ז פ' שלח דקנ"ח ועוד נודע ששני מיני שפע הם כו' ע"ש).

ובי"ח ערך יעקב סי' קפ"ד מטה עוזך ישלח ה' מציון מטה שהי' ביד יעקב שנא' כי במקלי עברתי, הוא היה ביד יהודה, הוא היה מטה משה כו', והוא הי' ביד דוד דכתיב ויקח מקלו בידו, וכן עתיד למסור למלך המשיח כמ"ש מטה עוזך

סז

וגו' רדה וגו'. וצ"ל מה שלפעמים קורא אותו מקל ולפעמים מטה, וע' בד"ה ראשי המטות ובהביאור שלא נדפס מענין מטה ושבט, ובד"ה כי במקלי מענין מקל בד"ה וככה. ועיין במדרש תלים סי' ח' ע"פ מפי עוללים ויונקים שהאריך בענין ערבות, וכ"ה ברבות בשה"ש ע"פ משכני אחריך.

והנה בענין כל ישראל ערבים זה לזה כמבואר בגמ' פ"ז דסוטה דל"ו ע"ב נתבאר בד"ה מנורת זהב שזהו ענין המנורה מקשה תיעשה המנורה, שע"י המקשה שמקישים אותה נעשה מה שלמעלה למטה ומה שלמטה למעלה ונתערבה הכל עליון בתחתון ותחתון בעליון, כך כל ישראל ערבים זה בזה כלומר מעורבים זה בזה כי אתם קרוים אדם כמו האדם שיש לו ראש ורגל והראש מקבל חיות גם מהרגל שצריך לו, כך כל ישראל ביחד נקראים אדם אחד קומה אחת עכ"ל.

(וע' בת"א ד"ה השמים כסאי וז"ל והענין כי הנה כנסת ישראל נקרא רגל כמ"ש בנים אתם לה' אלקיכם וברא כרעא דאבוה, והנה כמו עד"מ שנמצא מעלה יתירה ברגל מה שאין בראש שהרגלים הם המהלכים והם נושאים את הראש ומוליכין אותו למחוז חפצו, ונמצא הראש צריך להרגל, וגם גידי הראש וחיותו שהדם הוא הנפש הם ברגלים, וכשמקיזין דם מהרגל מתרפא הראש ומתקיים, וכן כמה רפואות יש שעושין ברגלים ומתרפא הראש, ובבחינה זו נקרא הרגל ראש והראש רגל שהוא למטה מהרגל במדרגה זו, וכך הוא למעלה ע"י התכללות המשכות המדרגות נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן, אור ישר ואור חוזר, אור ישר נקרא מלמעלה למטה כל מה שלמעלה הוא העליון, ואור חוזר ממטה למעלה כל מה שלמטה הוא העליון, וזהו נעוץ תחלתן בסופן שסופן הוא תחלתן שבחי' הרגל נק' ראש, וישראל נקראו ראשית וכתיב וירא ראשית לו וע"י אתעדל"ת נעשה למעלה תיקון אורות עליונים, וזהו שמצינו במשה שבחטא העגל נטלו ממנו אלף אורות

סח

(ובשבת חוזרין ונותנין אליו במתנה וזהו ישמח משה במתנת חלקו), וע"ז רמזו רז"ל במ"ש ע"פ לך רד, רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, והיינו לפי שהיו ישראל בבחי' הרגל שלו וכמ"ש שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו והם היו לו בחי' מקיף ובחי' ראש אף שהם היו לו בבחי' רגל ודאי. וכך הוא בכל ישראל ע"י שמתקן מעשיו שהם בכח המעשה בעשי' גשמיות בבחי' רגלים נעשה מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, והיינו לפי שכל ישראל מעורבים זב"ז תחתון בעליון ועליון בתחתון כו').

ולפיכך הם ערבים זה לזה כי כשנעשה פגם ברגל עד"מ כל הגוף מרגיש, וכמו שהביא בר"ח פ"ז משער היראה בשם ויקרא רבה פרשה ד' ע"פ שה פזורה ישראל בירמי' סי' ה' מה השה הזה לוקה על ראשו או באחד מאבריו וכל אבריו מרגישין כך הן ישראל אחד מהן חוטא וכולן מרגישין תני רשב"י משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה כו' ע"ש, והיינו מטעם הנ"ל שכל ישראל הם קומה אחת אדם אחד ממש.

והנה מפרש ערבים זה בזה שהוא ג"כ מלשון מעורבים, וע"ד שארז"ל ספ"ה דשבת ע"פ ואת ערובתם תקח דברים המעורבים בינו לבינה, וא"כ יש להעיר לזה מענין מ"ש בת"ז תחלת תקון כ"ד דס"ז ע"ב, עירוב איהו עמודא דאמצעיתא וביה מטלטלי' מבית לבית דאינון שכינה עילאה ותתאה עכ"ל, והוא ע"ד שנזכר ברע"מ ר"פ תשא ו' ממוצע בין שני ההי"ן כו', ובת"ז בהקדמה ריש דף ח' פי' דעירוב איהו צדיק, וכ' בספר כ"מ שם וז"ל כי היסוד יש בו כח להמשיך הטפה אפי' מן הכתר ונק' עירוב על שם שבו מתאספים ומתערבים כל האורות, ולקמן דס"ז ב' כתב עירוב הוא תפארת כו' והנה גוף וברית חד הוא כי התפארת מושך מבינה ונותן לבית מל' ע"י היסוד ולכן עיקר העירוב למל' הוא היסוד כי דרך בו כל הנחלים הולכים אל הים, ובו מתערבים כל הכחות עכ"ל, וע' בפע"ח שער הלולב פ"ג שלכן מערב הוא יסוד שבו מתערבין כל החסדי' כו' עכ"ל, והוא כמשל הטפה הנמשכת מהיסוד שהיא נמשכת מהמוח ע"י כל הרמ"ח אברים שיש בו מכללות כולן וכולן מתערבים בו, ועמ"ש מזה בתו"א פ' וישב סד"ה כה אמר כו' אם בדרכי תלך. והנה העירוב ענינו לייחד ולחבר הרשויות, והוא ע"ד ת"ת שמחבר חו"ג כו' כמ"ש ביעקב

סט

איש תם יושב אוהלים כמ"ש במ"א. והנה לפי שנאמר ועמך כולם צדיקים שנמשכים מבחי' צדיק יסוד עולם שבו מתערבים כל האורות והע"ס ע"כ כל הנשמות מעורבים זב"ז, לכן ממילא ג"כ כולם ערבים זב"ז דהא בהא תליא.

ובספר הגלגולים פ"ד כ' שאע"פ שכל ישראל ערבים זל"ז לפי שכולם נכללו בנשמת אדה"ר שנשמתו היתה כללות כל הנשמות, עכ"ז מי שהוא עם חבירו משרש אחד הם ערבים זל"ז ביתר שאת כו' ע"ש והיינו כמו עד"מ שעם היות כשלוקה באבר אחד כל הגוף מרגיש, עכ"ז אותו האבר מרגיש ביתר שאת, א"כ מי שהוא מאבר אחד הם ערבים זל"ז ביתר שאת. ועד"ז יובן מארז"ל במד"ר יתרו פך"ז הנ"ל על מי שנתמנה לזקן וראש שהוא ערב יותר אם האחד מעביר בייא על חבירו, שי"ל שזהו עד"מ כמו שהראש מרגיש הכאב של כל האברים ביתר שאת ויתר עז ממה שכל הגוף ושאר האברים מרגישים כו', והיינו לפי שבהראש כלול חיות כל האברים ממש וכמ"ש בתניא פנ"א. וצ"ל מ"ש מרע"ה בפ' קרח האיש אחד יחטא ועל כל כו', דלפי הנ"ל שהן בהכרח עריבים זל"ז מהו התמי', ובאמת ברבות ויקרא פ"ד ובשה"ש ס"פ אל גנת אגוז אמרו דהטעם כנ"ל, אך לפי פשוטו שנאמר זה בלשון תמי' יש לתרץ דמשום עריבים אין לדונם בדין חמור כ"כ כדמשמע בגמ' רפ"ו דשבועות, ואכ"מ.

והנה יהודה ובנימין יש להם שייכות גדול זה לזה ביתר שאת משאר אחיו, כי יהודה הוא מרכבה לבחי' מלכות, ובנימין הוא בחי' רוחא דשביק בגוה ז"א, ונק' צדיק תחתון. ועיין מענין בנימין בזהר בפ' ויצא דקנ"ז ע"ב צדיק לתתא מיניה נגדא נוקבא מיא לגבי דכורא כו' בנימין איהו צדיק לתתא, ועיין בפ' וישלח דקע"ה א' ובמק"מ שם, ובפ' ויחי דרמ"ז ע"ב, ובענין יהודה עיין בהרמ"ז ר"פ ויקרא, ועמ"ש בד"ה יהודה אתה. ולכן הי' יהודה ערב ליעקב אביו אודות בנימין כי יש להן קירוב זל"ז ביותר, ולכן שבט יהודה ובנימין היו תמיד לאחדים, וגם המזבח הוא בחלק בנימין ויהודה, כי יהודה ובנימין שניהם במל', וכמש"ל שכל מי שהוא קרוב יותר הוא יותר בערבות כו' כי הן מעורבים זל"ז ביתר שאת.

וזהו ויגש אליו יהודה (עמ"ש ע"פ ומשה נגש אל הערפל) כי הנה לעיל מיניה כתיב האלקים מצא את עון עבדיך, וא"כ הגשה זו הוא להמשיך רחמים רבים להיות מחילת העון, וע"כ נאמר ויגש אליו וע"ד בכל קראנו אליו שהביא הפרד"ס של"ב בשם הספרי אליו ולא למדותיו, דר"ל לעצמות אוא"ס ממש שלמעלה מאור המתלבש בע"ס, והוא ענין ק"ש, שלכן אף מי שתורתו אומנתו ואינו מפסיק לתפלה

ע

מפסיק לק"ש. והגשה זו זהו ע"י בחי' למס"נ באחד, וז"ש כאן במדרש בענין ויגש שהוא כמ"ש אחד באחד יגשו, באיוב סי' מ"א זיי"ן, כי מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אחד היה אברהם, והם באחד יגשו בחי' למס"נ באחד ליבטל במציאות ולאשתאבא בגופא דמלכא. ופשטיות הפסוק באיוב קאי על לויתן, והיינו כי לויתן הוא בחי' התקשרות ויחוד או"א שזה נמשך ע"י הביטול במציאות כו'. ובספר עמה"מ שי"ד פ"ע דצ"ח ע"א פי' אחד באחד יגשו כאשר נתגדלה הנוק' והיא פב"פ עם ז"א, ונודע שבחי' תשובה הוא החזרת פב"פ, וזהו ענין יוהכ"פ לפני הוי' תטהרו, ועמ"ש ע"פ אני ישנה בענין תמתי שהוא כשהן שוין בקומתן אזי יוכל להמשיך מבחי' כתר להשלים כל הפגמים אנת הוא שלימותא דכולהו, ואף עבור מה שנתערב בערבות כו'. וזהו ויגש אליו, והיינו כי יוסף יסוד דא"ק, ונק' זית רענן יפה פרי תואר מקור השמן, בחי' כשמן הטוב כו' על הזקן כו' י"ג מדה"ר שמשם מקור הסליחה, וגם יפה פרי תואר להמשיך הארת פנים בחי' ויעבור ה' על פניו כו'.

בי אדוני, ע"ד אם עוונות תשמר י"ה אד' מי יעמוד כנז' בד"ה ועתה יגדל נא כח אד', וכן דניאל שבא מיהודה אמר והאר פניך כו' למען אד', כי המל' שרשה בכתר ועיקר ההמשכות לצדיק יסוד עולם בחי' יוסף נמשכו בשביל להאיר למל' כנודע מענין הצדיק אבד כו', ברכת אובד כו'. גם ענין בי אדוני ע"ד כי עמך הסליחה למען תורא בד"ה שובה ישראל. גם פי' בי אדוני, בי הם י"ב בקר, אדני הוא בחי' והים עליהם מלמעלה, וזהו ענין י"ג עלין דסחרין לשושנה כמ"ש בזהר ר"פ בראשית, והיינו ענין מלך יחיד שמל' דאצי' נעשית עתיק לבריאה, וא"כ עי"ז יהי' מלך יחיד שתתעלה המל' לקבל מעתיק דאצי' וכמ"ש בד"ה כי אתה נרי בפי' ארוממך אלקי המלך, והיינו מיג"מ דא"א דאצי'. ואח"כ ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני הוא ענין צלותא בלחש, כמדבר באזני המלך שהוא בחי' הביטול בתכלית, וכמ"ש בחנה וקולה לא ישמע. ואפ"ל עוד פי' באזני אדוני כי הנה התפלות מתעלים ע"י המלאכים שהם מקבלים התפלות ומעלים אותם, אבל בעשי"ת שנאמר דרשו ה' בהמצאו א"צ שיתעלו התפלות ע"י המלאכים כ"א הקב"ה בעצמו מקבלן, וזהו ענין ויגש אליו יהודה שלא ע"י אמצעות המלאכים, ולכן ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ממש, כי יהודה גדול כחו ככח הצבור, שנאמר בהם בכל קראנו אליו ממש הוא כמו בהמצאו ליחיד כדאיתא ביבמות פרק מצות חליצה.

ואל יחר אפך בעבדך היינו שיהי' נמחל העון והפשע, וזהו כי כמוך כפרעה, כי פרעה יניקתו מעורף דא"א פרעה אותיות הערף והוא ע"ד שנת' ע"פ בשלח פרעה בענין כמה ארך אפים לפניו, וא"כ אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"ו

עא

שע"י התשובה יומשך הסליחה והתגלות פנימיות רצה"ע וכמ"ש מזה ע"פ וישב יעקב, וזהו כי כמוך בחי' ישראל שהם כמוך נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, וכמ"ש אשריך ישראל מי כמוך כו', ראוי שיומשך להם התגלות ארך אפים בק"ו מבחי' פרעה. ולפי פשוטו שאמר שיוסף חשוב אצלו כפרעה, כי הנה פרעה אמר ליוסף רק הכסא אגדל ממך, ופי' בספר פנים יפות שכל הע"ס מחכמה ולמטה נתן ליוסף ויקראו לפניו אברך אב היינו חכמה, רביד הזהב בינה, בגדי שש ו"ק כו' רק הכסא בחי' כתר אגדל ממך, והיינו כי בבחי' מל' יש ב' מדרגות הא' רוממות המלך והתנשאותו על העם, והב' הנהגתו המלוכה בחכמה בינה ודעת ובחסד וגבורה מלך במשפט יעמיד ארץ ודבר מלך שלטון, וב' בחי' הנ"ל הוא ענין סוכ"ע וממכ"ע ועמ"ש בד"ה קחו מאתכם תרומה, ועד"ז אמר ליוסף רק הכסא אגדל ממך בחי' רוממות והתנשאות היינו סוכ"ע, ויוסף מתחיל מבחי' חכמה ראשית הגילוי ממכ"ע, ולכן אמר יהודה ליוסף כי כמוך כפרעה שעם היות שרש מלוכה דיוסף מבחי' חכמה שלמטה מבחי' כתר, חשוב הוא אצלו כפרעה בחי' כתר, כי החכמה הוא ההתגלות בבחי' פנימיות אורייתא מחכמה נפקת, ולכן תלמוד גדול שמביא לידי מעשה אף כי המצות שרשן מכתר כו', ועמ"ש ע"פ את שבתותי תשמורו בחי' סוכ"ע ואעפ"כ ומקדשי תיראו בחי' תורה ממכ"ע משום דכולא חד.