וידבר כו' ויצוום אל בנ"י כו'

צה

בס"ד. (ש"פ וארא, רכ"ז).

שיטות אם אצי' הוא בלי מספר - ז"פ.

[וארא]

וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצוום אל בנ"י ואל פרעה כו' להוציא. וצ"ל מהו ענין הציווי לבנ"י שיצאו מאמ"צ הלא הם היו בשעבוד וגלות ובודאי הי' רצונם לצאת משם, ומהו ענין הציווי לבנ"י (גם לא בדידם תליא מלתא כו'), וגם טענת משה בק"ו הן בנ"י לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה אינו מובן כלל, הלא בנ"י לא שמעו מחמת קוצר רוח והעבודה קשה משא"כ פרעה, ומהו הק"ו איך ישמעני פרעה, ובאמת זהו א' מיו"ד ק"ו שבתורה כמו שפי' רש"י ז"ל. גם צ"ל מה שהשיב לו הקב"ה ע"ז שחיבר אליו את אהרן כמ"ש וידבר כו' משה כו' אהרן ויצוום מה התועלת להענין במה שילך בצוותא עם אהרן. ובכדי להבין כ"ז צ"ל מ"ש לעיל מיני' בתחלת הפרשה וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם, אשר גם בזה צ"ל שנא' כ"פ ש' הוי' אצל האבות כמ"ש וה' אמר המכסה אני מאברהם, וירא אליו הוי' (וכמו"כ ביצחק כתי' וירא אליו ה' (בראשית כ"ו ב', ופסוק כ"ד) וביעקב נא' ג"כ (כ"ח י"ג) והנה ה' נצב עליו ויאמר אני הוי').

ויובן בהקדים ענין מ"ש ועלמות אין מספר א"ת ועלמות אלא ועולמות אין מספר, שצ"ל מאחר שהם עולמות בע"ג האיך יתכן שיהי' בלי מספר כלל, ופעם כתיב המוציא במספר צבאם שהם בבחי' מספר וגבול, וכן עד"ז מצינו שהקשו בגמ' כתיב אלף אלפים ישמשוני' כו' וכתי' היש מספר לגדודיו ולגדודיו אין מספר, וכן ביומא ארז"ל כתיב והי' מספר בנ"י אשר לא יספר שהקשו איך יתכן שיהיו במספר אשר לא יספר וכנ"ל בענין ועלמות כו', ותירצו בגמ' שבזמן שישראל ערש"מ הוא אשר לא יספר וכשאין עושין רש"מ והי' מספר כו'. אמנם הענין הוא דהנה בבחי' זיו והארה המאיר מאתו להחיות ולהוות בחי' העולמות והנבראים בע"ג הנה בבחי' זיו והארה זו שייך בחי' מספר. משא"כ בבחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' הזיו וההארה המצמצמת ומתפשטת להוות ולהחיות העולמות בי"ע הוא בלי מספר. ונמצא מפרש שבחי' בי"ע ובחי' שורש ומקור המצמצם להוות בחי' בי"ע הוא בבחי' מספר, משא"כ באצי' היינו מה שלמעלה משרש התהוות בי"ע הוא בלי מספר כו'.

צו

והנה קוטב דרוש זה הוא לפי דעה זו שרבינו ז"ל אמר כן בדרוש זה, וזהו כפי מה שאמר בדרוש מה יפו פעמייך בנעלים הנדפס בלק"ת בפ"ב וז"ל והנה ענין בחי' סנד"ל ונעל כו' צ"ל תחלה ענין השתלשלות כו' הוא ע"י בחי' מדותיו ית' כו' עכ"ז מהשתלשלות חסד עליון לא הי' יכול להתהוות בחי' יש ובע"ג בבחי' נפרד רק אדרבה ביטול לגמרי כמשל זיו השמש בשמש, אך עיקר התהוות יש מאין ליש הוא ע"פ מדת מל' כי אין מלך בלא עם כו', אך עכ"ז הי' העולם מתפשט בלי גבול וקץ, ושיהי' התהוות בבחי' גבול מהלך ת"ק שנה הוא ע"י המלאך סנד"ל החופה כו' את בחי' מל' להיות בבחי' גבול מהלך ת"ק שנה כו' יעו"ש. וזהו ע"ד מ"ש בזח"א פ' ויצא דקנ"ו בענין הדודאים, וע' בפרד"ס שער השמות פי"ג ובשער י"ז הוא שער אבי"ע פ"ד ופ"ה שמפרש מאמר הזח"א הנ"ל בדוחק, ובמק"מ פי' בשם האריז"ל כפשוטו וכמ"ש כאן וכמשי"ת.

ב) והענין הוא דהנה כתיב גדול אדונינו ורב כח ולתבונתו אין מספר, פי' ורב כח הוא כי שיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפים רבבות פרסאות בגימ' ורב כח, והפרסאות הם פרסאות שלמעלה ומ"מ הוא בחי' מספר רק שהוא מספר גדול, ופי' יוצר בראשית הוא בחי' המהוה כל בחי' הנבראים שנבראו בששת ימי בראשית (וע' בד"ה אני לדודי, ך"א) וא"כ הרי גם בחי' שורש המחי' ומהוה את בי"ע הוא בבחי' מספר והיינו כנ"ל שבחי' הארת המל' הנעשה ומתצמצם להיות שורש ומקור לבי"ע הוא ג"כ בבחי' מספר. ואפ"ל אפי' הארת ז"א שמאיר במל' לצורך התהוות העולמות הוא ג"כ בבחי' מספר מאחר שבחי' המדות שייכים לעולמות ונבראים כמו שא"א לומר שהוא חסדן כ"א על זולתו דוקא שיש על מי להתחסד כו' וכמ"ש זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה כו' משא"כ לתבונתו אין מספר, פי' תבונה הוא בן ובת והיינו בחי' ז"א ומל' דאצי' כמו שהם באצי' ואינם בחי' מקור כלל לבי"ע אינם בגדר מספר כלל.

ועפ"ז יובן מאמר הזהר הנ"ל בענין הדודאים שהיחוד הוא ע"י המלאך וכמ"ש במק"מ בשם האריז"ל, כמו שכדי שיתהוה העולם ליש ודבר הוא ע"י מלאך

צז

כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה מה יפו פעמיך הנ"ל, וגם כי מלאך מט"ט מפרשים לפעמים על בחי' מל' ג"כ (ואפ"ל דהיינו כנ"ל שכאשר מז"א ומל' דאצי' מאיר הארה שמהארה זו יתהוו בחי' בי"ע כו', היינו שמאיר הארה זו אז במט"ט שרו של עולם שאז נק' ההארה מט"ט והוא שאמרו שמט"ט נק' מל' דאצי', וע' בד"ה מה יפו פעמיך בנעלים שלא נדפס, ובהגהות בס' תרי"ט ובד"ה קול מצהלות חתנים דתרי"ד, וצ"ע). אך על שיטה זו קשה מהמדרש פ' בראשית פ' א' בענין המלאכים י"א שנבראו בשני וי"א בחמישי ר' לולינא בר טברין אמר בשם ר' יצחק בין על דעתו דר"ח ובין על דעתו דר"י הכל מודי' שלא נברא ביום ראשון כלום שלא יאמרו מיכאל מותח בדרומו של רקיע כו' שנאמר (ישעי' י"ד) אנכי ה' עושה כל כו' מאתי מי אתי כתיב מי הי' שותף אתי במע"ב ולפי המד"ר האיך אפ"ל מד"ה מה יפו פעמיך בנעלים.

ג) אמנם הנה רבינו ז"ל עצמו כ' באגה"ק במאמר איהו וחיוהי חד שגרמוהי הם כלים די"ס דאצי' הם בבחי' גבול, ולפי' האריז"ל גרמוהי זו"נ וחיוהי חב"ד. והענין הוא דהנה אנו רואים שענין המדות הוא השפעה לזולתו דוקא וכנ"ל בענין חסדן או רחמן שא"א כ"א כאשר יש על מי להתחסד או להתרחם, משא"כ בחי' חכמה שיכול לישב ולהשכיל השכלות כו', ועד"ז יובן למעלה שענין כלים דז"א שייכים לברה"ע וכמ"ש זכור רחמיך כו' כי אמרתי עולם חסד יבנה כו', משא"כ ג"ר וגם כלי הג"ר אינם שייכים כלל לברה"ע. ונמצא כי פי' לתבונתו אין מספר לפי שיטה זו הוא בחי' בינה דוקא, משא"כ כלים דז"א עכ"פ הם שורש ומקור הגבול. אך מה שיש להקשות על שטה זו מאחר שכלים דז"א הם בחי' גבול איך הם חד כמאמר איהו וגרמוהי חד בהון, אמנם הענין שבבחי' זו הם חד שמתייחד עמהם להוות עולמות בע"ג שבבחי' זו מתייחד איהו ית' עם גרמוהי בכדי שיהי' ברה"ע כו', אך הנה דרוש זה נאמר לפי שטה הא' שבי"ע הם בבחי' מספר ובאצי' הוא בלי מספר כו'.

צח

ד) ולהבין ביאור הענין, דהנה יש בחי' עש"ן, והנה אנו רואים שכל מה שנברא ונתהווה למטה הוא רק משל לגבי מה שלמעלה, כמו עד"מ יום ולילה הנה למטה יום הוא בחי' אור ולילה הוא בחי' חשך, והנה ארז"ל באותן מ' יום שהי' משה בהר מאין הי' יודע עת יום ולילה כשאומרים קדוש הי' יודע שהוא יום וכשאומרים ברוך הי' יודע שהוא לילה, ונמצא מה שלמטה בעוה"ז הוא יום ולילה למעלה הוא בחי' קדוש וברוך, שאין ערוך כלל בין ענין קדוש וברוך (שקדוש הוא בחי' העלאה והמשכה מחמת הביטול לעצמיותו ית' ע' בלק"ת בביאור ע"פ ונקדשתי, וברוך הוא ג"כ המשכה מצד הביטול כו') לענין יום ולילה, שבחי' יום ולילה הוא רק בחי' משל לבחי' קדוש וברוך שהוא בחי' יום ולילה שלמעלה כו'. וכן יובן מכללות הברואים דדצח"מ שהצומח שלמטה הוא רק משל לגבי הצומח שלמעלה, שלמטה נק' צומח דשאים ואילנות ולמעלה הוא בחי' מלאכים שנק' עצי היער כמ"ש אז ירננו עצי היער, שעם היות שהמלאכים יש להם מוחין ג"כ ומתפעלים באהוי"ר מ"מ ענין המדות יש בהם קטנות וגדלות שמתחלה המדות בקטנות ומתגדל אח"כ מעט מעט הרי הוא מצד א' דומה לבחי' הצומח שצומח מעט מעט, ומ"מ אין ערוך בין בחי' המלאכים שהם בחי' צומח לבחי' הדשא והאילן שהם צומח שלמטה שהוא רק בחי' משל לבד כו'. ועד"ז יובן בענין החי שבכללות מין החי יש כמה נבראים כמו חיות ובהמות ועופות ששורש החיות הוא מפני ארי' והבהמות מבחי' פני שור, והנה הארי' שלמעלה והשור שלמעלה הם מבחי' המרכבה שנושאים את הכסא והאדם שעל הכסא למעלה מחמת הביטול שלהם, הרי אין ערוך כלל בין בחי' שור וארי' שלמטה לבחי' שור וארי' שלמעלה, ששור וארי' שלמטה הם רק בחי' משל לגבי שור וארי' שלמעלה, ובאמת גם שור וארי' שבמרכבה הוא רק בחי' משל לגבי בחי' ארי' שלמעלה הימנו דהיינו בחי' חסד מרכבתא עילאה, שבחי' ארי' שבמרכבה הוא רק משל לבחי' ארי' דאצי' הוא בחי' חסד עליון דאצי', וכן חסד עליון דאצי' בחי' ארי' הוא ג"כ רק משל לגבי שלמעלה הימנו היינו בחי' חכמה דאצי' שנק' ג"כ ארי', כי ארי' הוא מל' ראי' וכתיב וירא ראשית לו שהוא בחי' חכמה, וכמו"כ בחי' ארי' דחכ' הוא ג"כ רק משל לגבי שלמעלה הימנו היינו כי הכתר הוא ג"כ בחי' ארי' כמ"ש ארי' שאג מי לא יירא ה' אלקי' דיבר מי לא ינבא, פי' דיבר היינו דיבור אנכי ה' אלקיך, אנכי הוא בחי' כתר שנמשל ג"כ לארי' ולגבי בחי' זו גם החכ' נק' רק משל כו' כי החכ' מאין תמצא כולם בחכ' עשית כו'.

ונמצא כי יש ריבוי בחי' והתחלקות המדרגות שכולם הם רק בחי' משל להגבוה ממנו כו' ועד"ז בכל הבחי' כו' וכמו בעוה"ז הגשמי הנה כשמצטיירים

צט

צורת אדם הגשמי ע"ג לוח עם היות שהוא דומה ממש להאדם החי מ"מ הנה הוא בלתי חיות כלל ואינו בערך כלל להאדם הגם שהוא דומה לו ממש (גם בציור החיות כמו שעושים האומנים) עכ"ז אינו רק משל להאדם החי כו'. וכן עד"ז הוא בציור דצ"ח כמשל המפה שמציירים בה כל כדור הארץ ימים ונהרות ומדבריות ודשאים וצמחים שמרומזים בה הכל רק שזהו בקיצור נמרץ שאינו בערך כלל לגוף הארץ ודשאים ואילנות שתופסים מקום ושטח, משא"כ על המפה נרמז רק בתמונה א' הרומזת על האילנות וכדומה, והרי המפה היא רק משל לבד לגבי כללות הארץ וכל אשר עליה הימים כו'. וכמו"כ יובן שכללות העולם וד' רוחותיה הם רק משל לבד לבחי' שורשם ומקורם כמו ד' רוחות מזרח כו' ומעלה ומטה רומזים לו"ק הם בחי' מדות, שאינו בערך כלל בחי' דרום העולם לגבי בחי' חסד שהוא רק משל לבד לבחי' החסד כו'. ועוד למעלה יובן שגם התורה נק' משל הקדמוני ויתפרש בב' אופנים, הא' שהתורה שלמטה שנתלבשה בענינים גשמי' שהם רק משלים לגבי התורה כמו שהיא ברוחניות למעלה, הב' שגם התורה כמו שהיא למעלה היא ג"כ רק משל וזהו משל הקדמוני שהוא בחי' משל לקדמונו ש"ע כו', ועכ"ז משל דתורה אינו דומה לבחי' המשלים הנ"ל שע"י משל דתורה מבינים הנמשל כמו שע"י המשל מבינים הנמשל, משא"כ בשארי המשלים הנ"ל, אבל מ"מ גם התורה היא משל הקדמוני כו'. ועד"ז יובן בכללות עולם שנה נפש שעש"ן שלמטה הוא רק משל לעש"ן שלמעלה.

ה) והנה פי' עש"ן, הנה השנה היא י"ב חדשים שרומזים לי"ב גבולי אלכסון שאינם עצמיות המדות, וע' בדרוש מחר חדש בענין האלכסונים שע"י האלכסונים יכול להגיע לעצמות המדה, ועולם הוא בחי' מדות בעצם, ונפש היא בחי' שמחי' המדות, כן פי' רבינו ז"ל. אמנם בס"י איתא עש"ן הוא בחי' נר"ן, נמצא

ק

שנפש היא בחי' מל' כו'. אך רבינו ז"ל ברוב הדרושים אמר כנ"ל ומסתמא שמע כן מהמגיד נ"ע.

ובכ"ז יובן שרש ההפרש בין ש' הוי' לשם שדי, שבחי' המספר והמשלים נמשך משם שדי כי שם שדי הוא שאמר לעולמו די בבחי' גבול כו', ובחי' בלי מספר הוא מבחי' ש' הוי' שהוא בלי גבול כו'. אמנם מה שצ"ל הלא שם שדי נאמר ונגלה לאברהם על המילה כמ"ש אני אל שדי כו', וא"כ איך נאמר כאן שברה"ע הי' ע"י שם שדי כו', אך הענין הוא דהנה אמרו עוד במדרש שדי באלקותי לכל ברי', פי' ענין די הוא שמבחי' שם שדי נמשך גילוי אלקות בשפע עד שיאמרו די כמו ענין שיבלו שפתותיכם מלומר די, וכמו בצדקה שהיא מצוה כו' נאמר די מחסורו כו' אפי' סוס לרכוב עליו כו' נכלל ג"כ בכלל די כו' (וע' בד"ה אני לדודי הנ"ל שמשם שדי נמשך נסים נסתרים כו', וע' בד"ה ויכל אלקים ביום השביעי כו', ך"א), ונמצא לפמ"ש שברה"ע הוא ע"י ש' שדי הוא לפי פי' שאמר לעולמו די כו', וע"י המילה נמשך ש' שדי שדי באלקותי לכל ברי' כו'.

ו) ועוד יובן ענין מספר ובלי מספר ממ"ש במ"א ע"פ ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, ויובן בהקדים ענין האותיות, דהנה שרש האותיות הם בנפש

קא

עצמה רק שקבען בפה, אבל שרשן ומקורן הם בעצם הנפש עצמה כו' ורק שהם יוצאים ע"י המוצאות אחה"ע מהגרון גיכ"ק מהחיך כו', והמופת לזה הוא מקטן או חרש הגם שיש להם המוצאות ומנענעים המוצאות מ"מ א"א להם לדבר והיינו מפני שאין האותיות בהמוצאות כו' כ"א בנפש (ולכן החרש מוליד שלם מפני כי בנפשו יש בחי' האותיות, ומ"מ אינו יכול לדבר מפני כי אין האותיות נמשכים מהנפש לכלי המבטא שיוציאו האותיות אחה"ע גשמי' ולכן אינו יכול לדבר ומ"מ מוליד שלם כו'). והנה יש אותיות המח' ואותיות הדבור ושניהם שרשם בהנפש עצמה, ועם שאותיות המח' גבוהים יותר, מ"מ בשרשן בנפש שרש אותיות הדבור קודם לאותיות המח'.

והנה שרש חיות כל העולמות הוא מבחי' אותיות כמו עד"מ מאמר יהי רקיע עומד תמיד ברקיע להחיותו וכמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים שאם היו מסתלקי' האותיות המחי' שמו"א אפי' על רגע א' היו חוזרים לאין ואפס ורק ע"י שהאותיות עומדים תמיד בשמים להחיותם ולהוותם מאין ליש תמיד. והנה האותיות הם בטלים בתכלית לאוא"ס וממילא גם כללות העולם המקבל חיות מהאותיות ג"כ בטלים בתכלית. ובזה יובן מ"ש בסש"ב ח"ב פ"ג אלו ניתנה רשות לעין לראות ולהשיג את החיות והרוחניות שבכל נברא השופע בו, היינו בחי' האותיות שרש ומקור העולמות, שא"א לומר שהגם שנראה העולם ליש ודבר מ"מ זה רק לעינינו אבל באמת זהו שקר גמור ולא יש בחי' עולם כלל, דא"כ מהו ענין ברה"ע שנברא העולם ליש ודבר יש מאין מאחר שאינו כלל ורק נראה לעיני בשר שלנו כו', אמנם הענין הוא כנ"ל שהעולם הוא יש ודבר והחיות המחי' ומהווה הוא בחי' האותיות והאותיות הם בטלים בתכלית ונמצא ממילא גם העולם בטל כו', אבל כאשר האותיות עומדים בהרקיע להחיותו ולקיימו הנה הוא נמצא ליש ודבר וכמ"ש רס"ג דבר מלא דבר, וכדמות ראי' לזה הוא ממשארז"ל במשנה פ"ז דסנהדרין שנים לוקטין קשואין כו' האוחז כו' (וע' מזה בד"ה אנכי ה' אלקיך (ך"ו) באורך), והנה כאשר נמשכו האותיות להוות עולמות נמשכו אותיות שמהם נתהוו עולמות, ויש אותיות שנשארו למעלה שלא נתהוו מהם עולמות. ובזה יובן מ"ש בזהר באד"ר קך"ח ב' בגלגלתא יתבין תליסר אלפי רבוא עלמין ומספר אלף אלפין רבוא ושבעת אלפים ות"ק קוצי דשערי, שכוונתו אינו על עלמין ממש כ"א על בחי' האותיות הנ"ל שנשארו למעלה שלא נתהוו מהן עולמות ונק' עולמות היינו שאם היו נמשכים למטה הי' מתהווה מהם עולמות.

קב

וז"ע ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, כי הנה שמן הוא בחי' חכ', וזיתים הם מקור החכ' והיינו בחי' מזלות ונוצר ונקה מקור החו"ב וז"ע שנים זיתים כו' אחד מימין הגולה ואחד כו', והר הוא בחי' היותר גבוה כו', ולע"ל ועמדו רגליו על הר הזיתים שיהי' הגילוי מבחי' רגליו על הר הזתים כו', והיינו בחי' אותיות עד היותר עליונים כו', דהנה האותיות נק' סוסים כנודע, והנה הסוס הוא מרכבה לבחי' אדם ובטל לגמרי לבחי' אדם הרוכב עליו כו', והאדם היושב עליו מנהיג אותו לכל מקום שירצה יטהו, וה"ז כמו אותיות המח' ודבור שהסוס הוא כמו עד"מ ענין אותיות הדבור והאדם הרוכב עליו הוא כמו עד"מ אותיות המח' שכמו המח' מנהיג את הדבור כמו"כ האדם מנהיג ומוביל את הסוס למקום שירצה כו' כנ"ל. ועד"ז יובן ענין ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים שבחי' רגליו הוא בחי' אותיות רק שהם עוד יותר גבוהים כו', וגילוי זה יהי' לע"ל על הר הזיתים כו'.

ובכ"ז יובן שרש ההפרש בין ועלמות אין מספר לבחי' המוציא במספר כו', שבחי' העולמות שנבראו מהאותיות הם בבחי' מספר וגבול, אבל בחי' האותיות שנשארו למעלה הם בלי מספר (ומ"ש בזהר אלף אלפי' רבבן כו' שהם בבחי' מספר, אפ"ל שבאמת אין הכוונה על אותיות אלו שהם בלי מספר רק הכוונה שכמו שיש אותיות שנקראים עולמות ואינם בחי' עולמות מוגבלים כ"א רק אותיות שכשיומשכו למטה יהי' מהם עולמות, כמו"כ עד"ז למעלה יותר יש בחי' שנק' ג"כ עד"ז בחי' עולמות והם בלי מספר ממש וכמו אותיות דרגליו. ועוי"ל שגם באותיות אלו דגלגלתא הם בלי מספר היינו שכאשר ימשכו למטה יתהווה מאות א' עולמות בלי מספר כו', וכמו ביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז שחשיב רק ב' אותיות לכלליות העוה"ב והעוה"ז הגם שיש בהם מספר עצום, כמו"כ עד"ז י"ל שמאות א' שבאותיות דגלגלתא אם הי' מתהווה עולמות מזה הי' בלי מספר, וע' בספר יהושע ישעי' ע"פ בטחו בהוי' עדי עד כי בי"ה הוי' צור עולמים), וכ"ש בחי' האותיות דבחי' רגליו כו', וזהו בחי' שם שדי וש' הוי' שבחי' המוציא במספר נמשך מש' שדי ובחי' אין מספר הוא מש' הוי' כו'.

ז) ומעתה יובן ענין מ"ש וארא אל אברהם כו' באל שדי, דהנה האבות הן המרכבה שהיו בבחי' מרכבה תמיד, ע"ד והחיות נושאות את הכסא שהם תמיד בבחי' ביטול וזעים מחיל כסא, עד"ז היו האבות תמיד בבחי' ביטול כו', אמנם עכ"ז היו נבראים, ואהוי"ר של הנברא מצד עצמו א"י להגיע כ"א לשרש ומקור הנבראים, וזהו בחי' שם שדי שאמר לעולמו די כו' ולכן וארא כו' באל שדי כו', ומה שלא נתגלה עליהם בבחי' היותר גבוה זהו מחסד ה' עליהם בכדי שלא יתבטלו ממציאותן לכן נגלה עליהם בשם שדי בחי' שרש ומקור הגבול שיוכלו לקבל ולא יתבטלו ממהותן ע"ד משארז"ל הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ביניהם ושרפן כו' שמצד עוצם הגילוי נתבטלו המלאכים שהם נבראים ממהותן לגמרי כו'. אבל ושמי הוי' לא נודעתי להם, פי' אם כי ידעו משם הוי' זהו רק בדרך ידיעה, אבל לא בבחי'

קג

יחוד וחיבור, וזהו עוד פי' בענין ושמי הוי' לא נודעתי להם שאם כי ידעו משם הוי' (דלתתא) מ"מ לא נודעתי בבחי' יחוד כו'.

אמנם ע"י מ"ת נתגלה בחי' שם הוי' כו', וזהו מ"ש ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים, פי' קאי אדלעיל מיני' שנאמר וידבר כו' אני הוי' כו' והייתי לכם לאלקים שבחי' הוי' יהי' לכם לאלקים. וביאור הענין דהנה יש ג' בחי', הא' בחי' שם אלקים בחי' עיר אלקינו בחי' אותיות הדבור, ויש בחי' גדול הוי' שמאיר בבחי' עיר אלקינו והיינו ע"ד שמש ומגן הוי' אלקי', ויש בחי' ש' הוי' עצמו דהיינו שנמשך הגילוי מבחי' שם הוי' עצמו ע"ד כמו משם אלקי' וזהו אינו כמ"ש במ"א בענין והי' הוי' לי לאלקים שהוי' לגבי ע"ק כאלקים יחשב שאז ש' הוי' הוא במדרגת ש' אלקי' רק שהוא בחי' אלקים היותר נעלה, כ"א שהגילוי הוא משם הוי' כמו משם אלקי' ועכ"ז הוא בחי' ש' הוי'. וזהו והייתי לכם לאלקי' ששם הוי' יהי' כמו ש' אלקים ועכ"ז יהי' ש' הוי' ולא שם אלקים.

אך משצ"ל הלא נת' בלק"ת בסוף ביאור כי כארץ תוציא צמחה בענין שם אלקים שאומרים על ש' אלקים אלקינו, משא"כ בכל השמות, והתירוץ כי פי' אלקינו היינו שלנו שיומשך בבחי' גילוי ממש לנו וזהו דייקא ע"י ש' אלקי' שהוא בחי' גבורות וצמצומי', ואיך נאמר כן על שם הוי' שלא נאמר בש' הוי' כמו בשם אלקי' אלקינו כו'. אך הענין ע"ד משארז"ל עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה, ופי' רש"י ז"ל שיהי' שמם הוי', וע"ד שכ' ושם העיר מיום הוי' שמה וכמארז"ל טבא למדינתא דשמה כשם מלכא, והיינו מה שעכשיו היא בחי' עיר אלקינו תהי' לע"ל בחי' שם הוי'. וא"כ יובן מ"ש והייתי לכם לאלקי' שבחי' שם הוי' יהי' בחי' אלקי' הגם שלא נאמר בו כמו בשם אלקי'. אמנם הנה כ"ז הוא ע"י ולקחתי אתכם לי לעם, פי' שכל הכח הזה הוא ע"י שתהיו לי לעם ע"י קבלת התורה ומצות שנתלבשו בדברים גשמי' דוקא, וכמו החותם שאינו ניכר על האבן טוב מחמת רוב בהירתו כ"א על השעוה דוקא, כמו"כ עיקר ההמשכה הוא ע"י תומ"צ שנתלבשו בדברים גשמיים דוקא וע"י עשיית המצות בקבלת עומ"ש שמקבל עליו עול מצות גשמי' הנה עי"ז הוא בבחי' לי לעם ועי"ז והייתי בחי' אני הוי' לכם לאלקים כו'. ואם כי הגילוי הוא מבחי' שם הוי' דלתתא מ"מ הוא גבוה מאד נעלה, דהנה עיקר שם הוי' הוא היו"ד

קד

של שם, שש' הוי' לשון שמחי' ומהוה, והיו"ד מורה על תמידות ההתהוות כמו ככה יעשה כו'. והנה ארז"ל כנור של בהמ"ק הי' של ז' נימין וכנור דימוהמ"ש של שמונת נימין ושל תחה"מ של יו"ד נימין שההפרש בין בהמ"ק לימוה"מ הוא בנימא א' לבד, ודתחה"מ של עשרה נימין שהענין הוא שעשרה נימין רומזים לע"ס, וזהו בחי' יו"ד כו'.

והנה בכדי שיהי' מ"ת צ"ל תחלה יצ"מ, וזהו והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, פי' מצרים, שכמו שיש מצרים בלעו"ז, כמו"כ יש בחי' מצרים בקדושה והיינו כל בחי' המצרים וגבולים שנמשכים מבחי' ש' שדי שאמר לעולמו די כו', וזהו להוציא את בנ"י מאמ"צ היינו שיצאו מהמצרים וגבולים המגבילים ומסתירים כו', ואל פרעה מלך מצרים הוא הרצון הזר דנה"ב כו', ולזה הי' טענת משה הן בנ"י הוא בחי' הנה"א שיש בנש"י לא שמעו אלי מחמת קוצר רוח והעבודה קשה שנש"י מושקעים במצרים ואיך ישמעני פרעה הוא בחי' הרצון הזר דנה"ב כו'. ולזה השיב לו הקב"ה וידבר כו' אל משה ואל אהרן ויצוום, פי' ויצוום לשון צוותא וחיבור שחיבר אתו את אהרן, דהנה אהרן הוא בחי' שושבינא דמטרוניתא המעלה את נש"י וכמ"ש ובהעלות אהרן את הנרות כו' ואז יכלו נש"י לצאת מאמ"צ. אך כדי שיתחברו משה ואהרן כי רחוקים הם במדרגה זמ"ז, כי משה הוא בחי' חכ' ואהרן הוא בינה, שהבינה הוא בחי' בריאה דאצי', וחכ' אצי' שבאצי' שאין ערוך בין בחי' בריאה שבאצי' לאצי' שבאצי', וכמו עד"מ שבין בריאה לאצי' עם היות כי אימא מקננא בבריאה רק עכ"ז היא בחי' בריאה ואינה בערך האצי' והיינו מפני כי החכ' אינו מאיר בבריאה, משא"כ באצי' שמאיר בחי' חכ' הגם שהוא דרך מעבר הבינה כנודע, וא"כ רחוקים הם זמ"ז ולכן וידבר הוי' (צ"ל שזהו בחי' ש' הוי' דלעילא) אל משה ואל אהרן ויצוום בבחי' חיבור בכדי להוציא את בנ"י מאמ"צ כי אהרן שושבינא דמטרוניתא היא בחי' נש"י ומשה הוא בחי' שושבינא דמלכא להמשיך גילוי אלקותו ית' וע"י שניהם יצאו בנ"י מאמ"צ ואל פרעה כו' שגם הרצון הזר דנה"ב יתבטל ג"כ כו'.