והי' לך לאות כו'

קה

בס"ד. (ש"פ בא, רכ"ז)

והי' לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהי' תורת ה' בפיך גו', להבין מארז"ל (ברכות ד"ו סע"א) תפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו כו' כי מי גוי גדול, ומי גוי גדול (ואתחנן ד' פסוק ז' ח') דדמיין להדדי בחד ביתא כו', הנה בקדש והי' כי יביאך נזכר יצ"מ ובשמע והי' אם שמוע לא נז' יצ"מ, הנה יצ"מ נק' בשם לידה כמ"ש מכורותיך ומולדותיך מארץ הכנעני וגו' ביום הולדת אותך (יחזקאל ט"ז ג' ד') וכתי' למען תזכור את יום צאתך מאמ"צ כל ימי חייך, וא"כ יש בחי' לידה זו בכל יום.

ולהבין זה בעבודת ה', הנה יש להקדים להבין ענין הג' בחי' עיבור יניקה ומוחין המבואר בע"ח, וקודם לזה צריך לבאר איך שייך הלב למוח שכשהוא מתבונן בגדולת א"ס במוחו אזי מתפעל הלב באהבה או ביראה, דלכאורה הרי המוליד מוליד רק בדומה לו והרי המדה אינה מהות שכל כלל ואיך נולדה ונתהווה מן השכל מדה. אך הענין שעיקר האדם הוא שרשו מז"א דהיינו המדות שהם עיקר האדם (כי ז"א נאצל בסוד שרש בו"ק שהם הששה מדות והמוחין הם באים בו בסוד תוספת, ולכן הי' בריאת העולם בששה ימים שהם מבחי' ששה מדות אלו שראשיתן הוא החסד כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, ואעפ"כ בעשרה מאמרות נבה"ע, ובראשית נמי מאמר הוא ובראשית ת"י בחוכמתא והיינו בבחי' המוחי' הנמשכי' ומתלבשי' בז"א, והמוחין עם המדות הם ע"ס והם העשרה מאמרות וכמארז"ל חגיגה י"ב א' בעשרה דברים נבה"ע בחכמה ובתבונה כו').

ובחי' מדות עד"מ הוא לחפוץ איזה דבר, אבל אינם יודעים מה לחפוץ, והשכל הוא כלי להראות להם מה לחפוץ איזה דבר שהוא טוב, והראי' לזה שהקטן חושק לדברים קטנים מחמת ששכלו קטן ואינו מבין רק דברים קטנים, וכשהוא גדול אזי הוא רוצה דבר גדול מחמת שיש לו שכל יותר להראות להמדות מה לחפוץ כו'. וכמבואר במ"א שהוא עד"מ כמו אדם שבא ומגיד לחבירו איך במקום פלוני יש איזה מטמון אוצר נחמד שעי"ז נתעורר לב חבירו לילך לקחת את האוצר, הרי שנתעורר האהבה אצל זה ע"י מי שהגיד לו המקום ואם לא הגדתו זאת לא הי' נתעורר בו