והי' לך לאות כו'

קו

אהבה כלל, ואעפ"כ ודאי פשוט שאהבה זו הי' בו מקודם ג"כ לכל דבר טוב ולא נולדה מהמגיד, רק שהיתה בבחי' שינה לפי שלא ידע כלל שיש דרך להשיג זה, והגדת חבירו הוליד והמשיך אהבה זו מההעלם אל הגילוי לומר לו שבכאן תתפש ותאחז האהבה כי כאן ימצא הטוב והאוצר כו'. וכך השכל הוא מראה מקום להמדות, שעצם המדות הן להתאוות לדבר הטוב, אך שאהבה זו היא בבחי' שינה, והשכל מראה לה מקום שכאן תתפש ותומשך כי מקום זה הוא דבר טוב ונחמד. ונמצא שאע"פ שהמדות הן מהות בפ"ע חוץ מהשכל, ואעפ"כ עיקר הולדתן הוא ע"י השכל שאם לא יראה השכל להמדה איך יש דבר טוב ושאפשר להשיגו לא תוליד שום אהבה כלל אע"פ שישנה בטבע הנפש, כמו שלא יתאוה האדם לילך לחפור אחר אוצר אם לא ידע ויגיד לו איש נאמן שבמקום פלוני יש אוצר נחמד כו' כנ"ל. ולכן הקטן מתאוה רק לדברים קטנים ואין לו תאוה כלל לדברים חשובים, אעפ"י שיש לו המדות שהרי למה שהוא מתאוה הוא תאב בתוקף גדול נמצא יש לו אהבה להתאוות לדבר טוב ואעפ"כ אין לו שום אהבה לדברים גדולים שהגדול מתאוה להן, ואין זה אלא רק מפני ששכלו קטן ואינו מבין שהדברים הגדולים ההם הם טובים רק מבין דברים קטנים ולכן מראה מקום להמדה להתפשט ולאהוב הדברים הקטנים, ועל הדברים הגדולים אינו מראה לו כלל שראוי להתפשט ולימשך אחריהן, ובלא מראה מקום זה מהשכל לא תוליד ולא תתהוה המדה כלל ותהי' בבחי' שינה, וכמו שלא יתאוה האדם לאוצר כשלא יהי' לו מראה מקום שיש דרך להשיג זה כו' כן לא יתאוה הקטן לדבר גדול כו' כיון שאין לו שום מראה מקום שזהו טוב והמדה לא תומשך זולתי ע"י מראה מקום מהשכל שיראה מקום שזהו טוב כו'.

אך השכל שבנה"ב מראה מקום להמדות לאהוב תענוגי עוה"ז מפני שהוא השכל של נה"ב הוא רק כמשל שכל של הקטן לגבי שכל של הגדול, ששכל של הקטן אינו מבין רק דברים קטנים, כן השכל שבנפש החיונית אינו מבין רק דברים קטנים הן עניני עוה"ז ההוה ונפסד כו'. אך השכל שבנפש השכלי' שיש לו שכל להבין באלקות יראה להמדות איך שראוי לחפוץ רק אלקותו ית' בלבד, ואז תוליד ותתפשט המדה לאהוב אותו ית' באהבה עזה ותשוקה נפלאה כשישכיל ויבין איך הוא ית' הטוב האמיתי וכולא קמי' כלא חשיב ממש וכאין ואפס, וכל האהבות זולתו ית' הם ע"ד שהקטן מתאוה לחרסי האדמה ולצרורות ואגוזים (אם כוונתו שזה כאהבת הקטן לגבי הגדול שמבין ומשחק מתאוות הקטן, אין בדומה המשל להנמשל, שהרי תאוות הגדול שהוא מתאוה לדברים גדולים הם ג"כ הבל, משא"כ כשיתבונן שה' אלקי' אמת שאין לך מציאות אמיתי זולת אלקותו ית' הרי אין ערוך כלל בין תענוגי עוה"ז ההווים ונפסדים לאהבת אלקותו ית', שזהו כערך הבע"ג להבלתי בע"ג ויותר מזה. וי"ל שכוונתו כמו תאוות הקטן לגבי הגדול שמשיג אהבת אלקותו ית', אך לפ"ז לא הי' צריך להזכיר קטן שגם תאוות הגדול שמתאווה לדברים גדולים ג"כ אין ערוך וכנ"ל, ואפשר לקראו קטן ע"ש שדימה תחלה שכל הנה"ב כמו שכל הקטן), אבל הטוב העיקרי והנצחי הוא גילוי אלקותו ית', אז תתלהט האהבה ברשפי אש לבקשו