[קיצור מד"ה והי' לך לאות]

קטו

בס"ד.

בקדש והי' נזכר יצ"מ, ובשמע והא"ש לא נזכר, יצ"מ נמשל בפסוק בשם לידה, ביום הולדת אותך, יחזקאל ט"ז ד', וכתי' יום צאתך כו' ימי חייך, יש בחי' לידה זו בכ"י. יובן בהקדם ג' בחי' עיבור יניקה מוחין, ויבואר קודם איך ע"י ההתבוננות במוח נולד אהוי"ר, שלכאו' המוליד מוליד רק בדומה לו, הנה האדם שרשו מז"א, שנאצל בסוד שורש רק ו"ק, והמוחין באין בסוד תוס', שלכן ברה"ע בו' ימים ו"ק, ואעפ"כ בע"מ כי בראשית שת"י בחוכמתא נמי מאמר בחי' מוחין שנמשכי' ומתלבשי' בז"א, וז"ע בעשרה דברים כו'.

וענין המדות שרוצה איזה דבר והשכל הוא כלי להראות לו מה שירצה, ולכן הקטן ששכלו קטן רוצה בדברים קטנים, והגדול ששכלו גדול יותר רוצה דברים גדולים, והמשל לזה כמו אחד שמגיד לחבירו מקום ששם מטמון הנה הרצון להמטמון הי' אצלו גם קודם אבל בלי המגיד לא נתעורר הרצון לחפש המטמון, וכך השכל מראה מקום להמדות שעצם המדות הם להתאוות הדבר הטוב, אמנם האהבה היא בהעלם בבחי' שינה והשכל מעוררה שתתפש בדבר הטוב ותתפשט בה, ונמצא הגם כי המדות הם מהות בפ"ע מ"מ עיקר הולדתם הוא ע"י המוחין, ולכן הקטן שהמוחין שלו קטנים מולידים מדות לדברים קטנים, ואין מתאווה לדברים גדולים הגם כי יש לו מדות, לפי ששכלו קטן מלהראות לו הטוב שבדברים הגדולי', כ"א לדברים קטנים דוקא, כי ע"פ שכלו יהולל איש.

והנה השכל דנה"ב מראה מקום למדותיו לתענוגי עוה"ז, שזהו כמשל הקטן שמתאוה לדברים קטנים, הם עניני עוה"ז ההוה ונפסד, אמנם הנה השכל שבנפש השכליות מראה מקום למדותיו לאהבת אלקותו ית', שזהו כמו שכל הגדול, ואז תוליד ותתפשט המדה באהבה עזה ע"י התבוננו' השכל איך שכולא קמי' כלא חשיב, וכל האהבות זולתו ית' הוא כמו הקטן שמתאוה לחרסי האדמה, כי הוא ית' הוא הטוב העיקרי והנצחי, שעי"ז תתלהט האהבה לבקשו כמטמונים, ולולי ידיעה זו לא הי' גילוי אהבה זו, הגם כי ישנה בהעלם בכאו"א מישראל אהבה מוסתרת אך היא בבחי' שינה, והשכל מעוררה ומראה מקום שתתפש האהבה, רק שבמשל ידוע תחלה שיש לאהוב אוצר, ובנמשל השכל מודיע שאהבת השי"ת ותומ"צ זהו האוצר כמ"ש כמטמונים תחפשנה, וז"ע מוחין שהמדות מתנהלי' ע"פ השכל, כמו שהמוח מנהיג גוף האדם, ולכן נק' חכמים עיני העדה, איזהו חכם הרואה כו', היפך הכסיל בחשך כו' החכם עיניו בראשו, וכמו השכל שמראה מקום להמדה כו', ומ"מ ע"י המדות מתעלה השכל וזהו האבות מדות חג"ת הן המרכבה להגבי' בחי' אדם הוא בחי' מוחין להמשיך אוא"ס בחכמה, כי שרש המדות גבוה יותר ז"א בעתיקא ואו"א רק במזלא, אך כ"ז הוא כשהמדות בטלין להשכל ומתנהגי' ע"פ הוראתו שלכן נק'

קטז

מרכבה כמשל המרכבה שבטלה להרוכב, ועי"ז מעלה את הרוכב, וענין שהדעת כולל חו"ג, כי חסד הוא התפשטות החיות, בחי' אהבה לדבק בה' ומה שאינו רוצה להיות בזה העולם זהו בחי' יראה גבורה, ומהדעת הם באים ביחד.

ועפ"ז יובן ענין בחי' עי"מ, דהיינו כשהחו"ג עדיין לא נולדו בהתגלות רק שהם עדיין בבחי' דעת ורוצים לידבק בה' בבחי' רצון ותעלומות לב, ולא בבחי' אהבה נגלית עדיין זהו בחי' עיבור, ובחי' יניקה היינו כשהאהבה היא בהתגלות רק החו"ב עדיין אינו בהתגלות שכלו.

בס"ד. (ש"פ בשלח, רכ"ז).

ביאור על בשלח פרעה שבת"א.