ויהי בשלח כו'

קטז

תהו ותיקון - ה"פ - ביאור ד"ה בשלח שבתו"א

[בשלח]

ויהי בשלח פרעה את העם וגו', שהי' משלח פארות (כמו ותשלח פארת יחזקאל י"ז ו') וענפים ועושה פרי למעלה, את העם כי פרעה הקריב שהקריב את העם לאביהם שבשמים, ולהבין זה למה דוקא ע"י פרעה דוקא, צ"ל תחלה ענין תהו ותיקון, שבתהו הי' ריבוי האור ומיעוט הכלים ולא היו הכלים יכולים לקבל ולסבול את האור ונשתברו ונפלו בשבירה והאורות נסתלקו למעלה.

ולהבין ענין השבירה צ"ל תחלה ענין הכלים, והנה איתא בע"ח שיש פנימיות הכלים וחיצוניות הכלים ששרש נש"י הוא מבחי' פנימיות הכלים ושרש המלאכים הוא מחיצוניות הכלים. ולהבין מהו נק' בשם פנימיות וחיצוניות, יובן זה ממה שאנו רואים למטה שיש ב' בחי' כלים פשוטי' ומקבלים, שיש בחי' כלי שמקבל בתוכו כמו כוס שמקבל בתוכו את היין וכדומה לזה, ויש ג"כ בחי' כלי שאינו מקבל בתוכו כלום כמו הסכין אע"פ שהוא ג"כ כלי אבל אינו מקבל כלום רק שמתקן

קיז

המאכל שהוא בחי' שימוש רק בדרך מעבר בלבד. וזהו ג"כ החילוק למעלה בין פנימיות הכלים וחיצוניות הכלים, ששרש נש"י הוא מבחי' פנימיות דהיינו שמקבלים בחי' גילוי אוא"ס ב"ה בתוכם ממש, אבל מלאכים הם מחיצוניות הכלים שאינם רק בחי' שלוחי ההשפעה, אבל אינו נמשך להם לצורך עצמן כמשל הסכין שאינו מקבל בתוכו כלום, ולכן לא ניתנה התורה למלאכים אף שביקשו כמ"ש תנה הודך על השמים, לפי שהתורה היא המשכה פנימיות וכמ"ש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא ושכנתי בתוכם בתוך פנימיותם ממש, והמלאכים אינם יכולים לקבל זה מפני ששרשן מחיצוניות הכלים, אבל נש"י ששרשן מפנימיות הכלים שהם כלים לגילוי אוא"ס ב"ה ממש לכך ניתנה להם התורה.

ב) ולהבין זה בתוס' ביאור, יובן ממה שאנו רואים שהמוח הוא כלי לגילוי השכל שהשכל מלובש בו ממש, והיד הוא ג"כ כלי לגילוי השכל שהרי ע"י היד יוכל לכתוב את השכל, ואעפ"כ אינם דומין זל"ז כלל לפי שבמוח השכל מלובש בו ממש והמוח הוא כלי להשכל כמו הכוס שמקבל בתוכו את היין, אבל היד אע"פ שכותב את השכל אבל עכ"פ מ"מ אינו מלובש השכל בהיד רק שהוא ממוצע שע"י יומשך השכל לזולתו באותיות כדי שהכל יוכלו להבינו רק שהוא המשכה דרך מעבר בלבד ומ"מ נק' בשם כלי לשכל, משום שעכ"פ ע"י היד נמשך הגילוי לזולתו ג"כ, משא"כ ע"י הרגל לא יומשך כלל בחי' גילוי השכל. וזהו מ"ש בע"ח שחב"ד הם בחי' פנימיות הכלים וחג"ת הם בחי' אמצעים ונה"י הם חיצוניות הכלים שהוא בחי' ראש תוך סוף כו' לפי שחב"ד הוא כלי ממש לגילוי אוא"ס ב"ה כמ"ש הוי' בחכמה, אבל חג"ת המה בחי' מדות חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא, שהם רק בחי' ממוצעי' שע"י יומשך בהעולמות וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, ושרש נש"י נמשכו מבחי' חכמה (וכמ"ש בנים אתם להוי' אלקיכם כמו שהבן נמשך ממוח האב וזהו ששרשן מפנימיות הכלים ששרשן מבחי' חכ' וכמ"ש בתניא), אבל שרש המלאכים הוא רק מבחי' מדות ודבור, ולכן נקראו בשם חיות הקדש, וע"כ לא ניתנה התורה להם לפי שאורייתא מחכ"ע נפקת.

ג) ומעתה י"ל ענין התהו שהי' ריבוי אור ומיעוט הכלים יובן עד"מ כשהרב משפיע שכל לתלמיד, שכשהשכל גדול שלא לפי ערך המקבל צריך הרב להשפיל את השכל באותיות רבים ולהסבירו, אבל כשמשפיע לחכם כמותו א"צ להשפיל אותו ולהלבישו באותיות רבים רק שמוסר ראשי פרקים ומזה יבין את כל השכל (וכמארז"ל אלא א"כ הי' חכם ומבין מדעתו) וזהו שהשכל גדול הוא ענין ריבוי האור, ומיעוט הכלי הוא אותיות מועטים.

קיח

ועוד י"ל ממ"ש בלק"ת פ' האזינו ע"פ כנשר יעיר קנו שיחזקאל ראה את המרכבה פני ארי' פני שור כו' וזהו בזמן שאחר החורבן כשגלו לבבל שכינה עמהם (וגם משה בתחלת התגלות הקב"ה אליו הי' ע"י הסנה שהוא בחי' קוצים וברקנים שאז היו עדיין בקושי השעבוד כו') וכמ"ש ואני בתוך הגולה לפיכך ראה ההתלבשות בבחי' פני ארי' ובחי' פני שור כו', כי בזמן שהי' בהמ"ק קיים הי' גילוי השכינה במדרגה היותר גבוה ונעלה וכמו שהי' ראשית הגילוי לכל ישראל במ"ת דכתי' פנים בפנים דיבר הוי' עמכם, פי' פב"פ בלי שום אמצעות והתלבשות כלל (וע' מענין פב"פ ומענין פא"פ בד"ה ראה) ולכן כתיב וכל העם רואים את הקולות וארז"ל רואים את הנשמע ושומעין את הנראה, שהי' גילוי אלקות מבלי שום התחלקות ריבוי המדרגות רק שהיו רואין גילוי כללות החיות ושפע אלקי ואין שום פירוד וחילוק ח"ו בין ראי' ושמיעה, והיינו שהי' מאיר רבוי האור והי' העין שהיא כלי לראי' בלבד יכולה לקבל ג"כ כח השמיעה והאזן שהיא כלי לשמיעה בלבד יכולה לקבל גם כח הראי', וכל זמן שבהמ"ק קיים היו הנשמות במעלה עליונה והי' כח השגתם בגילוי כללות החיות מבלי שום אמצעית כלל, אבל כשגלו לבבל הנה גם גילוי השכינה אז הוא ע"י ירידה בבחי' התחלקות רבוי המדרגות בבחי' פני ארי' ופני שור שבמרכבה, ראי' בפ"ע ושמיעה בפ"ע שנתמעט האור כביכול ונמשך בכלים מכלים שונים בריבוי התחלקות, פני ארי' ופני שור. וזהו מ"ש בזהר שיש בחי' מארי דעיינין ומארי דאודנין, ובעבודה ז"ע שתים לפניה, יוצר משרתים ואשר משרתיו כו' והאופני' וחיות הקדש ברעש גדול שהאהוי"ר נמשך לנש"י ע"י המלאכים, שע"י ההתבוננות באריכות בברכות ק"ש עי"ז נמשך בחי' אהוי"ר בנש"י, משא"כ בימי משה הי' נמשך ע"י השכינה בעצמה שהרי גם המלאך לא רצה לקבל כמ"ש אם אין פניך הולכים, ולכן אמר ליהושע עתה באתי. אבל אח"כ בימי יחזקאל כיון שהוצרכו לקבל ע"י פני ארי' פני שור, ע"כ גם בעבודה לבוא לבחי' אחד ואהבת בק"ש הוא ע"י שתים לפניה ששם נא' מענין המלאכים איך שעומדים ביראה, ועי"ז נמשך להאדם ג"כ אהוי"ר, וממילא מתעלים המלאכים ג"כ עי"ז כנודע מענין אכלתי יערי עם דבשי, יערי הם

קיט

המלאכים שע"י מס"נ בק"ש באחד ואהבת בכל לבבך ובכל נפשך דהיינו בבחי' אליך ה' נפשי אשא הנה הנשמה עולה למקור חוצבה שהיא בשרשה הגבה למעלה יותר וכנ"ל מתעלים המלאכים ג"כ עי"ז כי מאחר שמהם קיבלה אהבתם ויראתם להעלות לה' אחד לאהבה בכל נפשך יהיו גם הם עולים בסולם ונכללים בבחי' יחוד העליון ב"ה ולאשתאבא בגופא דמלכא, וזהו והנה מלאכי אלקים עולים כו'.

ונחזור לענינינו שמזה יובן ענין ההפרש בין תהו לתיקון שבתהו הי' רבוי האור ומיעוט הכלי היינו במעט התלבשות, משא"כ בתיקון הוא מיעוט האור ורבוי הכלים וכמו ע"ד ההתלבשות הנ"ל, וע' בד"ה אם בחקתי בהביאור (ך"ו) שענין ריבוי האור שלא לבד שהאור הי' ברבוי כ"א שהי' בא"א מכמו אורות דתיקון יעו"ש.

ד) והנה בתהו לפי שהי' רבוי האור ומיעוט הכלי לא היו הכלים יכולים לסבול את רבוי האור כ"כ ונשתברו הכלים ונפלו בשבירה, ולהבין ענין השבירה י"ל עד"מ ממה שאנו רואים כשהרב משפיע כמו שהוא אצל הרב בגילוי ובהרחבה, לכך מצד גודל עומק המושג וקוטן שכל המשיג עי"ז נתבלבל אצלו האותיות והשכל ואינו משיג כלום, אבל אם הי' שונה אליו בדרך קצרה והי' מצמצם שכלו אליו עי"ז הי' יכול לכל הפחות לקבל את הפסק דין ותוכן המכוון אם הוא כשר כו' (וכמשארז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה) אבל ע"י שהשפיע לו ברבוי ובהשפעה גדולה מבלי צמצום עי"ז מתפרדים אצלו האותיות ואפי' הפס"ד אינו יודע, וזהו ענין השבירה, דהיינו שמתפרדין האותיות כי בהאותיות מלובש השכל כמו אותיות ב"ש והי' העולם שיש בהן השכלה גדולה ונפלאה איך שבאמירה אחת נברא העולם, אבל כשמתפרדין האותיות נאבד השכלה. וזהו ע"ד שנשברו לוחות הראשונות לפי שהי' בהם גילוי גדול מאד נעלה והיו אורות מרובין וכלים מועטין, שבתר"ך אותיות שבעשה"ד הי' כלול כל תושב"כ ע"כ נשברו. זאת ועוד זאת שאם לא רק כלים מועטים לא הי' נשברים מחמת זה רק שחטא העגל גרם להם שישברו כמו שמצינו בלוחות אחרונות שהי' בהם גילוי יותר כדאיתא במדרש פ' תשא ע"פ ויגד לך תעלומות חכמה כפלים לתושי' שלוחות אחרונות כוללים הלכות ואגדות ומדרש כו', ואעפ"כ לא נשברו, אלא ע"כ הוצרכנו לומר שנשברו מחמת חטא העגל ומ"מ גם מחמת החטא בעצמו ג"כ לא היו נשברים וזו"ז גורם כו' (וע' בביאור ההפרש בין לוחות ראשונות ולוחות אחרונות, והוא ביאור כי אתה נרי בענין והוי' יגיה חשכי דתרי"ג), וכמ"כ כאן אפ"ל מחמת שהי' בהם ריבוי האור לא היו נשברים רק מחמת שהיו נקודות זת"ז וכמ"ש וימלוך וימת לפי שהיו בבחי' יש ענפים מתפרדים בחי' יש ודברים נפרדים ולא הי' בהם התכללות ע"כ נשברו ונפלו למטה, והיינו שהכלים

קכ

שהם האותיות שהיו מתחלה כלים לגילוי אלקות נתפרדו ונעשו חיות לדבר גשמי להחיות אותו.

ולכן הי' להם לפרעה ולעבדיו עושר וכבוד שלא ע"י חשבון ומעשה ודעת, כי יניקתם מחיות אלקי שנפל בקליפות ע"י שבה"כ (וזה ממקום שיותר גבוה) והוא מוסתר ומכוסה אצלם וכמ"ש וימנע מרשעים אורם שאינו מאיר אצלם בהתגלות כ"א העלם והסתר בחשך כפול ומכופל, עד שמכחשים בהוי' אמר נבל בלבו אין כו', ונראים ליש ודבר בפ"ע. משא"כ בסט' דקדושה מקבלים חיות מגילוי אור פני הוי' והוא מתגלה אצלם אף שהוא ע"י השתלשלות ירידת המדרגות בע"ס הקדושות שהן הן מדותיו של הקב"ה ית"ש שע"י דוקא יושפע החיות לנבראים לפי שהם כלים לגילוי אלקותו ית"ש לפי שבתיקון הי' מיעוט האור וריבוי הכלים והיינו שכדי שיהי' בחי' כלי לגילוי אוא"ס ב"ה שעז"נ השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אפי' כלי לכלי לא יכלכלוך, לכן הוצרך להיות צמצום האור כדי שיוכלו הכלים דתיקון לקבל בחי' גילוי כו' וזהו שחכ' נק' בחי' יו"ד שהיא בחי' צמצום שחכ' מקבל מבחי' צמצום דוקא.

ה) והנה כתי' וזרעתיה לי בארץ דוקא שישראל נזרעו למטה דוקא וכמ"ש אור זרוע לצדיק וכלום אדם זורע כור אלא כדי להוציא כמה כורין ומהו הצמיחה היינו ע"י תומ"צ, שהמצות נתלבשו בגשמי' דוקא כמו ציצית מצמר גשמי דוקא ותפילין מקלף גשמי ששרשן מעולם התהו שנפלו בשבירה וע"י שמבררין אותם עי"ז נתעלים לשרשן הקדום לתהו ששם ריבוי האור וממשיכין ע"י בתיקון ג"כ ריבוי האור ואעפ"כ יוכלו הכלים לסובלו לפי שהם בחי' ביטול והתכללות כמ"ש למעלה שהשבירה הי' בתהו מחמת שהיו נקודות זת"ז.

(ועוי"ל איך יכולים לקבל כלים דתיקון בחי' אורות דתהו שהמה בלתי בע"ג כלל וכלל בכלים דתיקון שהמה מקור לבע"ג, וצריך לומר שהוא ע"ד מ"ש המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו מיכאל שר של מים גבריאל שר של אש ואינם מכבים זא"ז מפני שמאיר עליהם הארה יותר גבוה מבחי' המשל ופחד, כמשל שני שרים שהמה מנגדים זל"ז כשבאים לפני המלך מחמת אימת המלכות המה עושים שלום כאילו לא היו שונאים זא"ז מעולם, וזהו מחמת אימת המלכות, וכמ"כ מחמת המשל ופחד עושים שלום כו'. וכמו"כ צ"ל כאן דכשצריך להיות התחברות כלים דתיקון בחי' שרש ומקור הגבול עם אורות דתהו בבע"ג צריך להאיר הארה יותר גבוה משניהם אף מבחי' אורות דתהו).

קכא

וזהו ויהי בשלח שהוא משלח פארות כו' ופרעה הקריב לפי שע"י פרעה זכו לתשובה והמשיכו אורות דתהו שהם בלי גבול ממש. וזהו צדקת פרזונו בישראל לשון פרזות ע"ש מ"ש פרזות תשב ירושלים מאין חומה מרוב אדם כו', והיינו כי חומה הוא מקיף לעיר ומגביל את העיר ונק' בחי' צמצום שמצמצם, אבל פרזות תשב לע"ל שהיא בחי' גילוי אור א"ס ב"ה מבלי צמצום כמו שהי' בתהו בבחי' ריבוי האור כו'.