זכור את יום השבת כו'

קכה

בס"ד. (ש"פ יתרו, רכ"ז).

זכור ושמור - ה"פ

[יתרו]

זכור את יום השבת לקדשו, ששת ימים תעבוד כו' ויום השביעי שבת לה' אלקיך, ובדברות האחרונות נאמר שמור את יום השבת וארז"ל בר"ה דך"ז א', שבועות ד"ך ע"ב, זכור ושמור בדבור א' נאמרו, מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכול לשמוע, וכן מחללי' כו' וביום השבת שני כבשים ג"כ בדבור אחד, כמו שפי' רש"י ז"ל והוא מהילקוט רמז רצ"ה שהביא מהמכילתא, וצ"ל ענין דבור אחד שיש בשבת. וגם צ"ל ענין זכור וענין שמור וענין ששת ימים תעבוד, מהו הציווי על עבודה בששת ימי החול כו'. וגם צ"ל ענין לקדשו הלא שבת הוא מקדשא וקיימא משי"ב וכמ"ש (תשא ל"ד י"ד) ושמרתם את השבת כי קדש היא, דבשלמא קדושת יו"ט תלוי בישראל שלכך אומרים מקדש ישראל והזמנים מתחלה ישראל ואח"כ הזמנים משום דישראל אינהו דקדשינהו לזמנים. ובזה יתורץ מה שהקשה הפנ"י על מה שארז"ל בך"ה באלול נברא העולם א"כ יום ששי למע"ב הי' ר"ה ואיך עשה מלאכה בר"ה שמאמר תוצא הארץ נפש חי' ונעשה אדם הי' ביום ששי שהוא ר"ה ויו"ט אסור בעשיית מלאכה כמו שבת, אך לפ"ז לא יוקשה דקדושת יו"ט תלוי בישראל שישראל אינהו דקדשינהו לזמנים וא"כ קודם בריאת אדה"ר לא הי' קדושת