זכור את יום השבת כו'

קכה

בס"ד. (ש"פ יתרו, רכ"ז).

זכור ושמור - ה"פ

[יתרו]

זכור את יום השבת לקדשו, ששת ימים תעבוד כו' ויום השביעי שבת לה' אלקיך, ובדברות האחרונות נאמר שמור את יום השבת וארז"ל בר"ה דך"ז א', שבועות ד"ך ע"ב, זכור ושמור בדבור א' נאמרו, מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכול לשמוע, וכן מחללי' כו' וביום השבת שני כבשים ג"כ בדבור אחד, כמו שפי' רש"י ז"ל והוא מהילקוט רמז רצ"ה שהביא מהמכילתא, וצ"ל ענין דבור אחד שיש בשבת. וגם צ"ל ענין זכור וענין שמור וענין ששת ימים תעבוד, מהו הציווי על עבודה בששת ימי החול כו'. וגם צ"ל ענין לקדשו הלא שבת הוא מקדשא וקיימא משי"ב וכמ"ש (תשא ל"ד י"ד) ושמרתם את השבת כי קדש היא, דבשלמא קדושת יו"ט תלוי בישראל שלכך אומרים מקדש ישראל והזמנים מתחלה ישראל ואח"כ הזמנים משום דישראל אינהו דקדשינהו לזמנים. ובזה יתורץ מה שהקשה הפנ"י על מה שארז"ל בך"ה באלול נברא העולם א"כ יום ששי למע"ב הי' ר"ה ואיך עשה מלאכה בר"ה שמאמר תוצא הארץ נפש חי' ונעשה אדם הי' ביום ששי שהוא ר"ה ויו"ט אסור בעשיית מלאכה כמו שבת, אך לפ"ז לא יוקשה דקדושת יו"ט תלוי בישראל שישראל אינהו דקדשינהו לזמנים וא"כ קודם בריאת אדה"ר לא הי' קדושת

קכו

יו"ט כלל ולכן לאחר מאמר נעשה אדם שנברא אדה"ר לא הי' מאמר עוד, אבל שבת מיקדשא וקיימא משי"ב, וא"כ מהו הציווי זכור את יום השבת לקדשו. וגם צ"ל מ"ש בת"ז תיקון יו"ד דך"ב א' ותיקון ס"ט דקי"ו א', ובהקדמת ת"ז ד"ד ע"ב וד"י ודס"ז, ע"פ זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור שמי עם י"ה שס"ה ל"ת וזכרי עם ו"ה רמ"ח מ"ע, הרי כי ל"ת הם בחי' י"ה ומ"ע בחי' ו"ה, ובמ"א נת' שזכור עם י"ה גימ' רמ"ח מ"ע הרי מ"ע ג"כ בי"ה.

ויובן כ"ז בהקדם ענין השבת שבו שבת מכל מלאכתו, דהנה ארז"ל ע"פ ממצוא חפצך ודבר דבר, דבור אסור הרהור מותר לפי שבריאת העולם הי' מבחי' דבור, לכן דבור אסור כי בו שבת אבל הרהור מותר שהעולם לא נברא במחשבה, וא"כ לפ"ז הי' צ"ל דבור אסור מדאורייתא ולא מצינו שאסור מדאורייתא כ"א מעשה כמו הזורע והחורש שהם מלאכות בבחי' מעשה, אבל דבור מדאורייתא מותר רק שמדרבנן דבור אסור הרהור מותר ואסמכוהו אקרא. אך הענין דהנה איתא בכמה מדרשי' שדיבורו של הקב"ה חשיב מעשה ולכן עיקר האיסור דאורייתא בשבת הוא עשיית מלאכה מצד כי בו שבת, אבל דבור מותר מדאורייתא מפני שמדבור האדם לא יתהווה כלום כ"א דיבורו של הקב"ה חשיב מעשה כו', ומדרבנן דבור ג"כ אסור מפני שעכ"פ בריאת העולם הי' ע"י דבור ובשבת שבת כו', לכן גם באדם הדיבור אסור מדרבנן. אבל הרהור מותר גם מדרבנן לפי שבריאת העולם עלמא דאתגליא לא הי' מבחי' מח', כ"א מבחי' דבור דוקא שדבורו של הקב"ה חשיב מעשה. דהנה כדי

קכז

שיתהווה העולם שהוא בחי' גבול מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה שהוא בחי' גבול מאתו ית' הבלתי בע"ג הוצרך להיות ע"י רבוי צמצומים דוקא כי גבול לגבי בבע"ג אין ערוך כלל, לזה הי' ע"י צמצום הדבור דוקא שחשיב מעשה שהוא בחי' צמצום והשפלה, וכמשל האדם בעת שעושה איזה כלי הנה בעת שעושה מושפלים שכלו ומדותיו בעשיית הכלי, כך עד"מ למעלה כביכול שכדי שיהי' בריאת העולם הי' בחי' השפלה בדבור בבחי' צמצום בעשרה מאמרות פרטיים כו', ולכן בכל מע"ב לא נאמר רק שם אלקים עד לאחר שבת נאמר ה' אלקים, של"ב פעמים אלקים הם כנגד ל"ב נתיבות חכ' ששם אלקים הוא מדת הצמצום לצמצם בחי' החכ' כו' עד שיהי' בריאת העולם, ושבת הוא כי בו שבת כאדם ששובת ממלאכתו שהשכל והמדות שנשפלו להתלבש בדבור ובמעשה עולים למהותן ועצמותן, כמו"כ למעלה ענין השבת הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע.

וזהו מ"ש והנה טוב מאד ויכולו השמים, פי' טוב מאד הוא בחי' בע"ת כידוע דטוב הוא יצ"ט ומאד הוא יצה"ר כשנהפך לטוב ע"י התשובה וכידוע ענין התשובה שהוא מדריגה גבוה שבמקום שבע"ת עומדין צדיקים גמורי' אינם יכולים לעמוד, ועד"ז הוא ענין השבת שהוא אותיות תשב בחי' העלאה מלמטלמ"ע שהוא בחי' עליות החיות שירד בשי"ב בבחי' ירידה, בשבת הוא עולה בבחי' עליית העולמות למהותו ועצמותו ית' כו', וזהו בחי' שבת דמיקדשא וקיימא שהוא בחי' עליות הכח הנמשך מחכ' לבחי' דבור שדבורו של הקב"ה חשיב מעשה לבחי' עצמיות החכ' כו' כנ"ל במשל שלאחר גמר המלאכה חוזרין המוחין למהותן ועצמותן כו', וזהו בחי' שבת דמיקדשא וקיימא שהעלי' היא ממילא כי בו שבת כו', ובד"כ עלי' זו הוא מבחי' עשי' בחי' דבור הוא המל' לחכ' כו', וכמו"כ הוא העליי' מבחי' עולם העשי' בעילוי כל עולם לפי ערכו עד בחי' חכ' דאצי' כו'.

ב) אך הנה כתיב אשר ברא אלקים לעשות, וארז"ל לעשות לתקן שכל מה שנברא בשי"ב צריכין תיקון אפי' תורמסין צריכין תיקון, וכתיב ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת דמזה משמע שישראל עושים את השבת, וצ"ל הלא שבת מיקדשא וקיימא כו' כנ"ל. הנה כתיב חכמות בחוץ תרונה וקאי על התורה כמ"ש (משלי ט') חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה הם ז' ס"ת כמשארז"ל במד"ר, ופי' חכמות לשון רבים פי' בזהר חכמות תרי חכ' עילאה וחכ' תתאה, דהנה התורה כמו שהיא למעלה הנה אורייתא מח"ע נפקת (שהוא בחי' חכים ולא בחכ' ידיעא, וז"ע אלפים שנה חו"ב קדמה לעולם ז"א כו'), והתורה כמו שנתלבשה למטה הוא רק נובלות חכמה שלמעלה תורה והוא בחי' ח"ת, אבל מ"מ הנה ח"ע מלובש בח"ת ולכן

קכח

ל"ב חוטי הציצית הם כנגד ל"ב נתיבות חכ', וכן ד' בתי התפילין ה"ע ד' מוחין, וכן אבני האפוד שנשא אהרן שהגם שהיו גשמי' אבל הם רומזי' למעלה לבחי' אורות עליונים כו', והיינו כי ח"ע נתלבשה בחכמה תתאה ועי"ז תרונה שע"י שנתלבשה ח"ע בח"ת עי"ז תרונה, פי' תרונה הוא רננא דאורייתא שהוא בחי' שיר, כי הנה יש ד' בחי' טנת"א והגילוי שבתורה הוא רק מבחי' אותיות התורה, ומעט גם מבחי' תגין ונקודות כמ"ש במ"א בענין ר"ע הי' דורש על כל קוץ תלי תלים של הלכות, אבל טעמים שבתורה לא נתגלו שהטעמים הם זרקא מקף שופר הולך סגולתא הם בחי' שיר שהוא כמ"ש ובלילה שירה עמי בחי' ואהי' אצלו שעשועים יום יום שהוא בחי' שעשועי' עצמי' כו', וע"י שנתלבשה בח"ת דוקא עי"ז תרונה דהיינו שממשיכי' בחי' תענוג בחי' שיר בתורה והוא ע"י המצות שלכן מברכין על המצות אשר קדשנו, פי' אשר הוא ל' תענוג וגם אשר אותיות ראש דהנה החכ' נק' ראשית כמ"ש ראשית חכמה וראשית ל' נוקבא והיינו כי החכ' היא בחי' מקבל שמקבלת מבחי' ראש וכמ"ש והחכ' מאין תמצא שנמשכת מבחי' אין דהיינו שלא בדרך השתלשלות עילה ועלול רק כמו בחי' יש מאין, כי בחי' האין שממנו תמצא החכ' הוא למעלה ממדרגת החכמה, והוא כמו עד"מ באדם כשנופל לו המצאה וסברא חדשה אזי מתמלא תענוג, מזה אנו רואים שבחי' התענוג הוא למעלה מבחי' חכ' דהיינו שהוא מקור החכמה, ולכן בתחלת התחדשות הסברא יהי' העונג גדול להיות כי רגע זו יצאה ונמשכה החכ' ממקורה התענוג לכן מאיר בה אור התענוג, משא"כ כשמתיישן הסברא אח"כ אינו מתענג כ"כ מהסברא שכבר נתרחקה ממקורה שהוא התענוג, וכמו"כ למעלה בחי' תענוג העליון הוא מקור החכ' וזהו והחכ' מאין תמצא מאין הוא בחי' עונג, וזהו שנק' חכ' ראשית שהוא מקבל מבחי' ראש הוא התענוג עליון. וזהו חכמות בחוץ תרונה שמפני שנתלבשה בחי' ח"ע בח"ת הנה ע"י המצות ממשיכים מבחי' אשר בחי' תענוג בתורה, וזהו כמו יושב ועוסק בתורה שהוא בחי' המשכת אוא"ס ב"ה בתורה, וזהו ג"כ ענין לימוד התורה לשמה לשם התורה, והיינו כשלומד תורה כדינה ללמוד וללמד לשמור ולעשות, אז ע"י המעשה וגם ע"י ההכנה למעשה המצות ממשיך המשכת אוא"ס ב"ה בתורה. ועד"ז הוא ענין לעשות את השבת שישראל עושין את בחי' השבת, שהגם ששבת מיקדשא וקיימא שהוא כי בו שבת דהיינו העלי' מעשי' לחכ' כנ"ל, הנה עכ"ז העלי' היא רק בחכ' שנקראת ראשית, ולכן שבת הוא בחי' שבת בראשית שהיא בחי' מקבל כנ"ל, אבל פי' לעשות את השבת דהיינו להמשיך

קכט

מבחי' עונג בשבת שזהו מ"ש וקראת לשבת ענג, ענג ר"ת עדן נהר גן כו', וזהו הציווי זכור את יום השבת לקדשו דהיינו להמשיך מבחי' ענג בשבת כו'.

ג) ומעתה יובן ענין זכור וענין שמור, דהנה שמור הוא מל"ת כמשארז"ל (סוטה דף ה' ע"א, שבועות ד' ע"א, מכות י"ג ע"ב, עירובין צ"ו ע"ב, ע"ז נ"א ע"ב, זבחים דק"ו א', מנחות צ"ט ב') כ"מ שנאמר השמר פן ואל אינו אלא ל"ת, וזכור הוא מ"ע כי זכור עם י"ה רמ"ח מ"ע, ולכאו' צ"ל הלא שמי עם י"ה שס"ה מל"ת וזכרי עם ו"ה רמ"ח מ"ע כו' (בקבלה יש ב' דיעות, הא' הוא של"ת הם בי"ה של שם הוי' ומ"ע הם ו"ה של שם הוי', ויש דיעה שהגם ששרש ל"ת הם מבחי' י"ה זהו רק השורש שלהם, אבל בעצם הם למטה מבחי' מ"ע דהיינו בחי' י"ה שלמטה משם הוי' כמשי"ת, וכאן נאמר כמו דיעה זו). הנה בקרי"ס אמרו עזי וזמרת י"ה ולע"ל נא' בישעי' (כ"ו א') ביום ההוא יושר השיר הזה כו' כי בי"ה הוי' צור עולמים ואיתא במדרש תלים בקי"ס הי' השיר של שני אותיות עזי וזמרת י"ה, אבל לע"ל יהי' השיר של ששה אותיות כי בי"ה הוי' צור עולמים, ולכאו' צ"ל הלא שם הוי' הוא ג"כ י"ה וא"ו ה"א וא"כ מהו ב' פעמים י"ה.

הנה בישעי' סי' ל"ח במכתב לחזקי' כתיב אמרתי לא אראה י"ה י"ה בארץ החיים כו' כי יש ב' בחי' י"ה, וזהו ג"כ מ"ש מן המיצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה שיש ב' בחי' י"ה, דהנה פי' יו"ד ה"א הוא שיו"ד הוא בחי' צמצום כדי שיוכל להיות אח"כ בחי' ה' התפשטות וא"ו המשכה כו', והיינו שאפי' כדי שיהי' בחי' שם הוי' הוא ג"כ ע"י צמצום דיו"ד, ולכן מתחיל שם הוי' ביו"ד, וכדי שיתהווה עולמות הנבראים משם הוי' צ"ל עוד צמצום והתפשטות דיו"ד ה"א, וזהו כי בי"ה הוי' צור עולמים שכדי שיוכל להיות בחי' בריאת העולמות משם הוי' הוא ע"י צמצום דיו"ד דוקא ואח"כ ה' התפשטות, והיינו בחי' י"ה דבי"ה, שע"י בחי' יו"ד ה"א זה הוי' צור עולמים. ואפ"ל היינו העוה"ב והעוה"ז כמארז"ל ברבות בראשית פי"ב דט"ו ע"ב, וכ"ה במנחות דף כ"ט ע"ב, ביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז, וע' בישעי' ע"פ בטחו בהוי' (כ"ו ד') דקס"ד ב'. והנה בשעת בריאת העולם לא הי' הרע מעורב בהטוב כ"א שהטוב הי'

קל

בפ"ע והרע בפ"ע רק ע"י חטא עה"ד נתערב טו"ר, לכן העבודה עכשיו ע"י מל"ת שהוא בחי' הרחקת הרע להפריד הרע מן הטוב כי לא יגורך רע כתיב, ואז אח"כ יכול להיות נמשך ע"י קיום מ"ע בחי' ה' של שם הוי'.

וזהו שמי עם י"ה שס"ה מל"ת זכרי עם ו"ה רמ"ח מ"ע, פי' כי ע"י מל"ת שמפרידים הרע מן הטוב עי"ז ממשיכים בחי' י"ה דבי"ה הוי' צור עולמים והיינו ע"י בחי' סור מרע, וזהו מן המיצר קראתי י"ה שע"י המיצר באתכפי' ואתהפכא במצות ל"ת עי"ז קראתי י"ה דהיינו בחי' י"ה דבי"ה הוי' צור עולמים (פי' דהיינו בחי' יו"ד ה"א שלמטה משם הוי', והיינו בחי' י"ה שביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז כו'), ואח"כ ע"י בחי' ועשה טוב דהיינו קיום רמ"ח מ"ע עי"ז ממשיכים בחי' אותיות ו"ה של שם הוי' וזהו זכרי עם ו"ה רמ"ח, אבל בחי' י"ה של שם הוי' הוא בחי' היותר גבוה וע"ז אמרו בכהאריז"ל שאין יכולים להמשיך מבחי' יו"ד ה"א של שם הוי' כ"א ע"י בחי' מס"נ בק"ש שהוא למסור נפשו באחד כו', וע' בלק"ת מענין מושבותיכם תביאו לחם תנופה בביאור על ואהי' אצלו אמון ד"ך ע"ג.

ומ"ש במ"א שזכור עם י"ה רמ"ח מ"ע שע"י מ"ע ממשיכים מבחי' י"ה, היינו כי יש ב' בחי' מצות, דהמצות שניתנו לנו הנה על ידם ממשיכים מבחי' ו"ה, אבל יש בחי' מצותיו שהוא מה שהקב"ה מניח תפילין והקב"ה מתעטף בציצית שע"י נמשך בחי' י"ה של שם הוי' (וע"י קיום המ"ע הנה עי"ז ממשיכים להיות הקב"ה מניח תפילין כו' ונמשך בחי' יו"ד ה"א של שם הוי' כו'). ונמצא כי יש ג' מדרגות, ע"י מל"ת ממשיכים בחי' י"ה שלמטה משם הוי', ואח"כ ע"י מ"ע ממשיכים בחי' ו"ה דשם הוי', וענין זכור עם י"ה רמ"ח היינו בחי' מצותיו שהקב"ה מניח תפילין שנמשך ע"י בחי' י"ה דשם הוי' כו'.

וזהו זכור את יום השבת לקדשו ושמור את יום השבת, שמור לנוק' וזכור לדכורא, כי שמור הוא בחי' שבת דמעלי שבתא שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע בחי' כלה כו', וזכור לדכורא שהוא בחי' המשכת העונג מבחי' י"ה דשם הוי' שזהו מ"ש וקראת לשבת ענג עדן נהר גן כו'. (ועפ"ז אפשר לפרש הפסוק בישעי' (סי' ל"ח י"א) אמרתי לא אראה י"ה י"ה בארץ החיים דצ"ל מהו ב"פ י"ה, אלא כי באמת יש ב' בחי' י"ה הא' בחו"ב ונהר יוצא מעדן, הב' בח"ת ג"כ ונהר יוצא היינו יסוד להשקות את הגן מל', וזהו שורש ב' בחי' ג"ע היינו ג"ע העליון וג"ע התחתון כי ג"ע העליון שרשו מבינה ה' עילאה, וג"ע התחתון שרשו ממל', ע' בישעי' דרי"א ע"ב).

קלא

ד) אך הנה תחלה צ"ל ששת ימים תעבוד וביום השביעי שבת כו', דלכאורה צ"ל מהו הציווי על עבודה. והענין הוא דהנה ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית דכמו במע"ב הי' צמצום וירידה להוות בחי' בריאת העולם כנ"ל כמו"כ תמיד בכ"י הוא בחי' הצמצום לחדש מע"ב, וע"י מה ממשיכים בחי' זו זהו ע"י עבודה במו"מ באמונה, ולכן ארז"ל ברכות ח' א' גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מיראת שמים וכן אמרו במד"ר ס"פ ויצא פע"ד חביבה היא המלאכה מזכות אבות שזכות הצילה ממון ומלאכה הצילה נפשות, זכות הצילה ממון שנא' לולי אלקי אבי כו', ומלאכה הצילה נפשות שנא' את עניי ואת יגיע כפי כו', וע' בספר תרטו"ב בביאור ע"פ רני ושמחי סס"ב, וכן ארז"ל באבות שמעי' אומר אהוב את המלאכה מפני כי ע"י מו"מ באמונה ממשיכים בחי' מה שבטובו מחדש בכ"י תמיד מע"ב. וגם פי' עבודה הוא בחי' עבודת המצות בבחי' אתכפי' ואתהפכא ועי"ז ממשיכים אח"כ בשבת שזהו זכור את יום השבת לקדשו זכור לדכורא. וזהו מ"ש אשרי איש ירא את ה' וארז"ל בע"ז דף י"ט א' אשרי איש ולא אשה, פי' אשה הוא בחי' מקבל ע"ד שארז"ל אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס שזהו בחי' אשה, אבל איש בחי' דכר משפיע שנש"י ממשיכים בבחי' שבת.

ובזה יובן משארז"ל במד"ר בראשית ס"פ י"א דף י"ד ע"א תני רשב"י אמרה שבת לפני הקב"ה לכולם נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג, א"ל כנס"י יהי' בן זוגך, וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני א"ל הקב"ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנס"י הוא בן זוגך היינו דבור זכור את יום השבת לקדשו עכ"ל, פי' לכולם נתת בן זוג כי ששה ימים הם ג' זוגות ונשארה שבת בלא בן זוג, וזהו ולי לא נתת בן זוג א"ל כנס"י יהי' בן זוגך שישראל ממשיכים בשבת בחי' הענג כנ"ל. והענין הוא כי הששה ימים הם ג' זוגות, חסד וגבורה, נצח והוד, וגם ת"ת ויסוד הם ג"כ זוג כמו בנענוע הלולב צפון ודרום חו"ג, מעלה ומטה נו"ה, מזרח ומערב הם ת"ת ויסוד, כי גוף וברית חשיב חד, אבל השבת שהיא השביעית בחי' מל' אין לה בן זוג, ע"כ א"ל הקב"ה כנס"י הוא בן זוגך שבהם נא' ג"כ הן עם לבדד ישכון כמשארז"ל ברבות בא פט"ו מהו הן כל האותיות מזדווגין חוץ משני אותיות הללו, א"ט כו' ונשאר ה', י"צ כו' ונשאר הנו"ן, כשם ששני אותיות כו' כך ישראל אין יכולי' להזדווג ולהתערב כו' יעו"ש, ובזה אתי שפיר הא דשבת אין לה בן זוג דאמאי לא תקבל מו"ק ע"י היסוד שהם ששת ימי בראשית כו', אלא כי הם נק' ששת ימי החול ושבת הוא קדש וא"א לקדש להתדבק עם החול כו', וכמ"ש כה"ג בפע"ח שער הקדישי' גבי לבנה כו', והיינו כי ששת ימי המעשה ו"ק דבריאה יצי' והשבת מל' דאצי' כו', או שי"ב הם ו"ק דאצי' והשבת היא בינה שנק' שביעאה בזח"ב ס"ג ב', ע"כ א"ל כנס"י הוא בן זוגך,

קלב

והיינו לפי' הא' ששבת היא מל' דאצי' מטרונה, א"כ נש"י ממשיכים מישראל דלעילא הוא ז"א שיומשך היחוד במל', וז"ס יחוד ו"ה, וכה"ג מצינו שכנס"י נק' חתן לגבי תורה כמ"ש מאורשה כו' והיינו כי תושבע"פ מל' וישראל ממשיכים מז"א תושב"כ אל תושבע"פ, ע"כ נק' חתן כמ"ש בד"ה תורה צוה, וזהו פי' כנס"י הוא בן זוגך. ולפי פי' הב' דשבת היא בינה ואין לה זוג מו"ק שלמטה ממנה אלא כי נש"י עלו במח' היא חכ' (כמ"ש בזח"א פ' חיי דקך"ג ע"א מח' ויובלא) ממשיכים האור בבינה, כי יסו"א מקבל מעתיק ממו"ס ומשפיע בבינה כו', וכן בעסק התורה שנק' מאורשה לישראל היינו שישראל ממשיכים אוא"ס בחו"ב כו' ע"י בכל מאדך כו'. וזהו פי' זכור את יום כו' כלומר שתהי' בבחי' זכור היינו בבחי' דכר להשפיע ביום השבת ולקדשו כדרך שהחתן מקדש הכלה, וכמאמר וינוחו בה ישראל מקדשי שמך, שמך היינו מל' או בינה וישראל ממשיכי' הקדושה מבחי' אתה קדוש בבחי' שמך קדוש.

ה) ומעתה יובן ענין זכור ושמור בדבור א' נאמרו, דהנה ארז"ל ביצה ט"ז א' מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיעם, דלכאו' צ"ל הלא נת' שנש"י ממשיכים בשבת שזהו פי' לעשות את השבת, לעשות לתקן, וכאן אמרו ששבת היא מתנה רק לך והודיעם כו'. אך הענין דהנה יש בחי' שבת שגבוה יותר דמה שנת' כאן ענין שבת הוא ששבתו מבחי' הצמצומי' דשם אלקים שבעש"מ נאמר שם אלקים כנ"ל, ואח"כ שבת מכל מלאכתו שנתעלה בחי' שם אלקי' בשם הוי', אבל יש בחי' שבת להוי' אלקיך שהוא בחי' שבת שבתון שהוא גבוה יותר, ובחי' התענוג הוא מ"ש אז תתענג על הוי' שהוא למעלה משם הוי', דמ"ש וקראת לשבת ענג הוא רק הארה מבחי' ענג, אבל אז תתענג על הוי' הוא בחי' ענג בעצם ובחי' זו הוא בבחי' מתנה. וזהו זכור ושמור בדבור אחד נאמרו שלגבי בחי' זו זכור ושמור הם בשוה שאינו תופס מקום כלל, ואעפ"כ צ"ל בחי' שמור כמשל האדם כשנותנים לו מתנה צריך לשמור אותה שלא יאבדה, כמו"כ בחי' שבת זו צריך ג"כ שמירה כו', וענין השמירה הוא שלא יהי' מגסי הרוח כמו שארז"ל אין אני והוא יכולים לדור, וכן כתיב (תלים ק"א) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וארז"ל חגיגה י"ד ב' א"ת מים מים שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו, פי' אפי' שקר זה לא יכון לנגד עיניו כי מים תחתונים הגם שהם מקור לתענוגי' גשמי' עכ"ז צריך להבין שהכל בטל אליו ית', ולגבי בחי' שבת זה צ"ל השמירה אפי' בשקר כזה.

ובד"כ ג' בחי' דשבת הם ג' סעודות דשבת, ששבת דמעלי שבתא הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע בחי' כלה היא סעודה ראשונה דשבת, וסעודה שני' הוא בחי' זכור את יום השבת שהוא בחי' המשכת הארת הענג כנ"ל, וסעודה שלישית הוא בחי' רעוא דכל רעוין בחי' זכור ושמור בדבור א' בחי' ענג בעצם כנ"ל וד"ל.

קלג

וע' בד"ה את שבתותי תשמורו שלא נדפס (ובד"ה ויכל אלקי' ביום השביעי), ובהגהות לד"ה ויאמר משה אכלוהו היום מענין ג' סעודות דשבת, וסעודה שלישית זהו ממ"ש היום לא כו' יעו"ש.

ענין היום לא י"ל ע"ד ל"ת, אך אפ"ל זהו לדיעה של"ת מגיעי' בבחי' י"ה דשם הוי', וכאן נת' לדיעה של"ת זה"ע י"ה דבי"ה הוי' צור עולמים, וצ"ע.