ויאמר כו' לך לך כו'

ט

בס"ד. (ש"פ לך לך, רכ"ז).

אותיות כפולות

[לך לך]

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך. והנה מה שיש לדקדק בזה מ"ש לך לך שתיבת לך [הב'] הוא מיותר והל"ל לך מארצך. וגם צ"ל מ"ש ואגדלה שמך היתכן שאברהם שכתיב בו ואנכי עפר ואפר יחפוץ בגדלות.

והנה בילקוט ע"פ זה אר"א חמש אותיות נכפלו וכולן לשון גאולה, כ"ך שנגאל אברהם אבינו מאור כשדים שנאמר לך לך מארצך, מ"ם בו נגאל אבינו יצחק מיד פלשתים שנא' לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד, נ"ן בו נגאל אבינו יעקב מיד עשו שנא' הצילני נא, פ"ף בו נגאלו ישראל ממצרים שנא' פקד פקדתי, צ"ץ בו עתיד הקב"ה ליגאל ישראל בסוף כו' שנא' איש צמח שמו ותחתיו יצמח (זכרי' ו') והוא מפדר"א פמ"ח, וכ"ה בערוך ערך חמשה בשינוי קצת. והענין כי אותיות כפולות רומזים לבחי' סוכ"ע, כי סתם אותיות הם מבחי' ממכ"ע, ואותיות כפולות הם מבחי' סוכ"ע ע"ד עסקא דשבתא כפול מזמור שיר שענין הכפל רומז לבחי' הבינה. והנה ארז"ל אלמלא שמרו ישראל שני שבתות כהלכתן מיד נגאלין, ופי' במ"א שבשבת א' גופא יש ב' שבתות, והיינו שבתא דמעלי שבתא ושבתא דיומא, שבתא דמעלי שבתא הוא בחי' עליות המל', ושבתא דיומא הוא בחי' המשכות כו', ואלמלא שמרו ב' בחי' שבת שבשבת א' מיד היו נגאלין, והיינו מפני כי הכפל רומז לבינה שלא נמצא לשם אחיזה לחיצונים, ועד"ז הוא באותיות שיש אותיות נוקבין ויש בחי' אותיות דוכרין והם אותיות מנצפ"ך לכן הם רומזים לגאולה, והכ"ף ניתן לאברהם ולכן נא' לך לך שהוא בחי' הכ"ף שבו נגאל אברהם מאור כשדים, וזהו תירוץ קצת.