ויאמר כו' לך לך כו'

ט

בס"ד. (ש"פ לך לך, רכ"ז).

אותיות כפולות

[לך לך]

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך. והנה מה שיש לדקדק בזה מ"ש לך לך שתיבת לך [הב'] הוא מיותר והל"ל לך מארצך. וגם צ"ל מ"ש ואגדלה שמך היתכן שאברהם שכתיב בו ואנכי עפר ואפר יחפוץ בגדלות.

והנה בילקוט ע"פ זה אר"א חמש אותיות נכפלו וכולן לשון גאולה, כ"ך שנגאל אברהם אבינו מאור כשדים שנאמר לך לך מארצך, מ"ם בו נגאל אבינו יצחק מיד פלשתים שנא' לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד, נ"ן בו נגאל אבינו יעקב מיד עשו שנא' הצילני נא, פ"ף בו נגאלו ישראל ממצרים שנא' פקד פקדתי, צ"ץ בו עתיד הקב"ה ליגאל ישראל בסוף כו' שנא' איש צמח שמו ותחתיו יצמח (זכרי' ו') והוא מפדר"א פמ"ח, וכ"ה בערוך ערך חמשה בשינוי קצת. והענין כי אותיות כפולות רומזים לבחי' סוכ"ע, כי סתם אותיות הם מבחי' ממכ"ע, ואותיות כפולות הם מבחי' סוכ"ע ע"ד עסקא דשבתא כפול מזמור שיר שענין הכפל רומז לבחי' הבינה. והנה ארז"ל אלמלא שמרו ישראל שני שבתות כהלכתן מיד נגאלין, ופי' במ"א שבשבת א' גופא יש ב' שבתות, והיינו שבתא דמעלי שבתא ושבתא דיומא, שבתא דמעלי שבתא הוא בחי' עליות המל', ושבתא דיומא הוא בחי' המשכות כו', ואלמלא שמרו ב' בחי' שבת שבשבת א' מיד היו נגאלין, והיינו מפני כי הכפל רומז לבינה שלא נמצא לשם אחיזה לחיצונים, ועד"ז הוא באותיות שיש אותיות נוקבין ויש בחי' אותיות דוכרין והם אותיות מנצפ"ך לכן הם רומזים לגאולה, והכ"ף ניתן לאברהם ולכן נא' לך לך שהוא בחי' הכ"ף שבו נגאל אברהם מאור כשדים, וזהו תירוץ קצת.

י

אך יש לתרץ באופן אחר והוא כי הנה ארז"ל קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה ואפי' עירובי תבשילין, ולכאו' צ"ל איך קיים מצות תפילין שהם ד' פרשיות קדש והי' שהם סיפור יצ"מ ועדיין לא הי' שעבוד מצרים כלל.

אך יובן בהקדם מ"ש קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך, רעייתי פרנסתי, והיינו כי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים ע"י התורה שנקראת לחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי, יפתי ע"י המצות שהם לבושים, ולכי לך ארז"ל בתו של אברהם שנא' בו לך לך, וא"כ מענין לכי לך יובן ענין לך לך. והענין הוא דהנה נודע שלא כל הנשמה מלובשת בגוף כ"א הארה מהנשמה, ועצם הנשמה נשארה למעלה בשרשה, וכמ"ש באלשיך שכל דבר שבקדושה אינו נעקר לגמרי ולכן נא' והשימותי את מקדשיכם וארז"ל קדושתן אף כשהם שוממין, והיינו מפני כי דבר שבקדושה אינו נעקר, וכמו"כ הנשמה שרשה היא למעלה ורק קצת הארה מהנשמה מארת בגוף להחיותו, ושרש נשמתו נשארה למעלה בבחי' אין, וזהו בחי' מזל שהוא בחי' שרש הנשמה, ונק' מזל ע"ש שמשם נוזל ונוטף הארה מן הנשמה לגוף להחיותו כו', וזהו משארז"ל מאין באת, כי שורש הנשמה הוא מבחי' אין, וזהו ג"כ מ"ש יעקב חבל נחלתו כו' כמ"ש במ"א. וזהו מ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת בי, ששורש הנשמה היא מבחי' טהורה היא, בראת הוא שירדה בבחי' בריאה יש מאין, [ואח"כ] יצרת נפחת בי, עד שירדה ונתלבשה בגוף, אבל שורש הנשמה הוא למעלה, וזהו ויפח באפיו נשמת חיים מאן דנפח מתוכו נפח, והיינו כי שורש הנשמה גבוה מאד כנ"ל. ועבודת האדם הוא לחבר הנשמה המלובשת בגוף עם שרש נשמתו, וזהו ע"י התפלה, כי התפלה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה בחי' שרש נשמתו, ולכן כמו שהנשמה ירדה מבחי' טהורה להתלבש בגוף שהם ד' מדרגות טהורה בראת יצרת נפחת, כמו"כ בתפלה יש ד' מדרגות שהוא עד ב"ש ופסוד"ז וברכות ק"ש וק"ש ותפלה, שעי"ז מחבר הארת נשמתו המלובשת בגוף עם שרש נשמתו, וזהו עשה רצונו בטל רצונך, עשה רצונו הוא בחי' הרצון שע"פ טו"ד, בטל רצונך הוא בחי' בכל מאדך דהיינו בחי' הרצון שלמעלה מן הטו"ד וזהו מצד שרש נשמתו כו'. וזהו קומי לך שיבוא לבחי' שרש הנשמה, וא"כ גם מ"ש באברהם לך לך שיבוא לשרשו כמו שהוא למעלה.

יא

אמנם זהו ע"י הארץ אשר אראך דוקא, וכמו בתפלה נאמר ג"כ והתפללו אליך דרך ארצם דוקא ולכן אנחנו השוכנים בדרומית מזרחית של א"י אנו מתפללים במזרחית דרומית, והיינו מפני כי התפלה צ"ל דרך ארצם וכמו"כ לבוא לשרש הנשמה צ"ל ג"כ דרך ארצם.

והענין דהנה ארז"ל במד"ר ע"פ תוצא הארץ נפש חיה, זו רוחו של אדה"ר או רוחו של מלך המשיח, כי אדם הוא ר"ת אדם דוד משיח, והיינו כמ"ש בכהאריז"ל שאדה"ר ומשיח הם בחי' ח"י, ומשה זכה לבינה הוא בחי' נשמה, ואלי' הוא בחי' רוח, ודוד הוא בחי' נפש. והנה נר"נ הם פנימי', אבל ח"י הם מקיפים שבנשמה, וא"כ משארז"ל נפש חי' זהו רוחו של אדה"ר או של מלך המשיח זהו ב' בחי' מקיפי' חי' יחידה, וכ"ז הוא ע"י הארץ דוקא, והיינו כנ"ל שכמו ע"י התפלה שהיא דרך ארצם דוקא כנ"ל יוכל לחבר שורש ומקור הנשמה שהוא בחי' מקיפי' שבנשמה עם הנשמה שמלובשת בגוף היינו בכלל בחי' נר"נ כו', כמו"כ בכלליות נש"י בכדי לבוא להתחבר לבחי' המקיפי' דח"י שז"ע רוחו של אדה"ר או רוחו של מלך המשיח זהו ע"י הארץ דוקא, ולכן תוצא הארץ דוקא נפש חי' בחי' מקיפי' דנשמה ולכן נק' הארץ בשם ארץ החיים, להיות כי בארץ מאיר בחי' חכ' שהחכ' תחי' וע"י הארץ יוכל לבוא לבחי' חי' וגם בחי' יחידה בחי' מקיפי' של הנשמה כו'. ולכן הגם כי כתי' כגבוה שמים מעל הארץ שמים לרום כו' שאין ערוך כלל גודל מעלת השמים מהארץ, מ"מ יש מעלה יתירה ג"כ בארץ שלכן כתי' ה' בחכ' יסד ארץ, משא"כ שמים הוא רק בתבונה כו', והיינו כנ"ל שע"י הארץ יוכל לבוא לבחי' מקיפי' ח"י שהם בחי' חכ' וכתר בכלל, וכ"ז הוא ע"י הארץ דוקא כי ארץ היא בחי' ביטול, וכמו שעל הארץ הכל דורסים עליה כו', ונפשי כעפר כו', וגם ארז"ל למה נק' שמה ארץ שרצתה כו', שארץ הוא ל' רצוא ג"כ, וא"כ הרצוא שהוא בחי' חיבור נשמה המלובשת בגוף עם שורש ומקור הנשמה בחי' מקיפי' שבנשמה הוא ע"י הארץ דוקא ע"י בחי' הרצוא בבחי' ביטול והתכללות כו', וזהו לך לך כו' הוא ע"י הארץ אשר אראך דוקא כו'.

אך כדי שיוכל לבוא לבחי' ומדרגה הנ"ל ע"י הארץ אשר אראך צריך להיות תחלה לך לך מארצך שיצא מארצו אשר הוא היפך בחי' ארץ ישראל, כי אברהם הי' בבבל והיא הבקעה שמצאו בארץ שנער שהוא היפך קדושת א"י, וכמו שבקדושה כדי להיות ויתאו המלך יפיך צ"ל תחלה שכחי עמך ובית אביך שהוא בחי' הרצון לתענוגי' גשמי' (ע' בד"ה אז ישיר בענין בנעוריה בית אביה) ואז יוכל להיות שיתאו המלך יפיך (וע' בסידור בדרושי החתונה בענין ע"כ יעזב איש וכ"ש בבחי' כלה,

יב

ובהגהות לד"ה אז ישיר הנ"ל) כמו"כ הי' צריך אברם לצאת מארצך הוא בחי' אור כשדים וחרן, שזה"ע שארז"ל במשנה פותחין בגנות בעבר הנהר ישבו אבותיכם, פי' עבר הנהר, נהר הוא בחי' נהר היוצא מעדן, ועבר הנהר הוא ע"ד עוברי דרך ה', שלכן זהו נק' פותחין בגנות, וע"י שיצא מבחי' זו שזהו כמו שכחי עמך ובית אביך, אזי יוכל לבוא לשרשו ע"י בחי' הארץ אשר אראך כו'.

וזהו קיים אברהם כל התורה כולה עד שלא ניתנה אפי' עירובי תבשילין, שלכאו' אינו מובן כנ"ל דעדיין לא הי' שעבוד ויציאת מצרים ואיך קיים מצות תפילין קדש כו' והי' כי יביאך כו'. אך הענין הוא דהנה שרש ענין מעשה המצות הם לאתקנא רזא דשמי' קדישא כמ"ש במ"א, והנה יש ז' שמות שאינם נמחקים, ולכאו' אינו מובן הלא בפדר"א איתא עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד שמלשון ושמו בלבד משמע רק שם א' היינו בחי' שם הוי', ומהו ענין ז' שמות שאינם נמחקין, אך הם ז' מדות לך ה' הגדולה כו', והנה ענין המדות הם רק לזולתו, משא"כ מצד עצמותו ית' הרי לאו מכל אינון מדות איהו כלל, והעבודה הוא להמשיך בחי' מדות שיהי' הנהגת העולמות כו', וזהו ע"י המצות.

וז"ע חצבה עמודיה שבעה אלו ז' ס"ת כי ס' במדבר נחלק לג' ספרים שלכן הם ז' ס"ת, וע"י ז' בחי' אלו ממשיכים אוא"ס ב"ה בז' שמות, שלכן נק' שמות שכמו השם הוא רק לזולתו שהרי לעצמו אינו צריך להשם כלל, ובמקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו להקרא בשם גדול וגבור ורחום כו', וכשממשיכי' אז איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד בהון כו'. ואברם המשיך זה ג"כ, ולכן ארז"ל קיים אברהם כו' להיות כי אברהם ע"י עבודתו המשיך כמו אנחנו ע"י מצות ומעש"ט אחר מ"ת, וכ"ז הוא בארץ דוקא כי המצות נק' בשם זריעה והזריעה היא בארץ דוקא, ולכן בתפלה היא ג"כ סולם מוצב ארצה, וכמו"כ התומ"צ בארץ דוקא, וזהו וזאת המצוה אשר ציוה ה' לעשות בארץ דוקא, ולכן נאמר כל השבח על אברהם דוקא בארץ, הגם שקודם הי' ג"כ ממשיך אך מתחלה הי' רק התעוררות להיות עי"ז לך מארצך אל הארץ אשר אראך ואז המשיך כו'.

יג

וזהו ואעשך לגוי גדול, שכמו במשה נאמר האלקים אשר עשה את משה, ע"ד עושה פלא כי זהו פלא שיוכלו להמשיך ע"י המצוה גשמי' ע"י תפילין ד' מינים וכדומה שבחי' זו המשיך לנו משה, ואברהם המשיך ג"כ לכן נאמר בו ואעשך וארז"ל אעשה אותך ברי' חדשה, רק משה המשיך שיהי' כל אחד מישראל יכול להמשיך, שזהו"ע מ"ת שניתן שיוכל כל אחד להמשיך, ע' בד"ה וקבל היהודים, אבל אברהם רק הוא עצמו, ומ"מ נאמר בו ואעשך כו'.

לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך, ג' קוין כי על ג' דברים העולם עומד תורה ועבודה וגמ"ח, גוי גדול הוא בחי' ומי גוי גדול כי קו הימין בחי' חסד מים מצמיחים כו', בחי' תורה אור. ואברכך קו השמאל מצפון זהב יאתה, שולחן בצפון הרוצה להעשיר יצפין, גבורות גשמים. ואגדלה שמך קו האמצעי בחי' שם הוי', כי שם אל בחסד, שם אלקי' בגבורה שם הוי' בת"ת קו האמצעי, שמשון ע"ש של הקב"ה, שמש ומגן כו' והיינו כי השם הוא שייך לשרשו מעט עכ"פ (וכמוכרח לומר ממ"ש במ"א בענין ויקרא האדם שמות דאל"כ מהו החכמה כו'), וכמו מרדכי מבחי' רב חסד, אברם אב רם ונתוסף בו ה' משמו הגדול בחי' ש' הוי' הגם ששמי הוי' לא נודעתי להם מ"מ מעשה אבות סימן לבנים והם עשו הכנה למ"ת (וע' בלק"ת מהאריז"ל בענין היחו"ע), לכן ניתוסף לו ה', וא"כ מ"ש ואגדלה שמך אינו גדלות כלל כ"א שניתוסף בו הארה מבחי' שמו הגדול. והי' ברכה בבי"ע, ולכן ואברכה מברכיך כו'.

ועוי"ל ע"ד המבואר בזהר תינח למעלה ה' אחד ושמו אחד קוב"ה ושכינתי', למטה ישראל וארץ, ישראל ז"א וארץ מל', וישראל בלא ארץ פלג גוף, וזהו לך לך מארצך משורש ומקור אל הארץ אשר אראך ארץ ישראל להיות אחד כו'.