אם כסף תלוה כו'

קלג

בס"ד. (ש"פ משפטים, רכ"ז).

ענין הקרבן - ו"פ

[משפטים]

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהי' לו כנושה, וצריך להבין יתור הלשון מה שאומר את עמי את העני עמך הל"ל אם כסף תלוה את העני עמך, וארז"ל במד"ר ס"פ ל"א אם כסף תלוה ולא תקח ממנו רבית את עמי מה אני איני מט לעולם אף אתה אינו מט לעולם, והיינו שהמכוון מפסוק זה שיעשה גמילת חסדים ממש בלי שום פני' לעצמו, וזהו לא תהי' לו כנושה וארז"ל במשנה יו"ד פ"ה דב"מ יש רבית דברים כו' ולא יתנהג עמו כעבד לוה לאיש מלוה רק שיהי' גמילת חסד ממש ועי"ז את עמי. ולכאו' צ"ל איך התירו רז"ל תילתא באגר ופלגא בהפסד ולמה לא הרחיקו לגמרי מאיסור נשך. אך הענין הוא דבעה"כ של הסה"ד הביא בשם שמ"ל שירידת

קלד

הנשמה בגוף נק' בשם עיסקא, שכמו העיסקא הוא פלגא מלוה ופלגא פקדון, שמפלגא מלוה נוטל המקבל השכר ומפלגא פקדון שייך השכר להנותן, וכמו"כ בירידת הנשמה בגוף יש ב' בחי', היינו מה שהירידה צורך עלי' זהו השכר להנשמה ולהגוף, ויש ג"כ מזה ריוח למעלה שהוא הנותן, היינו כמ"ש הבו גודל לאלקינו וארז"ל במד"ר איכה בזמן שישראל עושין רצוש"מ מוסיפי' כח בגבורה של מעלה כמד"א באלקי' נעשה חיל.

ולהבין זה צ"ל מארז"ל על ג"ד העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, עבודה הוא בחי' עבודת הקרבנות. ולהבין זה צ"ל מקודם פי' הפסוק מ"ש (הושע וא"ו פ"ו) כי חסד חפצתי ולא זבח, ולכאו' אינו מובן שהרי עיקר בהמ"ק הי' כדי להקריב קרבנות, וכן מלא כל תושב"כ מענין הקרבנות כמו אדם כי יקריב מכם קרבן וכדומה שיש כמה פרשיות בתורה מענין הקרבנות, ואיך אומר כי חסד חפצתי ולא זבח. אך הענין הוא דהנה קרבן הוא שמקריבין בהמה ע"ג המזבח, ובזה שמקריבין אותה ע"ג המזבח עי"ז מתעלית לשרשה ומקורה, דהנה ידוע שיש ד' חיות המרכבה פני ארי' פני שור פני נשר פני אדם, והנה פני ארי' הוא שרש ומקור לכל חיות, ופני שור הוא שרש ומקור לכל בהמות, ופני נשר לכל העופות, ופני אדם לנפש השכליות, והגם שרחוקה מאד נפש הבהמה מבחי' פני שור שהוא מרכבה ממש לשכינה וצריך להיות רבבות מדרגות ביניהם, מ"מ הנה הוא שרש ומקור לבחי' נפש הבהמה רק שנמשכה ע"י ריבוי השתלשלו' עד שנעשה נפש הבהמה, וכמשארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה כו' וכ"ש אילנות, שבודאי אין ערוך העשב והאילן למזל המכה בו ואומר גדל ומ"מ הוא מקור ושרש להשפיע החיות בעשב והאילן שיצמח תפוח הגשמי, כמו"כ פני שור הגם שנפש הבהמה רחוקה מאד מבחי' פני שור, מ"מ פני שור הוא שרש ומקור לנפש הבהמה. והנה ע"י שמקריבין את הבהמה ע"ג המזבח עי"ז מתעלית לשרש שרשה בחי' פני שור שבמרכבה, ואח"כ מתכללת בבחי' פני ארי', וזהו ענין ארי' דאכיל קרבנין שהוא בחי' לאכללא שמאלא בימינא, שמתכלל הקרבן שעולה עד פני שור בבחי' ארי' שעל הימין כמ"ש בלק"ת בד"ה וארי' כבקר יאכל תבן די"א א', וע' בזהר בההקדמה ד' וא"ו ע"ב ובמק"מ שם מענין ארי' דאכיל קרבנין. ואח"כ מתעלי' עוד יותר, וזהו ענין

קלה

והחיות נושאות את הכסא וגם את בחי' כמראה אדם, כמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה לבחי' אוא"ס בחי' כי לא אדם הוא כו' כי רזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס, ולכן ע"י העלאת הקרבן מנשאים החיות את הכסא עם בחי' האדם שעל הכסא לבחי' אוא"ס שלא אדם הוא כו'. דהנה בחי' אדם הוא ג' קוין שהוא בחי' חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא תפארת גופא, ודרך כלל הוא ג' קוין שהוא בחי' חח"ן מימין בג"ה משמאל דת"י כו' שהוא ע"ס בכלל וזהו בחי' כמראה אדם, והנה זהו רק לאחזאה איך מתנהג עלמא אבל לאו דאית לך צדק ידיעא כו' ולא מכל אינון מדות איהו כלל ואין ערוך אליו כלל, וע"י הקרבן מנשאים את בחי' כמראה אדם כו' לבחי' עצמיות אוא"ס ב"ה, וע"י העלאה זו נמשך תוס' אור בע"ס וז"ע נחוח להוי' כו'.

וזהו מ"ש את קרבני לחמי לאשי שהוא בחי' אש שלי דהיינו שרפים עומדים הם בחי' אש, ולכך נקראים שרפים ע"ש רשפי אש התשוקה שיש להם ליבטל וליכלל באוא"ס, ונקראים עומדים כמ"ש שרפים עומדים ממעל לו ע"ש שעומדים תמיד במדרגה אחת בבחי' רצוא לפי ששרפים אומרים קדוש, והנה פי' קדוש הוא לשון מובדל דהיינו שמשיגים איך שאוא"ס הוא קדוש ומובדל בערך על העולמות ואינו כמו בחי' שהנשמה מחי' את הגוף שמתלבשת בגוף ומתפעלת ממקרי הגוף, אבל למעלה כתיב אני הוי' לא שניתי כלל לפי שאינו מתלבש כלל בעולמות ומובדל מגדר עולמות, וזהו ענין ג' פעמים קדוש הוי' צבאות שכדי שיהי' בחי' צבאות אות הוא בצבא שלו (ע' בת"א ד"ה בעצם היום הזה יצאו בפ' בא) צריך להיות ג' צמצומים, כי קדוש הוא בחי' קדש ו' שענין הוא"ו הוא רק המשכה בדרך קו מבחי' קדש, וזהו ענין ג' צמצומים כדי להיות צבאות כו', והנה כשהשרפים משיגים זה איך שהוא קדוש ומובדל עי"ז נעשה להם הרצוא ליבטל וליכלל באוא"ס ממש ועומדים תמיד בבחי' רצוא זו ולכך נקראו בשם שרפים ע"ש רשפי אש כי טבע האש לעלות למעלה כו'.

ב) והנה הקרבנות הם ג"כ בבחי' אש, כי הנה ידוע שדצח"מ הוא כנגד ארמ"ע, והנה דומם הוא כנגד בחי' יסוד העפר, וצומח הוא כנגד יסוד המים כי מים מצמיח כל מיני תענוג, וחי הוא כנגד בחי' יסוד האש, ומדבר הוא כנגד בחי' רוח וכמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ות"א לרוח ממללא, והיינו שע"י שמקריבין הבהמה ע"ג המזבח, עי"ז נעשה בחי' אש לעלות למעלה ונכללת בבחי' אש של השרפי'. וז"ע

קלו

לחמי לאשי שהם בחי' לחם לאשי הם השרפים הנ"ל, עד שמתעלה לבחי' אוא"ס ממש והחיות נושאות את הכסא כנ"ל, וזהו ענין הקרבנות.

והנה עכשיו תיקנו התפלה במקום קרבנות כי הוא ג"כ להקריב נפשו הבהמיות שתוכלל למעלה בשרשה כי שרש נפש הבהמית של האדם הוא ג"כ מבחי' פני שור שבמרכבה, רק שהיא מבחי' פני אדם שבבחי' פני שור, וע"י התפלה מתעלה לשרשה, וזהו ענין ברכת יוצר אור שהוא אריכות הסיפור מענין ביטול והתפעלות המלאכים באהוי"ר איך שעומדי' ברום עולם ומשמיעי' ביראה כו' ושרפים אומרים קדוש, והאופנים וחיות הקדש מתנשאי' לעומת השרפים ואומרים ברוך כו', והנה ע"י אריכות ההתבוננות שמתבונן איך שהשרפים וחיות הקדש אומרים קדוש וברוך ובטלים בתכלית לאלקות עי"ז נקרב נפשו הבהמיות ג"כ לפי ששרשו ג"כ משם ורוצה גם הוא ליכלל למעלה להיות ואהבת בכל לבבך בשני יצריך, ועי"ז נעשה עלי' לבחי' נה"א ג"כ כמ"ש במ"א, וזהו ענין ק"ש שהוא למסור נפשו באחד שהוא בחי' ביטול של נה"א שהוא בחי' עלי' לאוא"ס ממש כמו והחיות נושאות את הכסא, והיינו שנה"א מתפעל מבחי' התבוננות של אוא"ס ממש איך שאני הוי' לא שניתי כו' וכולא קמי' כלא חשיב כמ"ש במ"א.

וכ"ז הוא בחי' זבח שהו"ע הקרבנות, אך מ"ש כי חסד חפצתי ולא זבח היינו עיקר המכוון כי חפץ חסד הוא בחי' פנימית הרצון והיינו שעיקר המכוון הוא כדי שיהי' בחי' המשכה מלמעלה למטה, אבל מ"מ צריך להיות ג"כ בחי' זבח, וכמו למשל כשאדם רוצה לנסוע לאיזה מקום לקנות סחורה שיש לו רצון בנסיעה זו, אבל לא זהו עיקר המכוון, כי עיקר המכוון הוא הריווח שיהי' מזה כדי להחיות נפשו, ואם לא הריווח לא הי' רוצה ליסע כלל, אך מחמת הריווח ממילא יש לו רצון בנסיעה זו ג"כ לפי שאם לא הנסיעה לא ירויח. וזהו ג"כ ענין מ"ש חסד חפצתי ולא זבח, דהיינו שעיקר פנימיות הרצון הוא בחי' חסד, אך מ"מ יש לו רצון ג"כ בבחי' זבח רק שהוא בחי' חיצוני' הרצון, שלא זה הוא העיקר כי עיקר המכוון הוא בחי' המשכה מלמעלה למטה כי נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דוקא, וכך הוא ענין התפלה שהוא העלאה מלמטה למעלה ותורה ומצות הוא המשכות מלמעלה למטה שהוא בחי' חסד.

קלז

ועפ"ז יובן משארז"ל (ר"ה די"ח א' וביבמות דק"ה א') ע"פ אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה, בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ובגמ"ח, רבה דעסיק בתורה חי מ' שנין אביי דעסיק בתורה ובגמ"ח חי שיתין שנין, והיינו כי חסד חפצתי ולא זבח בחי' העלאות מלמטלמ"ע כ"א חסד דוקא בחי' תורה המשכת אלקות מלמעלמ"ט, וכמו"כ גמ"ח (וצ"ל דהיינו קרבן מנחה דאילו מנחה שבעולה (כמ"ש במדבר ך"ח ועשירית האיפה) יתבאר לקמן שזהו בחי' המשכה). וזהו ענין מה שארז"ל (ברכות י"ד סע"ב) כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, ולכאו' אינו מובן מה שייך דמיונם זל"ז, אך לפי הנ"ל יתורץ דהנה קרבנות הם בחי' העלאה ממטה למעלה שהוא בחי' אש, שבחי' חי הוא בחי' יסוד האש כנ"ל, אבל נסכים ומנחה הם בחי' צומח, שיין ומנחת סולת שחייב הכתוב כמ"ש ועשירית האיפה סולת, הם בחי' צומח שהם מבחי' יסוד המים כי מים מצמיחים כל מיני תענוג ומים יורדי' ממקום גבוה למקום נמוך שהוא המשכת אלקו' ממעלה למטה, וזהו ג"כ ענין ק"ש ותפילין, כי ק"ש הוא בחי' רצוא למסור נפשו באחד הוא בחי' העלאה ממטה למעלה. אבל מצות תפילין הם המשכת אלקות מלמעלמ"ט והוקשה כל התורה כולה לתפילין, והיינו כמו שהתפילין הוא המשכת אלקו' למטה שכותבין הוי' אחד על קלף גשמי, כמו"כ כל המצות הם המשכות אלקות למטה, וזהו שאמרו כל הקורא ק"ש בלא תפילין דהיינו בחי' רצוא בלא שוב הוא כעולה בלא מנחה וכזבח בלא נסכים שהוא בחי' רצוא בלא שוב כנ"ל.

ג) והנה מעתה י"ל דלפי מה שנת' לעיל דתפלה הוא במקום הקרבנות שהיא בחי' העלאה ממטה למעלה, א"כ לכאורה אינו מובן מה דאיתא במס' שבת ר"פ מפנין דקך"ז סע"א וע"ב, דקא חשיב ר' יוחנן התם עיון תפלה מן הששה דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז כו', ופריך התם והא תנן ריש פיאה אלו דברים כו' ולא קא חשיב רק שלשה דברים, ומשני הא דהני בהני שייכי כו', ופרש"י עיון תפלה הוא בכלל גמ"ח דכתי' גומל נפשו איש חסד, ור"י לפרושי מתניתין כו', וא"כ לפ"ז הוא היפוך ממה שנת' לעיל דתפלה הוא במקום הקרבנות. והנה מתחלה צ"ל פי' גומל נפשו איש חסד, והנה בפי' גומל יש שני פירושים, הא' לשון ויגמול שקדים (במדבר י"ז ך"ז) ויגדל הילד ויגמל (בראשית ך"א ח'), והיינו שצריך לגמול את נפשו מבחי' מותרות שלא יהי' נמשך אחר תענוגי עוה"ז שהוא רק מותרות. והב' הוא כמו אשירה להוי' כי גמל עלי (תהלים י"ג ו') גמל עליכי (קי"ו ז') שהוא ל' גמ"ח ג"כ

קלח

שז"ע המשכה לנפשו כמו מי שעושה גמ"ח בחבירו שמשפיע לחבירו, וזהו ג"כ לשון גומל נפשו כו'.

והנה ב' הפירושים יש בתפלה, דהנה ארז"ל במשנה פ"ה דברכות אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ופי' רש"י כובד הכנעה, וזהו כפי פי' הא' בתיבת גומל שצריך לגמול נפשו מבחי' מותרות. וזהו ענין כובד ראש ע"ז שנמשך נפשו בבחי' מותרות, ולפי' הב' לשון גומל נפשו הוא בחי' גמ"ח, הענין הוא דהנה תפלה נק' בשם שפיכת הנפש וכמ"ש בחנה ואשפוך את נפשי לפני הוי', ופי' וענין נפשי הנה כתיב והר סיני עשן כולו ר"ת עולם שנה נפש, והנה עולם הוא בחי' מקום ז' רקיעים וארץ וד' רוחות, ושנה הוא בחי' זמן ונפש הוא בחי' חיות של העולם דהיינו מה שמחי' את העולם, ע' בד"ה ויצוום אל בנ"י מענין עש"ן, וזהו ענין מלכותך מכ"ע שהוא בחי' מקור חיות העולמות, והנה מאחר שנקרא בשם נפש הוא בחי' אחרונה כמו למשל בנפש האדם שיש ה' מדרגות נר"נ ח"י, והנה נפש הוא בחי' אחרונה כי הדם הוא הנפש דהיינו החיות שמתלבש בהדם להחיות את גופו כו', אבל רוח הוא מדרגה יותר גבוה כי רוח הוא בחי' רוח החיים שבלב בחלל הימיני, ונשמה הוא במוח שהוא בחי' שכל וכמ"ש נשמת שדי תבינם, וע' בילקוט פלוגתא דר"א ור"י היכן הנשמה שרוי' אם בלב אם במוח ופליגי בפלוגתא דדוד ושלמה, וכמ"ש בזהר זכה יתיר יהבין לי' מסט' דנשמתא כו' וחי' יחידה הוא בחי' מקיפים, נמצא שנפש הוא מדרגה אחרונה, כמו"כ למעלה מה שנק' נפש הוא בחי' אחרונה שהוא רק בחי' מל' כו', והנה תפלה נק' בשם שפיכת הנפש כי מל' נק' תפלה כמ"ש ואני תפלה, ע' בד"ה נפתלי אילה שלוחה, דהיינו שהתפלה היא להמשיך תוס' אור מבחי' מדרגה עליונה יותר בבחי' נפש וכמ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום, ופי' בזהר נהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך, והיינו להמשיך מבחי' יחיד בבחי' מלך, וכמו שאנו אומרים יחיד חי העולמים מלך שבחי' יחיד נמשך בבחי' מלך ע"י חי העולמים, ע' בת"א בד"ה כי אתה נרי ובהביאור ובההגהות לשם, וזהו ע"י התפלה כי תפלה הוא ח"י ברכאן דצלותא שהוא בחי' המשכה מלמעלה למטה ברוך אתה הוי' בבחי' מלך העולם, וזהו ענין מאה ברכות שהוא הכל להמשיך תוס' אור במל' שהיא בחי' נפש, וזהו יחיד חי העולמים מלך דהיינו שהמשכה מבחי' יחיד בבחי' מלך הוא ע"י חי העולמים דהיינו ח"י ברכאן שהוא ענין ח"י חוליות השדרה, וזהו ענין גומל נפשו איש חסד שע"י התפלה נמשך בחי' גמילות חסד בבחי' נפש שהוא בחי' מל'.

קלט

ד) אך עדיין צ"ל שהרי התפלה היא במקום קרבנות כמו שנת"ל שהוא העלאה ולא המשכה, אך הענין הוא דריב"ל סובר שהתפלות במקום תמידין תקנו (ברכות דך"ו ע"ב) במקום תמידין דוקא, והנה ע"י תמידין נקראו ישראל רעייתי כמו שארז"ל במד"ר שה"ש בפסוק לסוסתי דף י"א ע"א (ובדפוס שקלאוו ד"ט ע"ג) מהו רעייתי אמר ר' יונתן מפרנסתי הן שירעו אותי בשני תמידין בכל יום הה"ד את הכבש אחד תעשה בבקר כו', והיינו שעי"ז הם בחי' רעייתי פרנסתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, והענין הוא דהנה כמו למשל למטה שאנו רואים פעולת המאכל שהוא מחבר את הנפש עם הגוף ובלתי המאכל הי' נפרד הנפש מהגוף ולא הי' לו אחיזה בגוף, כמו"כ למעלה ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים שהם ממשיכי' המשכת אוא"ס דלאו מכל אינון מדות כלל ואינו בערך המדות כלל בע"ס והיינו ע"י קרבנות התמידין נמשך התחברות אוא"ס עם ע"ס, וזהו ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, שמים הוא בחי' אש ומים שהוא מדות דאצי', ואביהם שבשמים הוא בחי' חכ'. וזהו מ"ש ריח ניחוח להוי', ריח הוא בחי' העלאה, ניחוח הוא בחי' המשכה, להוי' בבחי' שם הוי', והיינו בבחי' ע"ס, וזהו ג"כ ענין אכלו ריעים לעילא שהוא בחי' או"א שנק' ריעים והיינו שהוא בחי' המשכת אוא"ס בבחי' חו"ב. והנה תפלות כנגד תמידין תקנו שהוא ג"כ המשכה אלקי' מלמעלה למטה מבחי' יחיד בבחי' ע"ס כנ"ל, וזהו שהתפלה נקרא סולם, ע' בלק"ת בד"ה כנשר יעיר ובד"ה יונתי בשה"ש, ובמ"א בד"ה ויחלום, וכמ"ש והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והיינו שהוא מחבר שמים שהם מקיפים עליונים עם בחי' ארץ, וכתיב והנה מלאכי אלקי' עולים ויורדים בו, והיינו שבתפלה יש שני בחי' העלאה והמשכה, ק"ש הוא בחי' העלאה למסור נפשו באחד ותפלה הוא בחי' המשכה, וזהו עולים ויורדים בו.

והנה יש עוד מעלה בתפלה שהוא כנגד קטרת ג"כ וכמ"ש תכון תפלתי קטרת לפניך, והנה הקטרת היו מקריבין ע"ג המזבח הפנימי ותמידין היו מקריבין על מזבח החיצון, וכמו"כ בתפלה יש שני בחי' ג"כ מזבח הפנימי ומזבח החיצון והוא בחי' חיצוני' הלב ופנימי' הלב, והיינו כי בחי' חיצוני' הלב הוא בחי' ביטול של נה"ב שנמשך מצד ההתבוננות של יוצר אור איך שהאופנים וחיות הקדש ברעש גדול אומרים קדוש וברוך כו' עי"ז מתפעל ג"כ נה"ב שלו ונכלל ובטל לנה"א שיהי' ואהבת בשני יצריך, אבל זהו רק חיצוני' הלב לפי שנמשך מהתבוננות הנ"ל שזהו ע"פ הטעם ודעת וכ"ז הוא מהארה בעלמא, אבל בעצמיות אוא"ס ב"ה לית מח' תב"כ

קמ

כו', אבל בפנימיות הלב הוא בחי' עומק הלב שהוא התקשרות עצמי' של נה"א, וזהו ענין קטרת כי קטרת הוא לשון התקשרות וכמו שאמר רשב"י בחד קטירא כו' בי' אחידא בי' להיטא, והוא בחי' רצון פשוט לאלקות עד שאינו רוצה בשום דבר זולתו ית', וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, והנה ע"ז כתיב שמן וקטרת ישמח לב דהיינו ע"י קטרת נמשך בחי' שמן כי שמן שייך לקטרת, וכמ"ש ובהעלות אהרן את הנרות כו' יקטירנה כו', והנה כתיב שמן ימינו יקרא שהוא בחי' חסד דא"א ע' בלק"ת ד"ה בהעלותך, ובד"ה ואברהם זקן (ך"ז) מענין חסד של אמת חסד דקשוט יעו"ש, והוא בחי' כשמן הטוב היורד על הזקן שהוא בחי' רב חסד שנמשך ע"י הראש בבחי' מוחין כי אבא מלביש חסד דא"א, וענין יורד על הזקן היינו בבחי' י"ג ת"ד בפנימיות השערות, וזהו ישנו ג"כ בתפלה. ובזה יובן מה שהתפלה נק' בשם גומל נפשו גמ"ח שעיקר הוא גמ"ח המשכת חסד עליון הנ"ל והקטורת היא בחי' נפילת אפיים כי נפילת אפיים הוא בחי' מס"נ ממש וכמ"ש בזהר ס"פ במדבר דק"ך ע"ב ודקך"ג א'.

ה) והנה על בחי' חסד זה נא' כי אמרתי עולם חסד יבנה, והנה בפי' כי אמרתי עולם חסד יבנה יש שני פירושים, הא' שעיקר בריאת העולם הי' מצד כי חפץ חסד הוא שכך עלה ברצונו לפי שטבע הטוב להטיב, והב' כי עולם הוא לשון זמן והיינו שלעולם צריך להמשיך בחי' חסד, וזהו חסד יבנה שצריך לבנות בחי' החסד שיומשך בעולם, שעכשיו באתעדל"ת תליא מילתא כי מתחלת הבריאה הי' מצד בחי' כי חפץ חסד הוא ועכשיו במעשה התחתונים תליא כו', וז"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה שלעולם צריך להמשיך בחי' חסד כו'. אמנם צ"ל שהרי ארז"ל בפרק שנו חכמים כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו שנא' כל הנקרא בשמי ולכבודי כו', וכן כתיב כל פעל ה' למענהו עשה, ולפי מה שנת' בפי' כי אמרתי עולם חסד יבנה משמע להיפך שהוא רק חסד חנם להטיב לברואים לבד.

אך הענין הוא דהנה זו הקושי' עצמה יש ג"כ במעשה המצות שהרי ארז"ל בילקוט האזינו רמז תתקמ"ה בשם פסיקתא בשעה שישראל עושין רש"מ מוסיפים כח וגבורה שנא' ועתה יגדל נא כח אד' שע"י מעשה המצות נעשה הגדלה בבחי' כח אד' וכתיב הבו גודל לאלקינו, תנו עוז לאלקים שישראל מוסיפין כח למעלה, וכן להיפוך ח"ו בשעה שמכעיסי' אותו כביכול צור ילדך תשי, ובמד"ר איכה בפסוק

קמא

ויצא מבת ציון, ר' עזרי' בשם ר"י בר' סימון בזמן שישראל עושין רצוש"מ מוסיפי' כח בגבורה של מעלה כמ"ד באלקי' נעשה חיל (תילים ס') ובזמן שאין עושין רצוש"מ כביכול מתישין כח שלמעלה דכתי' צור ילדך תשי (דברים ל"ב), נמצא משמע מזה שמעשה המצות פועלים שינוי למעלה, ובמד"ר בראשית ר"פ מ"ד משמע להיפוך דאיתא התם ע"פ אמרת ה' צרופה (תהלים י"ח ל"א) וכי מה איכפת לי' להקב"ה אם הוא שוחט ואוכל או נוחר ואוכל אם שוחט מן הצואר או מן העורף אלא שנתן הקב"ה את המצות כדי לצרף בהם את הבריות הה"ד אמרת ה' צרופה, וכן יש פסוקים ע"ז בפירוש שנאמר אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו, נמצא סותרים זא"ז.

אך הענין הוא דשניהם אמת, דהנה מה שע"י המצות מוסיפים כח וגבורה הוא בבחי' ועל הכסא דמות כמראה אדם, כי אדם הוא בחי' ציור קוין שהוא בחי' רמ"ח אברים דמלכא חח"ן בג"ה דת"י, וע"י המצות נעשה תוס' אורות כי רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברין דמלכא, והיינו כמו שאבר ממשיך גילוי חיות הנפש שהוא כלי לגילוי חיות הנפש, כמו"כ ע"י המצות שעושים רש"מ אזי ממשיכים גילוי אוא"ס שיהי' אוא"ס בבחי' גילוי בבחי' כמראה אדם, אבל כשמכעיסי' ח"ו אזי אינו מאיר בהם אוא"ס בבחי' גילוי רק בהעלם, וזהו שגלות נמשל לשינה וכמ"ש עורה למה תישן הוי', והיינו כמו באדם למטה כשהוא ישן יש בו כל כחות הנפש ממש כמו שהוא ער רק שהם בו בהעלם שאינו מאיר בו בגילוי כחות הנפש הפנימי' כמו שכל ומדות, אבל כשהוא ער מאיר בו בגילוי השכל ומדות, כמו"כ יובן למעלה שענין הגלות נמשל לשינה שאינו מאיר גילוי פנימי' אוא"ס בבחי' ע"ס, רק מה שצריך להיות לצורך קיום העולמות, אך זהו רק בבחי' כמראה אדם, אבל בעצמות אוא"ס ממש שם כחשיכה כאורה שוין ואם צדקת כו', רק שכך עלה ברצונו שיומשך אוא"ס ע"י בחי' מעשה המצות. וזהו מ"ש במדרש וכי מה איכפת לי' להקב"ה כו' אלא שנתן המצות כדי לצרף בהם את הבריות, דהיינו שכך עלה ברצונו מצד כי חפץ חסד הוא.

ועפ"ז יובן ג"כ מ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה וכתי' כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, כל פועל ה' למענהו עשה, והיינו שמ"ש כל פועל ה' למענהו עשה היינו בבחי' כבוד הנ"ל שכל מה שברא לא ברא אלא לכבודו, כי כבוד הוא ל"ב נ"ח שהם התפשטות החיות בעולמות וכמ"ש כולם בחכ' עשית, והנה בבחי' חכמה שהיא ראשית ההשתל' שם שייך גילוי והעלם, וע"י מעשה התחתונים ממשיכי' גילוי אוא"ס בבחי' חכ' וממילא נמשך למטה ג"כ גילוי אוא"ס, וזהו מ"ש מלא כל הארץ כבודו שגילוי בחי' חכ' נמשך דוקא בארץ ע"י מעשה המצות של תחתונים דוקא, ולכך המלאכים ביקשו את התורה ולא נתן להם לפי שעיקר גילוי בחי' ח"ע אינו נמשך אלא דוקא בארץ ע"י מעשה התחתונים דוקא וכמו שהשיב להם משה כלום יצה"ר יש ביניכם כו', וזהו ענין כל פועל ה' למענהו עשה כו', אבל בעצמות אוא"ס הוא רק

קמב

בחי' כי חפץ חסד הוא שכך עלה במח' ורצונו לעשות חסד לעולמות כו', וזהו מ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, שבריאת העולמות הי' מצד כי חפץ חסד הוא, אך מ"מ כיון שכך עלה ברצונו שיהיו עולמות ע"כ צריך לבנות את החסד, וזהו כפי פי' הב' שלעולם צריך להמשיך את החסד, והיינו מאחר שעלה ברצונו להטיב מצד טבע הטוב להטיב ונמשך בחי' זו מצד כי חפץ חסד בתחלת הבריאה, ואח"כ צריכי' אנו להמשיך בחי' זו באתעדל"ת אתעדל"ע (הגם כי בעצם בחי' זו הוא למעלה מכדי שתוכל לפעול אתעדל"ת של הנבראים אך ג"ז הוא בחי' חפץ חסד מצד טבע הטוב להטיב לברואיו שיפעול אתעדל"ת להמשיך בחי' אתעדל"ע ממקום גבוה כזה והיינו מאחר שכבר עלה ברצונו כו'), וע"י מה ממשיכי' את החסד הנ"ל הוא ע"י מה שהאדם עושה למטה צדקה וחסד שנותן לעני דלית לי' מגרמי' כלום. וזהו ג"כ פי' הפסוק אם כסף תלוה את עמי רק גמ"ח לחבירו בלי שום פני' לעצמו כלל, ועי"ז נמשך מלמעלה ג"כ בחי' חסד לעולמות בחי' כי אמרתי עולם חסד יבנה כו'.

ו) ועתה י"ל פי' הפסוק אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, דלכאו' תיבות את עמי מיותר, והנה איתא במדרש אם כסף תלוה את עמי עי"ז את עמי בחירק, ולהבין פי' את עמי, הנה כתיב כי עמך מקור חיים פי' חיים היינו חיות של כל העולמות זהו בחי' חכמה וכמ"ש והחכ' תחי' כו', ומקור חיים היינו למעלה גם מן החכ', ופי' עמך מקור חיים היינו שאפי' מקור חיים הוא ג"כ טפל ובטל אך מ"מ הוא עמך, והיינו מ"ש עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד שהי' האור נכלל במאור, והנה מקור חיים הנ"ל נקרא מקור מים חיים ועז"נ אותי עזבו מקור מים חיים, והנה בחי' מים הוא המשכה למטה כי מים יורדים כו' כנ"ל, וזהו את עמי שעי"ז ממשיכי' מקור מים חיים למטה, שהמקור מ"ח הוא בחי' עמי כנ"ל שהוא בחי' עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד.

אך ע"י מה ממשיכים בחי' זו שהיא עמי זהו ע"י את העני עמך כו', כי עני ועשיר הם כנגד שמשא וסיהרא, והנה סיהרא לית לה מגרמה כלום שאין לה אור בפ"ע כלל רק שמקבלת האור מהשמש, ולכך יש לה שינויים שפעם הוא מלא ופעם הוא חסר, שבתחלת החדש היא חסירה ואח"כ נתמלאה, והיינו לפי שמקבלת אור מהשמש, והמכוון מה שהסיהרא לית לה מגרמה כלום ושתהא צריכה לקבל אורה מהשמש דוקא, שעי"ז היא בבחי' ביטול וכתיב ואל זה אביט אל עני ונכה רוח דוקא וכשהלבנה צריכה לקבל אורה מהשמש היא בטילה בתכלית הביטול ונעשית נקודה

קמג

חדא כנודע ונק' עני, וזהו שדהע"ה אמר על עצמו כי עני ואביון אנכי, ולכאו' אינו מובן איך אמר דוד על עצמו כי עני ואביון אנכי הרי הי' מלך ישראל, אלא לפי שדוד הי' מרכבה לבחי' המל' שהיא בחי' ירח שהוא בחי' עני דלית לי' מגרמי' כלום ע"כ אמר ע"ע כי עני ואביון אנכי, והיינו שהי' בטל בתכלית הביטול ממש לאלקות לקבל גילוי אוא"ס, וע"כ משיח נקרא ג"כ עני כמ"ש עני ורוכב על החמור, והיינו לפי שהביטול הוא בחי' כלי לגילוי אוא"ס וכמ"ש מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח, וזהו שרש העניים מבחי' ירח שהוא בחי' עני. וזהו את העני עמך שיהי' בבחי' עני וכמו שפי' רש"י ז"ל הוי מסתכל בעצמך כאלו את עני. ובעבודה היינו בבחי' ביטול לאלקות עי"ז ממשיך בחי' עמך היינו בחי' עמך מקור חיים הנ"ל. וזהו מה שארז"ל יאה עניותא לישראל דהיינו ההכנעה לפי שזהו הנין שהמקבל צריך להיות בתכלית הביטול. וע"פ פשוט את העני עמך שישפיע לעני גמ"ח כו', והנה כשהעשיר משפיע להעני עי"ז גורם למעלה בחי' יחוד שמשא וסיהרא, שהוא בחי' יחוד הוי' ואלקי' דהיינו שעי"ז נמשך בחי' גילוי שם הוי' שהוא בחי' שמש בשם אלקים שהוא בחי' ירח, והנה כתי' מלוה ה' חונן דל משמע מזה שאפילו בבחי' הוי' נמשך ג"כ המשכה מלמעלה למטה בתוס' אור, וזהו מ"ש והי' אור הלבנה כאור החמה שהוא יחוד סיהרא בשמשא עי"ז נעשה אור החמה שבעתיים כאור שבעת הימים.

וזהו מ"ש אם כסף תלוה את העני עמך שנעשה יחוד שמשא בסיהרא והי' אור הלבנה כאור החמה עי"ז את עמי שממשיכי' בחי' מה שהוא עמי והיינו אור החמה שבעתיים כאור שבעת הימים, דהיינו שנמשך מבחי' כי עמך מקור חיים שהוא בחי' עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, והענין הוא דהנה יש ב' בחי' הוי', וכמ"ש ויקרא הוי' הוי' ופסיק טעמא בגווייהו, הא' הוא בחי' עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, והוי' הב' הוא בחי' הוי' שבהשתלשלות כו', ועי"ז שנעשה יחוד משפיע ומקבל למטה עי"ז נעשה ג"כ למעלה שיהי' נמשך מבחי' הוי' הא' שלמעלה מבחי' השתלשלות היינו בחי' עד שלא נבה"ע כו' לבחי' הוי' הב' שהוא בחי' אור החמה דעכשיו, וזהו מלוה ה' חונן דל שע"י שחונן דל עי"ז נמשך תוס' אור גם בבחי' ש' הוי' כו'. וזהו ג"כ אם כסף תלוה את העני עמך עי"ז ממשיך את עמי מה שהוא עמי היינו בחי' עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד היינו האור כמו שהוא כלול במאור שז"ע עמי כו'.