והבריח התיכון כו'

קמד

בס"ד. (ש"פ תרומה, רכ"ז).

ויטע אשל כו' פונדק כו' תפלות כנגד תמידין - ד"פ

[תרומה]

והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה, הנה איתא במד"ר שהבריח התיכון הי' מהאשל שנטע אברהם אבינו בבאר שבע, דכתיב ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע (ויגש מ"ו א'), ואיתא ברבות ויגש פ' צ"ד להיכן הלך א"ר נחמן לקוץ ארזי' שנטע אברהם זקנו בבאר שבע המד"א ויטע אשל (וירא ך"א ל"ג) וכן הוא ברבות שה"ש בפסוק עד שהמלך במסיבו, והבריח התיכון הי' מהאשל כו', והוכיחו ג"כ במד"ר הנ"ל מפסוק וכל אשר נמצא אתו עצי שטים, מצא לא נאמר אלא נמצא, מלמד שהיו מוצנעי' מימות יעקב אבינו. ולכאו' אינו מובן שהרי היו רד"ו שנה במצרים וא"כ איך היו מתקיימים עד זמן זה.

אך הנה מתחלה י"ל מ"ש ויטע אשל בבאר שבע ואיתא בזה פלוגתא בגמ' סוטה דף יו"ד סע"א ח"א אשל זה פונדק וח"א אשל זה פרדס, וכ"ה במד"ר ג"כ וירא ס"פ נ"ד, ופריך בגמ' בשלמא למ"ד פרדס היינו דכתיב ויטע אשל אלא למ"ד פונדק מאי ויטע ומשני הגמ' שגם בפונדק שייך ל' ויטע וכמ"ש ויטע אהלו אפדנו. ולהבין ענין הנטיעה שעשה אברהם ע"י הפונדק, היינו שע"י שהאכיל והשקה כל העוברי' ושבים, וא"ל ברכו למי שאכלתם משלו עי"ז המשיך בחי' נטיעה למעלה, דהנה כתיב כי האדם עץ השדה, והנה בחי' אדם זהו מ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם, והאדם זה הוא עץ השדה כי שדה הוא כמ"ש ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' (שהוא בחי' מל') והאדם הוא עץ השדה, שהוא בחי' אילנא דחיי עץ החיים עץ פרי (בחי' ז"א), והנה אברהם עי"ז שהאכיל והשקה למטה לכולם עי"ז ויטע אשל שהמשיך עי"ז בחי' האדם עץ השדה והיינו שהמשיך בחי' עץ החיים. וזהו מ"ש בזהר פ' וירא דק"ב ע"ב וז"ל ת"ח כד חב אדם בעה"ד טו"ר חב דכתי' ומעץ הדעת כו' ואיהו בי' חב וגרם מותא לעלמא מה כתי' ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעה"ח וגו' וכד אתא אברהם באילנא אחרא אתקין עלמא דהוא אילנא דחיי ואודי מהימנותא לכל בני עלמא עכ"ל, והיינו שהאשל הי' תיקון עץ הדעת טו"ר, לפי שהוא המשכה מבחי' עץ החיים כו', לכן הוא תיקון על בחי' עה"ד. וזהו מ"ש ויטע אשל שעשה למעלה בחי'