והבריח התיכון כו'

קמד

בס"ד. (ש"פ תרומה, רכ"ז).

ויטע אשל כו' פונדק כו' תפלות כנגד תמידין - ד"פ

[תרומה]

והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה, הנה איתא במד"ר שהבריח התיכון הי' מהאשל שנטע אברהם אבינו בבאר שבע, דכתיב ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע (ויגש מ"ו א'), ואיתא ברבות ויגש פ' צ"ד להיכן הלך א"ר נחמן לקוץ ארזי' שנטע אברהם זקנו בבאר שבע המד"א ויטע אשל (וירא ך"א ל"ג) וכן הוא ברבות שה"ש בפסוק עד שהמלך במסיבו, והבריח התיכון הי' מהאשל כו', והוכיחו ג"כ במד"ר הנ"ל מפסוק וכל אשר נמצא אתו עצי שטים, מצא לא נאמר אלא נמצא, מלמד שהיו מוצנעי' מימות יעקב אבינו. ולכאו' אינו מובן שהרי היו רד"ו שנה במצרים וא"כ איך היו מתקיימים עד זמן זה.

אך הנה מתחלה י"ל מ"ש ויטע אשל בבאר שבע ואיתא בזה פלוגתא בגמ' סוטה דף יו"ד סע"א ח"א אשל זה פונדק וח"א אשל זה פרדס, וכ"ה במד"ר ג"כ וירא ס"פ נ"ד, ופריך בגמ' בשלמא למ"ד פרדס היינו דכתיב ויטע אשל אלא למ"ד פונדק מאי ויטע ומשני הגמ' שגם בפונדק שייך ל' ויטע וכמ"ש ויטע אהלו אפדנו. ולהבין ענין הנטיעה שעשה אברהם ע"י הפונדק, היינו שע"י שהאכיל והשקה כל העוברי' ושבים, וא"ל ברכו למי שאכלתם משלו עי"ז המשיך בחי' נטיעה למעלה, דהנה כתיב כי האדם עץ השדה, והנה בחי' אדם זהו מ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם, והאדם זה הוא עץ השדה כי שדה הוא כמ"ש ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' (שהוא בחי' מל') והאדם הוא עץ השדה, שהוא בחי' אילנא דחיי עץ החיים עץ פרי (בחי' ז"א), והנה אברהם עי"ז שהאכיל והשקה למטה לכולם עי"ז ויטע אשל שהמשיך עי"ז בחי' האדם עץ השדה והיינו שהמשיך בחי' עץ החיים. וזהו מ"ש בזהר פ' וירא דק"ב ע"ב וז"ל ת"ח כד חב אדם בעה"ד טו"ר חב דכתי' ומעץ הדעת כו' ואיהו בי' חב וגרם מותא לעלמא מה כתי' ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעה"ח וגו' וכד אתא אברהם באילנא אחרא אתקין עלמא דהוא אילנא דחיי ואודי מהימנותא לכל בני עלמא עכ"ל, והיינו שהאשל הי' תיקון עץ הדעת טו"ר, לפי שהוא המשכה מבחי' עץ החיים כו', לכן הוא תיקון על בחי' עה"ד. וזהו מ"ש ויטע אשל שעשה למעלה בחי'

קמה

נטיעה זו דכי האדם עץ השדה. והנה במד"ר שם אמרו לפי ב' הדיעות דפונדק ופרדס שאשל הוא ג"כ לשון שאל, שאל מה תשאל, והיינו שאמר לכאו"א שאל מה מבוקשך ומילא חסרון של כאו"א.

ב) ולהבין כ"ז, יש להבין מקודם פי' הא' שאשל הוא פונדק, ולהבין זה למעלה, הנה ארז"ל רעייתי פרנסתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים. ולכאורה אינו מובן זה איך שייך לומר ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים אך הענין הוא דהנה ארז"ל (ברכות ך"ו) ריב"ל אומר תפלות כנגד תמידים תקנום, והנה אנו רואים שענין הקרבת הקרבן הוא שעי"ז היו מעוררים למעלה את המרכבה העליונה דהנה הקרבן עצמו הי' מבחי' פני שור, כי שרש נפש הבהמה הוא מבחי' פני שור שבמרכבה, והאש שלמעלה שהי' יורד בדמות ארי' הוא בחי' פני ארי' שבמרכבה דאכיל קורבנין, שהוא בחי' לאכללא שמאלא בימינא ע' בלק"ת בד"ה וארי' כבקר, ובזח"א בהקדמה ד"ו ע"ב, והאדם המקריב את הקרבן הוא מבחי' פני אדם שבמרכבה, ואם היו מקריבין קרבן עוף שרשו מבחי' פני נשר כו', נמצא שבהקרבת הקרבן הי' מתעורר למעלה כל המרכבה העליונה.

וזהו מ"ש בזהר פ' פנחס דרמ"א ע"א ואתהניין מיסודא ועיקרא דילהון, ולכאו' אינו מובן זה כלל מה אתהניין כ"כ עי"ז שמקריבין נפש הבהמה ועולה לשרשו כיון ששרש הבהמה נמשך מבחי' המרכבה, וגם זה ע"י ריבוי רבבות מדרגות השתלשלות עד שנמשך נפש הבהמה, והוא ע"ד שארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל שבודאי אין ערך העשב לגבי המזל המכה בו רק שע"י רבוי השתלשלו' נמשך מבחי' המזל שיצמח העשב הגשמי, וכמו"כ אין ערך נפש הבהמה גשמי' לגבי בחי' פני שור שבמרכבה רק שע"י רבוא רבבות מדרגות נמשך ונשתלשל נפש הבהמה מבחי' פני שור, וע' בד"ה אם כסף תלוה (ך"ז), וא"כ מהו ענין ואתהניין שאמרו בזהר מהו ההנאה כ"כ מהעלאת נפש הבהמה לשרשו כו'. אך הענין הוא דהנה מה שנפש הבהמה נשתלשל מבחי' פני שור זהו רק הנפש שלה שנמשך ע"י רבוי השתלשלות שיהי' מחי' את הבהמה ג"כ, משא"כ גוף הבהמה גשמי' א"א להיות נמשך ע"י השתלשלות כי גם ע"י כמה רבוא רבבות השתל' מדרגות א"א להיות נמשך שיתהוה גוף הבהמה גשמי' כי מרוחני' א"א להיות

קמו

נמשך גשמי' כו', ומה שנתהווה גוף הבהמה גשמי' זהו ע"י בחי' סוכ"ע שהוא כל יכול, ע' בד"ה ביום השמע"צ סובב וממלא שלא נדפס, ורק נפש הבהמה נמשך בבחי' השתלשלו' מבחי' פני שור שבמרכבה, ולכך ע"י הקרבן שמקריבין הבהמה ע"ג המזבח כשמתעלה הבהמה למעלה לשרשה עי"ז נעשה למעלה עלי' גם לבחי' פני שור כו' שהוא שרש שרשה כו', לפי שיש בכח הבהמה המשכה מבחי' סוכ"ע שהוא גוף הבהמה המתהוה מבחי' סוכ"ע דוקא.

ועוד לפי שכשנמצא הבהמה למטה זהו ע"י נפילה ושבירה שהוא מבחי' עולם התהו שהיו שם ריבוי האורות ונפלו בשבירה, ונמצא שכשנתעלה נפש הבהמה למעלה עי"ז נעשה הנאה גם לשרש שרשה בחי' פני שור שבמרכבה לפי ששרשה מעולם התהו שהי' שם ריבוי אורות. וזהו ע"ד כמו שאנו רואים שהאדם מקבל חיות מהמאכל אף שהאדם הוא למעלה במדרגה מבחי' המאכל, שהמאכל הוא צומח והאדם הוא מדבר ואעפ"כ הוא מקבל חיות דוקא מהמאכל, והיינו לפי שיש בהמאכל ניצוץ אלקי גבוה מבחי' ניצוץ האדם וע"כ הוא מחי' את האדם וכמ"ש כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם דהיינו מוצא פי הוי' שבמאכל שהוא בחי' מאמר תדשא האדץ דשא, והגם שבהאדם יש ג"כ מוצא פי הוי' הוא מאמר נעשה אדם כו', אך לפי שהמוצא פי הוי' שבלחם הוא למעלה מבחי' מוצא פי הוי' שבאדם, לפי שהמאכל הוא מה שנפל בשבירה וע"כ שרשו מעולם התהו שקדם לתיקון, וע"כ יש בכח המאכל להחיות את האדם. וכך לפי ששרש נפש הבהמה הוא ממה שנפל בשבירה ושרשה מעולם התהו שקדם לתיקון, לכן הקרבת הבהמה שמתעלה לשרשה היא נעשית בחי' מאכל לשורשה בחי' המרכבה, וכמו המאכל שמחי' את האדם כמו"כ הקרבת הבהמה היא בחי' לחם להמרכבה עליונה שז"ע לחמי לאשי הם השרפי' בחי' המרכבה העליונה, ע' בד"ה אם כסף (ך"ז), ומה גם שהתהוות גוף הבהמה גשמי' הוא מבחי' סוכ"ע כל יכול, וכמ"ש באגה"ק סד"ה איהו וחיוהי שדקדק לשון הזהר ואתהניין מיסודא ועיקרא דילהון ופי' הטעם מפני שהוא בחי' אור חוזר מלמטלמ"ע מתחתית העשי' שמתגלית שם ביתר שאת מבחי'

קמז

סוכ"ע ומסיום הקו כו', וע"כ עי"ז שמקריבין הבהמה גשמי' ע"ג המזבח עי"ז אתהניין מעיקרא ושרשא דילהון (ופי' מעיקרא ושרשא דילהון כי חיות המרכבה הם ג"כ מבחי' התהו והיינו ממה שנתברר מבחי' התהו כמ"ש במ"א ולכן הם בחי' בהמות וחיות כו' כמ"ש במ"א), ועי"ז נעשה והחיות נושאות את הכסא דהיינו האדם שעל הכסא לבחי' עצמות אוא"ס שלא אדם הוא כו'.

ג) והנה עכשיו תפלות כנגד תמידין תקנו א"כ יש בתפלה ג"כ בחי' העלאת המרכבה, והענין הוא דהנה תפלה הוא כדי להפוך ולהעלות את נה"ב כמו שהיו מעלין הבהמה ע"ג המזבח, כמו"כ העבודה הוא להעלות את נה"ב ג"כ, ששרש נה"ב הוא ג"כ מבחי' פני שור שבמרכבה רק שהוא מבחי' פני אדם שבפני שור, וארי' דאכיל קרבנין זהו אהבה הבאה מלמעלה, כי אריה הוא אור י"ה דהיינו אהבה הבאה מלמעלה, ובחי' פני אדם זהו"ע בחי' דעת שמעמיק דעת בהתבוננות גדולת אוא"ס ב"ה כי אדם הוא מבחי' דעת, ובחי' נשר זהו"ע התעוררות רחמים שמעורר רחמים רבים על נה"א שז"ע מה שאנו אומרים ברחמיך הרבים רחם עלינו וכן אבינו אב הרחמן המרחם כו' וכדומה וכמ"ש כנשר יעיר קנו כו', ונמצא שיש בבחי' תפלה ג"כ בחי' מרכבה עליונה.

והנה ענין בחי' הדעת שזהו כנגד בחי' פני אדם כנ"ל זהו"ע התבוננות שבק"ש שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד, אחד פי' בזהר אנת הוא חד ולא בחושבן, ופי' ולא בחושבן היינו שאין ערוך אליו כלל כי חשבון הוא בחי' ערך כמו למשל א' לגבי אלף הוא ערך אחד כמו אלף לגבי אלף פעמים אלף אפי' א' לגבי אלף אלפי אלפים הוא ג"כ ערך, ואפי' טפה בים אוקיינוס נק' ג"כ ערך לפי שיכולים לשער כמה טפות יש בים כמו שאמר ר"י יכולני לשער כמה טיפות יש בים, וע"כ כיון שהוא בגדר חשבון הוא בבחי' ערך, משא"כ עצמות אוא"ס הוא אנת הוא חד ולא בחושבן שאינו בבחי' ערך כלל, כי זה מה שהוא בגדר חשבון וערך זהו רק בבחי' השתל' לבד, כמו עד"מ נפש הבהמה שנשתלשלה מבחי' פני שור שבמרכבה אף שהוא ריחוק הערך מאד כנ"ל מ"מ הוא בבחי' ערך לפי שעכ"פ נשתלשל מבחי' פני שור

קמח

נפש הבהמה וכן אפי' אצי' לגבי בריאה אף שהם רחוקים מאד לפי שאצי' הוא בבחי' איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד מ"מ הם בבחי' ערך לפי שמחכ' דאצי' אף שהיא בחי' חכים ולא בחכ' ידיעא, וחכ' דבריאה הוא בבחי' חכמה ידיעא, מ"מ מבחי' חכ' דאצי' נתהוה חכ' דבריאה וע"כ הוא בבחי' ערך, משא"כ עצמות אוא"ס אין ערוך אליו כלל וכמ"ש אין ערוך אליך כי מי בשחק יערוך לה' (וע' בת"א בד"ה פתח אלי' מבאר היטב ההפרש בין התהוות חכ' דבריאה מחכ' דאצי' ובין התהוות חכ' דאצי' מבחי' הכתר, וע"ש בדף ך"ד ע"ג וז"ל שחכ' דאצי' היא במהותה ועצמותה בפו"מ המתלבשת בבחי' הפרסא וגורמת התהוות חכ' דבריאה כו', הרי חכ' דבריאה אע"פ שהיא אור חדש מ"מ כבר יש לה איזהו ערך ויחוס עם חכ' דאצי', משא"כ בחי' צמצום אוא"ס להיות אצי' היינו התעלמות האור והעדרו עד שאינו עולה בשם כלל כנ"ל ולכן נק' חד ולא בחושבן עכ"ל, ולכן) אפי' אצי' אין ערוך אליו כלל, כי אצי' הוא רק הפרשת הארה בעלמא וכמ"ש במשה ויאצל מן הרוח אשר עליו על ע' זקנים שהוא רק הפרשת הארה כו', וע"כ אין ערוך אליו כלל יותר משאין ערך טפה בים אוקיינוס. והנה כשמעמיק דעת בזה עי"ז נעשה לו צמאון ותשוקה לעצמות אוא"ס ולא יחפוץ בשום דבר כיון שהכל הם אין ערוך לך כלל ואפי' לא כטפה א' לבד ג"כ וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ שלא יהי' לו שום חפץ ורצון לא בג"ע התחתון ולא בג"ע העליון שז"ע שמים וארץ כ"א לו לבדו. והנה חפץ הוא בחי' פנימי' הרצון כי רצון הוא רק חיצוני' לבד וכמשארז"ל כופין אותו עד שיאמר רוצה אני שאף שהוא ע"י כפי' נק' רצון כו', משא"כ חפץ הוא בחי' רצון פנימי בבחי' אהבה וחשק וכמ"ש רק באבותיך חשק ה'. וזהו שאנו מאריכין ואומרים אמת ויציב ונכון וקיים כו' ונחמד ונעים כו' והיינו כדי שיגדל ויתאמת האהבה לה' בבחי' פנימי' הרצון והחשק כו'. והנה עי"ז גם נה"ב נכלל ג"כ באש אהבה זו ונכלל לה' בבחי' אהבה בכל לבבך בשני יצריך, שמצד אריכות ההתבוננות גם הנה"ב יסכים לזה ג"כ כו', וזהו"ע המרכבה שבתפלה כו'.

וזהו מ"ש רכב אלקי' רבותיים אלפי שנאן, שנאן הוא בחי' שור נשר ארי' אדם (כי נו"ן פשוטה הוא בחי' אדם כמ"ש בזהר בראשית די"ח סע"ב נו"ן פשוטה, נו"ן דא איהו אדם, פשיטו דאתכליל כחדא ברזא דכר ונוקבא, וכ"ה בזהר פ' עקב דרע"ד א', ובזהר פ' בהעלותך דקנ"ח ע"א נו"ן פשוטה כללא דדכר ונוקבא), וזהו מ"ש והניף את קרבנו לפני הוי' שהעלאת הקרבן מגיע לפני הוי' לעצמותו ומהותו כו', וע"י העלאה זו נמשך אח"כ המשכה בשם הוי' שז"ע מ"ש ריח ניחוח להוי' ריח הוא בחי' העלאה ועי"ז ניחוח להוי' המשכה בבחי' שם הוי'. וזהו ג"כ מ"ש רז"ל (זבחים פ"ה) העולה קדש קדשים, לפי שעולה למעלה בבחי' עצמות אוא"ס ממש. וזהו שארז"ל

קמט

רעייתי פרנסתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, והיינו כי שמים הוא בחי' אש ומים בחי' מדות, ואביהם שבשמים הוא בחי' חכמה כי חכ' נק' אבא שרש כל האצי', וישראל ממשיכי' בבחי' חכ' ומדות, וז"ע ויטע אשל כי האדם עץ השדה.

והנה בתורה יש ג"כ בחי' זו וכמשארז"ל (מנחות דק"י ע"א) אמר ר' לקיש מאי דכתיב זאת התורה לעולה כו' (צו ז' ל"ב) כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, והיינו לפי שתורה נק' ג"כ אדם וכמ"ש זאת התורה אדם, וזהו"ע רמ"ח מ"ע שהוא רמ"ח אברין דמלכא בחי' אדם, וע"י התורה נמשך המשכה זו ג"כ כי ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקודב"ה, והיינו לפי שכדי שיומשך המשכה מאוא"ס ויוכלו לקבל הוצרך להיות נמשך בבחי' כמראה אדם כדי שיוכל לקבל, וע"כ נמשך המשכה זו בבחי' תורה שנק' אדם כו', וזהו שהתורה נק' לחם וכמ"ש לכו לחמו בלחמי דהיינו שמחבר אוא"ס עם נש"י כמו שהלחם מחבר הנשמה עם הגוף כמו"כ התורה מחבר אוא"ס עם נש"י וישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקודב"ה. וזהו ויטע אשל שע"י אכילה ושתיה שהאכיל והשקה אברהם למטה עי"ז ויטע אשל שהמשיך בבחי' כמראה אדם כי האדם עץ השדה.

והנה האשל זה בעבודה ישנו ג"כ בק"ש, דהנה בק"ש עם ג' תיבות ה' אלקיכם אמת יש רמ"ח תיבין שהוא בחי' רמ"ח אברין של אדם העליון שעל הכסא, ולבד הג' תיבות הנ"ל יש רמ"ה תיבות וז"ע אשל ברמ"ה. וגם י"ל שג' פרשיות דק"ש הם כנגד בחי' ראש גוף ורגל שישנם באדם כו', והנה בק"ש יש שבעה ברכות וכמ"ש שבע ביום הללתיך שהו"ע שבע ברכות דק"ש בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, וזהו ענין באר שבע כו' ששם נטע את האשל, ונמצא שהאשל יש ג"כ בק"ש כו'.

ד) ומעתה צ"ל מ"ש במד"ר שאשל הוא ל' שאל, והענין הוא דהנה כתיב כי שאל נא לימים ראשונים, והנה ימים ראשונים הוא בחי' ששת ימי בראשית

קנ

שנקראים ימים ראשונים וכמ"ש וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות, והיינו לפי שששת ימי בראשית נמשכים מבחי' חכמה וכמ"ש בראשית ברא ות"י בחוכמתא ברא. וביאור הענין יובן ע"פ מה שארז"ל במד"ר כל תולדת שבמקרא חסר חוץ מאלה תולדות השמים והארץ ואלה תולדות פרץ, והיינו שעולם על מלואו נברא דהיינו שמתחלה הי' מאיר גילוי אוא"ס וכמשארז"ל עיקר שכינה בתחתונים היתה, וז"ע אור שבעת הימים, וזהו משארז"ל אור שנברא ביום ראשון הי' אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו, רק אח"כ ע"י חטא עה"ד נחסר כו', אך אלה תולדות פרץ הוא ג"כ מלא לפי שתולדות פרץ קאי על לע"ל שאז יאיר ג"כ גילוי אא"ס כמו בששת ימי בראשית וכמ"ש והי' אור הלבנה כאור החמה כו' ואור החמה יהי' שבעתיים כאור שבעת הימים ולכך הוא מלא, וע"כ נקראים ששת ימי בראשית ימים ראשונים ימי קדם לפי שאז הי' מאיר גילוי אלקות בעולם.

ועפ"ז יובן מה שהי' ברה"ע בששה ימים, דלכאו' אינו מובן למה נבה"ע בששת ימים, ואף שהי' צריך שיהי' נברא בעשרה מאמרות וכמו שארז"ל באבות פ"ה והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא כדי להפרע כו' וליתן שכר טוב כו', אעפ"כ הי' יכול לברוא העולם בע"מ ביום אחד, ולמה הי' צריך שיהי' נברא בששת ימים דוקא, והענין הוא דלכך נברא בששת ימים כדי שיהי' אח"כ בחי' שבת שאם לא הי' נברא בששת ימים לא הי' מדרגת השבת שהו"ע כי בו שבת, ע' בד"ה זכור את יום השבת לקדשו (ך"ז), וכדי שיהי' בחי' השבת ע"כ נברא בששת ימים כו'. ועוד י"ל דלכך נברא בששת ימים, דהנה עולם הוא בחי' מקום, והנה מקום כולל ששה קצוות מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום, והנה שרש הו"ק אלו הוא מבחי' ששה קצוות עליונים בחי' ששה מדות כו' לך ה' הגדולה והגבורה, וע"כ נברא בששת ימים לפי שבכל יום הי' מאיר מדה אחת שבה נברא כו'.

והנה בתחלה היו מאירים הששה מדות בגילוי, וז"ע תולדות מלא כי העולם על מלואו נברא, ואח"כ ע"י חטא עה"ד נעשה תולדת חסר וי"ו שאינם מאירים הששה מדות בגילוי, ונעשו ששת ימי החול בחי' חולין, והעבודה היא להמשיך מבחי' ימים ראשונים בגילוי שיהי' מאיר הששה מדות בגילוי גם למטה. וזהו משארז"ל כד אמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות תו לא צריכת, שצריך להמשיך למטה גם בבחי' ז' רקיעים וארץ גשמיי' שיהי' ג"כ בבחי' אחד בבחי' ביטול לאלקו', וכמ"ש הנה מקום אתי שהמקום הוא בטל בתכלית לאלקות וכמשארז"ל הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו שהמקום הוא בטל לאלקות, והיינו לפי שמאיר המדות

קנא

בגילוי גם למטה. והנה המדות הם למעלה בבחי' ביטול ממש וכמ"ש לך הוי' הגדולה והגבורה שהם בבחי' ביטול, וע"כ כשנמשכים המדות למטה בבחי' גילוי ע"כ נעשה גם למטה בבחי' מקום גשמי בחי' ביטול ונעשו חולין על טהרת הקדש וכמו שמצינו שר' יוחנן בן גודגדא הי' אוכל על טהרת הקדש כל ימיו, דהיינו שהחולין נעשו ג"כ בחי' קדש לפי שהמשיך בהם ע"י זהירותו מבחי' קדש ע"כ נעשו ג"כ החולין על טהרת הקדש. וזהו מ"ש כי שאל נא לימים ראשונים שצריך להמשיך מבחי' ימים ראשונים שיאירו למטה כמו קודם החטא כו'. וזהו מ"ש באברהם ויטע אשל, כי אברהם התחיל להאיר כמ"ש רז"ל ע"פ מי העיר ממזרח, ואשל הוא שאל, דהיינו שאברהם ע"י שהאכיל והשקה לבריות עי"ז המשיך מבחי' שאל נא לימים ראשונים דהיינו שהמשיך מבחי' ימים ראשונים שהיו מאירים בשי"ב.

אך הנה כתיב כי שאל נא לימים ראשונים כו' הנהי' כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו השמע עם קול אלקי' חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי, נמצא שמשמע מזה שמ"ת גבוה הרבה מבחי' ימים ראשונים, והיינו לפי שהתורה שרשה למעלה מבחי' מדות וכמ"ש ואהי' אצלו שעשועים יום יום שהתורה קדמה לעולם אלפים שנה, כי עולם הוא מבחי' מדות ימים ראשונים וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, ע' בד"ה אם כסף, משא"כ התורה קדמה לעולם דהיינו שהתורה נמשכה מבחי' חו"ב וכמ"ש אאלפך חכ' אאלפך בינה כי אורייתא מח"ע נפקת, והיינו לפי שבמ"ת הוצרך להיות שיהי' נמשך ממקום גבוה מאד לפי שכדי שע"י מצות גשמי' [יהיו] יכולים להמשיך למטה גילוי אלקות הוצרך להיות נמשך ממקום גבוה שלמעלה מסדר ההשתל', כי מה שאברהם המשיך מבחי' ימים ראשונים זהו ע"י שהי' בחי' מרכבה לאלקו' והי' בטל בתכלית הביטול לאלקו', ואף שהמשיך ע"י צדקה וגמ"ח שעשה, מ"מ עיקר ההמשכה הי' ע"י כוונתו והביטול שלו, כי קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, אך כ"ז ברוחני' ע"י עובדות ולא ע"י מצות גשמי', וע"כ ההמשכה והגילוי שהמשיך זהו רק למעלה שהמשיך למעלה בחי' תוס' אורות. וזהו ויטע אשל בבאר שבע, באר הוא בחי' מל' שהוא מקור לז' היכלות דבריאה, או י"ל דלכך נק' המל' באר שבע לפי שהמל' מקבל מבחי' שבע ז' מדות. אך כדי שיומשך למטה דוקא זהו ע"י מצות גשמי' וכדי שיומשך ע"י מצוה גשמי' הוצרך להיות נמשך ממקום גבוה שלמעלה מגדר השתל' מבחי' אנכי כו'.

וזהו"ע שיעקב נטל את האשל ועשה ממנו בריח התיכון, דהיינו מה שהמשיך אברהם רק מבחי' שאל נא לימים ראשונים ויעקב נטלו עמו למצרים וישראל עשו ממנו בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, דהיינו מקצה העליון

קנב

דכתר עד קצה התחתון שנמשך למטה ג"כ, כי זהו ע"י מצוה מעשיות, ששרש המשכה זו היא מבחי' אנכי שגבוה מאד נעלה מבחי' ימים ראשונים, ולכן יכול להיות נמשך למטה יותר, וזהו כדוגמא ששבת בראשית הוא למעלה מבחי' שי"ב שהיו מאירים בשעת בריאת העולם, וכך התורה היא למעלה מבחי' ימים ראשונים, ולכך התורה ניתנה בשבת דוקא כמארז"ל דכ"ע בשבת ניתנה תורה כו', אך הנה כ"ז הי' לפי שיעקב נטל את הארזים למצרים, והיינו שע"י מצרים דוקא שהוא בחי' מצרים וגבולים, ובעבודה הוא בחי' מיצר וגבול של נה"ב, ואעפי"כ נעשה אח"כ יצ"מ דהיינו לברר ולהפוך את נה"ב בבחי' אתכפיא ואתהפכא מחשוכא לנהורא, עי"ז נעשה אח"כ בריח התיכון בתוך הקרשים המבריח מן הקצה אל הקצה שיומשך למטה ג"כ בחי' גילוי אלקות שלמעלה אפי' מבחי' ימים ראשונים כנ"ל.