ועשית ציץ כו'

קנב

בס"ד. (ש"פ תצוה, רכ"ז).

ציץ ב' פירושים - ד"פ

[תצוה]

ועשית ציץ זהב טהור כו', פי' ציץ יש בו ב' פירושים, הא' לשון הארה כמו נץ החמה, יציץ נזרו, יציץ ופרח ישראל שהוא מלשון הארה כו'. הב' מלשון הבטה וראי' מלשון מציץ מן החרכים, וכמו שפרש"י על מציץ ל' הבטה ע"ד מ"ש ראה ראיתי את עני עמי כו'.

ולהבין ב' הפירושים צ"ל תחלה פי' הא' שהוא לשון הארה, הנה הציץ הי' אהרן נושא אותו על מצחו, והנה אהרן הי' אחד מז' רועים שהיו מפרנסים נש"י

קנג

והיינו שאהרן המשיך בחי' אהבה רבה לנש"י. והגם שארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים א"כ אהוי"ר תלוי' הם בעבודת האדם מלמטלמ"ע. אך הנה באמת יש שני בחי' אהוי"ר, הא' הוא בחי' אהוי"ר מלמטלמ"ע הב' הוא בחי' אהוי"ר הבאה לאדם מלמעלה למטה (בבחי' מתנה) וכמ"ש אהבתי אתכם אמר הוי', ובחי' אהוי"ר שמלמעלמ"ט זהו בחי' המשכת אהרן כו'. וזהו מ"ש בזהר שיש ד' בחי' דחילו ורחימו, ורחימו ודחילו כנגד ד' אותיות הוי', והיינו כנ"ל שבחי' דחילו ורחימו הוא בחי' אהוי"ר הבאה בעבודת האדם מלמטלמ"ע והוא בחי' ו"ה, ובחי' רחימו ודחילו הוא בחי' אהוי"ר הבאה מלמעלמ"ט בחי' י"ה, ובחי' אהבה זו הבאה מלמעלמ"ט זהו בחי' אה"ר שממשיך אהרן כה"ג לנש"י, אך א"א לבוא לבחי' אה"ר הבאה מלמעלה כ"א שיהי' לו תחלה בחי' אהוי"ר מלמטלמ"ע ואז יוכל לקבל בחי' אהוי"ר הבאה מלמעלה, וזהו ציץ ל' הארה והיינו שהוא בחי' הארת אור האה"ר הבאה מלמעלמ"ט.

והפי' הב' הוא ציץ מל' מציץ, מציץ מן החרכים ל' הבטה, הנה כתיב כי עין בעין יראו (ישעי' נ"ב ח') וכתי' כי עין בעין נראה (שלח י"ד י"ד) נראה אותיות אהרן, והיינו כי אהרן ממשיך בחי' כי עין בעין. והענין הוא דהנה הבריאה יש מאין והיינו לפי שמלכותך מלכות כל עולמים וכמ"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים וארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז שהוא רק משני אותיות, וכמשל ענין המלוכה הוא רק מלך שמו נקרא עליהם, וזהו שאנו אומרים ישתבח שמך והיינו בחי' מל' כי המקור לכל התהוות הנבראים הוא מבחי' המל' וזהו מ"ש לכו חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות א"ת שמות אלא שמות שהכל נברא רק מבחי' שם והארה, ולכן הוא בחי' יש מאין שנתהווה העולם ליש ודבר מבחי' אין. אך הנה כתיב כי אל דעות הוי' שיש ב' דעות ד"ת וד"ע והיינו כי ד"ת הוא כנ"ל שלמטה היש ולמעלה האין, וד"ע הוא בהיפוך שלמעלה הוא היש האמיתי ולמטה הוא בחי' אין, ובאמת צ"ל איך שייך לומר שהעולם וכל הנבראים המה בחי' אין הלא אנו רואים שלמטה הוא בחי' יש כו', אך הענין הוא מאחר ששרש ומקור בחי' הנבראי' הוא בחי' אין בחי' שם והארה כנ"ל שאינו תופס מקום כלל דבאמת כולא קמי' כלא חשיב, א"כ מה שנברא ונראה העולם ליש ודבר אינו שהוא באמת יש ודבר כי הלא גם מקור המהוה בחי' זו

קנד

הוא ג"כ רק בחי' אין, כ"א המכוון הוא שהגם שנראה העולם לבחי' יש אעפ"כ יהי' בחי' ביטול היש לאין, מחמת ההתבוננות איך שמקורה ושרשה הוא רק הארה בעלמא בחי' אין, והרי הוא רק כמו ערך שם האדם לגבי עצמותו שאינו בערך כלל, וממילא ההתהוות שנתהוה מבחי' הארה זו לא יתכן שיהי' בבחי' יש יותר מן בחי' זו עצמה המהוה אותה, ודי לבא מן הדין להיות כנדון, א"כ אין זה אלא מחמת ההסתר שהוא ית' אל מסתתר להיות נראה ליש ודבר, אבל צריך להבין שבאמת בטל היש לאין, וכענין וכל צבא השמים לך משתחוים, ואח"כ יוכל להשיג בחי' דיעה עליונה איך דכולא קמי' כל"ח וכל מה שהוא קמי' יותר כלא חשיב יותר בבחי' ביטול, וזהו כי עין בעין נראה אותיות אהרן כי אהרן ממשיך שיומשך בחי' עין דלעילא בחי' ד"ע בעין דלתתא בחי' ד"ת כו'. וזהו ציץ לשון הבטה וכמו שפרש"י מציץ ל' ראה ראיתי כו' בחי' ראי' והיינו בחי' ראי' דדעת עליון.

ובאמת ב' הפירושי' של ציץ הוא אחד, דהיינו כשיש בחי' ד"ת היינו בחי' ביטול היש לאין שהוא בחי' אהוי"ר הבאה מלמטלמ"ע אזי נמשך ע"י אהרן כהנא רבא בחי' אה"ר להיות עין בעין שיאיר בחי' עין דלעילא בעין דלתתא, וזהו בחי' אה"ר הבאה מלמעלה בבחי' מתנה וכמ"ש עבודת מתנה אתן כו'.

ב) והנה כמו"כ יש ב' בחי' אלו בתפלה, כי הנה תחלה הוא בחי' שמע, שם עי"ן, פי' עי"ן הוא ז' מדות כשהם כלולים מיו"ד, ושם עי"ן הוא בחי' הארה מעי"ן דהיינו בחי' מל' שהוא בחי' אין שממנו נברא העולם ליש כו', וזהו שמקדימין פסוד"ז דהיינו איך שהמלאכים וכל צבא השמים אומרים שירה ובטלים לפניו ית' שזהו מ"ש הללוי' הללו את ה' מן השמים יהללו את שם ה' כי הוא צוה ונבראו כו', וזהו שאומרים עשר פעמים הללוי' נגד עשרה מאמרות, בכדי להתבונן כנ"ל שכל צבא השמים המה בטלים, ואזי גם הוא יוכל לבא לבחי' ביטול היש שזהו ההתבוננות בבחי' שמע שם עי"ן בחי' ביטול היש ד"ת. ואח"כ בחי' ישראל הוא למעלה מבחי' ד"ת ע"ד מ"ש בן פורת יוסף בן פורת עלי עין למעלה מבחי' עי"ן דדעת תחתון, ואח"כ ע"י ההתבוננות בבחי' ה' אלקינו ה' אחד הוא בחי' ד"ע איך דכולא קמי' כלא חשיב, וזהו בחי' אחד שהוא ז' רקיעים וארץ עכ"ז כולא קמי' כלא חשיב ובטלי' לגבי בחי' אל"ף בחי' אלופו של עולם שהוא היש האמיתי כו', וכאשר מתחלה יש בחי' ד"ת ביטול היש דהיינו בחי' יחו"ת, אזי יוכל לבוא לבחי' ד"ע בחי' יחו"ע.

ועפ"ז יובן ענין חטא דור המדבר במה שאמרו היש הוי' בקרבינו אם אין, וארז"ל במד"ר ובילקוט רמז רס"ב משל לבן שהי' מורכב על כתפו של אביו ושאל

קנה

איה אבא כו' השליך האב את הבן בא הכלב ונשכו, כך הקב"ה הוציא את בנ"י ממצרים ושאלו היש הוי' השליך אותם מיד ויבא עמלק. ולהבין ענין החטא שלהם, הענין הוא דהחטא שלהם הי' מה שלא האמינו שנבואת משה הי' גבוה משאר הנביאים (כמו אפי' אברהם יצחק ויעקב), ובאמת כתיב וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי, ופי' הרמב"ן שם שדי הוא מקור לנסים מוסתרים אכן שם הוי' הוא מקור לנסים הנגלים ולהם הראו נסים נגלים כמו יצ"מ וקרי"ס שהם נסים בגילוי, א"כ הי' להם להאמין שנבואת משה הי' הגבה מכל הנביאים, והם לא האמינו ואמרו היש הוי' כו'. וע"פ הקבלה היש הוי' בחי' ז"א אם אין הוא בחי' מל' והם לא ידעו אם נמשך מבחי' ז"א ד"ע או מד"ת בחי' אין מל', וזהו החטא שלהם מיד ויבא עמלק כו' והיינו שקליפת עמלק היא מסתרת על בחי' ד"ע שהוא הקליפה הלעו"ז כו', שזהו ענין יודע את רבונו ומכוין למרוד בו, שהוא הלעו"ז נגד בחי' ד"ע כו'.

וזהו מ"ש הנה זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, פי' כתלינו, הנה כתיב ביחזקאל ונתת אותה קיר ברזל בינך ובין העיר ולמדו רז"ל מזה בברכות פ' אין עומדין משחרב בהמ"ק חומת של ברזל מפסיק בין ישראל לאביהם שבשמים. ולכאו' צ"ל הלא מצינו קיר לשבח כמ"ש גבי אלישע נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם כסא ושולחן ומטה ומנורה, ואיתא בזהר שזהו בחי' ד' תיקוני שכינתא, וגם ארז"ל ע"פ ויסב חזקיהו פניו אל הקיר מכאן למתפלל שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר כו'. והענין הוא דהנה איתא בזהר שקיר הוא בל' יון אדון, והיינו בחי' שם אדנ"י, שזהו ההפרש בין שם הוי' לשם אד', כי שם הוי' כשמו כן הוא

קנו

בלא קץ ותכלה, ואם הי' בריאת העולמות משם הוי' לא הי' העולם בבחי' יש ודבר כ"א בבחי' ביטול, וכדי שיהיו העולמות בבחי' יש זהו ע"י שם אד' שמסתיר ומעלים על אור קדושת שם הוי' כדי שיהי' מקור לעולמות הנבראים ונפרדים כו' כנ"ל. והנה זהו עבודת האדם להמשיך בחי' שם הוי' להיות יחוד הוי' ואלקי' (כי שם אד' ושם אלקים הכל אחד) כמ"ש שמש ומגן הוי' אלקים, וזהו כותל דקדושה כי כותל הוא כ"ו ת"ל, כ"ו הוא גימט' של שם הוי', ת"ל גימט' ה"פ אלקי' להיות יחוד הוי' ואלקי'. וזהו מ"ש ויסב חזקי' פניו אל הקיר והיינו שהמשיך בחי' פניו שהוא מ"ש יאר הוי' פניו בבחי' קיר בחי' אדון שם אד', וכמו"כ המתפלל צריך שלא יהי' דבר חוצץ בינו לבין הקיר כו' כי המכוון הוא להמשיך בחי' הוי' באמרו ברוך אתה הוי' ברוך לשון המשכה בשם אד' ולכן צריך שלא יהי' דבר חוצץ כו', וזהו כתלינו כותל דקדושה.

ג) והנה לעומת זה הוא בחי' כותל דעמלק שמסתיר ומעלים, שלכן נק' קיר ברזל כי ברזל הוא ב"פ ק"ך והיינו נגד בחי' ק"כ צירופי אלקי' דקדושה ונגד ק"כ צירופי' אלקי' אחרים, ולכן הוא מסתיר ומעלים לגמרי. וזהו מ"ש במד"ר ס"פ תרומה ע"פ וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת, זהב זו מלכות בבל, כסף זו מדי, נחושת זו יון, אבל ברזל אין כתי' כאן, והיינו כי ברזל הוא נגד מלכות הרביעית ובחי' מלכות זו א"א לבררה כלל, וכמ"ש רז"ל במד"ר שם שגם לע"ל לא יקובל ממנה נדבה כו' והיינו כמ"ש ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, והיינו שאחרית של עמלק היינו מלכות הרשעה א"א לברר אותה כלל כ"א שבירתו זהו תיקונו כמשי"ת לקמן.

וזהו מ"ש (מ"א וא"ו ז') והבית בהבנותו אבן שלימה כו' והמקבת וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו, וכמשארז"ל (מדות פ"ג משנה ד') שהברזל פוסל בנגיעה והיינו כנ"ל שמבחי' ברזל א"א לברר כלל, וזהו בחי' עמלק כי חושבנא דדין כחושבנא דדין שברזל עם הכולל גימ' עמלק, שזהו מ"ש מלחמה להוי' בעמלק,

קנז

והיינו כמשארז"ל אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק, פי' אין השם שלם שי"ה אינו מאיר בו"ה, פי' יו"ד ה"א של ש' הוי' הוא בחי' סוכ"ע כי בינה מקור המקיפים, ועמלק מונע הגילוי מבחי' י"ה בו"ה, וכמו"כ אין הכסא שלם כי כסא הוא כס אל"ף, פי' שמכוסה בחי' אל"ף אלופו ש"ע, כי הנה צריך להיות נכון כסאך מאז, פי' שכדי שיהי' נכון כסאך זהו מאז דוקא היינו כשמאיר מאל"ף בז' ז' מדות, ועמלק הוא היפך זה, ונק' ע"ש עמלק מפני שעמלק הוא ראשית גוים כמ"ש ראשית גוים עמלק, פי' גוים הם ז' מדות הרעות בחי' ז' אומות הכנעני כו' והפריזי וראשית גוים אלו זהו עמלק דוקא, וזהו מארז"ל הקנאה והתאוה והכבוד כו' הוא בחי' מדות רעות, וכבוד הוא בחי' לבושי' שהוא היפך לבושי כה"ג שהי' בקדושה, וזהו אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק, ולאחר שימחה זרעו של עמלק אז אח"כ יהי' הגילוי בחי' י"ה בו"ה.

ובזה יובן מה שחטא שאול במה שרצה להקריב קרבנות משלל עמלק, והיינו כנ"ל שעמלק הוא בחי' קיר ברזל היפך בחי' ביהמ"ק דקדושה שלכן לא הי' ברזל בבנין בהמ"ק והברזל פוסל בנגיעה, לכן א"א להביא קרבנות ג"כ משלל עמלק כי א"א להעלות בחי' עמלק כלל, וזהו שאמר לו שמואל מאסת את דבר ה' שהוא היפך מבחי' בהמ"ק. ולכן משחרב בהמ"ק כותל של ברזל מפסיק בין ישראל לאביהם כו' כי כשזה נופל זה קם, ופי' בין ישראל לאביהם שההפסקה היא מחמת ישראל כי לפניו ית' אין דבר חוצץ כי כחשיכה כאורה, אכן מחמת בחי' נש"י הוא ההפסק שזהו מ"ש עוונותיכם היו מבדילים שע"י העון הוא מסך מבדיל בחי' עמלק קיר ברזל. והעצה לזה הוא בחי' תשובה שע"י לב נשבר ונדכה עי"ז שוברים הכותל להיות מציץ מן

קנח

החרכים ומשגיח מן החלונות, והיינו אף שאין שוברים כל הכותל עכ"פ עושים עי"ז חלונות וחרכים להיות מאיר אור א"ס ב"ה ע"י חלונות וחרכים כנ"ל, וכמו שע"י החלון מאיר בחי' השמש כמו"כ ע"י חלונות אלו מאיר בחי' שמש הוי' כו'.

וכדי לשבר את הכותל של ברזל הנ"ל להיות נעשה בה חלונות וחרכים זהו ע"י בחי' משה. וזהו ועשית ציץ כו' שמשה הוא העושה ומשבר בחי' כותל דעמלק, ולכן תלוי מלחמת עמלק במשה כמ"ש והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח כו', וביאור הענין הנה התורה נק' תורת משה כמ"ש זכרו תורת משה עבדי וכמ"ש תורה צוה לנו משה, וצ"ל מפני מה נק' התורה תורת משה, הנה ארז"ל במד"ר פ' ויקרא ע"פ גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, בנוהג שבעולם משאוי שקשה לאחד נוח לשנים, לשנים נוח לארבעה, שמא תאמר משאוי שקשה לס' רבוא נוח לאחד, כך ס' רבוא ישראל לא יכלו לקבל הדבור מפי הקב"ה שנאמר אם יוספים אנחנו לשמוע, ומשה שמע הדבור מפי הקב"ה, וזהו גבורי כח כו' לשמוע בקול דברו פי' שמע הדבור הוא בחי' דבר ה', והנה הדבור הוא גילוי ההעלם שהוא גילוי המחשבה כו', ופי' בקול דברו היינו בפנימיות הקול דהיינו מה שמאיר בבחי' הקול, ובחי' זו לא יכלו נש"י לקבל כי זהו בחי' פנימיות דבר ה' הוא בחי' ד"ע, כ"א משה שהי' מן המים משיתיהו פי' בחי' מים עליונים שלמעלה מן הרקיע המבדיל, לכן הי' יכול לקבל בחי' זו, ולכן נמשכה התורה ג"כ ע"י משה דוקא עד שנק' תורת משה עבדי כי הוא עלה שמים וירד כו', ומחמת שהי' בחי' גבוה מאד מן המים משיתיהו לכן הי' יכול ג"כ להעביר קליפת עמלק, והיינו מחמת עוצם הגילוי שהמשיך משה ממילא נדחה הרע של עמלק, וכמו שע"י האור ממילא נדחה החשך, ולכן תלוי מלחמת עמלק במשה דוקא.

וזהו ועשית ציץ, פי' שמשה הוא העושה הציץ לאהרן כהנא רבא להיות כי משה המשיך בחי' תורה עי"ז ממילא נדחה החשך. זהב טהור הוא ע"ד מ"ש ממולח טהור קדש, פי' מעורב טהור בקדש להיות נמשך בחי' קדש בטהור שבחי' זו היא שרש נש"י כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא.

ד) ופתחת עליו פתוחי חותם, הנה ארז"ל חותמו של הקב"ה אמת אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים, ואין אמת אלא תורה, ונמשלה לחותם כמו החותם כאשר היא חקוקה על האבן טוב הנה מחמת רוב בהירות האבן אין יכולים לקרות האותיות כ"א עד שיחתום בהחותם על השעוה הנה מחמת גסות השעוה ניכרים האותיות היטב, אך עכ"פ הנה האותיות שעל השעוה הם האותיות ממש שעל האבן טוב, כך יובן בנמשל למעלה שהתורה הגם שירדה למטה ונתלבשה

קנט

בדברים גשמיים הנה עכ"ז שרש התורה היא היא ממש כמו שהיא הגבה למעלה רק שנתלבשה בדברים גשמיי' כו', ולכן ע"י בחי' התורה נדחה הרע של עמלק. וזהו חותם אותיות חומת והיינו שע"י החותם דתורה נדחה בחי' החומת בחי' קיר ברזל דעמלק, אך הנה כ"ז הוא כשהתורה היא בחי' תורת משה, דהיינו כשלומד התורה בבחי' ביטול כמו משה שהי' בבחי' ביטול כמ"ש ונחנו מ"ה, כמו"כ צ"ל לימוד התורה ג"כ בבחי' ביטול.

קדש להוי', פי' בפרד"ס שהוא בחי' המשכת קדש להוי', וביאור הענין הנה יש קדש וקדוש, קדוש הוא בחי' קדש וא"ו, המשכת בחי' הוא"ו כדי שיהי' אחריו בחי' ה' אחרונה, שזהו מה שאומרים קדוש קדוש קדוש ה' צבאות והיינו שכדי שיהי' בחי' ה' צבאות זהו ע"י בחי' וא"ו, וזהו קדש וא"ו היינו המשכת הוא"ו, משא"כ בחי' קדש הוא מובדל, והנה כתי' שאו ידיכם קדש וברכו את הוי', וזהו בחי' קדש להוי' המשכת בחי' קדש להוי' בבחי' ברכה כמ"ש וברכו את הוי' שזהו בחי' ברכה והמשכה בשם הוי'. ועוי"ל בפי' קדש להוי' ע"ד משארז"ל קדש למ"ד מלמטה והוי' מלמעלה, א"כ שם הוי' גבוה מבחי' קדש, אך באמת שניהם אמת, כי הנה כתי' ויקרא הוי' הוי' שיש ב' שמות הוי' שם הוי' דלעילא ושם הוי' דלתתא, והנה לגבי בחי' שם הוי' דלתתא שהוא מקור להתהוות העולמות כנ"ל א"כ קדש להוי' הוא בחי' המשכה בשם הוי', אך לגבי שם הוי' דלעילא הנה בחי' קדש למטה במדרגה, ולכן קדש למ"ד מלמטה והוי' מלמעלה כו'.

והי' על מצח אהרן כו' תמיד לרצון, פי' מצח חופה על המוחין פי' להיות כי אף כשמתבונן היטב ומוליד בנפשו בחי' אהוי"ר אשר עי"ז מאיר בחי' אה"ר הנה הוא רק בשעת התפלה, אבל אחר התפלה חולפת ועוברת האה"ר לזה הוא בחי' המצח בחי' נצחון, היינו שמחמת ההתבוננות יהי' נעשה אצלו הסכם חזק להיות יתד תקוע במקום נאמן, וזהו תמיד לרצון שההסכם שנעשה הוא תמיד כו' שגם לאחר התפלה שחולף ועובר ההתבוננות מ"מ ישאר ההסכם הנעשה ע"י התבוננות התפלה כו'.