ויתן אל משה ככלותו כו'

קס

בס"ד. (ש"פ תשא, כ"ז).

אבות ומ"ת

[תשא]

ויתן אל משה ככלותו לדבר כו', ברבות כי תשא פמ"א ג' דברים מתנה לעולם הגשמים והמאורות והתורה כו', התורה מנין שנאמר ויתן אל משה כו', וכ"ה ברבות בראשית פ"ו. כי הנה יש להבין מה שמצינו בדברי רז"ל שדורות הראשונים מאדה"ר עד מ"ת לא זכו לתורה אע"פ שהיו צדיקים גמורים כמו מתושלח נח ואברהם כו' דמשמע שעבודתינו ע"י תומ"צ הוא גבוה למעלה ממדרגת עבודתם, וכדמשמע ברבות בראשית פכ"ד ע"פ זה ספר תולדות אדם ראוי הי' אדה"ר שתנתן תורה על ידו מ"ט זה ספר כו' חזר ואמר לא לאדם כו' שש מצות כו' שנא' ויאמר לאדם, לא לאדם אני נותנה כ"א לבניו מ"ט זה כו' תולדות אדם ע"ש. וכן משמע ג"כ ממ"ש ברבות בשה"ש ע"פ לריח שמניך כל המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו כו' משמע רק כמו ריח שאינו עצם הדבר כ"א ריח והארה בעלמא ממנו. ובמ"א מצינו שקיים אברהם כל התורה כו' במשנה סוף קדושין, והיינו שהשיגו ברוחניות כל המצות, וא"כ מדרגתם גבוה כו'.

אך הענין דשניהם אמת שיש יתרון גדול במ"ת יותר ממה שהי' קודם שלא זכו לתורה, ומ"מ יש ג"כ יתרון בצד א' במה שקיים אברהם כו' יותר מאתנו, ועיקר ההפרש הוא שהם השיגו התורה ע"י עבודתם מלמטה למעלה, ולנו ניתנה התורה במתנה מלמעלה למטה, דהיינו שהם המשיכו ע"ד שע"י אתעדל"ת נמשך אתעדל"ע

קסא

שהוא ע"ד (איוב ל"ד י"ד) אם ישים אליו לבו כו' רוח אמשיך רוח כו', וכמ"ש בד"ה וקבל היהודים בענין פי' קיים אברהם כו' דהיינו ע"י שהי' הלוך ונסוע שהוא בחי' רצוא ושוב כו', וזהו ממש ענין רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שהן הן בחי' רצוא ושוב כו', ע"ש, ולכן רצוא ושוב גימט' תורה. וכמ"כ נת' ענין זה בד"ה וכל העם רואים את הקולות, עוד נת' ענין זה בד"ה משה ידבר דמ"ש באברהם וישמור משמרתי מצותי דהיינו שגרם ירידת והמשכת אוא"ס ב"ה והתלבשותו במדת החכמה וחסד ע"י שהי' שפל רוח מאד שזהו מדת חכמה כח מ"ה, וזהו אברהם אבר מ"ה, וע"י שהרבה חסד בעולם ויטע אשל כו' (וכמ"ש בס' הבהיר אמרה מדת החסד כ"ז שאברהם בעולם לא הוצרכתי כו'). גם ע"ד מ"ש בפי' ויעל אברם ממצרים בד"ה בחדש השלישי, נמצא מה שהמשיך אברהם אור א"ס בחכמה זהו ע"י אתעדל"ת בביטול עצום בבחי' ואנכי עפר ואפר כו', ואם לא הי' הביטול עמוק כ"כ לא הי' יכול להגיע ולעורר המשכה זו, וזהו ענין שהם השיגו ע"י עבודתם מלמטה למעלה ע"י שהיו בבחי' מרכבה ממש, ועמ"ש בענין מארז"ל במדרש פ' חיי פ"ס יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים כו'.

קסב

אבל לנו ניתנה התורה במתנה מלמעלה למטה כמו ע"י תפילין אנו ממשיכים המשכת אור א"ס בחכמה שבפ' קדש שבתפילין מלובש בה חכמה ובפ' והי' כי יביאך בינה, וכשאדם מניח תפילין ממשיך המשכת אור א"ס בחכ' עילאה אף אם אין לו חלק א' מאלפי אלפים מהביטול של אברהם, נמצא לא שייך לומר ע"ז שבאתעדל"ת ממש נמשך אתעדל"ע זו אלא זהו ע"ד מתנה ממש שאור א"ס ב"ה נמשך מעצמו מלמעלה למטה ע"י קיום מצוה זו, שהרי אין ההעלאות מ"נ שע"י המצוה מערך ההמשכה כלל, וכמ"ש ג"כ במ"א בת"א בפ' בשלח סד"ה לסוסתי בענין אך הנה יש עוד אתעדל"ע שהם אותיות זכרים שהם באים שלא ע"י אתעדל"ת כלל כו' והוא בחי' שמחה של מצוה מרוב כל כו' שהוא ההמשכה מבחי' תר"ך עמודי אור כו' ע"ש. וזהו ענין ותתן לנו הוי' אלקינו כמ"ש בד"ה האזינו השמים (השלישי). ומלבד שזה בא שלא ע"י אתעדל"ת, עוד זאת שההמשכה באה ממקום עליון יותר למעלה מהבחי' שאתדעל"ת מגעת שם, כנז' בד"ה לסוסתי הנ"ל בענין קרי"ס שלהיות הפך ים ליבשה זהו מבחי' ואתם תחרישון, כי כל האתעדל"ת מגעת רק עד חכמה, משא"כ בחי' כתר הוא למעלה מאתעדל"ת כו' (עד"מ מה שהרב משיב לתלמיד ע"פ שאלתו, אף שזהו משכל הרב מ"מ התשובה לפי ערך השאלה, משא"כ מה שהרב משפיע מעצמו שכל וסברא עמוקה אף שילבישנה במשלים מ"מ היא מעצמות שכל הרב ממש).

ועד"ז יובן כאן דהיינו שבתורה נמשך מעצמיות ומהות חכמתו ית' פי' מן כח מהות חכמתו ית' נמשך ונתלבש באותיות התושב"כ, וכמו פ' קדש שבתפילין שמלובש בה חכמה עילאה מאחר שנמשך ונתלבש בה מרצונו וחכמתו ית' בבחי' מתנה בלי התעוררות הנבראים הוא עצמיות ומהות חכמתו ית' חכים ולא בחכ' ידיעא, רק שהוא כמו שהרב מלביש שכלו העמוק במשל כמ"כ פ' קדש הוא עד"מ כמו לבוש ומשל, אבל עכ"ז בה מלובש עצמיות חכ' עילאה, וכמו בהטפה מלובש עצמיות חב"ד עד שמוליד בדומה לו, וכמ"ש בפי' אשר קדשנו במצותיו וצונו שזה שבאתעדל"ת של קיום המצות גשמיות יהי' נמשך אתעדל"ע המשכות רמ"ח אברים דמלכא ז"א [דאצי' כי ז"א הוא בעל ט' ספירות, וט' פעמים ט' וראש תוך סוף וה' חסדים המגדילי' עולה רמ"ח] זהו נמשך מבחי' אשר הוא תענוג העליון בחי' עת"י המאיר בחו"ב אהי' אשר

קסג

אהי', משם דוקא נמשך הכח שיהי' נמשך אתעדל"ע רמ"ח אברין דז"א ע"י קיום המצות גשמיות, והיינו כי אשר אותיות ראש כמו עד"מ הראש מושל ושולט על הרמ"ח אברים להנהיגם כרצונו אף נגד טבעם [ועמ"ש במ"א בביאור על סש"ב פך"ג מענין שבטרדא גדולה שולט הרצון גם על הכחות כמו כח הדוחה וכדומה, וע' בד"ה ונשב בגיא], כך מבחי' אשר נמשך שיהי' קדשנו במצותיו וצונו וכמ"ש בלק"ת בד"ה ביום השמע"צ שמאלו תחת לראשי כו', ועמ"ש מזה בד"ה לסוסתי ברכבי גבי והוא כחתן יוצא מחופתו. אמנם מה שהמשיך יעקב אבינו חכמה עילאה בעבודתו במקלות וברהטים שהמשיך המוחין בז"א כמ"ש בזהר ויצא דקס"א ע"ש במק"מ, והן הן דוגמת ד' בתי תפילין מאחר שאינה מצוה ולא הורד ממנו ית' להתלבש ברהטים ובמקלות, רק שהוא אבינו יעקב הכין נפשו במס"נ ועשה יחודים עליונים באצי' עד שגרם בהעלאת מ"ן שלו המשכת חכמה דאצי' בנפשו ממש, וע"פ עובדא הנ"ל כמו אופן התפילין, אבל מאחר שאין זה מצות המלך הקב"ה להיות הרהטים כמו תפילין רק שאבינו יעקב להיותו מרכבה המשיך זה, הרי אין המשכה זו רק לפי ערך ההעלאת מ"נ לכן אין בזה המשכת והתלבשות עצמות ומהות חכמתו ית' כ"א רק הארה בעלמא כו', וכמו עד"מ הארת החכמה ע"י הדבור שאין בזה רק הארת החכמה ולא העצמות כו', וכמו שהמלאכים ביקשו התורה ולא ניתנה להם, והרי הם אומרים קדוש בכלות הנפש עכ"ז אין ממשיכים רק הארת חו"ב ולא העצמות כמ"ש בת"א בביאור ע"פ זכור ושמור בדבור א' נאמרו שם דק"כ ע"ד בד"ה אך ההפרש כו' [ולכן במלאכים נאמר רק זכר רב טובך יביעו שרק זכר מבחי' רב טוב יביעו המלאכים כמ"ש בסידור ע"פ בדף נו"ן סע"ב וע"ג (ד' זיטאמיר), משא"כ בישראל נא' ורב טוב לבית ישראל].

וזהו מ"ש ברבות בשה"ש ע"פ לריח שמניך טובים כל המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך מאתיים וארבעים ושמונה מ"ע כו', ור"ל ריחות היו כמו הריח מהפרי שאין בו עצמיות ומהות הפרי כלל רק ריח שאינו אלא כמו הארה ולא העצמות כמו"כ בהמשכתם לא האירה עצמיות ח"ע של אור א"ס ב"ה

קסד

רק הארה כו', ועמ"ש בלק"ת בשה"ש ע"פ לריח שמניך, ועמ"ש במ"א בביאור מאמר הזהר ע"פ וה' פקד את שרה בענין שמרבע"ה אמר הראני נא את כבודך כבוד ל"ב נתיבות חכמה דהיינו ענין ד' פרשיות דתפילין שהם מוחין דז"א, והשיב לו הקב"ה וראית את אחורי קשר של תפילין שהוא העור בחי' מל' דתבונה אותיות המחשבה [והגם כי משה הי' דור שביעי לאברהם, כמ"ש במד"ר], אכן ופני המוחין עצמן לא יראו והרי ע"י קיום מצות תפילין ממשיכי' עצמיות הד' מוחין ממש, מה שמשה רבע"ה לא יוכל להשיג זה כלל, א"כ מזה יובן שהוא בחי' שלמעלה מאתעדל"ת רק באה מאליו מלמעלה למטה דרך מתנה, וכמ"ש מזה ג"כ בד"ה רני ושמחי בענין שמחה בצפרא שזהו מ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך אנכי מי שאנכי, כי הגם שבאתעדל"ת ממטה למעלה א"א להיות מגיע כ"א בבחי' מלכותו ית', אבל מלמעלה למטה אור א"ס מאליו וממילא נמשך גם מבחי' אנכי מי שאנכי כי לפניו ית' כחשיכה כאורה המגביהי לשבת המשפילי כו' יעו"ש. וענין שמחה בצפרא י"ל זהו מ"ש במ"ת ויהי ביום השלישי בהיות הבקר, הבקר אור כו' בוקר דיוסף כמ"ש במ"א, ע' בבה"ז בלק ע"פ ה' בקר תשמע קולי בקר כו', ובזה יובן ענין שהמאורות מתנה לעולם כו'. ועד"ז נת' במ"א ההפרש בין אהבה דאברהם לבחי' אהבה דאהרן שהוא ע"י מ"ת כה"ג כו' שבחי' אה"ע דאברהם מלמטה למעלה, אבל אהרן אותיות נראה אור בחי' שיורד על פי מדותיו מלמעלה למטה כו' בד"ה בהעלותך את הנרות.

קסה

נמצא מובן לפ"ז ההפרש ששניהם אמת, שבמקור התורה דהיינו בחכמתו ורצונו ית' ניתן לנו ממקום הגבוה יותר ממה שהם השיגו ברוחניות ע"י העלאת מ"נ שלהם דהיינו מה שקיימו כל התורה, והיינו שלא זכו לתורה פי' שלא הגיעו בעבודת נפשם למקור התורה באמיתתה כנ"ל. אבל בזאת יתרון מעלתם עלינו שהרי אין אנחנו משיגים בנפשינו כלל מאור חכמה דאצי' הגנוזה ומלובשת בפ' קדש רק שחסד ה' עלינו שזיכנו להתקשר נפשנו בעצמותו ית' ע"ד סגולה שנכתוב פ' קדש ונניח אותו על היד ועל הראש [לשעבד הלב והמוח] ועי"ז יתלבש בנפשנו חכ' דאצי', אבל אין הנפש מכרת כלל מהות ההמשכה ואפילו יהי' בה העלאת מ"נ אין בכחה לעורר כלל המשכת מהות חכמה דאצי' להיות כי א"א לה להשיג כ"א ביטול עולם השפל הזה לאלקות, ועולם הגלגלים דעשי' הוא מלבושי נוגה לבד כידוע, ואיך יתפש בה אפילו הארה דהארה מחכ' דאצי' מקור כל האורות דאצי', רק בדרך הלבשה מתלבשת בתפילין שגנוז בה בהעלם, ועי"ז מתקשרת הנפש בג"ע העליון בזיו הארת החכ' דמל' דאצי' שבתוכה חכ' דאצי', וזהו הקבלת שכר ממעשה המצות [ומ"מ מעשה המצוה עצמה גבוה יותר].

אבל האבות השיגו בחייהם בחי' עולם הבריאה וגם אורות דמל' דאצי' המלובש בבריאה ע"י עבודה ומס"נ שלהם (וע' בהרמ"ז ר"פ וארא עמש"ש בזהר דכ"ג ואלין דמתחזיין לא זכי בהו בר נש עד דאתו אבהן וע"ד כתיב וארא דחמי אינון גוונין דאתגליין כו', וז"ל בבריאה יש שני בחי' אחת הוא אור העצמי שלה כו', והשני אור אימא דאצי' המאיר בבריאה כו', והאבות זכו לאל שדי הוא האור הבריאה בעצמו כו', אך מרע"ה זכה לגילוי בחי' אור האצי' המאיר בבריאה עכ"ד, ויש לכוונו עם מש"כ) וכמ"ש ויסע אברם הלוך ונסוע וכמ"ש בזהר פ' לך ד"פ ע"א ע"ש, וכן ביעקב ע"י עבודת המקלות השיג בנפשו ממש חכ' שבמל' כו', ומ"מ במקור התורה חכים ולא בחכ' ידיעא כמו שהיא בחכ' דאצי' לא השיגו כלום, וזהו ושמי הוי' לא נודעתי להם כמ"ש במ"א, ומצד זה עבודתינו במצות מעשיות גבוה הרבה מעבודתם שבמצות מלובש חכמתו ורצונו ממש כנ"ל, וזהו שלא זכו לתורה.

ועפ"ז יובן ענין מתנה דיש בזה מעלה כנ"ל, וגם חסרון כמבואר בפ' בתרא דברכות בענין ההפרש בין שחלק ובין שנתן כו', ומבואר במג"א סי' רכ"ד

קסו

סק"ד ודבוקים בו, משא"כ עוכומ"ז בהנחל כו' בהפרידו כו' כמ"ש הט"ז שם. והענין דכתב הרמ"ז פ' צו דכ"ח ע"א בשם הפע"ח בכוונת ברוך אלקינו שבראנו לכבודו שהתורה שלנו היא מן הבריאה ואמנם הוא ז"ל פי' שהיא מבחי' פנימי' אצי' המושפע לבריאה כו', ועמ"ש בזה הרמ"ז פ' וארא כ"ג ב', ועד"ז פי' בפ' בראשית דף ד' סע"ב ע"פ ואשים דברי בפיך בענין ד' בחי' פרד"ס אשר פר"ד מתקן בי"ע כו', והיינו להיותם מאצי' שבבי"ע כנ"ל, ועמ"ש בלק"ת פ' עקב בד"ה ולהבין שרש טעם כו' ברית ותורה לבהמ"ז שם פ"ג בפי' ועל תורתך שלמדתנו תורתך היא תורה דאצי' ושלמדתנו הוא בחי' התורה דבי"ע כו', והיינו שבחי' פר"ד שבתורה הוא המתקן בחי' ומשם יפרד כו', ע"ד ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך כו', וכמ"ש מכ"ז ע"פ ויאמר לו יהונתן מחר חדש, ולכן שייך ע"ז שנתן כי נמשכה לעולם הפירוד, וזהו מתנה יש לה הפסק ע"ד הוי' הוי' ופסיק טעמא בינייהו, הגם דבאד"ר נשא קלח"א משמע דהיינו בחי' ז"א ובחי' עתיק יומין וה"ע ממכ"ע וסוכ"ע, אך כי הפסיק ה"ע והבדילה הפרוכת [ובמקדש היו י"ג פרוכת] ובחי' פרוכת הוא ג"כ המפסיק בין אצי' ובין בי"ע.

וזהו שארז"ל והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, ופי' במד"ש כי האומר לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, והיינו כי ירושה אין לה הפסק אבל מתנה יש לה הפסק. וצ"ע דהכתיב מורשה קהלת יעקב וארז"ל סנהדרין דצ"א סע"ב מורשה היא לכל ישראל משי"ב, וכן פי' בזהר יתרו דפ"ג ע"ב לאמר למהוי ירותא לכולא דכתיב תורה צוה לנו משה מורשה, וזה לכאורה סותר המשנה שאינה ירושה לך.

וי"ל כמ"ש בד"ה יונתי בענין ואנכי איש חלק ב' חלקים, ע"כ מצד הנשמה שבאצי' שהוא ז"א דאצי' אזי התורה ירושה היא כי אלפים הם חו"ב וז"א אחסנתי' דאו"א ירית ושרשו מחו"ב דא"א אוירא דכיא ואשא דכיא מימינו אש כו', וע' אמור

קסז

צ"ד שבת ירושה, אבל מצד הנשמה שבבי"ע אינה ירושה לך, ולכן צ"ל תפלה סולם לחבר ב' חלקי הנשמה ואזי התורה מורשה, וזהו שעליי' התומ"צ בשבת כי אז עליות העולמות כו'. ובספר זהרי חמה ויחי דרי"ו ע"א בפי' לעולם יירשו ארץ ירותת עלמין כלומר ירושת עולם כדין הירושה שאין לה הפסק כלל, משא"כ במתנה, וז"ש לעולם יירשו ארץ כי מאחר שהיא בלשון ירושה היא לעולם עכ"ל. עוי"ל כי תורה יש בה ב' בחי', הא' מה שנתלבשה בז"א ש"ס משנה, הב' ג"ר שבאים בסוד תוס', והבחי' א' ירושה, והב' מתנה ויש לה הפסק כי לפעמים מחמת החטא מסתלקים ג"ר, ולמטה זהו ע"ד פ"א שחרית ופ"א ערבית זהו ירושה, אכן ע"ד לא ימוש ספר התורה כו' שזהו ברכה (מנחות צ"ט סע"ב) זהו מתנה כו'. עוי"ל כי תורת ה' ובתורתו כו'. עוי"ל נובלות ועצמיות כו'. עוי"ל שזה שיהי' תורתו אומנתו זהו מתנה כו', גם ע"ד אדם אחד מאלף מצאתי אלף נכנסים למקרא כו' עד א' להוראה. עוי"ל דרך כלל לכל ישראל התורה היא ירושה ואין לה הפסק וז"ש מורשה קהלת יעקב, אבל לכל א' בפרט התורה אינה ירושה לך, וכמו שארז"ל בנדרים דפ"א ע"א מפני מה אין מצוי שיהיו בני ת"ח ג"כ ת"ח כמותם שלא יאמרו התורה ירושה היא, ולכן לזה צריך זכות כדאיתא גבי רב יוסף פ"ז דב"מ דפ"ה סע"א שהתענה ג"כ ק"ך תעניות עד דאקריוהו מ"ש בישעי' ססי' נ"ט לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם ע"ש, ובנדרים שם משמע אשר זהו ע"י שמברכין בתורה תחלה כו' ע"ש.

עוי"ל דארז"ל כי לשון מתנה למי שראוי ליורשו אין לה הפסק (נימוקי יוסף דרך"ב והאלפס דרך"ה), וא"כ מה שזהו מתנה זהו עילוי יותר, וכיון שבישראל נאמר מורשה קהלת יעקב שהם ראויים לירש התורה והארץ והעוה"ב בבחי' ירושה ממש, והיינו כי אורייתא מחו"ב נפקת וישראל הם ז"א שנק' בן לאו"א כו', וכן איתא ע"פ כבד את אביך זה תושב"כ וכמארז"ל מוסר אביך זה תושב"כ ותורת אמך זה תושבע"פ כו', וזהו ענין בן העוה"ב שהוא בן ממש לעוה"ב וכן יש להם חלק לעוה"ב, חלק דוקא ע"ד שחלק מחכמתו כו', לכן גם מה שבא בבחי' מתנה אין לו הפסק. וענין ירושה זו זהו כמ"ש במדרש תלים סי' ה' ע"פ למנצח על הנחילות שנחלתם אותי כמ"ש חלקי הוי' אמרה נפשי כו', וח"ו אין ירושה זו כמו למטה שהמוריש אינו בעולם ח"ו [דהלא ארז"ל במד"ר פ' תרומה עשו לי קיטון א' שאדור בתוכה כו'], כ"א למעלה ענין הירושה להיות בחי' ברא כרעא דאבוה כו', וזהו יעקב חבל נחלתו, ולבא לבחינה זו זהו ע"י סולם מוצב והו"ע

קסח

התפלה כו', וזהו להנחיל אוהבי יש, יש דוקא היינו קנה חכמה קנה בינה, משא"כ בריאת העולם מבחי' הארה וזיו ולא מבחי' יש כו', וע' בפרדס ערך יש ובמא"א יו"ד ל"ה.

וזהו ויתן אל משה דוקא כי התורה נק' תורת משה ועמ"ש מזה בד"ה ועשית ציץ לפי שהי' בבחי' ונחנו מ"ה ביטול, ועמ"ש מענין והאיש משה עניו בביאור מאמר הזהר פ' וישב קפ"א ע"פ אך אל הפרוכת כו' כי משה מ"ה הביטול בפנימי' ביטול דמ"ה שלמעלה מביטול היש דב"ן כו', ועמ"ש במה שאמר ונתתי עשב כו', וע' בביאור שני דיונתי מענין משנה תורה משה מפי עצמו וברוה"ק כמ"ש התוס' ומענין תורת כהנים שאמר כך ציוני מפי הגבורה. והנה משה משה לא פסיק טעמא, עיין סד"ה ואלה המשפטים בענין כי תקנה כו', ולכן עי"ז נמשך שיהי' מתנה זו בבחי' שאין לה הפסק, וגם שבמשה נאמר ויקרא הוי' הוי' שלא יהי' פסיק טעמא כמ"ש בת"א בשלח סד"ה וירא ישראל.