הללוי' הללו כו' מן השמים

קע

ואתחנן פ"ב ע"פ אשר לו אלקים קרובים אליו, אשר לו גוי קרוב אין כתיב כאן, אלא אשר לו אלקים קרובים אליו והיינו כי ישראל הוא בחי' כי שרית עם אלקים, והם קרובים ודבוקי' לבחי' שם הוי', וכמ"ש ואתם הדבקים בהוי' אלקיכם, שלזה נק' עם קרובו היינו לבחי' שם הוי' שהזכיר תחלה יהללו את שם הוי' כי נשגב כו', וע' מזה בלק"ת שלח בד"ה בפ' נסכים בסוף סי' ב', וז"ע מה שא"א וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול, שמך הגדול דוקא, וע' בלק"ת בביאור ולא אבה, בענין ויהפוך ה' שורש נש"י יעו"ש.

והנה בענין ה' אחד צ"ל מפני מה לא נאמר יחיד שמורה יותר על אחדות, כי אחד יש גם אחד המנוי שיש שני ושלישי, אבל יחיד מורה על אחדות יותר, ובאמת בברוך שאמר אנו אומרים יחיד חי העולמים מלך ובישתבח אנו אומרים מלך יחיד חי העולמים, ומפני מה בק"ש נאמר אחד דוקא. אך הענין הוא דהנה יחיד מורה על אוא"ס שלמעלה מבחי' סוכ"ע וממכ"ע אשר אני ה' לא שניתי ואתה הוא קודם שנברא ואתה הוא לאחר שנברא, משא"כ אחד מורה על בחי' המהווה ז' רקיעים וארץ וד' רוחות כי חי"ת שבתיבת אחד מורה על ז' רקיעים וארץ, ולמעלה הוא בחי' ז' מדות לך הוי' הגדולה, וד' רומז לד' רוחות העולם, והאל"ף הוא בחי' אלופו ש"ע המהוה ומחי' הז' רקיעים והארץ והד' רוחות, והיינו שאע"פ שנתהוו ז' רקיעים וארץ וד' רוחות אעפ"כ הם בטלים לאוא"ס ב"ה ולכן אומרים אחד דוקא ולא יחיד, שמתיבת יחיד לא נשמע ונבין שהגם שנתהוו ז' רקיעים וארץ וד' רוחות, ואעפ"כ הם בטלים לאוא"ס ב"ה. ועל בחי' אחד זה נא' יש אחד ואין שני לו (קהלת ד' ח'), פי' הגם כי אחד יש גם אחד המנוי כמו יום אחד, אבל יש אחד שאין שני לו כלל. וע' מזה בד"ה הגידה לי שאהבה נפשי (ך"ב) ובד"ה יש אחד ואין שני (ך"ח).

ב) וביאור הענין דהנה אנו מבקשים הבט משמים וראה, וכתיב השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל, וכמו"כ בתפלת שלמה המלך