הללוי' הללו כו' מן השמים

קסט

בס"ד.

הללוי' הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים, הנה ארז"ל שבת דקי"ח ע"ב אמר ר' יוסי יהי חלקי מגומרי הלל בכל יום איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום ה"ז מחרף כו', כי קאמרינן בפסוקי דזמרה, ופי' רש"י שמזמור הללוי' הללו את ה' מן השמים ומזמור הללוי' הללו אל בקדשו הם עיקר פסוד"ז [וכן משמע בזח"ב פקודי דרל"ב א' ת"ח תושבחתא דא אמר דוד לקבל רזא דשמא קדישא דאיהו כללא דתושבחתא דכולא ואינן דא (היינו הללו את ה' מן השמים) ותושבחתא בתראה דכתי' הללו אל בקדשו, אבל דא הוה על עשר מינים (פי' המק"מ הם ע"ס הנרמזי' בהללו אל בקדשו) ודא הוה על שבעה מינים (פי' המק"מ ז"ק הנרמזי' בהללו את ה' מן השמים)], והיינו מפני כי במזמור הללוי' הללו את ה' מן השמים נחשב כל בחי' שמים וארץ כו', וכמ"ש בסידור האריז"ל הללוי' הללו את הוי' מן השמים אצי', הללוהו במרומים בריאה, מלאכיו יצירה, צבאיו עשי', הללוהו שמש וירח בחי' התכללות עשי' ביצי', כוכבי אור התכללות יצי' בבריאה, שמי השמים בריאה באצי', והמים אשר מעל השמים אצי' בעצמיות המאציל כו', ואח"כ קחשיב הללו את ה' מן הארץ תנינים כו' אש יסוד האש, ברד שלג וקיטור יסוד המים, רוח סערה עושה דברו יסוד הרוח, ההרים וכל גבעות בחי' דומם, עץ פרי כו' בחי' צומח, החי' וכל בהמה בחי' חי הבלתי מדבר, מלכי ארץ כו' בחי' מדבר, ומסיים הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו כו' לבנ"י עם קרובו.

ולהבין פי' וענין וירם קרן, וגם להבין פרטיות הנ"ל, הנה נודע כי פסוד"ז הוא הקדמה לבוא לבחי' הביטול דק"ש ובק"ש אומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ונאמר שמע ישראל דוקא לפי שישראל עם קרובו, וכמשארז"ל במד"ר

קע

ואתחנן פ"ב ע"פ אשר לו אלקים קרובים אליו, אשר לו גוי קרוב אין כתיב כאן, אלא אשר לו אלקים קרובים אליו והיינו כי ישראל הוא בחי' כי שרית עם אלקים, והם קרובים ודבוקי' לבחי' שם הוי', וכמ"ש ואתם הדבקים בהוי' אלקיכם, שלזה נק' עם קרובו היינו לבחי' שם הוי' שהזכיר תחלה יהללו את שם הוי' כי נשגב כו', וע' מזה בלק"ת שלח בד"ה בפ' נסכים בסוף סי' ב', וז"ע מה שא"א וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול, שמך הגדול דוקא, וע' בלק"ת בביאור ולא אבה, בענין ויהפוך ה' שורש נש"י יעו"ש.

והנה בענין ה' אחד צ"ל מפני מה לא נאמר יחיד שמורה יותר על אחדות, כי אחד יש גם אחד המנוי שיש שני ושלישי, אבל יחיד מורה על אחדות יותר, ובאמת בברוך שאמר אנו אומרים יחיד חי העולמים מלך ובישתבח אנו אומרים מלך יחיד חי העולמים, ומפני מה בק"ש נאמר אחד דוקא. אך הענין הוא דהנה יחיד מורה על אוא"ס שלמעלה מבחי' סוכ"ע וממכ"ע אשר אני ה' לא שניתי ואתה הוא קודם שנברא ואתה הוא לאחר שנברא, משא"כ אחד מורה על בחי' המהווה ז' רקיעים וארץ וד' רוחות כי חי"ת שבתיבת אחד מורה על ז' רקיעים וארץ, ולמעלה הוא בחי' ז' מדות לך הוי' הגדולה, וד' רומז לד' רוחות העולם, והאל"ף הוא בחי' אלופו ש"ע המהוה ומחי' הז' רקיעים והארץ והד' רוחות, והיינו שאע"פ שנתהוו ז' רקיעים וארץ וד' רוחות אעפ"כ הם בטלים לאוא"ס ב"ה ולכן אומרים אחד דוקא ולא יחיד, שמתיבת יחיד לא נשמע ונבין שהגם שנתהוו ז' רקיעים וארץ וד' רוחות, ואעפ"כ הם בטלים לאוא"ס ב"ה. ועל בחי' אחד זה נא' יש אחד ואין שני לו (קהלת ד' ח'), פי' הגם כי אחד יש גם אחד המנוי כמו יום אחד, אבל יש אחד שאין שני לו כלל. וע' מזה בד"ה הגידה לי שאהבה נפשי (ך"ב) ובד"ה יש אחד ואין שני (ך"ח).

ב) וביאור הענין דהנה אנו מבקשים הבט משמים וראה, וכתיב השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל, וכמו"כ בתפלת שלמה המלך

קעא

נא' כמ"פ ואתה תשמע השמים (מ"א ח'), וצ"ל מהו הבקשה מן השמים דוקא, אך הענין הוא דהנה שמים הוא בחי' אש ומים, אש הוא בחי' גבורה בחי' העלאה מלמטלמ"ע, ומים יורדין מגבוה לנמוך שהוא בחי' חסד שמלמעלמ"ט, ומדת הת"ת מחבר חו"ג כנודע, וזהו בחי' שמים שהוא כללות המדות ז"א דאצי', ולכן בתיבת שמים יש תיבת מים בשלימות, אבל מתיבת אש אין בו רק אות השי"ן בלבד (ואות אל"ף מתיבת אש י"ל שיוצא מניקוד הקמץ שתחת השי"ן שמוציא אל"ף כנודע מספרי הדקדוק), והיינו מפני כי ז"א רובו חסדים כו' וכמ"ש זכר חסדו, וגם מים שרומז לבחי' חסד הוא בחי' יומם דאזיל עם כולהו יומין כמ"ש בזהר, ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה מצה זו ובכ"ד, וזהו הבקשה הבט משמים והשקיפה כו' מן השמים דוקא כי כשנמשך במדות אז ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי כי מצד המדות הנה אהבה היא פנימיות החסד והשנאה היא בחי' הגבורה ולכן כשנמשך במדות אזי ואוהב את יעקב, אבל בגלותא הנה אמרו בזהר קוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא דהיינו לבחי' יחיד שלאו מכל אינון מדות כלל שגם החכ' כעשי' גשמית נחשבת לפניו וכ"ש בחי' המדות אשר שם כחשיכה כאורה ואם צדקת מה תתן לו, לכן מצד זה נמשך הגלות, שמצד בחי' זו יכול להיות נמשך השפע לאו"ה כו', כי הנה כתי' רם על כל גוים הוי' שאו"ה מקבלים חיות מצד רוממות ה' והתנשאותו בעצמותו כביכול שהוא מצד עצמותו ומהותו רם ונשא מגדר עלמין עליונים ותחתונים ואין להם יחוס ושייכות אליו כלל ומזה נמשך ממשלת האו"ה על ישראל בזמן הגלות גוים מרקדין בהיכלו כו' כי שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך שאינו תופס מקום כלל, וכך כל העולמות עליונים ותחתונים כולא כלא ממש חשיבי קמי קוב"ה, וכדכתיב כי נשגב

קעב

שמו לבדו (שגם בחי' נשגב סוכ"ע הוא ג"כ מבחי' שמו כו') רק הודו וזיוו והארתו על ארץ ושמים, וזהו כד סליק קוב"ה לעילא, וע' מזה בתו"א בד"ה כי עמך מקו"ח. ולכן הבקשה הבט משמים דוקא שכאשר נמשך בבחי' מדות אז ואוהב את יעקב כו', וזהו ענין הללו את ה' מן השמים, שמים הוא בחי' מדות והללו מן השמים הוא בחי' ביטול המדות לאוא"ס ב"ה שלאו מכל אינון מדות, וע"י העלאה זו נמשך אח"כ בחי' המשכת אוא"ס ב"ה.

ג) והענין הוא, דהנה כתיב לך ה' הגדולה כו' כי כל בשמים ובארץ הנה לך וכל הוא בחי' א', רק שלך הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע וכל הוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט, והנה לך הוא גימ' נו"ן שהוא בחי' חמשים שערי בינה, כמשארז"ל בר"ה דכ"א סע"ב חמשים שערי בינה נבראו בעולם, ופי' שערי בינה כי כדי שיתהוו המדות מן השכל זהו ע"י שערים, שהוא בחי' ההטי' במוח אל המדה שעיקר המדה הוא בלב, אמנם בעת שמתבונן בשכלו שכך טוב לפניו נעשה הטי' בשכלו כן, וזהו בחי' השער שע"י השער הזה נעשית המדה אח"כ בלב, ומספר מ"ט שע"ב הוא כי ז' מדות וכ"א כלול מז' הם מ"ט ושער הנו"ן הוא עצם הבינה, וזהו לך ה' הגדולה שהעלאת המדות הוא ג"כ ע"י השערים כי השער משמש כניסה ויציאה וכשם שהתהוות המדה הוא ע"י השער כמו"כ עליית המדה הוא ג"כ ע"י השער, וזהו לך ה' הגדולה שהוא בחי' ביטול המדות לבחי' אוא"ס שלאו מכל אינון מדות שאע"פ שמדת הגדולה הוא בחי' גבוה שע"י הוא הנהגת העולמות כמארז"ל לך ה' הגדולה זו מע"ב והגבורה זה קרי"ס והתפארת זו מ"ת, אעפ"כ הם בטלים לך ועלייתם הוא ע"י נש"ב.

וזהו כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד, פי' דאינון קאי על המדות שמתייחדים לעילא דהיינו בחי' ביטול ועלייתם לעילא דהיינו בבחי' בינה ע"י הנש"ב. וזהו ג"כ מאמר השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כי יעקב ויצחק גימ' שמים כמ"ש בפנ"י פ' הברכה ע"פ רוכב שמים בעזרך, והיינו מפני שיעקב הוא בחי' מדת הת"ת שמחבר בחי' יצחק ואברהם שהוא בחי' שמים, כנ"ל שהשמים הוא בחי' מדות, ופי' בלבך אלא אחד שהוא בחי' ביטול השמים בחי' מדות לאוא"ס ב"ה שלאו מכל אינון מדות שזהו בחי' אחד כנ"ל

קעג

שהז' רקיעים והארץ בטלים לבחי' אל"ף, ולמעלה הוא בחי' ביטול הז' מדות לאוא"ס שלאו מכל מדות, שז"ע שמתייחדין לעילא כו', ועי"ז נעשה כי כל בשמים ובארץ שנמשך בחי' כל שהוא בחי' הכלליות בשמים ובארץ, ופי' וענין כל הוא ע"ד מ"ש אמרו אליו כל תשא עון, פי' לפי שאתה כל וכלליות הכל דהיינו בחי' א"ס ב"ה הסוכ"ע שלמעלה מהחכ', כי מחכ' ולמטה יש התחלקות לפרטיות חכמה ומדות, אבל למעלה מן החכ' אין שום התחלקות, ולכן תשא עון, כמ"ש בלק"ת בד"ה שובה השני, וכמו"כ ע"י ההעלאה בבחי' לך הוי' ביטול המדות לבחי' אוא"ס שלאו מכל אינון מדות כו' עי"ז נמשך בחי' כל בחי' הכלליות מבחי' דלאו מכל אינון מדות כו' בשמים ובארץ. ועד"ז יובן איך ע"י בחי' הללו מן השמים נמשך שיהי' הללוהו במרומים ובמלאכיו וצבאיו שהוא בחי' בי"ע כמשי"ת לקמן. וזהו אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד, רק שזהו רק רזא דאחד, ולא כמו דאינון מתייחדין לעילא כמ"ש בסידור ע"ז. וע"ד זה הוא מה שאמרו השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, ופי' מה שאין בלבנו אלא אחד נמשך מבחי' מה שאין בלבך אלא אחד כו', כי ע"י ההעלאה מה שאין בלבך אלא אחד עי"ז נמשך שיהי' גם בלבנו בחי' אחד שע"י ההעלאה בחי' לך ה' ביטול המדות לבחי' שלאו מכל אינון מדות עי"ז נמשך כי כל בחי' הכלליות בשמים ובארץ וע"י בחי' שמים וארץ נמשך הביטול גם בי"ב בקר דבריאה כו'.

ד) וזהו ע"ד מי עלה שמים וירד ופי' בזח"ב ויקהל דקצ"ז ע"ב ששמים עולה לבחי' מי, וא"כ בחי' מי הוא למעלה מבחי' שמים והיינו כמ"ש מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים וארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שאינו בידי שמים, ולכאורה הלא דהע"ה ביקש יחד לבבי ליראה את שמך וכמו"כ אנו מבקשים ויחד לבבינו ליראה, אך הענין דבחי' יראת שמים אינו בידי שמים כ"א הוא תלוי בבחי' מי שלמעלה מבחי' שמים, שבחי' מי הוא בחי' שאינו

קעד

מושג כלל וכמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, אל"ה הוא ו"ק ופ"ו גימט' אל"ה, אבל מי הוא בחי' שאינו מושג כלל, וזהו מי יתן מציון ישועת ישראל כו' מי יתן טהור מטמא, ובבחי' מי זה תלוי ענין יראת שמים, כי אם הי' תלוי ענין יראת שמים בבחי' שמים לא הי' הבחירה חפשית שהי' מכריח את הבחירה, אבל כשתלוי בבחי' מי אין הידיעה מכריח את הבחירה כו' (וע' בת"א בד"ה ארדה נא).

והענין הוא דכתיב כי אל דעות הוי' שיש ב' בחי' דעת ד"ע וד"ת, ד"ת הוא מה שמתלבש בכלים דע"ס דאבי"ע, ולכן ידיעה זו הוא ע"י בחי' עיני ה' שהם הכלים והמדות שעי"ז נמשך ההתפעלות שכר ועונש שהפגם מגיע בהכלים דוקא, משא"כ ע"י הידיעה שבדעת עליון שלא ע"י הכלים דע"ס אע"פ שהכל גלוי וידוע לא נמשך מזה התפעלות כו', ותדע שכן הוא מענין ידיעה ובחירה שאין הידיעה שהשי"ת יודע שזה יהי' צדיק או רשע מכרחת את הבחירה כלל, שהרי משביעין אותו תהא צדיק ואיך הוא, אלא לפי שידיעה זו שהשי"ת יודע הכל מקודם אשר עדיין לא נעשה זהו בבחי' דעת עליון שלא ע"י הכלים דע"ס כו', ולהיות ד"ע זה בחי' מקיף אינו מכריח את הבחירה שאין האדם מתפעל מזה כמו שלא נמשך מדעת זה התפעלות אפי' במדות עליונות חו"ג להיות מזה שכר ועונש ושיהי' שכר ועונש זהו ע"י ד"ת שע"י הכלים כו'.

ולפי פי' הזהר הנ"ל מי עלה שמים ששמים עולים לבחי' מי היינו כמו לך ה' הגדולה ביטול המדות לבחי' אור א"ס שלאו מכל אינון מדות כו' ועי"ז נעשה אח"כ וירד ע"ד כי כל בשמים ובארץ. וזהו מ"ש אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים, שלכאו' אות יו"ד שבתיבת היושבי מיותר דהל"ל היושב בשמים אך הנה יו"ד זה הוא בחי' ההמשכה שנמשך בשמים ובארץ הנעשה ע"י עליית וביטול בחי' שמים לבחי' אוא"ס שלאו מכל אינון מדות כו' וע' מזה בזח"ג פ' ואתחנן דרס"ה סע"ב.

ועד"ז יובן מה שמבחי' הללו מן השמים נעשה אח"כ הללוהו במרומים שהוא בחי' בריאה, כנודע ההפרש בין שמים למרום שמרום אינו עצם השמים כ"א מה שנראה לנו גוון השמים שבאמת אינו בחי' השמים עצמם כי השמים לעוצם רוממותו

קעה

אינו נראה לנו כלל, ומה שנראה לנו הוא רק מה שנעשה באויר מגוון השמים וזהו הנק' מרום, ולמעלה הוא בחי' עולם הבריאה. הללוהו כל מלאכיו הוא בחי' היצי' כי מלאכים הם בחי' שלוחי ההשפעה והם המלאכים דיצי' כמ"ש אלף אלפי' ישמשוני' ורבוי רבבן קדמוהי יקומון, פי' אלף אלפי' ישמשוני' הוא בחי' המלאכים דיצי' שהם שלוחים, אבל בחי' רבוי רבבן קדמוהי יקומון הם אינם שלוחי' כי הם בעולם הבריאה שהם למעלה מבחי' השפעה כי בורא חושך כתיב שעולם הבריאה נק' בשם חשך שהוא בחי' העלם שלמעלה מבחי' השפעה כו', ויצי' נק' אור כו'. הללוהו כל צבאיו הם מלאכים דעשי' שנק' צבאיו ע"ש כי ע"י נעשה הרצון עליון כי צבאיו הוא ל' רצון שעושים צביוני בעולם, פי' שעושים רצונו. הללוהו שמש וירח הוא בחי' התכללות עשי' ביצי' ונקראי' יצי' ועשי' בשם שמש וירח לפי ששמש הוא בחי' ז"א וירח הוא בחי' מל' וז"א מקננא ביצי' ומל' בעשיי'. הללוהו כל כוכבי אור הוא בחי' התכללות יצי' בבריאה ונק' בריאה ע"ש כוכבי אור לפי שהכוכבים הם ברקיע תמינאה שהוא בינה אימא עילאה מלמטלמ"ע, ואימא עילאה מקננא בבריאה כו' כנודע. ואח"כ כתיב יהללו שם הוי' כי הוא צוה ונבראו, פי' נבראו ממילא כי אע"פ שנאמר בראשית ברא אלקים שהבריאה היא משם אלקים אך זהו ברא לנוכח שהוא בחי' כח הפועל בנפעל אבל עיקר הבריאה הוא משם הוי' רק שהוא ע"ד בחי' ונבראו ממילא בלתי התלבשות ע"ד מי שאמר והי' העולם כו'. ויעמידם לעד לעולם שבחי' אלו הוא רק בחי' עמידה ועכ"ז יש בזה ג"כ הגדלה וריבוי וכמשי"ת אי"ה.

ה) הללו את ה' מן הארץ כו' אש כו' קחשיב בכאן ד' יסודות ארמ"ע וד' מדרגות דצח"מ, ומסיים הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו כו' לבנ"י עם קרובו, פי' הודו על ארץ ושמים בתחלה ארץ ואח"כ שמים מפני כי מבחי' זו שמים מקבל מארץ, כי הודו קאי על התורה שזהו שביקשו המלאכים תנה הודך על השמים שביקשו שיתן להם התורה ולא ניתן להם כ"א על הארץ ולכן בחי' זו מקבלים שמים דהיינו המלאכים מארץ דהיינו מנשמות, וזהו כמ"ש היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני, פי' היושבת בגנים קאי על הנשמות היושבים בג"ע שלומדי' התורה

קעו

ברוחניות ומתענגי' מזיו השכינה חבירים מקשיבים לקולך קאי על מלאכי השרת שמקשיבים לשמוע מהם דברי תורה לכן בבחי' זו מקבלים שמים מארץ כו'.

וירם קרן לעמו, הנה כתיב יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו, וצ"ל מהו קדושיו דוקא, הלא כתיב יראו מה' כל הארץ, אך יראו מה' כל הארץ זהו מהוי' היינו בחי' יראה מרחוק, אבל את הוי' הוא קדושיו דוקא, כי פי' את הוי' שיהי' בטל וטפל לבחי' שם הוי' (כמ"ש במ"א בד"ה וירא ישראל את היד הגדולה (תרח"י)), זהו ע"י קדושיו דוקא היינו ע"י מעשה המצות שמברכין עליהם אשר קדשנו במצותיו וצונו, פי' וצונו יש בו ב' פי' הא' לשון ציווי, והב' לשון צוותא וחיבור, כי בחי' בריאת העולמות הוא רק מהארה בעלמא אבל ע"י המצות נעשה צוותא וחיבור עם עצמיות אוא"ס ב"ה. וזהו כי אין מחסור ליראיו הנה אין הוא בחי' שאינו מושג כלל שהוא למעלה מבחי' סדר השתלשלות שסדר השתלשלות הוא מבחי' החכמה ואילך אבל אין הוא למעלה מן החכ' וכמ"ש והחכ' מאין תמצא וע"י בחי' היראה יכולים לבא לבחי' אין כמשי"ת, כי אני הוא בחי' יראה הוא אותיות אין נעוץ סופן בתחלתן.

ובזה יובן ענין וירם קרן, כי הנה נודע ממ"ש בזהר על מארז"ל ובא לו לקרן דרומית מזרחית כו' ובא לו לקרן בקדמיתא שמתחלה צ"ל בחי' קרן ואח"כ יוכל לבוא לבחי' דרומית שהוא בחי' אהבה הלוך ונסוע הנגבה. וענין הקרן הנה הקרן יש בו כמה פירושים, הא' לשון קרן זוית, הב' לשון מלוכה כמו קרן חזית בדניאל, הג' ל' קרן עור פני משה, והנה ענין הקרן זוית אינו מהות בפ"ע כלל רק שהוא מחבר ב' הכתלים, כמו עד"מ דרום ומזרח הנה כל הנמשך בדופן דרום הוא דרום והנמשך בדופן מזרח הוא מזרח והקרן נק' מקום חיבורם זל"ז שאינו מהות בפ"ע כלל, וכמו"כ בחי' מלוכה נק' ג"כ קרן כמ"ש רמה קרני וארז"ל דוד שנמשח בקרן נמשכה מלכותו כו', ששרש המלוכה והקרן הוא מבחי' רמה בחי' ע"ק, וכן כתיב בדניאל (סי' ח' ה') והצפיר קרן חזית בין עיניו שקאי על מלוכה, והיינו מפני כי ענין המלוכה הוא ג"כ אינו מהות בפ"ע רק הוא בחי' חיבור המלך עם העם כי המלך הוא בפ"ע והעם המה בפ"ע וחיבורם הוא בחי' המלוכה ולכן נק' בשם קרן. ובנפש

קעז

האדם בעבודה בחי' קרן הוא בחי' קבעומ"ש שהוא בחי' יראה. ולמעלה הוא בחי' מל' מלכותך מלכות כל עולמים. ופי' וירם קרן לעמו היינו שע"י בחי' יראה יגיע לבחי' אין כי אין מחסור ליריאיו, ובאמת א"א להגיע לבחי' אין כ"א ע"י יראה דוקא שהוא בחי' ביטול, כי אהבה הוא בחי' יש מי שאוהב, אבל יראה היא בחי' ביטול ולכן ע"י יראה דוקא יכול להגיע לבחי' אין שלמעלה מן השגה. וז"ע רוממות קרן והיינו כמו הפי' הג' בתיבת קרן שהוא מל' כי קרן עור פני משה והיינו ג"כ כנ"ל כי משה הי' בחי' מ"ה ונחנו מה דהיינו בחי' חכמה וכתיב כי מן המים משיתיהו, ופי' קרן עור פני משה הנה ההארת פנים הוא בחי' שלמעלה מן משה בעצם והיינו בחי' אין שלמעלה מן החכ' כו', שזה זכה ע"י התורה, לוחות העדות שקיבל בהר כמ"ש בס"פ כי תשא, וז"ע רוממות קרן כו'.

והנה בד"כ ענין בחי' הביטול דשמים ומרומים ומלאכיו וצבאיו הוא להמשיך בחי' חיות העולמות בחי' ובטובו מחדש בכ"י תמיד מע"ב שצריך להיות אתעדל"ת לזה והוא בחי' אתעדל"ת דנבראים ומלאכים שהוא בחי' השירה שלהם כמשארז"ל כל בעלי השיר יוצאין בשיר כו', וכמו"כ נש"י ע"י עבודתם במו"מ באמונה ממשיכים ג"כ בחי' חידוש הישנות וכמ"ש מזה בד"ה זכור את יום השבת שע"י העבודה במו"מ באמונה שז"ע מארז"ל גדול הנהנה מיגיעו (ברכות דף ח'), עי"ז ממשיכים בחי' ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב, ע' בד"ה זכור מקדשא וקיימא שבספר תרי"ח בסופו, ובד"ה זכור (ך"ו). וע"פ הקבלה הוא להמשיך זווג חיצוני דחו"ב שזיווגייהו תדיר לצורך קיום העולמות כי בינה נק' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש והחכ' נק' אין כמ"ש והחכ' מאין תמצא וזיווגייהו תדיר שאל"כ הי' חוזר העולם לתהו ובהו ואעפ"כ צ"ל אתעדל"ת לזה והוא בחי' השיר והביטול של המלאכים כו'. וזהו ויעמידם לעד לעולם שבחי' זו נק' עומדים לפי שאין בה התחדשות כ"א חידוש

קעח

הישנות והנה אף שנק' עומדים אעפ"כ בבחי' עמידה גופא יש עליות וירידות וכמו שאנו רואים ששנה זו נשפע רוב טובות משא"כ בשנה אחרת וכמו שבע שני השבע ושבע שני הרעב ובד"כ נק' עמידה כנ"ל לגבי הזווג פנימי דחו"ב להמשיך בחי' אור חדש, אבל נש"י ממשיכים אור חדש, וזהו וירם קרן שע"י הרוממות קרן ממשיכים אור חדש מבחי' אין כו'.