מגילה נקראת בי"א כו'

קעח

בס"ד, ויקרא ופ' זכור.

ועשית ציץ - ה"פ

ויקרא, פ' זכור

מגילה נקראת באחד עשר כו' בחמשה עשר לא פחות ולא יותר, כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר. וצ"ל מפני מה לא פחות ולא יותר, וגם צ"ל מה שבכרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו הלא הנס הי' בבבל דהיינו בשושן שהוא בעילם המדינה וא"כ מה שייך לשנות הכרכים שמוקפות חומה שבא"י.

הנה כתי' ויקרא אל משה שהוא ל' חיבה כמ"ש בזהר ל' אוקיר אנוש מפז (ישעי' י"ג פסוק י"ב) וכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וארז"ל במד"ר ס"פ במדבר ס"פ י"ד דרס"ד ע"ד (הוא דנ"ה ע"ד) תני ולא קם נביא כו' בישראל לא קם אבל באוה"ע קם ומנו בלעם [וכ"ה בזח"ג בלק קצ"ג ע"ב, ובלק"ת מהאריז"ל פ' בלק כי משה הי' נבואתו מיסוד אבא שהוא דעת עליון שבז"א, וכן בבלעם נא' ויודע דעת עליון, ובמאו"א ב' סט"ו בלעם קליפה מקבלת ליסו"א דעת דז"א, ומקבל אורו כנגד מקום גילוי דעת בין עקבי לאה עכ"ל, ובי"נ העיר מזח"ב יתרו דע"ט, ומלק"ת פ' בלק הנ"ל. וי"ל כי בלעם הי' השגתו מאצי' דקליפה שנת' ענין אצי' דקליפה בד"ה אם בהרת קדמה, ומעמד קלי' דאצי' הוא בבריאה], ובמד"ר ע"פ ויקרא אל משה מה

קעט

בין נביאי ישראל לנביאי אוה"ע רב חמא בר חנינא אין הקב"ה נגלה על נביאי אוה"ע אלא בחצי דבור שנאמר ויקר אלקים אל בלעם, אבל נביאי ישראל בדבור שלם שנא' ויקרא אל משה, ר' ישכר דכפר מנדו אין ויקר אלא לשון טומאה כמ"ד אשר לא יהי' טהור מקרה לילה, וצ"ל מהו שייך לומר בנבואה לשון טומאה כו'.

והנה בלעם ועמלק הוא בחי' אחת כמ"ש בזהר [אפ"ל כוונתו בזח"ג בלק דקצ"ד א'], והיינו כי אותיות עמל הוא בבלעם וגם בעמלק רק שעמלק הוא עמל קו"ף ובלעם הוא עמל בי"ת ולכן הם בחי' אחת, והנה כששלח ה' את שאול להחרים את עמלק אמר שאול לשמואל בבואו מן המלחמה הקימותי את דבר ה', ושמואל השיב לו מאסת את דבר ה' והיינו מפני שחמלו על מיטב הצאן, וצ"ל מפני מה הי' גדול כ"כ חטא שאול הלא ע"פ הטעם הי' נכון מה שלא החרים את הצאן והבקר בכדי להקריב מהם קרבנות, ומפני מה הי' גדול עוונו מנשוא עד שאמר לו שמאול מאסת את דבר ה'. אך הענין הוא דהנה עמלק א"א כלל שיתברר שנא' בו ואחריתו עדי אובד.

ב) ויובן כ"ז בהקדים הפסוק ועשית ציץ זהב טהור כו', פי' ציץ יש בו ב' פירושים, הא' לשון הארה כמו נץ החמה, יציץ נזרו, יציץ ופרח ישראל, שהוא מלשון הארה כו'. הב' מלשון הבטה וראי' מלשון מציץ מן החרכים וכמו שפרש"י על מציץ ל' הבטה ע"ד מ"ש ראה ראיתי את עני עמי כו'.

ולהבין ב' הפירושי' צ"ל תחלה פי' הא' שהוא לשון הארה, הנה הציץ הי' אהרן נושא אותו על מצחו, והנה אהרן הי' אחד מז' רועים שהיו מפרנסים נש"י והיינו שאהרן המשיך בחי' אהבה רבה לנש"י, והגם שארז"ל [ברכות פ"ה דל"ג, מגילה פ"ב דכ"ה, נדה פ"ב דט"ז] הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים א"כ אהוי"ר תלוי' הם בעבודת האדם מלמטלמ"ע, אך הנה באמת יש שני בחי' אהוי"ר, הא' הוא בחי' אהוי"ר מלמטלמ"ע, הב' הוא בחי' אהוי"ר הבאה לאדם מלמעלה למטה (בבחי' מתנה), וכמ"ש אהבתי אתכם אמר הוי', ובחי' אהוי"ר שמלמעלמ"ט זהו בחי' המשכת

קפ

אהרן כו'. וזהו מ"ש בזהר שיש ד' בחי' דחילו ורחימו ורחימו ודחילו כנגד ד' אותיות הוי', והיינו כנ"ל שבחי' דחילו ורחימו הוא בחי' אהוי"ר הבאה בעבודת האדם מלמטלמ"ע והוא בחי' ו"ה של שם הוי', ובחי' רחימו ודחילו הוא בחי' אהוי"ר הבאה מלמעלמ"ט בחי' י"ה של שם הוי', ובחי' אהבה זו הבאה מלמעלמ"ט זהו בחי' אה"ר שממשיך אהרן כה"ג לנש"י, אך א"א לבוא לבחי' אה"ר הבאה מלמעלה כ"א שיהי' לו תחלה בחי' אהוי"ר מלמטלמ"ע ואז יוכל לקבל בחי' אהוי"ר הבאה מלמעלה [ע"ד מ"ש בת"א בד"ה ויקהל שרצון התחתון הוא כלי לבחי' רצון העליון המאיר ומתגלה בשבת, וע"ד בחי' חסד עולם דז"א הוא כלי לבחי' רב חסד דא"א כמ"ש בכ"ד, וע' בד"ה יביאו לבוש מל' שלא נדפס], וזהו ציץ ל' הארה והיינו שהוא בחי' הארת אור האה"ר הבאה מלמעלמ"ט.

והפי' הב' הוא ציץ מל' מציץ, מציץ מן החרכים ל' הבטה וראי', הנה כתיב כי עין בעין יראו (ישעי' נ"ב ח') וכתי' כי עין בעין נראה (שלח י"ד י"ד) נראה אותיות אהרן, והיינו כי אהרן ממשיך בחי' כי עין בעין. והענין הוא דהנה הבריאה יש מאין והיינו לפי שמלכותך מלכות כל עולמים וכמ"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים וארז"ל במנחות ובמד"ר ביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז שהוא רק משני אותיות, וכמשל ענין המלוכה הוא רק מלך שמו נקרא עליהם, וזהו שאנו אומרים ישתבח שמך והיינו בחי' מל' כי המקור לכל התהוות הנבראים הוא מבחי' המל', וזהו מ"ש לכו חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות א"ת שמות אלא שמות שהכל נברא רק מבחי' שם והארה, ולכן הוא בחי' יש מאין שנתהווה העולם ליש ודבר מבחי' אין. אך הנה כתיב כי אל דעות הוי' שיש ב' דעות ד"ת וד"ע והיינו כי ד"ת הוא כנ"ל שלמטה היש ולמעלה האין, וד"ע הוא בהיפוך שלמעלה הוא היש האמיתי ולמטה הוא בחי' אין, ובאמת צ"ל איך שייך לומר שהעולם וכל הנבראים המה בחי' אין הלא אנו רואים שלמטה הוא בחי' יש כו', אך הענין הוא מאחר ששרש ומקור בחי' הנבראי' הוא בחי' אין בחי' שם והארה כנ"ל שאינו תופס מקום כלל דבאמת כולא קמי' כלא חשיב (רק שאינו מושג בד"ת), א"כ גם מה שנברא ונראה העולם ליש ודבר אינו שהוא באמת יש ודבר כי הלא גם מקור המהוה בחי' זו הוא ג"כ רק בחי' אין, כ"א המכוון כך הוא שהגם שנראה העולם לבחי' יש ודבר כו', מ"מ יהי' בחי' ביטול היש לאין, והוא מחמת ההתבוננות זו עצמה מיני' ובי' איך שמקורה ושרשה הוא רק הארה בעלמא בחי' אין. [והרי הוא רק כמו ערך שם האדם לגבי עצמותו שאינו בערך

קפא

כלל, וממילא ההתהוות שנתהוה מבחי' הארה זו לא יתכן שיהי' בבחי' יש יותר מן בחי' זו עצמה המהוה אותה, ודי לבא מן הדין להיות כנדון, א"כ אין זה אלא מחמת ההסתר שהוא ית' אל מסתתר להיות נראה ליש ודבר, אבל צריך להבין שבאמת בטל היש לאין, וכענין וכל צבא השמים לך משתחוים]. ואח"כ יוכל לבוא ולהשיג בחי' דיעה עליונה איך דכולא קמי' כל"ח וכל מה שהוא קמי' יותר כלא חשיב יותר בבחי' ביטול אמיתי, וזהו כי עין בעין נראה אותיות אהרן כי אהרן ממשיך שיומשך בחי' עין דלעילא בחי' ד"ע בעין דלתתא בחי' ד"ת. וזהו ציץ לשון הבטה וכמו שפירש"י מציץ ל' ראה ראיתי כו' בחי' ראי' והיינו בחי' ראי' דדעת עליון.

ובאמת ב' הפירושים של ציץ הוא אחד, דהיינו כשיש בחי' ד"ת היינו בחי' ביטול היש לאין שהוא בחי' אהוי"ר הבאה מלמטלמ"ע בעבודת האדם כנ"ל, אזי נמשך ע"י אהרן כהנא רבא בחי' אה"ר להיות עין בעין נראה, שיאיר בחי' עין דלעילא בעין דלתתא, וזהו בחי' אה"ר הבאה מלמעלה בבחי' מתנה, וכמ"ש עבודת מתנה אתן כו'.

ג) והנה כמו"כ יש ב' בחי' אלו דד"ת ודעת עליון בתפלה, כי הנה תחלה הוא בחי' שמע, שם עי"ן, פי' עי"ן הוא ז' מדות כשהם כלולים מיו"ד, ושם עי"ן הוא בחי' הארה מעי"ן דהיינו בחי' מל' שהוא בחי' אין שממנו נברא העולם ליש כו', וזהו שמקדימין פסוד"ז דהיינו איך שהמלאכים וכל צבא השמים אומרים שירה ובטלים לפניו ית' שזהו מ"ש הללוי' הללו את ה' מן השמים יהללו את שם ה' כי הוא צוה ונבראו כו', וזהו שאומרים עשר פעמים הללויה נגד עשרה מאמרות בכדי להתבונן כנ"ל שכל צבא השמים המה בטלים, ואזי גם הוא יוכל לבוא לבחי' ביטול היש שזהו ההתבוננות בבחי' שמע שם עי"ן בחי' ביטול היש ד"ת. ואח"כ בחי' ישראל הוא למעלה מבחי' ד"ת ע"ד מ"ש בן פורת יוסף בן פורת עלי עין למעלה מבחי' עי"ן דדעת תחתון, וע"י ההתבוננות בבחי' ה' אלקינו ה' אחד הוא בחי' ד"ע להכיר איך דכולא קמי' כלא חשיב, וזהו בחי' אחד שהוא ז' רקיעים וארץ עכ"ז כולא קמי' כלא חשיב ובטלים לגבי בחי' אל"ף אלופו של עולם שהוא היש האמיתי כו', וכאשר מתחלה יש בחי' ד"ת ביטול היש דהיינו בחי' יחו"ת אזי יוכל לבא לבחי' ד"ע בחי' יחו"ע.

קפב

ועפי"ז יובן ענין חטא דור המדבר במה שאמרו היש הוי' בקרבנו אם אין, וארז"ל במד"ר ובילקוט רמז רס"ב משל לבן מלך שהי' מורכב על כתיפו של אביו ושאל איה אבא כו' השליך האב את הבן בא הכלב ונשכו, כך הקב"ה הוציא את בנ"י ממצרים ושאלו היש הוי' השליך אותם מיד ויבא עמלק. ולהבין ענין החטא שלהם, הענין הוא דהחטא שלהם הי' מה שלא האמינו שנבואת משה הי' גבוה משאר הנביאים (כמו אפי' אברהם יצחק ויעקב) ובאמת כתיב וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי, ופי' הרמב"ן שם שדי הוא מקור לנסים מוסתרים אכן שם הוי' הוא מקור לנסים הנגלים ולהם הראו נסים נגלים יוצאים מדרכי הטבע לגמרי כמו יצ"מ וקי"ס שהם נסים בגלוי, א"כ הי' להם להאמין שנבואת משה הי' הגבה מכל הנביאים, והם לא האמינו ואמרו היש הוי' כו'. וע"פ הקבלה היש הוי' בחי' ז"א אם אין הוא בחי' מל' והם לא ידעו אם נמשך מבחי' ז"א ד"ע או מד"ת בחי' אין מל', וזהו החטא שלהם מיד ויבא עמלק כו' והיינו שקליפת עמלק היא מסתרת על בחי' ד"ע שהוא הקליפה הלעו"ז כו', שזהו ענין יודע את רבונו ומכוין למרוד בו, שהוא הלעו"ז נגד בחי' ד"ע כו'. וזהו מ"ש הנה זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, פי' כתלינו, הנה כתיב ביחזקאל (סי' ד' ג') ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר ולמדו רז"ל מזה בברכות פ' אין עומדין משחרב בהמ"ק חומת של ברזל מפסיק בין ישראל לאביהם שבשמים, ולכאורה צ"ל הלא מצינו קיר לשבח כמ"ש גבי אלישע נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם כסא ושולחן ומטה ומנורה, ואיתא בזהר שזהו בחי' ד' תקוני שכינתא, וגם ארז"ל ע"פ ויסב חזקיהו פניו אל הקיר מכאן למתפלל שלא יהי' דבר חוצץ בינו לבין הקיר כו'. והענין הוא דהנה איתא בזהר שקיר הוא בל' יון אדון, והיינו בחי' שם אדנ"י שזהו ההפרש בין שם הוי' לשם אד', כי שם הוי' כשמו כן הוא בלא קץ ותכלה, ואם הי' בריאת העולמות משם הוי' לא הי' העולם בבחי' יש ודבר כ"א בבחי' ביטול, וכדי שיהיו העולמות בבחי' יש זהו ע"י שם אד' שמסתיר ומעלים על אור קדושת שם הוי' כדי שיהי' מקור לעולמות הנבראים ונפרדים כו' כנ"ל. והנה זהו עבודת האדם להמשיך בחי' שם הוי' להיות יחוד הוי' ואלקי' (כי שם אד' ושם אלקים הכל אחד) כמ"ש שמש ומגן הוי' אלקים, וזהו כותל דקדושה כי כותל הוא כ"ו ת"ל, כ"ו הוא גימט' של שם הוי', ת"ל גימט' ה"פ אלקים להיות יחוד הוי' ואלקים. וזהו מ"ש ויסב חזקי' פניו אל הקיר והיינו שהמשיך בחי' פניו שהוא מ"ש יאר הוי' פניו בבחי' קיר בחי' אדון שם אד', וכמו"כ המתפלל צריך שלא יהי' דבר חוצץ בינו לבין הקיר כו' כי המכוון הוא להמשיך בחי'

קפג

הוי' באמרו ברוך אתה הוי' ברוך לשון המשכה בשם אד' ולכן צריך שלא יהי' דבר חוצץ כו', וזהו כתלינו כותל דקדושה.

ד) והנה לעו"ז הוא בחי' כותל דעמלק המסתיר ומעלים שלכן נק' קיר ברזל כי ברזל הוא ב"פ ק"ך והיינו נגד בחי' ק"כ צירופי אלקים דקדושה ונגד ק"כ צירופי אלקים אחרים, ולכן הוא מסתיר ומעלים לגמרי וזהו מ"ש במד"ר ס"פ תרומה ע"פ וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת, זהב זו בבל כסף זו מדי נחושת זו יון, אבל ברזל אין כתיב כאן והיינו כי ברזל הוא נגד מחריבי בהמק"ד שא"א לבררה כלל. וכמשארז"ל במד"ר שם שגם לע"ל לא יקובל ממנה נדבה כו', והיינו כמ"ש ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, והיינו שאחרית של עמלק היינו מחריבי בהמק"ד א"א לברר אותה כלל כ"א שברתו זהו תיקונו כמשי"ת לקמן וזהו דכתי' (מ"א וא"ו ז') והבית בהבנותו אבן שלימה כו' והמקבת וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו וכמו שארז"ל (מדות פ"ג משנה ד') שהברזל פוסל בנגיעה והיינו מטעם הנ"ל שמבחי' ברזל א"א לברר כלל וזהו בחי' עמלק כי חושבנא דדין כחושבנא דדין שברזל עם הכולל גימ' עמלק, שזהו מ"ש מלחמה להוי' בעמלק והיינו כמו שארז"ל אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק, פי' אין השם שלם שי"ה אינו מאיר בו"ה, פי' יו"ד ה' של שם הוי' הוא בחי' סוכ"ע כי בינה מקור המקיפים ועמלק מונע הגילוי מבחי' יו"ד ה' בו"ה וכמו"כ אין הכסא שלם כי כסא הוא כס אל"ף, פי' שמכוסה בחי' אלף אלופו ש"ע כי הנה צריך להיות נכון כסאך מאז, פי' שכדי שיהי' נכון כסאך זהו מאז דוקא היינו כשמאיר מא' בז' ז' מדות [ובכסא זהו שית דרגין לכורסיא והכסא עצמה], ועמלק הוא היפך זה ונק' ע"ש עמלק מפני שעמלק הוא ראשית גוים כמ"ש ראשית גוים עמלק, פי' גוים הם ז' מדות הרעות בחי' ז' אומות הכנעני כו' והפריזי וראשית גוים אלו זהו עמלק דוקא, וזהו מארז"ל הקנאה והתאוה והכבוד כו' הוא בחי' מדות רעות וכבוד הוא בחי' לבושי' שהוא היפך לבושי כה"ג שהי' בקדושה, וזהו אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק ולאחר שימחה זרעו של עמלק, אז אח"כ יהי' הגילוי בחי' י"ה בו"ה, ובזה יובן מה שחטא שאול במה שרצה להקריב קרבנות משלל עמלק

קפד

והיינו כנ"ל שעמלק הוא בחי' קיר ברזל היפך בחי' בהמ"ק דקדושה שלכן לא הי' ברזל בבנין בהמ"ק והברזל פוסל בנגיעה לכן א"א להביא קרבנות ג"כ משלל עמלק כי א"א להעלות בחי' עמלק כלל, וזהו שאמר לו שמואל מאסת את דבר ה' שהוא היפך מבחי' בהמ"ק, ולכן משחרב בהמ"ק כותל של ברזל מפסיק בין ישראל לאביהם כו', כי כשזה נופל זה קם ופי' בין ישראל לאביהם שההפסקה היא מחמת ישראל כי לפניו ית' אין דבר חוצץ כי כחשכה כאורה אכן מחמת בחי' נש"י הוא ההפסק שזהו מ"ש עוונותיכם היו מבדילים שע"י העון הוא מסך מבדיל בחי' עמלק קיר ברזל, והעצה לזה הוא בחי' תשובה שע"י לב נשבר ונדכה עי"ז שוברים הכותל להיות מציץ מן החרכים ומשגיח מן החלונות והיינו אף שאין שוברים כל הכותל עכ"פ עושים עי"ז חלונות וחרכים להיות מאיר אור א"ס ב"ה ע"י חלונות וחרכים כנ"ל וכמו שע"י החלון מאיר בחי' השמש, כמו"כ ע"י חלונות אלו מאיר בחי' שמש הוי' כו', וכדי לשבר את הכותל של ברזל הנ"ל להיות נעשה בה חלונות וחרכים זהו ע"י בחי' משה, וזהו ועשית ציץ כו' שמשה הוא העושה ומשבר בחי' כותל דעמלק, ולכן תלוי מלחמת עמלק במשה כמ"ש והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח כו', וביאור הענין הנה התורה נק' תורת משה כמ"ש זכרו תורת משה עבדי וכמ"ש תורה צוה לנו משה, וצ"ל מפני מה נק' התורה תורת משה, הנה ארז"ל במד"ר פ' ויקרא ע"פ גבורי כי עושי דברו לשמוע בקול דברו בנוהג שבעולם משאוי שקשה לאחד נוח לשנים לשנים נוח לארבעה שמא תאמר משאוי שקשה לס' רבוא נוח לאחד כך ס' רבוא ישראל לא יכלו לקבל הדבור מפי הקב"ה שנאמר אם יוספים אנחנו ומשה שמע הדבור מפי הקב"ה וחיה, וזהו גבורי כח כו' לשמוע בקול דברו, פי' שמע הדבור הוא בחי' דבר ה', והנה הדיבור הוא גילוי ההעלם שהוא גילוי המחשבה כו', ופי' בקול דברו היינו בפנימיות הקול דהיינו מה שמאיר בבחי' הקול ובחי' זו לא יכלו נש"י לקבל כי זהו בחי' פנימיות דבר ה' הוא בחי' ד"ע כ"א משה שהי' מן המים משיתיהו, פי' בחי' מים עליונים שלמעלה מן הרקיע המבדיל ופרסא ראשונה לכן הי' יכול לקבל בחי' זו, ולכן נמשלה התורה ג"כ ע"י משה דוקא עד שנק' תורת משה עבדי כי הוא עלה שמים וירד כו', ומחמת שהי' בחי' גבוה מאד מן המים משיתיהו לכן הי' יכול ג"כ להעביר קליפת עמלק, והיינו מחמת עוצם הגילוי שהמשיך משה ממילא נדחה הרע של עמלק, וכמו שע"י האור ממילא נדחה החושך, ולכן תלוי מלחמת עמלק במשה דוקא, וזהו ועשית ציץ, פי' שמשה הוא

קפה

העושה הציץ לאהרן כהנא רבא להיות כי משה המשיך בחי' תורה עי"ז ממילא נדחה החשך, זהב טהור הוא ע"ד מ"ש ממולח טהור קדש פי' מעורב טהור בקדש להיות נמשך בחי' קדש בטהור שבחי' זו היא שרש נש"י כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא.

ה) ופתחת עליו פתוחי חותם, הנה ארז"ל חותמו של הקב"ה אמת אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים, ואין אמת אלא תורה ונמשלה לחוצתם כמו החותם כאשר היא חקוקה על האבן טוב הנה מחמת רוב בהירות האבן אין יכולים לקרות האותיות כ"א עד שיחתום בהחותם על השעוה הנה מחמת גסות השעוה ניכרים האותיות היטב, אך עכ"פ הנה האותיות שעל השעוה הם האותיות ממש שעל האבן טוב, כך יובן בנמשל למעלה שהתורה הגם שירדה למטה ונתלבשה בדברים גשמיים הנה עכ"ז שורש התורה היא היא ממש כמו שהיא הגבה למעלה רק שנתלבשה בדברים גשמי' כו', ולכן ע"י בחי' התורה נדחה הרע של עמלק, וזהו חותם אותיות חומת והיינו שע"י החותם דתורה נדחה בחי' החומת בחי' קיר ברזל דעמלק, אך הנה כ"ז הוא כשהתורה הוא בחי' תורת משה דהיינו כשלומד התורה בבחי' ביטול כמו משה שהי' בבחי' ביטול כמ"ש ונחנו מה, כמו"כ צ"ל לימוד התורה ג"כ בבחי' ביטול, קדש להוי' פי' בפרדס שהוא בחי' המשכת קדש להוי'. וביאור הענין הנה יש קדש וקדוש, קדוש הוא בחי' קדש ו', המשכת בחי' הוא"ו כדי שיהי' אחריו בחי' ה' אחרונה שזהו מה שאומרים קדוש ק"ק ה' צבאות, והיינו שכדי שיהי' בחי' ה' צבאות זהו ע"י בחי' וא"ו, וזהו קדש וא"ו היינו המשכת הוא"ו, משא"כ בחי' קדש הוא מובדל, והנה כתיב שאו ידיכם קדש וברכו את הוי', וזהו בחי' קדש להוי' המשכת בחי' קדש להוי' בבחי' ברכה כמ"ש וברכו את הוי' שזהו בחי' ברכה והמשכה בשם הוי', ועוי"ל בפי' קדש להוי' ע"ד משארז"ל קדש למד מלמטה והוי' מלמעלה א"כ שם הוי' גבוה מבחי' קדש, אך באמת שניהם אמת, כי הנה כתיב ויקרא הוי' הוי' שיש ב' שמות הוי' שם הוי' דלעילא ושם הוי' דלתתא, והנה לגבי בחי' שם הוי' דלתתא שהוא מקור להתהוות העולמות כנ"ל א"כ קדש להוי' הוא בחי' המשכה בשם הוי', אך לגבי שם הוי' דלעילא הנה בחי' קדש למטה במדרגה ולכן קדש למד מלמטה והוי' מלמעלה כו', והי' על מצח אהרן כו' תמיד לרצון, פי' מצח חופה על המוחין פי' להיות כי אף כשמתבונן היטב ומוליד בנפשו בחי' אהוי"ר אשר עי"ז מאיר בחי' אה"ר הנה הוא רק בשעת התפלה אבל אחר התפלה החולפת ועוברת האה"ר לזה הוא בחי' המצח בחי' נצחון, והיינו שמחמת ההתבוננות יהי' נעשה אצלו ההסכם חזק להיות יתד תקוע במקום נאמן וזהו תמיד לרצון שההסכם שנעשה הוא תמיד כו', שגם לאחר התפלה שחולף ועובר ההתבוננות מ"מ ישאר ההסכם הנעשה ע"י התבוננות התפילה כו'.

וא"ו) ומעתה יובן מ"ש ויקרא אל משה, ובבלעם נאמר ויקר אלקים כו' לשון טומאה כמ"ש אשר לא יהי' טהור מקרה לילה, שלכאו' צ"ל איך נופל הלשון מקרה על נבואה, שבלעם הי' נביא בלעו"ז נגד בחי' משה בקדושה, הנה על עמלק אמרו שהוא כקוף בפני אדם [והיינו כמ"ש במאו"א אות קו"ף סי' א' הובא

קפו

בערה"כ של הסה"ד שס"א נגד הקדושה הם כקוף בפני האדם, והוא היפך ה"א דקדושה], פי' קוף בפני האדם כי הנה איתא בספרים שהקוף הוא היפך בחי' הה"א, כי הה"א הוא בחי' ג' קוין ב' קוין מחוברים רומזים לבחי' מחשבה ודבור דקדושה והקו הנפסק רומז לבחי' המעשה דקדושה, ועמלק הוא היפך זה ממש שזהו פי' כקוף כמו תמונת קו"ף הוא ג"כ ב' קוין מחוברים אכן קו השלישי נמשך למטה, והיינו שממשיך המחשבה דיבור ומעשה בקליפות וזהו כקוף בפני האדם כי אדם הוא ג"כ מחדו"מ אל"ף בחי' מחשבה, ד' מ' הוא דבור ומעשה, ועמלק הוא בחי' קו"ף שממשיך בחי' מחדו"מ בקליפות, וזהו עמלק עמל קו"ף, פי' שהעמל שלו להמשיך בחי' הקו"ף דהיינו להיות רגליה יורדות מות, וזהו עיקר העמל שלו שזהו מ"ש ורהבם עמל ואון כו'.

ולכן נק' נבואה שלו ע"ד מקרה כו', כי הנה איתא בס"י ברית כרותה בין עשר אצבעות ידיו ובין עשר אצבעות רגליו ברית הלשון מכוון כנגד ברית המעור, והיינו שכמו שיש פגם בברית המעור כן יש פגם בברית הלשון, ולכן איתא בספרים שכאשר פוגם בברית הלשון אזי יוכל לבא ח"ו לפגם ברית המעור, והיינו כמו שפגם ברית המעור הוא כאשר יוצא השפע פנימית לחיצוני', כן הוא ממש ברית הלשון כאשר מדבר דברים בטלים אשר לא לה' המה וכ"ש רכילות ולה"ר, שנמשך ג"כ בחי' הדיבור שלו לבטלה שהדבור הוא ג"כ שפע פנימיות שנלקחה מן עצם הנפש כמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ות"י לרוח ממללא כו', כך יובן למעלה ג"כ שכאשר נמשך השפעת בחי' דבר נבואה לבלעם הוא כדוגמת מקרה כו' והיינו שנמשך הארת הדיבור למקום הקליפות, ויקר אלקים שבחי' זו נמשך מחמת בחי' אלקים כי יש ק"כ צירופי אלקים דקדושה, ולעו"ז יש ק"כ צירופי אלקים אחרים דקליפה, והנה מבחי' מ"ח צירופים אחרונים יכול בלעם ג"כ לקבל ולכן נק' בחי' מקרה כו', משא"כ גבי משה כתי' ויקרא ל' חיבה וכמ"ש בזהר ל' אוקיר אנוש מפז ל' יקר, והנה יקר וקיר דקדושה גימט' כתר, ולעו"ז קרי דעמלק ובלעם וקיר ברזל

קפז

גימט' כרת כתר דקליפה, והיינו שע"י בחי' משה כתר דקדושה נדחה בחי' כרת כתר דקליפה בחי' עמלק.

וזהו מגילה נקראת באחד עשר כו' בחמשה עשר לא פחות ולא יותר, כי הנה אחד עשר הוא בחי' ו"ה וחמשה עשר הוא בחי' יו"ד ה"א, והנה כתי' מלחמה להוי' בעמלק וארז"ל אין השם שלם כו', ולכן ע"י נס דפורים כשנהרג המן שהי' מעמלק הי' חיבור בחי' ו"ה בי"ה, וזהו כרכים המוקפים חומה קורים בט"ו, והיינו כי הקפת החומה תלוי ביהושע בן נון שיהושע הי' לעומת בחי' קיר ברזל, כי יהושע הי' מל' דקדושה בחי' לבנה כי ארז"ל פני יהושע כפני לבנה, ולכן תלוי מלחמת עמלק גם ביהושע כמ"ש ויחלוש יהושע את עמלק [וכמ"ש בזח"ב דס"ה ע"ב שמשה הי' לקרבא דלעילא ויהושע לקרבא דלתתא], ולכן כרכים המוקפים חומה קורים בט"ו זהו ע"ד בן כרך שראה את המלך, שנבואת ישעי' הי' בבריאה שראה השרפים שאומרים קדוש ורוצים ליבטל כו' כי אימא מקננא בכורסייא ולכן קורים בט"ו בחי' י"ה, משא"כ כפרים ועיירות גדולות קורים בי"ד ע"ד והכפרים מקדימי' ליום הכניסה, זהו ע"ד בן כפר שראה את המלך כו'.