ויהי אומן את הדסה כו'

קפז

בס"ד.

ויהי אומן את הדסה היא אסתר, וכתי' ותיטב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו, ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה, וארז"ל במגילה די"ג ע"א ודט"ו ע"א ר' יהושע בן קרחה אמר אסתר ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה.

והענין הוא דהנה כתיב שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל וארז"ל בסנהדרין פ"ב דף ך' ע"א, ובילקוט ש"א רמז קל"ו, שקר החן זה דורו של משה, והבל היופי זה דורו של יהושע, אשה יראת ה' היא תתהלל זה דורו של חזקי' שהיו יושבין ועוסקין בתורה, איכא דאמרי שקר החן זה דורו של משה ויהושע, והבל היופי זה דורו של חזקי', אשה יראת ה' היא תתהלל זה דורו של ר' יהודה בר' אלעאי שהיו ששה מתכסין בטלית א' ויושבין ועוסקין בתורה. ולהבין זה הנה כתיב אם לא תדעי לך היפה בנשים, והנה היפה בנשים גימ' ארור המן, וגם גימ' ברוך מרדכי.

קפח

ולהבין כ"ז צריך להבין מקודם מה שכנס"י נק' בשם רחל וגם בשם אסתר כו', והענין הוא דהנה כתי' ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה, והנה תואר נק' חיתוך האברים שהם לפי ערך, שכל אבר ואבר לפי ערכו ותמונתו נק' תואר, ומראה נק' קלסתר פנים שהיא שופרי' וזיוו, ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה שהי' לה ב' המעלות בציור תמונת האברים וגם בבחי' זיו וקלסתר פנים כו'. והענין הוא בעבודה דהנה תואר שהוא בחי' ציור האברים זהו ענין רמ"ח פקודין שהוא רמ"ח אברים דמלכא, ויפת מראה הוא בחי' שס"ה ל"ת כי שרש השס"ה ל"ת הם בבחי' י"ה שהוא בחי' חכ', וכתיב חכמת אדם תאיר פניו כו' שהוא בחי' זיו והארת פנים כו'. [וע' בלק"ת בביאור שחורה אני המתחיל הנה בין המאציל פ"ו, שבחי' הארת פנים הוא מבחי' תיקון הז' די"ג ת"ד דא"א בחי' ואמת שפנוי משערות והיינו מבחי' עצמיות חכ' שבכתר שלמעלה מבחי' צומח (היינו השערות בחי' ושער רישי' דא"א הנמשך ע"י מצות עשה) ושהרמ"ז ר"פ ויקרא כ' שבתיקון ואמת מאיר דעת דעתיק המאיר ברישא דאריך דדעת אסהיד באנפין, היינו בחי' תרין תפוחין בחי' הארת פנים שמעצמיות ח"ס מאיר ומתגלה בתיקון ואמת המתגלה בפנים, אך גילוי בחי' זה יהי' לע"ל דוקא כמ"ש בביאור הנ"ל בפ"ג באריכות ושזהו פי' ונאוה לע"ל ע"י קיום מצות ל"ת, ועיין מענין הארת פנים ומענין ואמת בביאור אלה מסעי הג' המתחיל הנה גבי המסעות פ"ד דצ"ג ע"ב].

[המשך המאמר נמצא לקמן בהמאמר שלאח"ז ד"ה ויהי אומן (הב') פרק א' פיסקא: והנה פי' יפת תואר].