ויהי אומן את הדסה

קפט

בס"ד. (פורים, רכ"ז).

ויהי אומן את הדסה היא אסתר, וארז"ל מגילה די"ג א', קרי לה הדסה וקרי לה אסתר, תניא ר"מ אומר אסתר שמה ולמה נק' שמה הדסה ע"ש הצדיקי' שנקראו הדסים שנא' והוא עומד בין ההדסים (זכרי' א'), ר' נחמי' אומר הדסה שמה ונק' אסתר שהיו עכו"ם קורי' אותה אסתהר ופי' רש"י ירח יפה כלבנה, ר"י בן קרחה אומר אסתר ירקרוקת היתה, ופי' רש"י כהדסה, וחוט של חסד משוך עלי' ופי' רש"י מאת הקב"ה ולכן נראית יפה לאומות ולאחשורוש.

והענין הוא דהנה ארז"ל בסנהדרין פ"ב ד"ך ע"א ובילקוט בש"א רמז קל"ו ע"פ שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל (משלי ל"א) שקר החן זה דורו של משה והבל היופי דורו של יהושע, אשה יראת ה' זה דורו של חזקי' שהיו יושבין ועוסקי' בתורה, איכא דאמרי שקר החן זה דורו של משה ויהושע, והבל היופי זה דורו של חזקי', אשה יראת ה' זה דורו של ר' יהודה ב"ר אלעאי שהיו ששה מתכסין בטלית א' ויושבין ועוסקי' בתורה, ופי' רש"י עניים היו. ולהבין זה הנה כתי' אם לא תדעי לך היפה בנשים, פי' ענין היפה בנשים גימ' ארור המן, וגם גימ' ברוך מרדכי.

ויובן כ"ז בהקדם מה שפעם נק' כנס"י בשם רחל ופעם בשם אסתר, ושרש ההפרש הוא כמו ההפרש שבין צדיקי' לבע"ת, ע' בד"ה ויהיו כל הפקודי' (בס' ך"ו), דהנה כתי' ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה, פי' תואר הוא בציור תמונת האברים שהם לפי ערך שכל אבר הי' לפי ערכו ותמונתו וזהו הנק' תואר, ומראה הוא בחי' הזיו וקלסתר פנים שה"ע שופרי' וזיוו, ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה שהיו לה ב'

קצ

המעלות בציור תמונת האברים וגם בזיו וקלסתר פנים ג"כ, והענין בעבודה בכנס"י שנק' רחל, הנה תואר שהוא בחי' ציור האברים היינו ז"א רמ"ח פקודין שהם רמ"ח אברין דמלכא, ומראה הוא בחי' שס"ה מל"ת כי שרש השס"ה ל"ת הם מבחי' י"ה שהוא בחי' חכ', וכתיב חכמת אדם תאיר פניו שהוא בחי' הזיו וההארת פנים (ע' בלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ שחורה המתחיל הנה בין המאציל פ"ו, וס"פ ג', ובביאור ע"פ אלה מסעי הג' המתחיל הנה גבי המסעות פ"ד, דצ"ג ע"ב).

והנה פי' יפת תואר בעבודה בנש"י היינו שצ"ל שיהי' בחי' יופי, דהנה ענין היופי הוא דוקא מהתכללות הגוונים ביחד משא"כ גוון אחד אינו נק' יופי כו', וזהו ענין על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, שהם בחי' ג' קוין, והנה בכל אחד מהג' בחי' תורה ועבודה וגמ"ח צ"ל העבודה בבחי' שמחה וכמ"ש תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה, ובגמ"ח כתיב ואל ירע לבבך בתתך לו, וכן בת"ת ארז"ל בשבת ד"ל ע"ב גבי אין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות כו' אלא מתוך שמחה של מצוה, אמר רב יהודה וכן לדבר הלכה, וכ"ה בפסחים דקי"ז ע"א, וע' בת"א בד"ה לסוסתי בפ' בשלח מענין שמחה של מצוה שהוא בחי' אתעדל"ע שלמעלה מבחי' אתעדל"ע הנמשך ע"י אתעדל"ת, ושזהו כמו קרי"ס שבעתיקא תליא, לכן נא' בקרי"ס מה תצעק אלי כו'. וע' בד"ה ויתן אל משה שזהו המשכה מבחי' תר"ך עמודי אור כו', ושבחי' זו ניתן בבחי' מתנה שכאשר איש ישראל יעשה המצות בבחי' שמחה אזי יומשך בחי' אלו, ועי"ז נק' יופי כו'.

ב) ולהבין מהו ענין ב' בחי' יופי דיפת תואר ויפת מראה, הענין הוא שהגם שע"י שנמשך הארת המוחין במדות עי"ז הם מתכללי' שזהו ג"כ יופי, מ"מ

קצא

שרש המדות הם למעלה מבחי' המוחין כמ"ש במ"א מענין תשר"ק ומענין קדושת כתר דמוסף, והגם שהמדות מתנהגי' ע"פ השכל מ"מ שרש המדות בעצם הם למעלה מהשכל, וע"י שמאיר בחי' גילוי שלמעלה מן השכל במדות עי"ז נעשה בחי' יפת תואר שהוא בחי' היופי בתמונת האברים הם רמ"ח מצות עשה ויפת מראה בחי' שס"ה ל"ת, שבחי' זו נמשכת ע"י שמחה של מצוה, וזהו מ"ש ב"פ הנך יפה, הנך יפה רעייתי הנך יפה עינייך יונים, היינו ב' בחי' היופי דיפת תואר ע"י מצות עשה ויפת מראה ע"י מצות ל"ת. וזהו ג"כ היפה בנשים בגימ' ארור המן וגם ברוך מרדכי שהוא בחי' רמ"ח מ"ע בחי' יפת תואר ושס"ה מל"ת בחי' יפת מראה, וזהו היפה בנשים גימ' שני האבות תק"ב שאברהם חי קע"ה שנה ויצחק ק"פ ויעקב קמ"ז שהוא תק"ב, והיינו שהוא התכללות ג' אבות בחי' ג' מדות כו' [וע' בלק"ת מהאריז"ל בפ' חיי ד"מ ע"א בד"ה ענין שני חיי אברהם, שיופי דיוסף נמשך ע"י התפשטות ה' חסדים דאברהם ביסוד ז"א, ושורש היופי נמשך מבחי' ש"ע נהורין יעו"ש].

והנה כתיב (ויצא ך"ט י"ח ופסוק למ"ד) ויאהב יעקב את רחל וכתי' ויאהב גם את רחל מלאה, דהנה רחל היא בחי' עלמא דאתגליא וכמ"ש ושם הקטנה רחל ופי' בזהר ובמד"ר שם ה' קטנה רחל שהוא בחי' עלמא דאתגליא וע"כ ויאהב יעקב את רחל, לפי שיעקב הוא בחי' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה שהוא הממשיך בחי' גילוי אלקות למטה דוקא ע"כ אהב את רחל שהיא עלמא דאתגלי', הגם שלאה היא למעלה מבחי' רחל וכמ"ש ושם הגדולה לאה ה' גדולה לאה, אך כ"ז הוא רק בבחי' עלמא דאתכסי' שאינו מאיר בגילוי, אבל כדי שיהי' גילוי אלקות למטה דוקא זהו ע"י בחי' רחל, וזהו שנק' כנס"י בשם רחל, דהיינו בזמן שבהמ"ק הי' קיים שהי' מאיר גילוי אלקות בעולם וכמו ביצ"מ וקרי"ס, וכן כ"ז שבהמ"ק הי' קיים הי' בחי' גילוי אלקות לעיני כל, וע"כ נק' רחל. וזהו מי יתנך כאח לי וארז"ל כיוסף לבנימין והיינו בחי' הנשמות שנק' אחים וריעים כמ"ש למען אחיי וריעיי, שקאי על זמן בהמ"ק כמ"ש בהגהות לד"ה מי יתנך באורך.

קצב

אך הנה בגלות נקראו בשם אסתר ע"ש שאינו מאיר אלקות בבחי' גילוי, וזהו שלא נזכר שם הוי' בפירוש בכל מגילת אסתר, הגם שברמז יש שם ג"כ שם הוי' כמו יבא המלך והמן היום אל המשתה ר"ת הוי' ואח"כ כתיב ויבא המלך והמן לבד שהוא ר"ת יה"ו, והיינו שאסתר רצתה להגביה את המן למעלה מאד כדי שאח"כ תהי' הירידה גדולה, וכמו פרי החג שמתמעטין והולכין מתחלה י"ג פרים ואח"כ י"ב כו' מתמעט והולך, וכך אסתר רצתה להגביה את המן למעלה בבחי' שם הוי' וכתי' משם אורידך נאום הוי' כו', וכן מרדכי הוא מירא דכיא [שהוא בחי' גבוה מאד כמ"ש התרגום על מר דרור מירא דכיא שז"ע מרדכי מן התורה כו', והיינו שהוא בחי' ריח דבר שהנשמה נהנית ממנה ולא הגוף, גוף הוא בחי' רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא מצות הוי', ועמ"ש מזה ע"פ כי המצוה הזאת כו' לא נפלאת היא כו', משא"כ הריח הנשמה עצמה נהנית ממנה כמו שמעוררי' מי שנתעלף ע"י ריח החזק שעולה דרך נקבי החוטם למעלה מן המוח, וז"ע התשובה שנק' ריח כמ"ש ע"פ וירח את ריח בגדיו, ריח בוגדיו כו', ועמ"ש בזה בד"ה ראה ריח בני ובד"ה באתי לגני בענין אריתי מורי עם בשמי שעי"ז מעוררי' בחי' סוכ"ע מה שאין אתעדל"ת של המצות מגיע לשם, כי ע"י המצות נמשך מבחי' אדם אבל ע"י מס"נ ממשיכי' מבחי' כי לא אדם כו'], ושבע הנערות הוא בחי' ז' היכלות, אך מ"מ לא נאמר זה בפירוש רק ברמז בבחי' הסתר כו' וכמו מרדכי גימ' רב חסד, והיינו לפי שבגלות אינו מאיר בבחי' גילוי ש' הוי' רק שמתלבש בכינוים והיינו ע"י לבושים וצמצומים כו'. וזהו אם לא תדעי לך היפה בנשים שאין שם בחי' יופי כו' שהוא בחי' ארור המן וברוך מרדכי וכמארז"ל עד דלא ידעי בין ארור המן לברוך מרדכי דהיינו בחי' רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, אך מ"מ ע"י הסתר מגיעין למעלה מבחי' ארור המן וברוך מרדכי והיינו ע"י מס"נ שהי' להם מגיעין עי"ז למעלה מבחי' י"ה ו"ה.

[וזהו וקבל היהודים את אשר החלו לעשות, וארז"ל פ"ח דשבת דפ"ח ע"א את אשר החלו לעשות במ"ת שע"י מס"נ דפורים הוא הקיום והקיבול על מ"ת

קצג

שלגבי בחי' זו מ"ת הוא רק ההתחלה לבד, ולכן יוהכ"פ שבו היו לוחות אחרונות הוא כפורים לפי שבפורים הי' גמר הקבלה והיינו ע"י המס"נ שלהם ולכן נא' וקיבל לשון יחיד, כי מחכ' ולמטה הוא בחי' ההתחלקות, וזהו"ע נודע בשערים כל חד לפום שיעורא דילי', שז"ע העבודה שע"פ השכל המושג הנה הוא נמשך בבחי' התחלקות המדריגות, אבל בחי' רעו"ד שהוא בחי' הרצון שלמעלה מן השכל לגמרי, והו"ע המס"נ שהי' בימי המן שנתדבקו בו ית' בבחי' רצון פשוט שלמעלה מן השכל וההשגה הנה בבחי' זו משתווים כל נש"י יחד כאלו אינו אלא רצון אחד מכולם יחד ולכן נא' וקבל ל' יחיד, ועמ"ש מזה בסוף הביאור שע"פ וקבל שבת"א].

ג) וזהו אסתר ירקרוקת היתה, דהיינו לפי שבגלות אין לה בחי' יופי שהוא בחי' יפת תואר יפת מראה, אלא שחוט של חסד משוך עליה, והיינו שנמשך לה מבחי' רב חסד. וזהו מ"ש שקר החן זה דורו של משה שהי' בבחי' חן אתעדל"ע מצד עצמו כמו שהי' יצ"מ וקרי"ס מצד אתעדל"ע. והבל היופי זה דורו של יהושע אף שהי' להם בחי' יופי בחי' יפת תואר ויפת מראה, מ"מ הוא רק בחי' הבל, דהנה קהלת אמר ז' הבלים הבל הבלים אמר קהלת, והיינו שז' הבלים הם כנגד ז' ימי בראשית

קצד

שהוא בחי' ז' מדות עליונות ואף שהוא בחי' גבוה מאד, אך מ"מ נק' רק הבל לבד לגבי אוא"ס שהוא בחי' הבל הלב שהוא רק הארה בעלמא, וזהו והבל היופי שהיופי אינו רק מבחי' הבל. אשה יראת ה' היא תתהלל זה דורו של ר"י ב"ר אלעאי שהיו יושבין ועוסקין בתורה, דהנה בדורו של ריב"א הי' כל ההיפוכים וגזירות ואעפ"כ עסקו בתורה שזהו בחי' מס"נ, ועי"ז מגיעין למעלה מבחי' ורחל היתה יפ"ת ויפ"מ שהי' מאיר בזמן בהמ"ק. וזהו משארז"ל כל הנביאים בטלים לע"ל חוץ ממגילת אסתר, והענין הוא דהנה ארז"ל אסתר מן התורה מנין דכתי' ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, והנה כתי' ועבד הלוי הוא, שעבודת הלוים הי' כדי להמשיך מבחי' הוא, והנה הוא הוא בחי' עלמא דאתכסיא וזה הוא עלמא דאתגליא, ועבודת הלוים הי' כדי להמשיך מבחי' הוא בבחי' זה וכמ"ש לע"ל ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, שלע"ל יהי' מאיר גילוי בחי' הוא בבחי' זה, אך הנה מגילת אסתר הוא בחי' אסתיר פני ביום ההוא שאפי' בבחי' הוא הוא ג"כ בחי' הסתר אסתיר פני ביום ההוא, דהיינו שאפילו בעלמא דאתכסיא הוא ג"כ מוסתר ונעלם כו'. וזהו כל הנביאים בטלים חוץ ממגלת אסתר והיינו לפי שכל הנביאים הוא שממשיכים מבחי' עלמא דאתכסי' בעלמא דאתגליא, ולע"ל שיהי' התגלות בחי' הוא עלמא דאתכסי' עצמו ממילא יהי' כנגדה כנר בפני אבוקה חוץ ממגלת אסתר לפי שהיא למעלה גם מבחי' עלמא דאתכסיא כו'. והנה רז"ל למדו זה ממ"ש וזכרם לא יסוף מזרעם, דהנה כתי' קול גדול ולא יסף ותרגומו לא פסק, והיינו שכשנמשך המשכה מבחי' קול גדול אזי ולא יסף, וכך מגלת אסתר שרשה נמשך מבחי' קול גדול הנ"ל ע"כ לא יסוף מזרעם כנ"ל וד"ל.

אשה יראת ה' זה דורו של ר"י ב"ר אלעאי, שהי' להם מס"נ על התורה, וכמו בנס דפורים שע"י המס"נ שלהם עי"ז הי' וקיבל את אשר החלו במ"ת כנ"ל.

קצה

ויש להעיר מענין מ"ש (ש"ב רסי' ך"ג) ונאום הגבר הוקם על וארז"ל פ"ג דמ"ק דט"ז סע"ב ארשב"נ א"ר יונתן מ"ד נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה, ופי' רש"י שהוא שב תחלה ונתן דרך לשבים כדאמרינן פ"ק דע"ז דף ד' ע"ב, לא הי' דוד ראוי לאותה מעשה (דבת שבע שהרי אמר ולבי חלל בקרבי) אלא שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל דוד שמחל לו הקב"ה אף אתה חזור בתשובה. והנה בתשובה יש כמה מדריגות כמ"ש בלק"ת בד"ה מה טובו, ודוד עשה תשובה עילאה ע"כ נק' שהקים עולה של תשובה, וכענין והחזירנו בתשובה שלימה לפניך, וכמ"ש בד"ה שובה עד הוי' אלקיך היינו עד שיהי' הוי' בבחי' אלקיך כו', וזהו פי' כל ימיו בתשובה שאין התשובה על העוונות ח"ו כ"א להיות והרוח תשוב, כמ"ש בד"ה מה טובו הנ"ל. והנה עיקר ההפרש בין תשו"ע לתשו"ת, כי תשובה תתאה היא בבחי' ממכ"ע ע"פ השכל והמדות, ותשובה עילאה היא בבחי' סוכ"ע ע"י בחי' בכל מאדך, וזהו הנק' עולה של תשובה. ולכן נקרא דוד בן ישי כי ישי הוא ש"י עולמות שבבינה בחי' תשובה, ובמאו"א בן ישי יסוד דז"א בן לבינה שבה ש"י עלמין.

והנה ע"י בחי' תשו"ע הוא בא לבחי' לפני הוי' תטהרו בגימ' כתר כי בינה נק' על הוי' כמ"ש במאו"א אות ע' סעי' ל"ה על הוי' נק' בינה אימא שהיא על ז"א הנק' הוי' וכ"ש עתיקא שהוא על הוי', והנה עתיק הוא ל' המעתיק הרים שנעתק ונבדל כו', וכמו"כ ע"י שהאדם מעתיק א"ע ממדות נפש הבהמי' ונבדל מהם ע"ד ואבדיל אתכם כו' הרי הוא בבחי' על, ועי"ז זוכה לתשובה שלימה שהיא ג"כ בבחי' על

קצו

הוי' כמ"ש לפני הוי', כי פתחי לי כחודה של מחט ואני אפתח לך כפתחו של אולם, וכמו מארז"ל באיזהו זכות נכנס אהרן לקה"ק בזכות המילה, שע"י העברת הערלה עי"ז זכה ליכנס לקדה"ק והעביר הפרוכת המבדיל בין הקדש לקה"ק, וכמ"ש ה' צלך, וכמ"ש בתניא. והנה ע"י המס"נ שהי' להם כל השנה עי"ז הגיעו לבחי' על הוי', לכן שקר החן בחי' אתעדל"ע מצ"ע, והבל היופי ההמשכה מבחי' שפת אמת, כי ע"י המס"נ בחי' תשובה הגיעו לבחי' על הוי' להשלים כל הפגמי' שנעשו בבחי' היופי הנ"ל.

וזהו אסתר ירקרוקת היתה וחוט של חסד, ופי' בעה"מ שער אק"ס פ"ח דמ"ו ע"ג כי אסתר המלכה היא מל' דאצי' המקבלת הארה מן חוט הנמשך מא"ס ומקבלת אותו ע"י אריך ואו"א וז"א, ובזה נעשית לבנה, וזהו כדעת ר' נחמי' ע"ש אסתהר שפי' רש"י ל' ירח יפה כלבנה, וא"ל היא נשארת ירקרקות כמארז"ל הנ"ל, והחוט פי' שם שנמשך מאוא"ס ממש והוא נשמה לא"ק, ואפ"ל עד"ז פי' אומן את הדסה שממשיך עלי' חוט של חסד הנ"ל.