יביאו לבוש מלכות כו'

קצז

בס"ד, ש"פ צו, ך"ז.

יביאו לבוש מלכות כו' וסוס אשר רכב עליו המלך כו' והלבישו את האיש כו' וקראו לפניו ככה יעשה. הנה צ"ל איך ביכולת הנשמה לקבל בחי' אלו שענין הסוס הוא בחי' שם ס"ג בחי' גיאות, כי סוס עולה ב"פ ס"ג, והנה למעלה

קצח

ניחא הגיאות שהוא ית' מתגאה כמ"ש ה' מלך גיאות לבש, אך איך ביכולת הנשמות לקבל בחי' אלו. גם להבין ענין מ"ש (מיכה סי' ה' פ"ו) והי' שארית יעקב כו' כטל מאת ה', אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם, שזהו מדריגה גבוה מאד, איך יוכלו הנשמות לקבל בחי' זו. גם צ"ל ענין שאיתא במד"ר פ' מקץ ע"פ רק הכסא אגדל, גדולתי למעלה מגדולתכם וענין קדושתי למעלה מקדושתכם.

ויובן בהקדים ענין מ"ש מי אל כמוך נושא עון כו' לשארית נחלתו וארז"ל למי שמשים עצמו כשיריים, ולכאו' אינו מובן מפני מה דוקא למי שמשים עצמו כשיריים הלא הסליחה נמשך ממקום גבוה מאד שהוא למעלה ממקום הדקדוק ולמה דוקא למי שמשים עצמו כשיריים כו', ובאמת יש ד' חילוקי כפרה שהי' ר"י דורש, א"ל שלשה הן ותשובה עם כל אחד מהן (יומא דפ"ו ע"א), שזה ג"כ אינו מובן כנ"ל שהסליחה נמשך ממקום גבוה מאד כמ"ש במ"א.

והענין הוא דהנה המקובלים הראשונים שלפני האריז"ל קראו למדת החסד בשם גדולה, והאריז"ל והנמשכים אחריו קורים מדת החסד בשם חסד. והענין הוא דהנה חסד הוא בחי' חסד דאברהם, שהחסד הוא מחמת הביטול כמ"ש ואנכי עפר ואפר, והיינו שהחסד שלו הי' מצד שהי' בבחי' ביטול מאד לכן הי' נותן כל

קצט

הטוב לזולתו ואינו משייר לעצמו כ"א ניזון מהשיריים מחמת שהוא בעצמו אינו תופס אצלו מקום כלל, לכן אומר לעצמו מה אני שאשייר לעצמי הטוב הלזה ובאמת פחות ערכי מזולתי שהוא יותר חשוב ממני, לכן הוא נותן לזולתו ולעצמו אינו משייר כ"א השיריים מחמת פחיתות ערכו, וזהו נק' חסד שמחמת הביטול. משא"כ מי שאינו מחשב פחיתות ערכו והוא מחזיק עצמו ליש לכן נדמה לו שצריך זאת לעצמו, רק המותרות יתן לצדקה, וגם ע"פ הדין אינו צריך ליתן לצדקה יותר מחומש, ומי שהוא יותר יש נדמה לו שהכל צריך ואינו יכול ליתן לצדקה כלל. אבל מצד מדת החסד שהוא מחמת הביטול שמחשב פחיתות ערכו יכול ליתן הכל לצדקה ואינו משייר לעצמו כ"א המותרות כו', שזהו חסד דאברהם שהי' בבחי' ביטול מאד והוא בחי' חסד דמ"ה.

ולכן ארז"ל (ספ"ד דסוכה דמ"ט) בת נדיב בתו של אברהם שנק' נדיב שהוא מדריגה גבוה מאד, וכמ"ש בספר אורחות צדיקים בשער י"ז הוא שער הנדיבות, שיש נדיב בממונו ויש נדיב בגופו ויש נדיב בחכמה, וכולם היו באברהם שנדב ממונו וגופו ונפשו מחמת אהבת ה', וכמ"ש בפרדס בערך הכינויים פ"ד בשם ספר הבהיר אמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם על הארץ לא עשיתי מלאכתי שאברהם עומד שם במקומי וישמור משמרתי עכ"ל. ולכן נחשב מדת החסד דאברהם בלי גבול נגד חסד דשאר אנשים, אך באמת הוא בבחי' גבול מפני כי אברהם הי' ג"כ נברא כו'.

והנה חסד דאברהם נק' חסד זוטא, ולכאו' צ"ל מפני מה נק' חסד זוטא הלא החסד דאברהם [הי'] בריבוי מאד עד שלא הי' משייר לעצמו כ"א המותרות כו'. אך הענין הוא דמה שנק' חסד זוטא [הוא] לא מפני שהחסד הוא חסד קטן, כ"א שהחסד בא מחמת קטנות, דהיינו מה שמשפיל א"ע שאינו נחשב כלל שיצטרך לכל הטוב כ"א שזולתו יותר טוב ממנו לכן נותן כל הטוב לזולתו כו', ולזה נק' חסד זוטא דהיינו שבא מבחי' שמקטין ומשפיל א"ע. ולכן החסד דאברהם הוא מרכבה לבחי' חסד דאצי' שהוא ג"כ בבחי' קטנות, והיינו שאינו קטנות ח"ו שהרי אפי' בחי' הדבור שלמעלה הוא בבחי' פרצוף וכ"ש המדות, ובפרט מדת החסד שהוא יומא דאזיל עם כולא יומין שזהו בחי' עננא דאהרן כמ"ש במ"א בענין יומם יצוה, יומם במ"ם, ע'

ר

בלק"ת פ' צו בד"ה מצה זו, אלא מפני שהמדות הם בבחי' ביטול כמ"ש בס"י ולפני כסאו הם משתחוים, שהמדות דאצי' הם בטלים לאוא"ס לכן נק' חסד דאצי' בבחי' קטנות דהיינו מפני שהשפעת החסד דאצי' הוא מחמת ביטול מדת החסד לעצמותו ית' עי"ז נשפע החסד למטה (דוגמת כמו אברהם שמחמת שהי' שפל בעיניו שז"ע עפר ואפר לכן הי' משפיע כל הטוב והחסד לזולתו, ככה במדות דאצי' הנה השפעת מדת החסד הוא מחמת הביטול שלהם, ואברהם הי' מרכבה לבחי' חסד זה כו'. וכמו"כ הו"ע קטנתי מכל החסדים שאמר יעקב כמ"ש באג"ה סי' ב').

אכן יש בחי' רב חסד שהוא בחי' חסד הבא מחמת עוצם הגדלות וההתנשאות שמחמת עוצם גדלותו עי"ז משפיע בחי' הטוב והחסד לזולתו. ויובן זה ממלך בו"ד, הנה אנו רואים שמתנת והשפעת החסד של המלך הוא בלי שיעור, שמה שנחשב אצל אחר לדבר גדול ועושר מופלג, נשפע מהמלך במתנה לאחד ואינו נחשב אצל המלך כלל המתנה לדבר גדול כ"כ, והיינו מפני עוצם גדלות המלך אינו נחשב בחי' השפעה זו אצלו לדבר חשוב מחמת עוצם גדלותו, והמלך אשר הוא יותר גדול מתנתו יותר בשפע רב ואינו נחשב ג"כ לדבר חשוב. או יובן ממ"ש במ"א בד"ה עבדים היינו שפירורי הפקר של המלך עולה יותר מרכוש של שר חשוב, הנה זהו מחמת עוצם מעלת המלך לכן רכוש גדול כזה נחשב אצלו לדבר קטן עד שהם פירורי הפקר כו'. וככה יובן למעלה שהוא יש האמיתי ולגדולתו אין חקר כתיב שלגדולתו העצמי אין חקר וא"א להעריך כלל גדולתו לכן מחמת עוצם גדולתו ית' נמשך השפעת החסד בלי שיעור כלל.

והנה חסד זה נק' בשם גדולה שבחי' חסד זה הוא בחי' רב חסד שלמעלה באין ערוך מחסד דאצי' שנק' חסד זוטא מחמת שנמשך מבחי' הביטול שאינו נחשב בעיני עצמו כנ"ל, משא"כ בחי' חסד זה הוא מחמת עוצם הגדלות כו'.

והנה לכאורה צ"ל הלא נתבאר בכ"מ בת"א ובלק"ת בכ"ד בענין גדול הוי' כו' אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו, וכמ"ש בזח"ג ד"ה ע"א ובמק"מ שם

רא

יעו"ש, א"כ הרי אדרבה החסד דאצי' נק' גדול, משא"כ לרוממות עצמותו אינו שייך לקרותו בשם גדול כלל. אך הענין הוא דהנה הכלי לגילוי בחי' הגדולה דרב חסד הוא דוקא בחי' חסד דאצי', והיינו מפני כי בחי' רב חסד נמשך מצד רוממות גדולתו העצמית והוא היש האמיתי וכולם בטלים ממש, לכן מצד רוממות גדולתו נמשך השפעת הטוב והחסד, וזה א"א להיות נמשך כ"א בבחי' חסד דאצי' דוקא שהוא בחי' חסד זוטא, פי' חסד זוטא שבא מחמת בחי' הקטנות שמקטין ומשפיל א"ע עד שאינו נחשב לכלום לכן משפיע לזולתו הנה מצד טעם זה גופא הוא כלי לקבל השפעת בחי' רב חסד שבא מחמת הגדלת עצמותו ית' וכולם בטלים ממש כו', וזהו החסד דאצי' שנק' חסד זוטא מחמת שאינו בבחי' מציאות כלל כ"א בבחי' ביטול, וזהו כמ"ש מרום וקדוש אשכון את דכא כו', וזהו כענין גדלות ראשון וגדלות שני לקבל מבחי' מוחין דגדלות, ולא מבחי' מוחין דיניקה כו'.

ובאמת יש ב' פירושי' בפי' לך ה' הגדולה, הא' הוא כי מדת הגדולה בטל וטפל לך לעצמותו ית', כמ"ש בתו"א בד"ה ויושט, ובד"ה וארא, ובלק"ת בד"ה בשעה שהקדימו פ"א. והב' לך ה' הגדולה שנמשך בבחי' הגדולה כו' [ע' בד"ה משה ידבר, וכמ"ש במד"ר במדבר פ"א כשם שיש לי תלוי ראש על כל העולם שנא' לך ה'

רב

הגדולה, ובגמ' פ"ט דברכות דנ"ח ע"פ לך ה' הגדולה זו מע"ב והגבורה זו יצ"מ כו', והיינו כענין מ"ש (בישעי' סי' נ"ב יו"ד) חשף ה' את זרוע קדשו כו' כי הולך לפניכם ה', והו"ע ולא יכנף וכמ"ש בסידור בד"ה שימני כחותם שלא יסתתר עוד בבחי' לבושי', אלא יבוא אורו למטה בבחי' גילוי ממש כו', וזהו חשף ה' את זרוע כו' פי' חשף בבחי' גילוי, וזהו לך ה' הגדולה. ושני הפי' אמת], וכ"ז בקדושה.

קיצור. שבקדושה יש ב' בחי' חסד, הא' בחי' חסד דאצי' בחי' חסד זוטא, שבא מחמת הקטנות שמקטין א"ע והוא בחי' חסד דאברהם שהי' שפל בעיני עצמו כעפר ואפר, הב' בחי' חסד הבא מחמת רוממות גדולתו העצמית כו'.

והנה כתיב וחסד לאומים חטאת, וצריך להבין בחי' חסד זה שהוא חטאת, ולכאו' צ"ל למה נק' חטאת הלא הוא בחי' השפעת החסד, אך הענין הוא דהנה החסד שעושין העכומ"ז אינו כ"א להתייהר, והיינו שהחסד הוא מחמת בחי' הגסות וגדלות ואינו מחמת בחי' הביטול כמו חסד דאברהם שבא מחמת הביטול ושפלות כו', וגם אינו בחי' החסד שמחמת רוממות גדולת עצמותו ית', כ"א החסד דלאומים הוא בחי' חסד הבא מחמת גסות הרוח כו'. ולהבין זה הנה שרש בחי' החסד הלזה הוא מבחי' מדת החסד דתהו, ששם נק' החסד בשם גדולה והיינו שהוא בחוזק מאד, אך כאשר נפל למטה בשבה"כ מחמת ריבוי תגבורת החסד נפל למטה בחסד דלאומים שהוא חטאת כו', ונעשה מזה למטה חסד הבא מחמת גסות שהוא משבה"כ [דז"ת] דשם ס"ג כו' כנודע ממ"ש במ"א. משא"כ חסד דאצי' הוא בחי' חסד דתיקון כו'. וזהו שכינו המקובלי' הראשונים שלפני האריז"ל בשם מדת גדולה כוונתם על בחי' החסד דתהו שהוא בחי' גדולה, היינו בבחי' תגבורת אנא אמלוך (שלכן היו נקודות זת"ז כמ"ש וימלוך תחתיו כו' שכ"א הי' בבחי' תגבורת כו'), אבל האריז"ל מדבר בבחי' חסד דאצי' ולכן קורא זה חסד סתם.

ובזה יובן ג"כ מ"ש ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא, ופירשו בזהר ויקרא ד"ז ע"ב אחותו דא כנס"י כו' יעו"ש, ולפי פי' הפשוט פי' חסד הוא ל' זמה וחרפה כו' כמו שפרש"י ז"ל. אך הענין הוא דהנה כשנצטוו ישראל על פרשת עריות בכו, והיינו

רג

מפני שהשיגו שלמעלה היחוד דעריות גבוה מאד וכמ"ש ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא כפי' הזהר וכמ"ש באברהם אחותי בת אבי היא, וידוע הפי' בת אבי מבחי' חכ' כמ"ש בבה"ז, ולכן רצו להמשיך למטה ג"כ מבחי' יחוד זה, אך באמת א"א למטה להמשיך בחי' יחוד זה כי לפי שיחוד זה מבחי' גבוה מאד, וכשנפל בשבה"כ הנה הוא נמשך במקום הקליפות דוקא כמשל הארי' שהוא למעלה בחי' חסד פני ארי' אל הימין הנה למטה הוא חי' טמאה דוקא כו' לכן א"א להיות יחוד זה למטה (ועמ"ש מזה בבה"ז פ' תרומה על מאה"ז דקכ"ו, ושם בד"ה יעקב דהוה שלים), וכפי' הפשוט בפי' חסד הוא כו', וכנ"ל שמחמת תגבורת החסד דתהו נעשה מזה בשבה"כ למטה בחי' חסד לאומים.

וזהו לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כשיריים דוקא, פי' שהמשכת בחי' רב חסד שבא מחמת גדולתו העצמיות אינו יכול להיות נמשך כ"א למי שמשים עצמו כשיריים, משא"כ בחי' חסד דלאומים שהוא בחי' חסד דבחי' גיאות א"א להיות נמשך בו בחי' רב חסד שבא מחמת גדולתו העצמית כו', שזהו מ"ש כי גאה גאה ותרגומו גאה על גיוותניא, פי' שמתגאה עצמו לבלי הגלות על בחי' גיוותניא בחי' חסד דגסות, ור"ל לשבר אותם, וע"ד מ"ש (באיוב) ואם זרוע כאל לך עדה נא כל גובה וגאון, כ"א למי שמשים עצמו כשיריים בחי' חסד דמ"ה בחי' ביטול, הנה בבחי' חסד זה יכול להיות התלבשות בחי' חסד הבא מחמת עוצם גדולתו ית', וכמ"ש מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וכמשנ"ת לעיל.

וזהו מי אל כמוך נושא עון כו', ועכ"ז לשארית נחלתו היינו למי שמשים עצמו כשיריים דוקא מבחי' ביטול, והיינו אף שנמשך מבחי' גבוה מאד שמשם

רד

נושא עון כו', עכ"ז זהו דוקא למי שהוא בבחי' ביטול דוקא, כי בחי' הביטול הוא כלי לקבל גילוי אור המשכה זו, משא"כ חסד דלאומים אין אני והוא יכולים לדור. וזהו שיכולים הנשמות שמבחי' ביטול לקבל בחי' סוס שרכב עליו המלך שהוא בחי' גדלות כו', והיינו לפי שהם בבחי' שיריים כו' וכנ"ל שהתלבשות בחי' רב חסד הוא דוקא בבחי' חסד זוטא כו'. אך הנה כ"ז הוא עכשיו כשבחי' מ"ה מברר ב"ן, לכן עיקר ההמשכה הוא בבחי' חסד דמ"ה, אבל לע"ל כשיבורר בחי' ב"ן אז יהי' עיקר הגילוי בבחי' ב"ן דוקא, שזהו מ"ש והי' שארית יעקב היינו השארית הנשאר אחר הבירור, כטל כו' אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבנ"א שלא יהי' המל' בחי' ב"ן מקבל מבחי' איש חסד דמ"ה כ"א תוכל לקבל בעצמו מבחי' טל כו' בחי' כתר.

ומעתה יובן ענין רק הכסא אגדל ממך גדולתי למעלה מגדולתכם, פי' אף שנש"י שהם בבחי' ביטול יכולים לקבל בחי' רב חסד וכנ"ל בפי' שמשים עצמו כשיריים, עכ"ז גדולתי למעלה מגדולתכם. והענין יובן ע"פ מ"ש במ"א בענין כרוב גודלו שיש ריבוי בחי' גדול, והיינו שבבחי' גדול גופא יש ריבוי מדריגות, וא"כ אף שלע"ל יהי' בחי' א"א במדרגת ז"א דהיינו שיאיר בחי' וגדל חסד כמו חסד זוטא, אעפ"כ גדולתי למעלה מגדולתכם כו' כמ"ש בע"ח בענין ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה שיהי' בחי' א"א במדרגת ז"א וא"א יהי' מדריגה היותר נעלה כו'. וענין קדושתי למעלה מקדושתכם הוא בבחי' המוחין כי גדולתי למעלה מגדולתכם הוא בבחי' המדות מדות דז"א יהי' במעלת ומדריגת מדות דא"א ומדות דא"א יהיו במדרגה היותר נעלה, וקדושתי למעלה מקדושתכם הוא במוחין כי קדוש רומז לבחי' המוחין כמ"ש במ"א, ולכן הגם כי לע"ל ארז"ל עתידים צדיקי' שיאמרו לפניהם קדוש, מ"מ כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם כו'.