לך לך

יד

בס"ד.

לך לך מארצך, אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך. וצ"ל מהו לך לך תיבת לך הב' מיותר, וגם צ"ל מהו השבח ואעשך לגוי גדול הלא באברהם כתי' ואנכי עפר ואפר.

ובילקוט ע"פ זה תירץ כי ה' אותיות כפולות מנצפ"ך רומזין לגאולה, הכ' ניתן לאברהם לך לך. והענין כי הכפל רומז לסוכ"ע, ולכן עיסקא דשבתא כפול כי אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות כהלכתן מיד נגאלין, והיינו בשבת א' יש ב' שבתות שבתא דמעלי שבתא ושבתא דיומא, ואם היו מקיימין ב' בחי' שבת היו נגאלין, מפני כי הכפל רומז לבינה בחי' סוכ"ע שלא נמצא לשם שום אחיזה לחיצוני', ועד"ז באותיות אותיות כפולי' הם בחי' אותיות דוכרין ולכן הם רומזי' לגאולה, והכ' ניתן לאברהם ולכן לך לך שנגאל מארץ כשדים, והמ' ליצחק כי עצמת ממנו, והנ' ליעקב הצילני נא, והפ' פקד פקדתי, והצ' לע"ל, וזהו תירוץ קצת.

ועוד ית' כי הנה אברהם קיים כל התורה עד שלא ניתנה, וצ"ל יצ"מ לא הי' עדיין. הנה כתי' קומי לך רעייתי יפתי, רעייתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים ע"י התורה לכו לחמו בלחמי, יפתי המצות בחי' לבושי', קומי לך בתו של אברהם שנא' לך לך, וא"כ מקומי לך יובן ענין לך לך, הנה נודע שלא כל הנשמה מלובש בגוף, כי דבר שבקדושה אינו נעקר כמ"ש באלשיך, ולכן קדושתן אף כשהן שוממין, שורש הנשמה הוא למעלה מבחי' אין בחי' מזל ל' מזיל שנוטף הארה לגוף להחיותו וזהו מאין באת, יעקב חבל נחלתו, וזהו טהורה היא באצי' בראת בריאה יש מאין עד נפחת ויפח באפיו נשמת חיים, וצריך לחבר שרש הנשמה עם הנשמה, וזהו ע"י התפלה, וכמו בנשמה ד' בחי' כמו"כ בתפלה ד' שליבות, וזהו סולם מוצב ארצה, וזהו עשה רצונו בחי' הביטול ע"פ טו"ד, בטל רצונך בחי' בכל מאדך מצד שרש הנשמה, וזהו ולכי לך, וא"כ באברהם לך לך שיבוא אברהם לבחי' שורש נשמת אברהם.

אך זהו ע"י הארץ אשר אראך דוקא, כי ארז"ל במד"ר תוצא הארץ נפש חיה זה רוחו של אדה"ר או רוחו של משיח כי אד"ם ר"ת, והתפללו אליך דרך ארצם, וזהו דוקא בארץ כי הארץ נק' ארץ החיים והיינו שבארץ מאיר מבחי' חכ' והחכ' תחי', וכמו"כ בנפש נר"נ ח"י ולכן ה' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה, והיינו כי הארץ היא בחי' ביטול וגם ארץ ל' רצוא, וזהו לך לך ע"י הארץ אשר אראך.

אך מתחלה צריך לצאת מארצך שהוא היפך א"י, כי אברהם הי' בבבל והיא הבקעה שמצאו בארץ שנער הפך הקדושה, כמו ושכחי עמך ובית אביך שהוא בחי'