לך לך

יד

בס"ד.

לך לך מארצך, אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך. וצ"ל מהו לך לך תיבת לך הב' מיותר, וגם צ"ל מהו השבח ואעשך לגוי גדול הלא באברהם כתי' ואנכי עפר ואפר.

ובילקוט ע"פ זה תירץ כי ה' אותיות כפולות מנצפ"ך רומזין לגאולה, הכ' ניתן לאברהם לך לך. והענין כי הכפל רומז לסוכ"ע, ולכן עיסקא דשבתא כפול כי אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות כהלכתן מיד נגאלין, והיינו בשבת א' יש ב' שבתות שבתא דמעלי שבתא ושבתא דיומא, ואם היו מקיימין ב' בחי' שבת היו נגאלין, מפני כי הכפל רומז לבינה בחי' סוכ"ע שלא נמצא לשם שום אחיזה לחיצוני', ועד"ז באותיות אותיות כפולי' הם בחי' אותיות דוכרין ולכן הם רומזי' לגאולה, והכ' ניתן לאברהם ולכן לך לך שנגאל מארץ כשדים, והמ' ליצחק כי עצמת ממנו, והנ' ליעקב הצילני נא, והפ' פקד פקדתי, והצ' לע"ל, וזהו תירוץ קצת.

ועוד ית' כי הנה אברהם קיים כל התורה עד שלא ניתנה, וצ"ל יצ"מ לא הי' עדיין. הנה כתי' קומי לך רעייתי יפתי, רעייתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים ע"י התורה לכו לחמו בלחמי, יפתי המצות בחי' לבושי', קומי לך בתו של אברהם שנא' לך לך, וא"כ מקומי לך יובן ענין לך לך, הנה נודע שלא כל הנשמה מלובש בגוף, כי דבר שבקדושה אינו נעקר כמ"ש באלשיך, ולכן קדושתן אף כשהן שוממין, שורש הנשמה הוא למעלה מבחי' אין בחי' מזל ל' מזיל שנוטף הארה לגוף להחיותו וזהו מאין באת, יעקב חבל נחלתו, וזהו טהורה היא באצי' בראת בריאה יש מאין עד נפחת ויפח באפיו נשמת חיים, וצריך לחבר שרש הנשמה עם הנשמה, וזהו ע"י התפלה, וכמו בנשמה ד' בחי' כמו"כ בתפלה ד' שליבות, וזהו סולם מוצב ארצה, וזהו עשה רצונו בחי' הביטול ע"פ טו"ד, בטל רצונך בחי' בכל מאדך מצד שרש הנשמה, וזהו ולכי לך, וא"כ באברהם לך לך שיבוא אברהם לבחי' שורש נשמת אברהם.

אך זהו ע"י הארץ אשר אראך דוקא, כי ארז"ל במד"ר תוצא הארץ נפש חיה זה רוחו של אדה"ר או רוחו של משיח כי אד"ם ר"ת, והתפללו אליך דרך ארצם, וזהו דוקא בארץ כי הארץ נק' ארץ החיים והיינו שבארץ מאיר מבחי' חכ' והחכ' תחי', וכמו"כ בנפש נר"נ ח"י ולכן ה' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה, והיינו כי הארץ היא בחי' ביטול וגם ארץ ל' רצוא, וזהו לך לך ע"י הארץ אשר אראך.

אך מתחלה צריך לצאת מארצך שהוא היפך א"י, כי אברהם הי' בבבל והיא הבקעה שמצאו בארץ שנער הפך הקדושה, כמו ושכחי עמך ובית אביך שהוא בחי'

טו

רצון לתענוגי' גשמי', וזהו בעבר הנהר נהר בחי' נהר היוצא מעדן ועבר הנהר ע"ד עוברי דרך ה', ולכן ארז"ל פותחין בגנות בעבר הנהר, ואח"כ יבוא לשרשו ע"י הארץ אשר אראך.

וזהו קיים אברהם כל התורה עד שלא ניתנה, ולכאו' צ"ל כנ"ל, אך הנה המצות הם לאתקנא רזא דשמי', והנה יש ז' שמות שאינם נמחקין, ולכאו' הלא עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, אך הם ז' מדות לך ה' הגדולה, והמדות הם לזולתו, משא"כ מצד עצמו לאו מכל אינון מדות כו', וצריכי' להמשיך בחי' מדות שיהי' הנהגת העולמות, וזהו ע"י המצות. וזהו"ע חצבה עמודיה שבעה ז' ס"ת בראשית כו', ולכן נק' שמות כמו השם שהוא לזולתו ומקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו, וכשממשיכי' אז איהו וחיוהי וגרמוהי חד כו', ואברהם המשיך זה ג"כ וזהו קיים כו', וכ"ז הוא בארץ דוקא כי המצות נק' בשם זריעה והזריעה היא בארץ, ולכן תפלה ג"כ סולם מוצב ארצה, וכמו"כ התומ"צ בארץ דוקא, וזהו וזאת המצוה אשר צוה לעשות בארץ דוקא, ולכן נאמר כל השבח על אברהם בארץ דוקא והגם שקודם הי' ג"כ ממשיך, אך תחלה הי' רק התעוררות להיות עי"ז לך מארצך אל הארץ אשר אראך ואז המשיך כו'.

וזהו ואעשך כמו במשה נא' האלקי' אשר עשה את משה, ע"ד עושה פלא שזה פלא שע"י המצוה כמו תפילין ממשיכי' למעלה, וזהו המשיך משה, ואברהם המשיך ג"כ לכן נאמר בו ואעשך וארז"ל אעשה אותך ברי' חדשה, רק משה המשיך שיהי' כאו"א מישראל יכול כו', אבל אברהם רק הוא עצמו כו'.

לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך ג' קוין כי על ג' דברים העולם, תורה ועבודה וגמ"ח, גוי גדול ומי גוי גדול כי קו ימין בחי' חסד מים מצמיחים כו' בחי' תורה אור, ואברכך קו השמאל מצפון זהב יאתה שולחן בצפון הרוצה להעשיר יצפין גבורות גשמים. ואגדלה שמך קו האמצעי בחי' שם הוי' כי בחסד שם אל, בגבורה ש' אלקי', בקו האמצעי ש' הוי', שמשון נק' ע"ש שמש ומגן, והיינו השם הוא משרשו כמו מרדכי רב חסד אברם אב רם, וניתוסף בו ה' מבחי' שמו הגדול ש' הוי', הגם ושמי הוי' לא נודעתי כו', ולכן אינו גדלות כו'. והי' ברכה בבי"ע ולכן ואברכה מברכיך כו'.

ועוי"ל ע"ד המבואר בזהר תינח למעלה ה' אחד ושמו אחד קוב"ה ושכינתי' למטה ישראל וארץ ישראל ז"א וארץ מל' וישראל בלא ארץ פלג גוף, וזהו לך לך מארצך משורש ומקור אל הארץ אשר אראך להיות אחד כו'.