ביום השני הקריב כו'

רה

בס"ד. ש"פ פרה, ך"ז.

ביום השני הקריב נתנאל כו' נשיא יששכר הקרב כו'. וארז"ל במד"ר פ' נשא פי"ג אמר רפב"י למה הוסיף הקרב וחסר יו"ד אלא כנגד פרה אדומה שעשו באותו היום לכך הוסיף הקרב וחסר יו"ד והעמיד התיבה על ד' אותיות כנגד ד' דברים שהיתה פרה צריכה, אדומה, תמימה, בלא מום, בלא נשיאות עול כד"א ויקחו אליך פרה אדומה כו'. וצ"ל מהו שייך ענין פרה אדומה לנתנאל נשיא יששכר. ועוד נת' במד"ר שבפרה מרומז ד' מלכיות, אדומה זו בבל שנאמר אנת הוא רישא דדהבא, תמימה זו מדי כו', וצ"ל מה שייך תמימה למדי דהתינח אדומה זו בבל כי נאמר אנת כו' דדהבא שהזהב הוא אדום, אבל תמימה זו מדי מה שייך תמימה למדי. אך הענין הוא דהנה מדי הוא גלות אחשורש.

ויובן בהקדים ענין שם אחשורש ואסתר, דהנה כתיב בשה"ש (סי' ב' ט"ז) עד שיפוח היום ונסו הצללים סוב דמה לך דודי לצבי או לעופר האילים על הרי בתר, פי' הרי בתר פי' במדרש ע"ד ברית בין הבתרים שנאמר ויבתר אותם בתווך שהוא ל' פירוד, כמו"כ הרי בתר הוא בחי' פירוד ונקראים בלשון הזהר טורי דפרודא, דהנה כתיב ונהר כו' ומשם יפרד שהוא מקור לבחי' טורי דפרודא, כי ד' מחנות שכינה הגם כי הם בבחי' ביטול כמ"ש וצבא השמים לך משתחוים שהם בבחי'

רו

ביטול, עכ"ז הנה ביטול זה הוא בחי' ביטול היש, ונק' וכנפיהם פרודות לגבי הביטול שלמעלה מהם שהוא בחי' ביטול במציאות, ובהשתלשלות נשתלשל מזה ד' נהרות שהם ד' מלכיות כמו שארז"ל פישון זה בבל גיחון זה מדי כו', וה"ז כמו השתלשלות הנה"ב מפני שור שבמרכבה שהגם שהוא בבחי' ביטול עכ"ז ע"י ריבוי ההשתל' נשתלשל עד שנעשה למטה הנה"ב שהוא בחי' רוח הבהמה היורדת למטה להתאוות לדברים גשמי' כו', ועד"ז מבחי' ד' מחנות שבקדושה הגם שהם בבחי' ביטול היש עכ"ז בהשתלשלות נשתלשל עד שנתהוו ד' מלכיות טורי דפרודא. וזהו מ"ש (תלים ס"ח י"ז) למה תרצדון הרים גבנונים ההר חמד כו', שהרים גבנונים קאי על הר תבור וכרמל שהם בעלי מומין בחי' טורי דפרודא, אבל ההר חמד אלקים לשבתו הוא בחי' הר סיני.

והנה על זמן הגלות נאמר ושמתי כסאי בעילם שארז"ל גלו לעילם שכינה עמהם שקאי על הגלות דשושן כמ"ש שושן הבירה אשר בעילם המדינה, שהוא בחי' התלבשות השכינה בגלות בע' שרים, וזהו מ"ש כשושנה בין החוחים כו', ואעפ"כ נק' שושן עמק איומה שאעפ"י שהשושן היא בחי' מל' היא בין החוחים בגלות אעפ"כ היא איומה, והענין הוא דהנה התלבשות השכינה בגלות היא לאגנא עלייהו על ישראל שלא יפלו ח"ו ברע כו' לכן הוא גלות השכינה בע' שרים להגן עליהם בבחי' מקיף היינו ליתן כח לדחות הרע, ולא עוד כי גם בחי' דודי מאיר ג"כ בגלות כי יש בחי' קוב"ה ושכינתי', שכינתי' בחי' ממכ"ע, וקוב"ה הוא בחי' מה שהוא קדוש ומובדל בחי' סוכ"ע הנה גם בחי' זה נמשך ג"כ בגלות (בבחי' מל' לאגנא עלייהו) וזהו סב דמה לך דודי כו'.

ב) והנה במ"ת נאמר כי תרכב על סוסיך, דהנה אנו רואים שהסוס הוא מרכבה להאדם שהסוס מוליך את האדם למקום נמוך אשר האדם בעצמו לא הי' יכול להגיע שמה, וכמו"כ הוא מעלה אותו בהר כו', כמו"כ עד"ז יובן למעלה שכדי שיוכל להיות התגלות השכינה למטה על הר סיני כמ"ש וירד ה' על הר סיני זהו ע"י מרכבה דסוסים דוקא, שכמו השכל א"א להבין כ"א ע"י אותיות דוקא, כמו"כ א"א להיות הגילוי מבחי' אדם הוא בחי' על הכסא דמות כמראה אדם שהוא בחי' תורה רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא כ"א ע"י אותיות הנק' סוסים שהם יכולים להוליך את בחי' אדם למקום נמוך היינו שיהי' גילוי אלקותו ית' גם למטה בעולם העשי' הגשמי, ומה שיחזקאל ראה את המרכבה בחיות זהו בחי' המרכבה שיהי' גילוי אלקותו ית' בעולמות עליונים, אבל כדי שיומשך גם למטה בעולם העשי' על הר סיני זהו ע"י סוסים דוקא כנ"ל שהסוס יכול להוליך מטה מטה, וכמו"כ להעלות ביותר הוא בחי' אותיות התפלה כו'. והנה כ"ז הוא כדי שיהי' הגילוי על הר סיני

רז

שהוא בקדושה, וכמשארז"ל שהר סיני הוא הר נמוך והיינו הגם שהוא הר מ"מ הוא הר נמוך בחי' ביטול ושפלות כי על הרים גבנונים הנ"ל לא ניתן התורה כ"א על הר סיני שהוא בחי' ביטול כי השראת השכינה היא במקום הביטול דוקא.

אך הנה כדי שיהי' גילוי אלקות גם על הרי בתר הם טורי דפרודא הנ"ל זהו ע"י צבי ועופר האילים, כי הנה הצבי הוא קל ברגליו כמ"ש רז"ל ורץ כצבי, וכתי' (ש"ב ב' י"ח) ועשהאל קל ברגליו כאחד הצביים אשר בשדה, ועופר האילים הוא איל בחור שהם קלים ברגליהם מאד שרצים מהר לבקעה ומבקעה להר, והנה לרוב קלותם אינם מרכבה לאדם שהאדם אינו יכול לרכוב עליהם כו', כמו"כ עד"ז יובן בנמשל למעלה שיש בחי' אדם ואוא"ס ב"ה הוא למעלה מבחי' אדם וכמ"ש כי לא אדם הוא, וזהו אדם אדמה לעליון היינו לבחי' כי לא אדם כו', וכדי שיומשך גילוי אלקותו ית' גם בהרי בתר טורי דפרודא צ"ל נמשך מבחי' הגבוה ביותר כי כל הגבוה ביותר יכול להשפיל א"ע ביותר. וזהו סב דמה לך דודי לצבי כו' על הרי בתר, שכדי שיהי' הגילוי גם בהרי בתר טורי דפרודא, צ"ל דמה לך היינו לעצמותו ית' שלמעלה מבחי' אדם שזהו אדם אדמה לעליון בחי' כי לא אדם כו', ובחי' זו נמשך ע"י הצבי ועופר האיילים שהם קלים ברגליהם להוליך למטה מטה גם בבחי' הרי בתר טורי דפרודא כו'.

וזהו מ"ש בזהר איהי עפר בקמץ ואיהו עופר בחולם, דהנה עפר ועפר אתוון דדין הם כאתוון דדין, והנה ישראל בגלות נמשלים לעפר כמשרז"ל כתיב ושמתי את זרעך כעפר הארץ, וכתי' ככוכבי השמים, כשהם עולין עולים עד לכוכבים וכשהם יורדין יורדי' עד לעפר, נמצא ישראל בגלות הם כעפר הארץ ואזי איהו עפר שנמשך ע"י עופר האילים להיות מקימי מעפר דל. וזהו מ"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים, שארז"ל לא מאסתים בגלות בבל כו' שקחשיב כאן ד' מלכיות וכדי שיהי' הגילוי גם בד' מלכיות גלו לעילם כו', נאמר ואף גם זאת, פי' זאת היא בחי' שכינה בחי' מל' המקבל מבחי' זה, גם הוא ריבוי ואף הוא ריבוי שני, והיינו שריבוי הגם רומז לבחי' דודי, ואף רומז עוד לבחי' עליונה יותר, היינו בחי' דמה לך כנ"ל לבחי' כי לא אדם הוא כו', והיינו שכדי שיהי' הגילוי גם בגלות בהרי בתר זהו ע"י צבי ועופר האילים שנמשך מלמעלה מבחי' אדם כו'.

רח

והנה בסוף שה"ש נאמר ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים והיינו שהירידה היא בשביל העלי' אח"כ, שכמו הירידה הוא ע"י צבי כו' ממקום גבוה מאד לבחי' היותר נמוך, כמו"כ אח"כ העלי' היא ממקום נמוך ע"י הצבי שקל ברגליו למקום גבוה מאד הוא בחי' הרי בשמים שהוא בחי' ריח בחי' מקיף. וזהו ענין ששה חדשים בבשמים שהוא בחי' ריח שהוא בחי' גבוה מאד [וע' בהגהות לד"ה וקבל היהודים מענין מרדכי מה"ת מר דרור, שהריח מגיע למעלה מן המוחין, שגם בחי' המוחין הם בכלל בחי' אדם, משא"כ הריח מגיע לבחי' סוכ"ע בחי' כי לא אדם הוא], ולכן הקטרת הי' על מזבח הפנימי משא"כ קרבנות היו על מזבח החיצון, והיינו מפני כי הקטורת היו בחי' ריח [וי"א סממני הקטרת בירור בחי' י"א כתרין, א"כ בעבודה זהו בחי' ריח בוגדיו, בחי' בע"ת, וכמארז"ל מקום שבע"ת עומדין צד"ג אין יכולי' כו'], ולכן אנו רואים שבדבר מאכל כאשר לועסין אותו מתבטל הטעם שלו, משא"כ בבחי' הריח כו', כי הריח הוא בחי' גבוה מאד, וכמ"ש במשיח והריחו ביראת ה' דמורח ודאין, שהוא ג"כ בחי' ריח [וצ"ל לפי הנ"ל שזהו בחי' לאתבא צדיקייא בתיובתא כמ"ש במ"א].

ג) והנה הגורם בחי' עלי' זו זהו ע"י הרי בתר שפי' במד"ר ע"ד ברית בין הבתרים, וכנודע ממ"ש במ"א שענין הכריתות ברית הוא שני אנשים העוברים בברית הם נעשי' כמו שני חצאי' שהא' בלא השני אין לו שלימות כו', כמו"כ כבי' התקשרות אוא"ס ב"ה עם עולמות ונש"י שהם כמו שני חצאי' וכמ"ש כי חלק הוי' עמו כמ"ש במ"א בד"ה הנה אנכי כורת (דשנת י"ט), וע"י שמבררי' טורי דפרודא עי"ז נעשה העלי' ביותר כי יתרון האור מתוך החשך דוקא, וכמו שארז"ל

רט

מקום שבע"ת עומדין צד"ג אינם יכולים כו' ועי"ז נעשה ריח בגדיו ריח בוגדיו כמ"ש במ"א. ולכן על הר סיני נאמר פ"א אנכי ה' אלקיך אבל על הרי גבנונים הם הר תבור וכרמל נאמר על הר תבור ב"פ אנכי כמ"ש דבורה אנכי לה' אנכי אשירה, ובכרמל נא' ב"פ ה' הוא האלקים כו', כמו שפי' רש"י ז"ל רסי' ה' דשופטי' בשם מדרש אגדה, והיינו כי יתרון האור כו', והב' פעמים אנכי שאמרה דבורה זהו ב' בחי' שבכתר, וכמ"ש אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך כו'. וזהו ג"כ ענין אתה גבור לעולם אד', פי' אד' הוא ל' אדון וכדי שיהי' בחי' אדון נמשך מבחי' אתה גבור שם אגל"א כו', בחי' אשרי משכיל אל דל כמ"ש בסידור בכוונת המקוה, להיות מחיה מתים בירור הניצוצות (שז"ע לא גלו ישראל אלא כדי להוסיף כו') ורב להושיע שבחי' רב הוא כמו כל רב מבבל שהוא רבוי טורי דפרודא, ומבחי' רב יהי' להושיע כו' (בחי' שע"ה נהורין כו').

ובכ"ז יובן ענין אחשורש דתיבת אחשורש הוא אחש ורוש פי' אחש ל' מהירות כמו וחש עתידות למו, וכמו חושה לעזרתי, וכמו בעתה אחישנה, והיינו כי ענין המהירות הוא כמו ריצת הצבי היא במהירות מאד שהוא קל ברגליו, והיינו כי בגלות צריך להיות נמשך ממקום גבוה מאד כנ"ל ונמשך ע"י הצבי דוקא שהוא קל ברגליו, וזהו אחש ל' מהירות כו' (ופי' בעתה אחישנה היא הריצה מלמטלמ"ע כמו ברח דודי). ורוש יש בו ב' פי', הא' הוא מלשון ענבימו ענבי רוש אשכלות מרורות למו, שהוא בחי' מרירות על ריחוק השכינה בגלות שהיא מלובשת בע"ש, וזהו בשמן המור שמן הוא בחי' חכ', המור כשהוא במרירות על ההתלבשות בע"ש. וגם פי' רוש מל' רש ועושר וכמו ולרש אין כל. וזהו ההפרש בין אות רי"ש לאות דל"ת שהדל"ת הוא ג"כ לשון דל מלשון דלותי ולי יהושיע, אך הנה בדלות יש מדרגות כמו בקרבנות שיש קרבן דלים ויש קרבן דלי דלות שהוא בחי' דלות ביותר וזהו בחי' רי"ש, כי תמונת הדל"ת יש לה יו"ד מאחרי' משא"כ הרי"ש הוא עגולי, והיינו כי היו"ד רומז לבחי' יו"ד זעירא דפינחס, שהוא בחי' כל בשמים ובארץ שהוא בחי' השפעת היסוד למל', ואזי היא נק' דל (משא"כ כשמקבלת מת"ת שנק' עשיר), אבל הרי"ש הוא עגולי שאין בו יו"ד כלל, והיינו כאשר המל' מלובשת בע"ש בגלות, וזהו ולרי"ש אין כל שהוא בחי' חוסר כל שחסר בחי' כי כל בשמים ובארץ הנ"ל, וזהו כענין ונהר יחרב ויבש, שארז"ל יחרב בבית ראשון ויבש

רי

בבית שני, שפי' יחרב כשיש עדיין מים רק שאינו כמו שהי' קודם ואעפ"כ נשאר רשימה כו', אבל יבש הוא שנתייבש לגמרי כו', וע' בזח"א ד"ו דיבש הוא יותר מיחרב, וכמו"כ יובן ההפרש בין רי"ש לדלי"ת, והגם שאחשורש הי' קודם בית שני, מ"מ זהו רק לדוגמא שכמו ההפרש בין יחרב ליבש כמו"כ ההפרש בין דלי"ת לרי"ש, וזהו ענין אחש ורש כו'.

היוצא מזה שענין אחשורש הוא שכאשר נמשך מבחי' היותר גבוה למקום היותר נמוך הנה זה נמשך במהירות דוקא, וזהו ההפרש כמ"ש השולח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו, שהשולח הנה השליחות הוא בבחי' סדר השתלשלו' אבל בגלות הוא בחי' עד מהרה ירוץ דברו. ואחשורש גדל את המן שהי' מזרע עמלק, ואמר ישנו עם אחד פי' הגם שהם עם אחד עכ"ז ישנו שהם בבחי' שינה כו', מפוזר ומפורד בין העמים במח"ז הטורדות, והנס הי' מפני שהיו ישראל במס"נ כל השנה. וזהו מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם, פי' ככה, כי כה הוא בחי' כדמותנו, וככה בב' כפי"ן הוא כאשר המל' מלובשת בבי"ע, ואעפ"כ מ"ה בחי' ביטול במציאות הגיע אליהם לכאו"א שהי' במס"נ כל השנה שהיו בבחי' ביטול דמ"ה הוא בחי' ביטול במציאות שהוא גבוה יותר מבחי' הביטול דכנפיהם פרודות שהוא בחי' ביטול היש, אבל הם הגיעו לבחי' ביטול דמ"ה עד שבמ"ת הי' רק החלו לעשות, שמפני שבמ"ת הי' הביטול מצד גילוי אלקותו ית' על הר סיני וגם כפה עליהם הר כגיגית שהי' בבחי' אתעדל"ע ולכן אמרו כל אשר דיבר הוי' נעשה שהוא בחי' ביטול הרצון מכל וכל, ולכן ארז"ל במדרש גם על מ"ת תמימה הי' עמדי, אבל בפורים נאמר קיימו וקבלו, וקבל היהודים את אשר החלו לעשות במ"ת, שבפורים היו במס"נ כל השנה בבחי' אתעדל"ת מצד עצמם, והגם כי הי' אז בחי' הסתר והעלם כמ"ש רז"ל אסתר מן התורה מנין שנא' ואנכי הסתר אסתיר פני כו', ולכן נק' מלכות מדי תמימה שהביאו את ישראל שיהיו בבחי' תמימה כמ"ש אחותי רעייתי תמתי שבאו לבחי' תמימות כו'.

ריא

ד) ומעתה יובן מה שבהמגילה נאמר לא יסוף שלמדו בירושלמי בגז"ש מלא יסף הנא' במ"ת קול גדול ולא יסף שפי' לא פסק. כי הנה ארז"ל במדרש שוחר טוב פי"ט ע"פ מלא קרנך שמן וכ"ה במד"ר ויקרא פ"ב, כ"מ שנא' לי אינו זז לא בעוה"ב ולא בעוה"ז, כמו כי לי בנ"י עבדים, וכמו בדוד שנאמר כי ראיתי בבניו לי מלך, שפי' לי הוא ל' נצחיות והיינו כי נמשך מבחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' השתל' כי בהשתלשלות המדות יש חו"ג שמדת הגבורה הוא בחי' דין מנגד לבחי' החסד שמצד זה נמשך גלות כו', אבל כ"מ שנאמר לי אינו זז שנמשך מבחי' אני הוי' לא שניתי שנמשך בחי' זו על תמידית ואין בזה שינוים, ועד"ז הוא בחי' התורה שהוא בחי' קול גדול בחי' פנימיות בינה ולא יסף שלא פסק שתמיד נמשך בחי' זו (כמו מהמעין שנמשך תמיד בלי הפסק כו', ע' בלק"ת בד"ה ושאבתם מים בששון מענין ממעייני הישועה). וזהו ההפרש בין אכלו רעים לשתו ושכרו דודים שבחי' זיווג בחי' דודים יכול להיות נפסק כמו בגלות שרחל מבכה על בניה כי איננו, שקאי על הוא"ו שמסתלק לעילא ולעילא בגלותא, אבל רעים הם בחי' חו"ב זיווגייהו תדיר שנמשך מבחי' אוא"ס שלא שניתי כו', וזהו קול גדול ע"ד גדול הוי' ולגדולתו אין חקר, וכמו באברהם שנאמר משתה גדול וארז"ל גדול עולמים הי' שם כו'.

והנה במד"ר פ' יתרו ס"פ ך"ח ארז"ל ע"פ קול גדול שממנו נתנבאו כל הנביאים שעמדו, ולא כל הנביאים בלבד קבלו נבואתם מסיני אלא אף כל החכמים כו', רבנן אמרי שלא הי' לו בת קול, ובמד"ר ס"פ בלק קול גדול שהי' הולך מסוף העולם ועד סופו, והענין הוא דהנה כתיב קול דודי הנה זה בא לשון הוה שנמשך תמיד בחי' קול גדול זה, רק שנמשך בבחי' דילוג כמ"ש בלק"ת בד"ה קול דודי ושם פ"ג, ובהביאור ע"פ הנ"ל שקאי על קול התורה. וזהו משארז"ל כל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, פי' כי קול הוא בחי' המשכה כמו שאנו רואים באדם שהקול הוא בחי' המשכה פנימיות, ועד"ז יובן בקול דתורה שכאשר האדם קורא בתורה בפסוק ושא"ד הנה נמשך בו בחי' קול גדול ממש שהי' בסיני, וזהו כל הנביאים קבלו נבואתם מסיני אפילו הנביאים שהיו אלף שנים אחר מ"ת כי כל נבואה הוא מאצי', רק שנביאים מקבלים ע"י נו"ה דאצי', אבל מ"מ הוא מאצי', ולא עוד

ריב

אלא אף כל החכמים כו', כי קול דתורה הוא בחי' קול גדול שאין לו הפסק שנמשך תמיד, ולכן כל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו שנמשך בו בחי' קול גדול הנ"ל הקל קול יעקב כו'. וזהו שאמרו שהולך מסוף העולם ועד סופו כו', כי לכאו' צ"ל מהו מסוף העולם כו' דהל"ל מתחלת העולם, אך ע"פ פשוט הוא לפי שהעולם הוא כדורי ולא נמצא בו ראש וסוף, ובזהר ויצא דקנ"ח ע"ב נת' ע"פ ברוך ה' כו' מן העולם ועד העולם מסוף עלמא דאתכסיא עד סוף עלמא דאתגליא, וזהו מסוף העולם ועד סופו. וע"פ פשוט הפי' כאן שקאי על הזמן, שמתחלת הזמן של מ"ת עד סוף הזמן נמשך בחי' הקול גדול דתורה שכל החכמים הלומדים תורה מקבלים מבחי' הקול גדול. ופי' המדרש שלא הי' לו בת קול הוא ע"ד שנת' בלק"ת סד"ה והי' מספר בענין איש מזריע תחלה יולדת נקבה, בחי' בת קול שהקול נמשך בבחי' מל' והמל' משנת את הקול ומאיר בחי' הקול דמל', וזהו כמו הלבנה שמקבלת הארה מהשמש ומשנת את אור השמש ומאיר את אורה שהוא בחי' אור של תולדה ולא כמו אור השמש כו', ועד"ז הוא ענין בת קול שהוא בחי' בת של הקול כו', אבל קול גדול דתורה לא הי' לו בת קול שהקול גדול כמו שהוא הי' נמשך כו', ולכן הוא בחי' קול גדול ולא יסף שלא פסק כו'.

ועד"ז יובן בענין מגילת אסתר שלא תבטל כי המגילה נק' אגרת וספר, שנקראת אגרת ע"ש שהוא לפי שעה כו' כמ"ש בדרוש, ואעפ"כ היא נק' ספר כי מגילת אסתר לא תבטל שהיא ג"כ מבחי' קול גדול ולא יסף שפי' לא פסק. וזהו משארז"ל אסתר מן התורה מנין שצ"ל מהו ענין אסתר מן התורה, ומה חסר לי אסתר כמו שהיא ולא מן התורה, אלא שפי' אסתר מה"ת שהיא בחי' ומדרגה אחת דתורה כו', שנא' ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא שמוסתר אפי' מבחי' יום ההוא כו' כמ"ש בדרוש. וגם הלכות אינם בטלים שהם הליכות עולם, פי' עולם ל' נצחית (ומ"מ הנביאים בטלים לע"ל כי הנביאים הם רק מקבלים מבחי' קול גדול ואינם מבחי' קול גדול עצמו, וי"ל הנביאי' הם כמו ב"ק שמשתנה אצלם הקול, וזהו כדמותנו כל הנביאים נתנבאו בכה, ומ"ש לעיל שזהו מנו"ה דאצי' י"ל שורש נבואתם, אבל מ"מ משתנה מעולם ועד עולם, ולכן ישעי' בן כרך בבריאה יחזקאל ביצי', זכרי' בסוסי', אבל מ"מ השגתם הוא בבחי' השגת המהות, או שהנביא הוא כלי להגילוי שמתגלה לו, ולכן נאמר בשאול ויפשוט את בגדיו ויתנבא גם הוא, שלנבואה צ"ל התפשטות הגשמיות, ע' בהגהות לד"ה להבין ענין הסוכות בענין בגדי כה"ג,

ריג

משא"כ מגילת אסתר והלכות הם בחי' קול גדול עצמו כו', וצ"ל שזהו ע"ד חכם עדיף מנביא).

ה) ומעתה יובן ענין הפרה שהיתה מחוץ למחנה היינו חוץ לג' מחנות מחנה שכינה ומחנה לוי' ומחנה ישראל, וה"ז כמו בגלות שהוא מחוץ כו' ולכן מרומז בה ד' מלכיות כנ"ל. והענין הוא דהנה הפרה מטהר טומאת מת שהיא טומאה חמורה מאד שהיא אבי אבות הטומאה כי שרש בחי' המיתה הוא מז' מלכים קדמאין שנפלו בשבירה ומאן דנפל מדרגי' אקרי מית ונעשה מזה למטה ז' מדות רעות והרשעים בחייהן קרויין מתים, שנמשכים אחר תאוות גשמיות, אבל הפרה מטהר טומאת מת כמ"ש באגה"ק סי' ך"ח בד"ה למה נסמכה, שהפרה מברר ממה שנפל למטה מטה מנוגה, וזהו כענין אתה גבור לעולם מחי' מתים בירור הניצוצות ורב להושיע שמבחי' רב היינו בחי' ריבוי ופירוד נפשות עשו יש לי רב, יהי' להושיע כמשנת"ל כו'. וזהו כל רב מבבל טורי דפרודא משא"כ רבי מא"י בתוס' יו"ד שבא"י מאיר בחי' ח"ס ולכן נא' הקרב בלא יו"ד לרמז על הפרה שמבררת מבחי' רב טורי דפרודא.

וכ"ז הוא ענין אפר הפרה שהיא בחי' הבירור מלמטלמ"ע שהג' יסודות אש מים רוח יוצאין בעשן ונשאר האפר כו'. ויש בחי' מים חיים כמ"ש ונתן עליו מים חיים אל כלי שז"ע מה ששייך ענין הפרה לבני ישכר דוקא כי בני ישכר יודעי בינה לעתים, כמ"ש (בדה"א י"ב ל"ג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת כו' שהיו בעלי תורה שאפי' בדורו של משה לא אשתכח כוותייהו, כמארז"ל ואילו נבונים אפי' בימי משה לא אשתכח, ונשיא שלהם נתנאל בחי' נתן אל שהוא בחי' התורה שניתנה מיד ליד כו', ופי' בס' בינה לעתים כי יש כ"ח עתים י"ד לטובה וי"ד כו' שהם ב' ידות חו"ג שמדת הגבו' מנגד למדת החסד, אבל בני ישכר יודעי בינה לעתים שממשיכי' בחי' בינה בהעתים, שבחי' בינה הוא דרור עלמא דחירו, וזהו שאנו

ריד

מבקשי' ותן בלבינו בינה כו', וזהו לדעת מה יעשה ישראל שממשיכי' ע"י בחי' התו' בחי' מ"ה בחי' ביטול בישראל, וזהו מי יתן טהור מטמא שקאי על פרה אדומה, טמא הוא מ"ט אל"ף, בחי' נו"ן שערי טומאה וע"י מי שער החמשים דבינה נעשה מטמא טהור כו', ולכן שייך זה לישכר שהיו בעלי תורה יודעי בינה שהוא בחי' המים חיים כו', וזהו מ"ש בתורה או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה כו' ב"פ שלום שלום לרחוק ולקרוב היינו לרחוק שנתרחק במ"ט שע"ט שנעשה קרוב ע"י הפרה מי יתן טהור מטמא כו'.